זיכרונות בת גלים של פעם – סיפורם של עדנה (מילגרום) ועוזי נגיד

בנימה אישית

בשנים האחרונות אני עוסקת בין השאר בהיסטוריה של שכונת בת גלים האהובה עליי: נפגשת עם ותיקים, מראיינת וחוקרת. השנה, לציון אירועי המאה לשכונה, הוספתי לתערוכה ההיסטורית שהצגתי בעבר גם כמה סיפורי משפחות וכן קולאז' של כ-150 תמונות נוסטלגיות מרגשות שצולמו בשכונה בעשורים הראשונים להקמתה. התערוכה תוצג בחודשים הקרובים.

בד בבד, אפרסם כאן בשבועות הקרובים את קורותיהן של כמה משפחות בת גלימיות ותיקות. והפעם, סיפורם של עדנה ועוזי נגיד, להנאתכם.   

משפחת מילגרום – מפולין לבת גלים

בעיירה קוצק שבפולין נולדה בשנת 1914 תינוקת בשם חנה להוריה, זלטה (בליטמן) ודוד מונצרש (מונצז'). בהיותה כבת 20 עלתה חנה לבדה לארץ ישראל להגשים את הציונות. תחנתה הראשונה של החלוצה הצעירה בארץ הייתה בקיבוץ בגליל ומשם עברה לחיפה. כמה שנים לאחר מכן, נספו בשואה רבים מבני משפחתה שנשארו בפולין.

באותו זמן לערך עלו מטרנופול (פולין) לארץ ישראל שרה ומשה מילגרום עם בתם הלה והתמקמו בשכונת בת גלים. בקומה התחתונה בביתם בפינת רחוב השרון והשחף ניהלו חנות מכולת בה עבדה הלה עם הוריה. אחיה, דוד (יליד 1912), הצטרף למשפחתו בשנת 1936 לאחר שסיים לימודי ארכיטקטורה בוורשה. כאן נקלט לעבודה כשרטט שלטים בצבא הבריטי וכמפקח על כוח אדם בבסיסיו באזור חיפה, מישרות בהן כיהן כעשור.

חנה ודוד נישאים, מגורים בבית הרכבי

בינתיים, היכרות חנה ודוד בבת גלים הובילה לנישואיהם ב-25.5.1941 ולאחריהם עברו בני הזוג מילגרום להתגורר בשכירות בקומה הראשונה של בית הרכבי ברחוב השרון 31. בבית, שנבנה בשנת 1923 בתכנונו של האדריכל אלכסנדר ברוולד, התגוררו עם הקמתו חיה לבית שטמפפר והשופט צדקיהו הרכבי ולימים שהו בו לתקופות גם הסופר ש"י עגנון ורב החובל "קפטן סטיב".  

על ימי בניית הבית סיפרה רחל אלברט (לימים אימו של עוזי נגיד) : "ביום הכיפורים, בשובם של המתפללים מבית הכנסת, הם נחרדו לגלות שהפועלים הערבים ממשיכים בבניית הבית ופרצו בזעקות שבר".  

בתאריך 14.2.1943 נולדה בבית הרכבי עדנה, בתם הבכורה של חנה ודוד, שבבגרותה עסקה בתחום החינוך. אחיה הצעיר, תובל, היה לימים מהנדס בתע"ש ולמרבה הצער הלך לעולמו.

גן חנה, מראשוני הגנים בבת גלים

לאחר המעבר לבית הרכבי הקימה חנה גן עבור ילדי השכונה שהמשיך לפעול עוד שנים רבות. גן חנה, אחד מראשוני הגנים בבת גלים, פעל בסלון ובמרפסת בבית משפחת מילגרום ובמהלך היום יצאה חנה עם הילדים הפעוטים לשחק בחצר. בין ילדי הגן הייתה גם יעל, בתו של ד"ר ברטהולד לוי, רופא ילדים ממוצא יקי שהתגורר עם משפחתו בבית סמוך. עדנה ויעל הפכו לחברות בלב ובנפש, קשר הדוק שנשמר עד היום.

"הסלון בו פעל הגן שימש לאחי ולי ללינה", מספרת עדנה. "מדי יום לאחר שילדי הגן נאספו לביתם, הייתה אימא מארגנת את הסלון לשנת הלילה. לפעמים הצטרפה אלינו לשינה גם בת דודתנו, רותי, בתה של הלה".

בהמשך, לקראת העלייה לכיתה א', עברה עדנה לגן צירקה שפירא, ברחוב השרון 37, לא הרחק מביתה.

