מי פנוי בצ'ק-פוסט? • מחוויותיו של שוטר תנועה מתנדב ○ יוסי ברגר

"אדוני השוטר אז אולי…" – כל מה שהנהג/ת הישראלי/ת מוכן/ה לעשות כדי להתחמק מדוח תנועה • פרק 17

לא אהבנו להציק לנהגים מקצועיים ובמיוחד לא לנהגי מוניות. הם בחרו במקצוע לא קל והשתדלנו שלא לפגוע בפרנסתם, אלא אם קלו כל הקיצים.

בעת נסיעה בכביש ארבע, מצפון לדרום, מעט לפני הצ'ק-פוסט, הבחנו בנהג מונית כשהוא מדבר בהתלהבות במכשיר טלפון נייד שאחז בידו. נסענו במקביל אליו כברת דרך ארוכה, הוא לא הבחין בנו והמשיך לבצע את העבירה עד שהדלקנו את הצ'קלקה וכרזנו לו לעצור בצד.

מודה אבל…

שמואל חזר עם הרישיונות וסיפר שבאופן מפתיע, הנהג מודה בביצוע העבירה.

"הוא מודה שאכן דיבר בטלפון כשהוא מחזיק אותו ביד," אמר שמואל, "אבל הוא טוען שעשה זאת משום שזה מקרה חירום. אשתו, כך הוא אומר, נמצאת בחודש התשיעי להריונה והיא התקשרה בוכה משום שממש עכשיו תקפו אותה צירי לידה והוא ממהר הביתה כדי לקחת אותה בבהילות לבית החולים."

התלבטות

אנחנו בהחלט מתלבטים. מצד אחד זהו מקרה חירום, בהחלט אפשר להתייחס בסלחנות לביצוע עבירה מהסוג הזה. מצד שני, גם במקרה חירום אפשר לדבר בדיבורית, מה גם שבמונית מותקנת דיבורית. הנהג מאבד סבלנות, יוצא מהמונית וניגש אלינו. הוא שוב מסביר כי הוא ממש ממהר ומבקש שנזדרז.

זוהי דוגמה מצוינת לסיטואציה בה הניסיון, האינטואיציה והיכולת לקרוא שפת גוף, משחקים תפקיד בקבלת החלטות.

משהו בצורת הדיבור שלו איננו משכנע. האינטואיציה של שנינו אומרת לנו שהאיש משקר. הוא טוען בלהט שהוא ממהר אבל שפת הגוף שלו משדרת משהו אחר. הוא נראה כמו שחקן תאטרון לא מוצלח.

הכרעה

אנחנו מבקשים ממנו לחכות במונית ומתקשרים למפקד המשמרת לביצוע בדיקת מסוף על היסטורית העבירות שלו. אין במידע שאנחנו מקבלים משום חריגה ביחס לנהג מונית.

גם אם הפעם באמת עשה שיחת חירום, הנסיבות בהן התנהל בעת ביצוע העבירה מעידות בסבירות גבוהה שזה מבחינתו נוהג שבשגרה. משך הזמן שניהל את השיחה, הרוגע שבה היא נוהלה והמשך נסיעה רגילה, מעידים שהוא ככל הנראה מנסה לעבוד עלינו.

החלטנו לרשום לו דוח.

כשסיימתי את כתיבת הדוח, ניגשתי אל הנהג כדי למסור אותו לידיו. הוא לקח את הדוח והחל לעיין בו ללא כל בהילות.

אתה לא ממהר לאשתך?

"אתה לא ממהר לאשתך?" שאלתי אותו. "זה בסדר, דיברתי איתה, היא מחכה לי." אמר. לפתע התעורר מכשיר הקשר שבמונית לחיים.

"משה, מה קורה?" שאל האיש, "ההוא מגולומב 22 מחכה לך כבר עשר דקות בחוץ. למה אתה לא מגיע לאסוף אותו?"

"מוסה, תגיד לו שאני כבר מגיע", אמר משה למכשיר הקשר, "איזה שוטר עצר אותי כאן ונתן לי דוח על טלפון," הוסיף, "אני כבר מסיים ומגיע."

הוא סיים לקרוא את הדוח, חתם עליו ויצא לדרכו מבלי להגיד מילה.

"יכול להיות שההוא מגולומב 22 סובל מצירים?" שאלתי את שמואל. "כנראה שרק ירידת מים," ענה.

נשמנו לרווחה והמשכנו במשמרת. הפעם לא נפלנו בפח.