מוקדש לחברי האהוב, שלום זמירין ז"ל, מעמודי התווך של העיתונות המקומית בחיפה. מאז
לכתו, תשעה קבין של חכמה ושנינות נילקחו מהעולם.
הטור המפרגן והמתבוסס בנוסטלגיה
למרות שאוזני אינן מחבבות במיוחד מבקרים עלומים, או משיאי עצות למיניהם (עייצעס גייבערס
בלשון קשישי אשכנז (שאחד אומר עשה והשני אומר אל תעשה, למרות זאת, לא יכולתי להתעלם מזעקת ההמונים העולה מקצה הכרך ועד קצהו, מתגלגל הקו למשפת הים ועד לפסגת הכרמל ומתגבש לכדי אמירה ברורה וקוהרנטית: תפסיק כבר עם הביקורת והנהי והתלונות הבלתי פוסקות שלך.
אפשר לכתוב משהו מפרגן? או לפחות לא לבקר את עיריית חיפה פעם אחת?
כיוון שחכמים ממני אמרו "קול המון כקול שדי" אני סוגר את קסת הדיו הרעילה והארסית, מניח אותה במגירה, לשימוש עתידי, וטובל את קולמוסי במי סוכר. לפיכך, לא אכתוב הפעם על כבישים
משובשים (נסעתם ברחוב ורדיה לאחרונה?) לא על פקידים האמורים לשרתנו ומעדיפים לטרטרנו ואפילו לא על תופעות קפקאיות הנפוצות למכביר בעירנו.
במקום זאת אשאל את קוראי היקרים מי היתה להקת המשחרים? והמשחרים החדשים? ומי חכם וידע מה שמו המקורי של השיר שצעד במצעדי הפזמונים (לא אומר לכם באיזו שנה, רק ארמוז שזה היה מזמן) ונקרא בארצנו "עודדני נורית"?
כן, פעם נהגו לתרגם שמות של להקות ושירים: כך הפכו הביטלס לחיפושיות (ולפני כן
"חיפושיות הקצב") הרולינג סטונס עשו עליה וזכו לשם האבנים המתגלגלות, רייר בירד עוברתה חיש קל לציפור נדירה, והיו גם האריות, והצבים ורבות נוספות.
רק להקות דוגמת פרוקול הארום זכו להישאר בשמם המקורי, כי מי לעזאזל יודע לתרגם את זה?
היו גם כמה להקות שהצליחו איך שהוא להימלט מגזרת העיברות המגוחכת, להקת הקרפנטרס
למשל. מן הסתם, אפילו המתרגמים חשו שתהייה זו חריגה מגבולות הטעם הטוב, לקרוא "הנגרים", ללהקה ששרה שירים מלודיים ונעימים.
אבל את הפרס הגדול, את הגביע המוזהב גורף תרגום אחד שבמופלא ממנו טרם ניתקלתי.
עצם העובדה שהוא נתקבע בזכרוני למרות שחלפו אי אלו עשורים מוכיחה את עוצמתו של התירגום שקשה להחליט האם הוא הזוי יותר או גאוני יותר: "תחיית מי האמונה הזכים" מי שיודע מוזמן לשגר תגובה שתפורסם כהרף עין. אם לא תמצא התשובה הנכונה, אפרסם אותה בשבוע הבא.
חיפאי אחד עם סיגריה נצחית
כיוון שבמחוזות הנוסטלגיה יצאנו לשוח (אל דאגה, מיד נחזור למציאות הורודה בהווה) אשאל שאלה נוספת, המיועדת בעיקר לקוראי הקשישים חובבי הנוסטלגיה שטרם לקו בשיטיון: באיזה מקום בעירנו , ובאילו שנים, היה אדם אחד עם סיגריה נצחית בזוית פיו מוכר צעצוע זול ומכריז "קופץ למעלה, קופץ למטה" והיה מוסיף קריאה נרגשת לכל גבר שעבר לידו: "תביא חתיכת סיגרה, תהייה בן אדם" שילחו תגובות ונתפלש יחדיו במימיה החמימים של הנוסטליה.
