סיפורם של קורט וגיטה גייזל, מוותיקי שכונת בת גלים

כמתעדת ומנציחה סיפורי חיים של בני הדור הוותיק, אני מתחקה אחר משעולי חייהן של דמויות ומשפחות, על מנת להעביר את סיפורן לדורות הבאים.   
הפעם בחרתי לתעד את קורותיהם של גיטה וקורט גייזל ז"ל, שהגיעו לשכונת בת גלים בשנת 1947 והתגוררו בה עד פטירתם.  
הכתבה הינה פרי מחקר ושיחות שערכתי בעבר עם גיטה ועם בנה זאבי, ובהווה עם כמה מהחברים. כמו תמיד, מוזמנים להוסיף מזיכרונותיכם בתגובות לכתבה.

קורט (אלכסנדר) גייזל, חלוץ בארץ ישראל

קורט אלכסנדר נולד ב-25.5.1918 בדורטמונד שבגרמניה כבן הזקונים של אידה ומקס גייזל. עם עליית הנאצים בשנת 1933 סולק קורט מבית הספר התיכון בו למד. בשנתיים הקרובות, למד חשמלאות ועבד כשולייה בבית מלאכה לתיקון מכשירי חשמל. אחיו הבכור, הנס, לקה בדלקת קרום המוח ונרצח ע"י הנאצים שכן היווה לתפיסתם נטל על החברה.

קורט החליט לעלות לארץ ישראל ובמרץ 1935 החל הכשרה חקלאית בת חמישה שבועות בגרמניה לקראת העלייה ארצה. בקיץ 1935, בהיותו בן 17, עלה קורט לארץ לבדו במסגרת "עליית הנוער" של הנרייטה סאלד להכשרה חקלאית ב"קיבוץ תל חי-כפר גלעדי" בגליל העליון, שם שהה כשנתיים ועבד ברפת וכרועה כבשים. בארץ קיבל שם עברי, יצחק, אך משפחתו וחבריו המשיכו לכנותו קורט במשך כל חייו.

מתל חי עבר קורט בשנת 1937 לקיבוץ עין שמר להכשרה חקלאית נוספת בת כשישה חודשים והמשכה בנחלת יהודה, שם עבד בפרדס וברפת במשך כמה חודשים.     

קשרים לבית המלוכה הבריטי

כשנה לאחר עליית קורט לארץ, נפטר אביו בגרמניה, ואמו הגישה בקשה להגר לאנגליה, על בסיס קירבה משפחתית (רחוקה) לשושלת המלוכה האנגלית: קשר משפחתי דרך סבה היהודי של ליידי אדווינה מאונטבאטן (בעלה לואיס מאונטבאטן), הוא הדוד של פיליפ, בעלה של המלכה אליזבט (הלורד הוא צאצא של נסיכת יוון).    למרבה המזל, הבקשה אושרה ואידה היגרה עם בנה ארנסט לאנגליה, ובכך ניצלו השניים מציפורני הנאצים.

קורט מתגייס ל"הגנה", לנוטרות ולצבא הבריטי

בשנת 1938, לאחר שרכש הכשרה חקלאית במשך כשלוש שנים, התגייס קורט לארגון "ההגנה" ושירת כנוטר (גפיר) במשטרת היישובים העבריים. במשך כשנה שירת במשטרת המנדט הבריטי בבית דגון, רחובות וחיפה. בתום השירות עבר קורט לחיפה ושכר דירה קטנה בהדר הכרמל ועבד לפרנסתו כחשמלאי.  

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היה קורט בין ראשוני מתנדבי היישוב להתגייס לצבא הבריטי. הוא הוצב בגדוד תותחנים – נ.מ. בו שירת בהגנה על מקומות שונים בארץ ישראל ובעיקר בחיפה. בין חבריו ליחידה היה אברהם יפה (לימים אלוף בצה"ל). במהלך השירות, סייעו קורט וחבריו ליחידה בגניבת ובהברחת נשק מהצבא הבריטי והעברתו לארגון "ההגנה", תחת אפם של הבריטים.