מתגנבים לבריכת בת גלים

"כילדים נהגנו להתגנב לבריכת בת גלים בשחייה דרך הים. לא פעם נערכו בבריכה האולימפית תחרויות שחייה. בשעות בהן הוקרנו סרטים בקולנוע 'גן-ים' (לימים 'תכלת') היינו מטפסים על העץ הסמוך ומציצים. 

יום אחד קיבלנו הזמנה מרגשת – להופיע באולם האירועים בקזינו. קינאתי בחברותיי שהופיעו על הבמה בריקוד בתלבושות יפות בעוד אני יושבת מאחורי הפסנתר ומלווה אותן בנגינה… לימים חגגנו באולם הקזינו את הברית של עידו, צעיר ילדינו (נולד ב-17.3.1971). זמן קצר לאחר מכן סגר הקזינו את שעריו".

"סבי משה מילגרום, שהיה אדם דתי", ממשיכה עדנה, "לקח אותי ואת אחי לתפילות בבית הכנסת. בשובנו, נהג סבא לשרוק מרחוק כדי שאימי תדע שאנחנו מגיעים ותחדל מעבודות הניקיון… את בת המצווה שלי חגגנו בחיק המשפחה המורחבת בחצר ביתנו ברחוב השרון".     

בגדים יבשים למעפילי הספינה "חיים ארלוזורוב"

בסוף ינואר 1947 יצאה לדרכה משוודיה ספינת המעפילים 'אולואה' בפיקודו של לובה אליאב כשעל סיפונה 1,348 מעפילים. לאחר מסע הפלגה מפרך בן כשלושה שבועות זוהתה הספינה ע"י מטוס סיור בריטי מול חופי פורט סעיד ונאלצה להמשיך בדרכה לארץ ישראל בליווי צמוד של משחתות בריטיות.

לאחר מספר ניסיונות השתלטות, הורה לובה אליאב להעלות דגל כחול לבן ולחשוף את שם הספינה מ'אולואה' ל'חיים ארלוזורוב' והמעפילים על סיפונה פרצו בשירה אדירה של 'התקווה'.

הספינות הבריטיות נגחו בדופן הספינה. המעפילים זרקו על החיילים הבריטים ברגים וקופסאות שימורים בניסיון למנוע את עלייתם על הסיפון. "במהלך העימות קפצו שני קצינים ומספר מלחים בריטיים על סיפון 'חיים ארלוזורוב' והתנהלה תגרת פנים אל פנים קשה עם המעפילים", סיפר לימים רב החובל גד הילב.

להפתעת הבריטים, החלה הספינה לשעוט בפתאומיות במהירות שיט מרבית לעבר מפרץ חיפה ובת גלים במטרה להוריד לחוף כמה שיותר מעפילים, אך מול חופי בת גלים עלתה הספינה על שרטון. כמה מעפילים קפצו למים ושחו לחוף אך נתפסו ע"י הבריטים. רבים מתושבי בת גלים, ביניהם דוד מילגרום, רצו אל החוף בהביאם בגדים יבשים למעפילים וניסו למלטם. "אבא הביא הביתה מעפיל מבוגר ונתן לו בגדים יבשים", נזכרת עדנה. "מה קרה עם אותו מעפיל בהמשך איני יודעת".

ניסיונות ההתנגדות לא צלחו. המעפילים הועלו בכוח על אוניות בריטיות וגורשו למחנה מעצר בקפריסין שם שהו כשנה עד עלייתם ארצה במרץ 1948. שרידיה של הספינה 'חיים ארלוזורוב' נותרו עד היום כעדות אילמת בעומק הים במרחק לא רב מול חופי בת גלים.

דוד חבר בארגון 'ההגנה', יו"ר ועד בת גלים ועוד…

חנה ודוד מילגרום אהבו לארח חברים בביתם. זכורות לטוב מסיבות הפורים העליזות אליהן הגיעו כל המשתתפים מחופשים במיטב התחפושות, כולן כמובן תוצרת עצמית ברוח התקופה. 

דוד כיהן כמזכיר סניף ההסתדרות החיפאי והיה חבר בארגון 'ההגנה'. בבאר שבחצר בית המשפחה ועל צמרת אחד העצים החביא נשק ליום פקודה. במלחמת השחרור נתמנה דוד כעוזר למזכיר 'חטיבת עבודה צבאית' ובהמשך כמזכיר עובדי הנפט ועובדי צה"ל במועצת פועלי חיפה (מפ"ח).

דוד מילגרום יוזם את הקמת בית הספר 'עלייה'

במסגרת פעילותו הענפה כיו"ר שכונת בת גלים ובעקבות המחסור בכיתות בבית הספר 'בת גלים', יזם דוד מילגרום הקמת בית ספר עממי שני בשכונה. בתו עדנה, שגם התחנכה בבית הספר 'עלייה', עבדה לימים כמחנכת באותו בית ספר ממש. סגירת מעגל מרגשת.

