כפיים לשוטרים • מחוויותיו של שוטר תנועה מתנדב ○ יוסי ברגר

"אדוני השוטר אז אולי…" – כל מה שהנהג/ת הישראלי/ת צריך לדעת כדי לשמור על החוק ועל שלום כולנו • פרק 19

כל נהג שנקלע לפקק תנועה עומד במבחן. מטבע הדברים, עומס תנועה מתרחש דווקא כשכולם ממהרים, ולכן הפיתוי של כמעט כל מי שיושב שם מאחורי ההגה להיחלץ משם בכל דרך אפשרית, הוא גדול.

מישהו שומר מלמעלה

נסיעה על השול ועקיפת כל הפראיירים שעומדים בתור, הוא בדרך כלל הפתרון שאנשים לא הגונים מוצאים.

כביש 70 אחר הצהריים לכיוון צפון, ליד טמרה. אנחנו נעים בעצלתיים בתוך פקק תנועה, יושבים בניידת הסמויה וממתינים בסבלנות לנהג קצר-הרוח שיתפתה לסדר את כולם ולדהור קדימה בניגוד לחוק. הניידת הסמויה היא מכשיר אכיפה מצוין, זה כאילו מישהו שומר עלינו מלמעלה.

לא חלף זמן רב ורכב פרטי בצבע לבן נראה במראָה, כשהוא דוהר בזחיחות על השול ומתקרב במהירות מאחורינו, מבלי לדעת מה מחכה לו.
"תתכונן", אמר שמואל.

השולאי הראשון

מיד כשחלף מצד ימין, הדלקתי צ'קלקה ודלקתי אחרי השולאי. משהבחין בנו, ניסה להסתתר תוך שהוא נדחק חזרה לטור המכוניות הצפוף, מקווה להיבלע בתוכו ולהתחמק מהשוטרים הערמומיים שארבו לו. זה כמובן לא עזר.

"נהג הטויוטה הלבנה, עצור בבקשה בצד", כרז שמואל.

אין תגובה. הנהג השתופף ונראה כאילו הוא מנסה להתחבא מפנינו. אחרי הכל, הוא בוודאי חושב לעצמו 'אני לא הטויוטה הלבנה היחידה כאן. אולי השוטרים מתכוונים למישהו אחר?'

כשעצרתי במקביל אליו, הסתכלתי עליו דרך החלון וסימנתי לו לפתוח את החלון, הוא הזדקף והניד בראשו לאות שירד לסוף דעתי. בשלב הזה אבדה תקוותו והוא הבין שאכל אותה.

"תעצור בצד בבקשה", אני אומר לו והוא מציית.
ניגשתי אליו. הוא פתח את החלון, ממתין לשמוע את המובן מאליו.
"רישיונות בבקשה", אני אומר ומוסיף "מדוע אדוני נסע על השול?"

הוא לא עונה וכעבור זמן קצר מגיש לי את שהתבקש.
"תמתין ברכב", אני אומר לו. "אתה תקבל דוח על זה שנסעת על השול שלא כחוק."

כמה נקודות?

"כמה נקודות?" הוא שואל.
כששמע שמדובר ב-6 נקודות וב-750 ₪ קנס, הוא מחוויר ומחליט לנסות את מזלו כדי להתחמק.

"תשמע אדוני השוטר, אני ממש ממהר הבייתה. האישה שלי התקשרה ואמרה שהבת שלנו חולה וצריך לקחת אותה לקופת חולים".

הפסקתי לכתוב את הדוח והסתכלתי עליו, מנסה לקרוא בשפת גופו האם פיו וליבו שווים.
"אני בהחלט מבין אותך אדוני", אמרתי, "אבל אני מבטיח לך שאם נעצור עכשיו את כל הנהגים התקועים בפקק הזה ונשאל אותם האם הם ממהרים, נמצא שכמעט לכל אחד מהם יש סיבה מצוינת למהר הביתה".
הוא שתק. כנראה הבין את ההיגיון שבדבריי.

תוכיח

אינני יודע אם אמת או שיקר דיבר, אבל המקרה שלו איננו מצב חירום שמצדיק לעבור על החוק.
"בכל מקרה", הוספתי, "תוכל להגיע לבית המשפט ולהציג לשופט מסמכים המוכיחים שהבעיה הרפואית של בתך הצדיקה נסיעת חירום. אני בטוח שבמקרה כזה הוא יזכה אותך. לנו, השוטרים, אין כלים לבדוק אם אתה צודק או לא".
הוא היה מספיק הגון ואפילו הודה לנו.

"ועוד דבר חשוב," הוסיף שמואל, "מה אתה חושב שכל הנהגים שכאן מרגישים, כשהם רואים אחד כמוך מצפצף על כולם, שלא לדבר על החוק?"

כפיים לשוטרים

"פראיירים?" אמר וחייך.
ממש באותו הרגע, כאילו שמעו הנהגים שסביבנו את השיחה הזאת, יצאו קריאות:
"כל הכבוד לשוטרים!"
"אנחנו לא פראיירים!"
"אל תוותר לו!"
היו גם מחיאות כפיים.

כשקיבל את הדוח, נכנס למכוניתו ונסע.
השתלבנו בחזרה בטור המכוניות המזדחל, המשכנו בדרכנו בעצלתיים וחיכינו לאגואיסט הבא.

"תראה," אמר שמואל, "אתה מופיע בווייז".
התראה בדמותו של שוטר הופיעה על המסך בסמוך למקום בו עמדנו אך לפני כמה דקות, בעת שנתנו את הדוח לאותו נהג.

תורת הסיכויים

"הלך עלינו", חייכתי, "הסיכוי שמישהו ייסע על שול כאן ועכשיו, הוא קלוש ביותר".
"זה מה שיפה בתורת הסיכויים", צחק שמואל והצביע על המראָה, "תמיד יש את היוצאים מן הכלל".
מאחור התקרב אלינו על השול רכב נוסף.
גם הפעם זכינו למחיאות כפיים.