בשלב מסוים נפרסה סוללת הנ.מ של קורט עם תותחיה בשכונת נווה שאנן בחיפה, בתצפית לכיוון ואדי רושמייה ובמקביל הוצבו תותחים גם בנמל חיפה. לימים סיפר קורט בגאווה, שבאחד הלילות במהלך המלחמה, הם הפילו מטוס איטלקי בדרכו להפציץ את חיפה.

גוסטה (גרטה, גיטה) וולף

גוסטה נולדה ב21.9.1917 בווינה שבאוסטריה לוולף ולבטי ברר. אביה נפטר בגיל צעיר ואימה נותרה לפרנס לבדה ארבעה ילדים קטנים. לא חלף זמן רב, ואחותה נפטרה אך היא.

ביום חורף גשום בשנת 1938, בהיותה בת 21, עלתה גוסטה לארץ בספינת מעפילים ושמה מעתה בפי כל: גיטה. אימה נשארה בווינה עם שני אחיה, ליאו ואייזיק.

באותה שנה בה הגיעה גיטה לארץ, סיים אחיה ליאו לימודי רפואה וביקש לעלות ארצה. הוא ניסה להבריח את הגבול לשווייץ אך נתפס ע"י שומר גרמני. למזלו, נכמרו רחמיו של השומר והוא סיפר לליאו  בחשאי על מקום ממנו יוכל לעבור לבלגיה דרך גרמניה ואכן, בדרך זו הצליח ליאו לעבור והגיע לאנגליה. אשתו, אנה, רופאה אף היא, שהייתה פעילה ציונית, הצליחה לצאת מווינה והצטרפה אליו באנגליה. השניים עברו לארצות הברית ונשארו להתגורר בה, כאשר ליאו משרת כרופא בצבא האמריקאי באירופה.  

אייזיק, אחיה השני, נאסר ע"י הגסטפו בווינה. זמן קצר לאחר שנאסר, נמסר לשוער בבניין מגוריו מכתב הממוען לאייזיק. השוער, שהבין שבמכתב יש סרטיפיקט (אישור עליה לארץ) על שם אייזיק, רץ לבית הסוהר ומסר לו את המכתב. אייזיק הנרגש הגיש את הסרטיפיקט בבית הסוהר וזכה לתגובה משפילה: "ברח, יהודי", נאמר לו, בליווי בעיטה.

בעזרת הסרטיפיקט הנכסף עלה אייזיק לארץ ישראל בספינת מעפילים שנחתה בחופים באזור נתניה. במשך תקופה שהה אייזיק בביתם של קרובי משפחה מצד אימו, בבית עובד ובנס ציונה.

גיטה עוברת לבית החלוצות בחיפה

באותו זמן, גיטה כבר הייתה בארץ ישראל ושהתה בבית החלוצות בתל אביב, אך לא ידעה שבנה עלה ארצה. באחד הימים, בעודה הולכת ברחוב אלנבי בתל אביב, נתקלה לפתע באקראי באחיה אייזיק הצועד מולה ברחוב…הייתה זו פגישה מרגשת מעין כמוה. גיטה שאפה לצאת ללימודים בבית הספר החקלאי "עיינות", אך הוחלט לשלוח אותה ללמוד קורסי הכשרה בבית החלוצות שברחוב יל"ג בחיפה. שם, בבית החלוצות, הוכשרה ככורכת ספרים, מקצוע בו עבדה במשך תקופה. 

קורט וגיטה נפגשים

זמן קצר לאחר הגעתי לארץ", סיפרה לי גיטה, "הכרתי את קורט. יצאנו זמן מה עד שהחלטנו להתחתן".

מפעם לפעם נסעה גיטה באוטובוס לבקר את קורט בבסיס בו שירת בנווה שאנן שבחיפה. באחד הימים, בעודה ממתינה בתחנת האוטובוס, התפתחה שיחה נעימה בינה לבין בחורה ג'ינג'ית שהמתינה גם היא בתחנה.