לנוכח עצומה שהגישו דיירי הבלוקים הסמוכים כנגד הבנייה, סוכם עם ראש העיר דאז כי יועבר מישאל בנושא בין כל תושבי בת גלים. בפנייתו לתושבים כתב דוד:

"כידוע לכם צר בית הספר הממלכתי בבת גלים מלהכיל את כל הילדים הנשלחים אליו, במיוחד מאז שנשלחו הנה התלמידים של השיכונים החדשים (ותיקי ההסתדרות, משוחררי צה"ל, שיכון בעלי מלאכה ועוד). כיום לומדים בו כ-900 תלמידים בשתי משמרות, 7 כיתות אחר הצהריים. בשנה הבאה יחריף המצב פי כמה!

עיריית חיפה נענתה לפניית ועד השכונה וועד ההורים והחליטה לבנות בית ספר נוסף, כי בבית הספר הקיים אין כל אפשרות לבנייה נוספת. לאחר חיפושים מרובים אחר מגרש התברר שרק מגרש 'מגרש החנייה' ברחוב העלייה" מתאים למטרה זו.

בסופו של דבר, לאחר שקלול תוצאות המישאל, הוחלט ברוב קולות להקים את בית הספר 'עלייה' כמתוכנן.     

חוף מבטחים

באפריל 1949, עם ייסודו של מוסד 'מבטחים' לטיפול בתנאים סוציאליים של העובדים, נבחר דוד מילגרום להקים את הסניף בחיפה וניהל אותו בהצלחה רבה במשך 34 שנים עד לפרישתו. בתחילה פעל הסניף במרתף בניין מפ"ח ובשנת 1954 עבר לרחוב ירושלים 29.

בשנת 1968 היה דוד בין מקימי בית ההבראה 'מבטחים' בזיכרון יעקב שנחנך כשנה לאחר מכן. הבניין, שזיכה את האדריכל קובי רכטר בפרס ישראל על תכנונו הייחודי, נחשב לספינת הדגל של רשת בתי ההבראה של 'מבטחים'. מאז הקמתו עבר המקום כמה גלגולים וכיום מהווה מלון יוקרתי.  

גוסטב רייך ורחל אלברט מקימים בית בארץ ישראל

עוד כתלמיד תיכון באוסטריה, קסם הרעיון הציוני לגוסטב רייך. הוא החליט לנסוע בגפו לפלשתינה-ארץ ישראל, כדי לבדוק אילו מקצועות נחוצים לבניית המולדת. משהבין שנדרשות ידיים עובדות לחקלאות, חזר לאוסטריה ובשנת 1906 התקבל למורת רוחו של אביו ללימודי חקלאות באוניברסיטת בווינה. שנים מאוחר יותר דאג להעלאת אביו ארצה.  

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בקיץ 1914, זמן קצר לאחר שהוענק לו תואר דוקטור לאגרונומיה, גויס גוסטב לצבא האוסטרו-הונגרי ושירת בו כקצין. עם שחרורו בסיום המלחמה עלה לארץ ישראל כדי לממש את חזון הציונות ולהקים בה בית. הוא התקבל כאגרונום בפיק"א והתמקם בזיכרון יעקב, שם ישבה הנהלת החברה. הגם ששינה שמו לאליקים, רבים המשיכו לכנותו בשם גוסטב.

לא חלף זמן רב ונוצרה היכרות בין גוסטב לרחל, בתם של בלה לבית רוזנפלד ואלתר אלברט, יליד קוברין שברוסיה ומראשוני זיכרון יעקב שכיהן כראש ועד המושבה במשך כ-15 שנים. השניים התאהבו ונישאו.

עוד קודם לכן רכשה יק"א, החברה שייסד הברון רוטשילד לניהול מושבותיו בארץ ישראל, את אדמות שוני, במטרה ליצור רצף התיישבותי בין המושבות בנימינה, גבעת עדה וזיכרון יעקב. ב-1914 התיישבו בשוני "הגדעונים", בני איכרים מזיכרון יעקב, שמילאו תפקיד חשוב בהקמת המחתרת ניל"י. שנים לאחר מכן נערכו במקום אימוני נשק של האצ"ל ומשם יצאו לפעולות חשאיות כנגד השלטון הבריטי.

הכשרה חקלאית בשוני

לאחר נישואיהם ניהל גוסטב את ההכשרה החקלאית בשוני שיועדה להקים את המושבה בנימינה והזוג התגורר במקום. כאן נולדה בשנת 1922 בתם הבכורה, תמר, שנפטרה מקדחת בהיותה בת 3. לאחר פטירתה העביר גוסטב את רעייתו ואת אחיה התינוק שלמה למקום מבטחים בחיפה, לבית שבנה ברחוב העלייה 88 בשכונת בת גלים.

