"אדוני השוטר אז אולי…" – כל מה שהנהג/ת הישראלי/ת מוכן/ה לעשות כדי להתחמק מדוח תנועה • פרק 12
צפוף
מציאת מקום חנייה, בעיקר במרכזי קניות ובמקומות בילוי, הפכה לפעולה כמעט בלתי אפשרית. במצבי מצוקה, הראש היהודי מעגל פינות ומקצר טווחים, גם אם מדובר בעבירה על החוק ובקיפוח הנהגים האחרים שדווקא שומרים על החוק. למרות ההסתברות הנמוכה לכך, יש מקרים בהם מזלו של אותו נהג/ת עבריין/ית בוגד בו ומביא אותו להיתקל דווקא באותן שניות, בשוטר.
מכירים את הכניסה ללב המפרץ, סמוך לצומת הצ'ק פוסט בחיפה? יש שם נתיב בודד המוביל מדרום לתוך הקניון ובשעות העומס משתרך בו תור ארוך ומעצבן, במיוחד כשצמוד אליו נמצאים שני נתיבים רחבים ופתוחים לרווחה. תודו שהפיתוי להידחף דרך אחד מאותם נתיבים הוא גדול. מילא פיתוי, אבל מה עם הסכנה הכרוכה בעבירה שכזאת? בנתיבים המובילים צפונה כלי הרכב נוסעים במהירות גבוהה ורכב החוסם את אחד הנתיבים, בקלות עלול לגרום לתאונת דרכים קטלנית.
נדחפת
שמואל ואנוכי שוב רוכבים בדרכים וכשאנחנו מתקרבים ללב המפרץ, אנחנו מבחינים בעומס רב בנתיב המוליך לקניון בעוד הנתיב המקביל אליו, שעליו מסומן חץ ישר קדימה, חסום על ידי כלי רכב הממתין במקום, מאותת שמאלה ומחכה להידחף לטור המכוניות.
הפעם דווקא לא רצינו לעצור את הנהג אלא התכוונו להסתפק בפינוי הנתיב. עצרתי עם הניידת הסמויה מאחוריו ואותתי נמרצות. אין תגובה. הדלקנו את הצ'קלקה וצפרנו. גם זה לא עוזר.
האור ברמזור מתחלף וכצפוי, הרכב החוסם נדחף לטור המכוניות כשהוא מלווה בצפירות מחאה.
דלקנו אחריו. בכניסה לחניון עצר לבדיקה ביטחונית ושמואל קפץ וביקש מהנהג, שהתגלה כנהגת, לעצור אחרי המחסום. מהרכב יצאה גברת צעירה.
"פשוט טעיתי"
"אני באמת לא מבינה, מה הבעיה?" אמרה עוד בטרם פתח מי מאתנו את פיו, "אני לא מקומית ופשוט טעיתי בכניסה."
"זה בהחלט יכול לקרות לכל נהג," אמר שמואל, "אבל טעות איננה מצדיקה ביצוע עבירת תנועה. גם כשעושים טעות, אין פטור לעבריין התנועה, מלציית לחוק!"
"אתה אומר שאני עבריינית? אתה לא מתבייש?" מחתה בקול, "ובכלל, מה אתם רוצים ממני?"
זה היה מספיק כדי שלשמואל תקפוץ הג'ננה. הוא פצח בנאום ה"ההתנהגות חסרת אחריות אשר מסכנת את החיים", תוך הרחבת תשובתו לשאלת הגברת בעניין ההגדרה של "עבריינות מהי?"
"כן גבירתי, מרגע שעברת על החוק את עבריינית".
נאומו של שמואל הניב תגובה מפתיעה ובלתי צפויה.
'אני עבריינית?'
הגברת פרצה בבכי תמרורים של ממש, ותוך שהדמעות זולגות מעיניה אמרה: "למה אתה קורא לי עבריינית. אני לא עבריינית".
הצצתי לעבר שמואל. יש לו נטייה להתרכך מול דמעות, במיוחד כאלה הזולגות מעיניהן של ה"מין החלש".
דיבורו הפך לרך והייתי בטוח שעוד שנייה הוא שולח יד לכיסו, שולף מטפחת ומנגב לה את הדמעות. בדומה לדרך שבה פונים לילד רך בשנים, הסביר שמואל לגברת שהוא מאד כועס משום שההתנהגות שלה בכביש סיכנה את חייה.
אמפטיה
"יכולת להיהרג", אמר באמפטיה, "אנחנו בסך הכל רוצים למנוע תאונות", הסביר בניסיון להשפיע על בלוטות הדמעות של הגברת הצעירה.
זה לא כל כך עזר. הגברת המשיכה למרר בבכי ואני המשכתי לכתוב מבלי להתערב. לפתע אמרה את המשפט שהסביר הכל…
יצא המרצע מן השק
"אם בעבודה ידעו שעשיתי עבירה, ייקחו לי את הרכב". יצא המרצע מן השק.
הפסקתי את רישום הדוח. לגברת לא היה רקורד עשיר בעבירות תנועה. היא הייתה, מהבחינה הזאת, נהגת ממוצעת. אני יודע שלדוח תנועה מהסוג הזה במצבה, לא אמורה להיות השפעה על זכאותה לקבל 'רכב חברה'.
"אין לך מה לדאוג גבירתי. מקום העבודה לא ידע בהכרח על הדוח הזה, ואין שום סיכוי שבשל עבירה מסוג זה ישללו לך את הזכאות לרכב", אמרתי.
הבכי פסק.
יש! חשבתי לעצמי והשלמתי פרטים אחרונים בדוח.
זו הייתה 'טעות'.
משהבחינה שהיא בכל זאת תקבל דוח, שוב החלו הדמעות לזלוג מעצמן.
דברי הנהגת
אני חייב להודות שהייתי נבוך בעת שמסרתי לידיה את הדוח וביקשתי ממנה לחתום. ביד רועדת חתמה במקום המיועד לכך ואני הבחנתי בדמעה אחת עצובה מתגלגלת על לחיה ונושרת על גיליון האישום החתום, בדיוק במקום בו כתוב: "דברי הנהג".
כשהתרחקנו מהמקום ראיתי במראה את הגברת עומדת ליד רכבה, אוחזת בידיה את הדוח וממררת בבכי. באותם רגעים הרגשתי כשוטר רשע במיוחד והעפתי מבט חפוז לעבר שמואל. אם אני לא טועה, הבחנתי בדמעה על לחיו.
המשטרה תופסת 1 לאלף פעמים שנהג מבצע עברה.
אז היא נתפסה.
יכול להיות אלף סיבות לבכי כאילו.
אבל בעיקר כמו שכתבתה כסף.
חג שמח ושנה טובה.
מודה לך על תגובתך.
אתה צודק ובאמת, מסיבות שונות, האכיפה איננה מספקת, אבל לא הבנתי איפה נכתב שהעיקר זה כסף?
אכיפת החוק באה לשרת את כלל האזרחים ומאפשרת חיי קהילה תקינים. המציאות ההולכת וגוברת במקומותינו של "כל דאלים גבר", היא תוצאה ישירה של העדר אכיפה והעדר ענישה, קלה כחמורה.
חג שמח ושנה טובה.