להפתעתן של השתיים, הסתבר ששתיהן בדרכן לאותו מקום – לבקר את בני זוגם המשרתים ביחידת הנ.מ: גיטה את קורט ועליזה – את לאו (אריה) באר. כאשר סיפרו לבני זוגם על קשר הידידות שנוצר ביניהן, התברר שגם קורט ולאו היו מיודדים. כך הפכו גיטה ועליזה לחברות בלב ובנפש ואף עבדו יחד במשרד בעיר התחתית בחיפה. המשפחות שמרו ביניהן על קשר חברי הדוק במשך שנים רבות.

נישואין על גג הרבנות בחיפה

בשנת 1943, בעודו בשירות בצבא הבריטי, נישאו גיטה וקורט על גג הרבנות בחיפה. "בתחילה גרנו בדירה קטנטנה ברחוב יל"ג בהדר", סיפרה לי, "לא הרחק מבית החלוצות. נהגנו לכנותה "הווילה הקטנה". כמו כולם, גם לנו היו קשיי פרנסה, החיים אז היו קשים".

זמן קצר לאחר נישואיהם נשלח קורט לפורט סעיד במצרים לסדרת אימונים בהגנת נ.מ. ומשם נשלחה היחידה לקפריסין, לשרת בהגנת נ"מ במחנות בפמגוסטה ובשדה התעופה בניקוסיה.

השהות הממושכת של בעליהן רחוק מהבית גרמה לרעיותיהן לעשות מעשה. באחד הימים, נקטו גיטה ושתיים מחברותיה, עליזה באר ורעיית אברהם, ונסעו לקפריסין לבקר את בעליהן בבסיס הצבאי…

קורט מתגייס לבריגדה ונלחם בחזית הסניו באיטליה

בספטמבר 1944, עם הקמת הבריגדה היהודית, נשלחו קורט וחבריו ליחידה לאימונים במצרים. בדרכם מקפריסין למצרים, עגנה אונייתם בחיפה לפרק זמן קצר. עקב המצב, היה איסור מוחלט לדווח על תנועת האוניות בנמל, אך בזכות קשריהן הטובים של גיטה ועליזה עם דוד הכהן, ששימש כמקשר בין המוסדות היהודיים לצבא הבריטי, עודכנו השתיים בחשאי כי האונייה ועליה בעליהן מתעתדת לעגון בחיפה וכך זכו לראותם לרגע קט.  

בבורג' אלערב במצרים, עבר קורט תקופת אימונים אינטנסיבית ומיד אחריה יצא עם יחידתו לאיטליה לתקופת אימונים נוספת מדרום לרומא. הוא שובץ לרג'ימנט-גדוד תותחי שדה בפיקודו של קצין יהודי בריטי, אדמונד רוטשילד והשתתף בלחימה כתצפיתן בסוללה 604 שתפקידו לטווח את אש הארטילריה.

בראשית חודש מרץ 1945 הגיעו תותחני הבריגדה לחזית הסניו בצפון איטליה. שלוש סוללות התותחנים (604, 605, 606) התמקמו  על ההרים מדרום לנהר, הם השתתפו בקרבות ההגנה על נהר הסניו, בחיפוי הצליחה ובמרדף אחרי הגרמנים, כאשר מולם ממוקמת  דיביזיית צנחנים גרמניים. לאחר הלחימה הקשה, הוענק לכל אחד מחיילי הסוללה מכתב הוקרה ממפקדם. 

"אבא תיאר לי מעט את הלחימה הקשה", סיפר לי זאבי. "הגרמנים טווחו עליהם בו זמנית באש ארטילריה. כתצפיתן, היה עליו להפעיל את חושיו כדי לאתר את עמדותיהם המוסוות ולהפציצן בטרם ייפגעו על ידן. כיצד? בשעת בוקר מוקדמת נהגו החיילים הגרמנים לחמם את קופסאות שימורים על ספרטיט, מעין משטחי מתכת, ואלה העלו עשן דק אותו זיהה אבא. היה זה מידע קריטי לצורך פגיעה בעמדות. באחד הימים, המשיך אבא לספר, יצאתי מהצריפון שלנו ושבריר שנייה לאחר מכן פגע בי פגז גרמני. חיי ניצלו".  