בשנת 1924 מונה גוסטב לניהול זרעוניה ושוני מטעם פיק"א, תפקיד בו כיהן כעשור. בתקופה זו נולדו שלמה, ידידה, דניאל (נפטר בילדותו מקדחת) וירמיהו. בהשפעת הבית הציוני בו התחנכו ומאורעות הימים הקשים שעברו על היישוב, התגייסה ידידה בנעוריה למחתרת לח"י (לוחמי חירות ישראל) ופעלה במסגרתה בין השאר כקשרית.    

לאחר עזיבת פיק"א רכש גוסטב 30 דונם אדמה במושבה זרעוניה (בנימינה), התיישב עם משפחתו והפך לפרדסן. שנה לאחר מכן (2 בדצמבר 1935) נולד בבית בזרעוניה הבן עוזיאל (להלן – עוזי).

בראשית המאה ה־20 שופצה הבאר, הותקן מנוע דיזל ונפרסה רשת של צינורות מתכת להשקיית הגידולים של תחנת הניסיונות החקלאית שפעלה מסביב. על השלט בבניין המקיף את הבאר נכתב: "שטח הבאר והבריכה הופקעו מבנם עוזי נגיד למטרה נעלה: שימור מתקן ההשקיה שפעל מראשית ההתיישבות הציונית במולדת".

מנער יליד אוסטריה הנלהב לחלום הציוני הפך גוסטב לאחד מראשי הציונות, מנהל חוות הניסיונות החקלאיים בזרעוניה שלקח חלק בתכנון אזורי התיישבות בארץ ישראל ואף היה פעיל בייבוש ביצות כבארה.

בשנת 1952, כשנתיים לאחר פטירת האב, הצטרפו עוזי ואחיו לאימם ולאחיהם שלמה בחיפה. עוזי סיים בינתיים לימודים כהנדסאי תעשייה וניהול. בשנת 1961, בהיותו בן 25 בלבד, נתמנה לנהל מפעל לייצור רדיאטורים בצ'קפוסט. לאחר 8 שנות ניהול מוצלחות, עבר לנהל את מפעל הכבישה והקפיצים בתי"ל (לימים מתמ"ר) בבעלותו של יצחק שובינסקי, עד סגירת המפעל בשנת 1983.    

עוזי, סוציאליסט בנשמתו, פעיל חברתית משך שנים בבת גלים ובין השאר כיהן כמזכיר סניף מועצת פועלי ארץ ישראל בשכונה.

פגישה לאין קץ, עדנה ועוזי נישאים

"היה זה במוצאי השבת, יצאתי עם חברי ינקול (יעקב) לבילוי במועדון הסטודנטים ברחוב החלוץ בחיפה", משחזר עוזי. "בקצה המועדון עמדה קבוצת נערות ואני שמתי עין על היפה שבחבורה. בעודי מביט הופתעתי לראות את דוד מילגרום, אותו הכרתי מבת גלים, אוסף את אותה נערה לרכבו. מסתבר שהייתה זו בתו עדנה…  

במוצאי השבת בשבוע לאחר מכן חזרתי למקום כדי לפגוש את עדנה. הצעתי להסיעה בסיום הערב ולשמחתי נענתה בחיוב. מה רבה הייתה תדהמתה כאשר התברר לה שהרכב בו הצעתי להסיעה הוא אופנוע עם סירה… כך החל הקשר הרומנטי שלנו והשאר – היסטוריה.

"עוזי חיזר אחריי ושר לי בטיילת בקולו העמוק את השיר "שאו ציונה נס ודגל", מספרת עדנה. "הלכנו ביחד לים והאהבה פרחה ובתאריך 6 באוגוסט 1963 נישאנו. טקס החופה נערך ברבנות ולאחריו קיימנו אירוע באולם 'סולל בונה' במפרץ חיפה".

"לקראת החתונה ביקשה אימי מבן דודה אהרון רוזנפלד ורעייתו לשמש כשושבינים שלנו בחתונה והם נענו בשמחה" מספר עוזי. "אהרון רוזנפלד, מחלוצי הספנות העברית וממייסדי שכונת בת גלים, היה אדם מכובד. אני זוכר את מנהגו לצעוד מדי יום לאורך החוף ברחוב שלימים נקרא על שמו".   

עדנה ועוזי נגיד גרים עד היום בשכונת בת גלים (ברחוב אבדימי), להם 3 ילדים (עודד, עידית, עידו) ו-8 נכדים.