עלה בידנו לפרגן לחיפה במחצית הטור הראשונה
והנה לכם, צלחנו כמחצית טור מבלי להחמיץ פנים, מבלי להתלונן ואפילו עלה בידנו לפרגן לחיפה
בכך שכינינו אותה "כרך" כבר בפסקה הראשונה…
ספסל נתינה
בשנותי הראשונות בתל אביב, תמהתי על הנוהג המוזר לקשט בנעליים את גדרות האבן של
הבניינים, המפרידות בין החצר הפרטית למרחב הציבורי. (לפתע מתחוור לי שבחיפה זה לא קיים, או לפחות מספיק נדיר, על מנת שלא אתקל בו (על כל גדר ממרכז העיר צפונה, עד הירקון, היו מונחות נעליים: חלקן ישנות ומרופטות וחלקן במצב סביר בהחלט. והדגם הנפוץ ביותר על אותן גדרות היה סנדל אשה בצבע ב'ז (היום לצבע כזה היו קוראים באיזה שם מפונפן כמו מוקה חלומית, או דימדומי טוסקנה, אבל זה ב'ז( עם עקב נמוך, ופתח מלפנים, דרכו יכולה הבוהן להציץ לבחון את העולם .
למה דווקא נעל זו זכתה לנוכחות כה מרשימה על גבי הגדרות התל אביביות, איש אינו יודע. בדיעבד הסתבר לי שהיה דור כזה, שעבורו נעליים היו דבר יקר שאי אפשר לזרוק ככה לזבל כאילו הן קליפות של קלמנטינה, ולכן נעלים שפג תוקפן או סר חינן הונחו לראווה על מנת שכל מי שרוצה יוכל לקחת.
לימים, התפתח המנהג ולקולקציית הנעליים על הגדרות נוספו בגדים, ספרים וכיו"ב חפצים ואביזרים שלא נעים להשליך ישר לאשפה. כאשר הגדר היתה כבר קטנה מלהכיל את השפע, זלגה התופעה לספסלי הרחוב עליהם הונחו כל אותם טובין.
כך היה, עד אשר לפני שנים לא רבות, קמה בחורה אחת והקימה את מיזם "ספסל הנתינה" שעליו מניחים חפצים ישנים שעדיין יכולים להביא תועלת לזולת. כך יכול מי שנזקק לאסוף פריט לו הוא זקוק מבלי להשפיל עצמו לכדי נבירה במיכלי אשפה. עם הזמן נעלמו השלטים "ספסל הנתינה" שהוצמדו לספסלים, אבל המנהג המבורך הזה עדיין חי וקיים ועוזר לאנשים
רבים.
הקורא המצוי מן הסתם מקמט מצחו בתמיהה ושואל איך סיפור מרתק זה על ספסלים ונעליים קשור לחיפה?
אז ככה: כדאי שמקבלי ההחלטות הרלוונטיים בחיפה ימהרו לאמץ רעיון זה. ראשית, עזרה
לאלו הזקוקים לה היא דבר מבורך, שנית לסמן 3-2 ספסלים בכל שכונה בשלט "ספסל נתינה" זה לא עסק יקר, ואם חלילה תתקשה העירייה לעמוד בהוצאה ראוותנית שכזו מחשש שתמוטט את התקציב העירוני, מוכן עבדכם הנאמן לדאוג למימון המונים לפרוייקט זה בהבטחה שכל תורם יקבל ספסל על שמו.
משפט סיום:
מ. ידידי כאח לי, מגדולי האוהבים לה זכתה עיר זו מסביר שבניגוד מוחלט למקובל בארצנו,
החיפאים אינם ששים לצאת מעירם, או אפילו מפתח ביתם בימי שבת. הם לא אוהבים לנסוע רחוק לבקר קרובים או חברים. אמא שלי, מסכם מ., אומרת ש "מי שכל כך בוער לו לראות אותי, שיואיל לטרוח ולבוא לבקר. אני מהבית לא יוצאת בשבת".
ועוד קודם לכן גם ישראלים: באריק איינשטיין צפינו בבית בירם, ב"אריות" כמדומני – בבית הגפן … רק "שיער" הישראלי משך אותנו עד העיר הגדולה תל אביב. בדיסקוטק בבית רוטשילד רקדנו מדי ששי בערב, והשארנו הרחק מאחורינו את ריקודי העם ב"אורנים" בהנחיית בנצי תירם המהולל ז"ל. בית התה ושאר עלילות כבר נדונו ואף נדושו …
תודה שהחזרת אותי כמה שנים אחורה ללהקת ׳קרידנס קלירווטר׳ בשמה המקוצר ולשיר : Build me up buttercup.
כחיפאית ותיקה לשעבר זוכרת את הלהקות והשירים הללו מתנגנים בדיסקוטק במרכז הכרמל עליו מוקם היום הסינמטק.
נוסטלגיה.
אין בכלל ספסלים ברחוב בפרט בהדר. אם מישהו עייף ורצה לשבת לא ימצא ספסל אחד. וגם אין גן ציבורי בהדר מלבד הגינה ליד התאטרון העירוני. שכונת הדר היא החצר האחורית של חיפה.
אז אצטרף הפעם , כמו בעל הטור חיים קפון ,ואחרוג ממנהגי – "המקטרג הנודע"
והרי 2 נושאים נפרדים אשר מ פ ג נ י ם !!