בשלב מסוים עברו כוחות הצבא הבריטי את נהר הסניו והגרמנים נסוגו. יחידות התותחנים הועברו לאזור אודינה בצפון מזרח איטליה, שם הסתיימה המלחמה. משם נשלחו קורט וחבריו להולנד ולבלגיה, שם הוטל עליהם לשמור על שבויים גרמניים ובמקביל סייעו לשורדי המחנות היהודים.  

המלחמה מסתיימת, קורט חוזר לחיפה

בסיום המלחמה, ניצל קורט את שהותו באירופה כדי לברר באמצעות הצלב האדום מה עלה בגורלם של קרובי משפחתו ובגורלה של בטי, אימה של גיטה (שנשלחה מווינה לגטו לודג' ולא שרדה).

במאי 1946, בעקבות הודעת הבריטים על פירוק הבריגדה היהודית, החל שחרור מדורג של החיילים לפי סדר גיוסם. מכיוון שקורט היה בין ראשוני המתגייסים, הוא השתחרר מהשירות בין הראשונים.

לאחר שש שנות שרות אינטנסיביות בצבא הבריטי, חזר קורט ארצה והתאחד עם גיטה אשתו, אותה לא ראה מזה שנים.

במרץ 1947 נולד זאב מנחם (זאבי בפי חבריו), בנם היחיד של גיטה וקורט.

"זו הייתה דירת חדר קטנה", סיפר לי זאבי. "היה חם מאוד, אבא ישן בחוץ במרפסת הקטנה. באותו לילה הופצצו בתי הזיקוק. בבוקר, אבא נכנס מהמרפסת כשראשו צהוב כולו. אימא ואני פרצנו בצחוק…"   

לפרנסת המשפחה, עבד קורט בתקופה זו כחשמלאי רכב (אזרח) בבסיס כורדאני הסמוך לחיפה ובמקביל עבר קורס חשמלאות רכב בבית ספר מקצועי ליד הטכניון, בסיומו התקבל לעבודה כחשמלאי בנמל חיפה. לאחר מכן עבד ב"ביזנס דיג'סט".

גיטה עבדה במשרד עורכי דין שהתמחה בפיצויים מאוסטריה וגרמניה. "גיטה הייתה אישה טובת לב", מספרת חברתה ויוריקה. היא עזרה בלב חפץ לכל אדם שפנה אליה בבקשת עזרה, תושבי בת גלים ומחוצה לה, ללא תמורה".  

משפחת גייזל עוברת לבת גלים

בשנת 1947 הסתיימה בנייתו של "שיכון הבריגדה" בשכונת בת גלים בחיפה עבור יוצאי הצבא הבריטי וקורט, כמו רבים נוספים, הגיש בקשה לרכישת דירה. משפחת גייזל הייתה בין הזוכים המאושרים – הזכות לרכוש דירה קטנה במתחם. בדירה הקטנה בקומת הקרקע בסמטת קל"ח התגוררה משפחת גייזל עד 1962, אז עברו לדירה גדולה יותר ברחוב השרון.

"אבא היה חובב ים וצלילה ונהג לקחת אותי לים מגיל צעיר", סיפר לי זאבי, "גם כשהגלים היו גבוהים. הוא לימד אותי לחפש צדפים, בעיקר מסוג "פי כושי" מתחת לאבנים ובמערות מתחת למים ופעם נתקעה ידו במערה ובקושי הצליח לחלץ אותה. במשך השנים הוא צבר אוסף מרשים של צדפים מיוחדים".

מלחמת השחרור, קורט משתתף בקרבות לשחרור חיפה

עם פרוץ מלחמת השחרור התגייס קורט לצה"ל והשתתף בקרבות לשחרור חיפה כתותחן. כאשר הגיעו ה"נפוליאונצ'יקים", תותחי השדה הראשונים, עבר קורט לשרת בסוללה. סוללת הנפוליאונצ'יקים השתתפה בקרבות ברחבי הארץ ממלכיה בצפון עד ים המלח. בין השאר, הפגיזו מביתניה (אלומות) מעל כינרת ובכך בלמו את הפלישה הסורית באיזור דגניה/צמח.

בסיום המלחמה חזר קורט לעבוד ב"ביזנס דיג'סט" במשך ארבע שנים, לאחר מכן עבד בתחום הפרסומות בעיתונים כשנתיים נוספות ובשנת 1955 התמנה כמנהל ייצור בחברת "כימוטרייד" במפרץ חיפה לייצור תמציות בושם, שם עבד עד 1980.

גיטה וקורט, לזכרם

קורט שמר על קשר הדוק עם חבריו ליחידה בצבא הבריטי, בהם חברו הטוב, לאו. בשנת 1980 נפטר קורט בביתו מהתקף לב פתאומי.

גיטה האריכה ימים מעל גיל 101. הייתה לי הזכות לפגשה ולשוחח עימה זמן לא רב לפני פטירתה. את יום הולדתה ה-100, חגגה בחיק משפחה וחברים בבית מלון "נוף" בחיפה.  

שלומית, בתם של עליזה ואריה באר, מספרת שמאז היכרות האבות בצבא הבריטי, שמרו המשפחות על קשר של חברות הדוקה. את גיטה מתארת שלומית כאישה נדיבה ואצילת נפש שהייתה אהובה עליה מאוד.

זיזי, בתו של מרדכי שמש, ששירת גם הוא בצבא הבריטי, מספרת:

"גרנו דלת מול דלת בסמטת קל"ח בשיכון הבריגדה, משפחה מזרחית ומשפחה ייקית, מיזוג תרבויות ומנהגים, זה היה מעניין. הייתה לנו שכנות מדהימה.

אימא וגיטה שהיו בקשר מצוין, נהגו לכנות אחת את השנייה בשם המשפחה: "שלום גב' גייזל", "שלום גב' שמש…" יום אחד הן קיבלו החלטה משותפת, לנטוש את המנהג ולעבור לשמות פרטיים. אך זה לא החזיק מים. כמה ימים לאחר מכן הן חזרו למנהג הקודם…

בשנות החמישים, קורט עבד בתחום תמציות ריח ובשמים, הוא יצא לעבודתו מוקדם בבוקר, מניד בראשו לשלום, בקשיחות מה. בשובו מהעבודה בשעות הצהריים, אימא הייתה משתיקה אותנו: "שקט, קורט ישן…" בשעות אחר הצהרים הוא נהג לקרוא ספרים ולצלול בים. מהצלילות הביא צדפים יפים.

גיטה הייתה אישה מקסימה, עדינה. באותה תקופה היא עבדה במשרד עורכי דין ברחוב הרצל בהדר, בטיפול במיצוי זכויות של ניצולי שואה לפיצויים וכן בתרגום מגרמנית. בעבודות התרגום המשיכה עד גיל מאוד מבוגר.  

בילדותי, חליתי לא מעט. גיטה נהגה לקנות לי עוגה טעימה בקונדיטוריה "העוגה" הסמוכה למקום עבודתה ומזמינה אותי להצטרף אליה ואל אימא לשיחות נשים ליד השולחן. זיכרון נעים".

דוב פז, חבר ילדות של זאבי, גם הוא בנו של חייל הבריגדה שהתגורר בשכנות, זוכר שגיטה וקורט נהגו לשוחח ביניהם בגרמנית ומתאר את גיטה כאישה לבבית וחייכנית.

ויוריקה פגשה את גיטה לפני כשלושה עשורים ומאז היו בקשר הדוק. " כאשר היכרנו, גיטה סיפרה לי על עבודתה במשרד עורכי הדין. כאשר חזרה הביתה מהעבודה, רבים מתושבי השכונה ומחוצה לה היו פונים אליה בבקשה עזרה באופן אישי והיא עזרה לכולם מכל הלב וללא תמורה. היא הייתה אישה חמודה ואהובה על כולם, אהבה לעזור לאנשים".  

יהי זכרם של גיטה וקורט ברוך!

***

מעונינים לתעד את סיפורכם בספר או בכתבה? כיתבו לי במייל את עיקריו (בכותרות) ונבחן התאמתו.