לעובדי העיריה :
1. 2 פקחים חביבים , מחבל מוריה : ג 'ו נ י
,ו צ ב י ק ה – אשר הגיעו לבנין בו אני גר –
שמעו בסבלנות את תלונתי – כתבו דו"ח ,
התקשרו להתעניין ,טילפנו לוועד הבית עמ"נ שהנ"ל – יפנים את דבר התלונה , ושוב – לאחר יומיים ,התקשרו לוודא ,כי אכן הד"וח אשר ניתלה בחדר המדרגות – השיג את מטרתו !!!
אז לצביקה , וג'וני – ה י ד ד –
א פ ש ר ג ם א ח ר ת .
2. זכיתי פעמיים במשך כחודשיים , לשירות ענייני ,זריז וטוב – במח' חניה , בבית "סולל בונה " ז"ל .
מפקיד אדיב בשם שי קיבלתי שירות נפלא !
ביקה
הלוואי והעירייה המהוללת שלנו תאמץ את נושא ספסל הנתינה
ניצרכים כמובן
שבת נעימה, תודה חיים, העלית כאן רעיון נהדר בקשר לביגוד הנעלה, לניצרחים. כשהכיעו לפני שנה כל הפליטים מרוביה, וסביבתה, ופורסם שבאו ללא שום דבר. הכנתי 2 ארגזים עם בגדים מקופלים אחרי כביסה, כלי מטבח, ומה לא? ואז נודע לי שאותם פליטים לא מעוניינים בדברים משומשים. ולכן הםסקתי לטרוח. האמת ,לא הבנתי. כשהעברתי הארגזים החוצה , למקום ששם שמים דברים מיוצרין לנו, תוך כמה דקות הכל נאסף .שמחתי.
יש היום מנגנונים הרבה יותר יעילים מאשר גדרות נתינה, שחלק גדול מהפריטים בהן מגיע לאשפה. יש אתר אגורה וקבוצות מסירה בווצאפ ובטלגרם כמו "אמהות לא אוגרות" (5 קבוצות רק בחיפה לבדה). בנוסף יש קבוצות פייסבוק כמו למסירה בחיפה רק תבואו לקחת. כך אפשר למסור גם פריטי ביגוד לפי מידה ספציפית, והכל בתיאום ובאהבה.
זה מאד נחמד לשמוע, רק יש גם אנשים מבוגרים יותר, ללא גלגלים, וללא אפשרויות להסחב עם תיקים, ולהסתובב, וההצעה הנל רק תקשה עליהם.יש עוד דבר שמקומם אותי, מהבית שלנו לא מעט אנשים טובים עושים סדר, ודברים מיותרים להם,ואו בגדים, שמים בשקיות קשורות בחדר האשפה בצד, או תולים כמוני בוו במקום, תוך מעט מאד זמן, הגיעו אנשים מבחוץ פותחים הניילונים, זורקים את הדברים הנקיים ומקופלים ארצה, נוברים, ולוקחים מה מתאים להם, והשאר נשאר על ריצפה מלוכלכת בבלאגן גדול. כואב לי הלב על חוסר ההתחשבות והזלזול באוכלוסיות כיום. כל אחד חושב על עצמו. לי זה כואב!
קורקינטים חשמליים במדרכה ואופניים חשמליים פיתרון נגד הכלים האלה פשת פזרו תוך כדי הליחה כצת ברגים קטנים מהר מאוד תראו שפחות נוסעים על המדרכות בדוק
חבל, למה להרוס את הגלגלים?
זה עסק של באזור ה200 שקל כל גלגל
סוף סוף קצת נחת נפלה על חיפה. שמחה ששמעת א. קול ההמון הדואב. בטוחה שיש עוד ועוד סיפורים יפים עליה. ולחישה שחדת. חושבת שאני יודעת: Credence Clearwater Revival. יש להם שיר שאני אוהבת עד היום במיוחד: I Put a Spell on you. שבת שלום גם לחיפאים, גם לתל אביבים. מומלץ בהחלט לאמץ את ספסל הנתינה. רעיון מבורך
אכן צדקת לגבי הלהקה המעולה הזו
אשמח לקבל תשובה: כאשר כותבים תגובה , ואחרי השליחה רואים שנעשתה שגיאת כתיב ,כפי שקרה היום,) נצרחים במקום ניצרכים!!!!!!! היכן כפתור הפלא על מנת לתקן או להוסיף מילה???? אשמח ללמוד . תודה.
D-: באמת מי רוצה לצאת מהבית בשבת, נראה לי שאעבור לחיפה לגור בין בני מיני