אירוע מרגש לציון 75 שנים לספינת המעפילים "אקסודוס"

"אתם לא עוסקים רק בהיסטוריה והנחלת המורשת החשובה. אתם עוסקים בעיקר בשליחות.

שליחות שמראה את הטוב, היפה והמאחד בעם ישראל. שליחות שמראה לכולם איך אנחנו רוצים שתהיה החברה במדינת ישראל. שליחות עם הפנים לעתיד: זו המשימה העיקרית שלכם!"

דברים מרגשים אלו אמר יו"ר הכנסת, מיקי לוי, לחברי צוות מורשת ספינת המעפילים "אקסודוס" כאשר העניקו לו את "הגדת אקסודוס".

נאמנים לשליחות זו, הפיקו חברי צוות המורשת אירוע לציון 75 שנה לפרשת "אקסודוס", אשר הפכה סמל לתנועת ההעפלה כולה.
ביום שלישי השבוע (14.6.2022), התכנסו באולם האירועים בקיבוץ גן-שמואל למעלה מ-600 משתתפים, ביניהם עשרות ממעפילי הספינה "אקסודוס" ובני משפחתם, בני הדור השני והשלישי ואורחים מהארץ ומחו"ל.

מפגשים מרגשים

במפגשים המרגשים טרם תחילת האירוע נשמעו סיפורים וזיכרונות מפי מעפילי הספינה. התרגשתי לפגוש את נחה (מינצר) ברזל, אישה חרדית מבני-ברק, אשר הגיעה לאירוע עם כלתה. נחה, שהייתה ילדה בת 7 על האונייה "אקסודוס", קראה מדי יום ביומו ברשת הרדיו הפנימית של האונייה קטע שנכתב ע"י המעפיל יצחק פרלוב לפי שירו של מוריס רוזנפלד. הקטע נועד לעודד את רוחם של המעפילים ולחזקם במסע התלאות.

75 שנים לאחר ההפלגה, עדיין זכורות לנחה היטב מילות הקטע שקראה במהלכה. הקטע, בעברית וביידיש, שולב ע"י צוות המורשת ב"הגדת אקסודוס".    

ראש עיריית חיפה לשעבר, יונה יהב, היה גם הוא בין משתתפי הכנס. אשתו, רבקה, היא בת למעפילי "אקסודוס". מורי גרינפילד, אחד מן המתנדבים האמריקאים על אוניות המעפילים, נראה גם הוא בין האורחים הרבים. למעוניינים התאפשרה רכישת "הגדת אקסודוס" (ראו סיקור על כך לפני כשנה) וכן פזל תלת מימד להרכבה של הספינה "אקסודוס" שהוכן במיוחד לקראת האירוע. 

בין המשתתפים, גם קבוצת בני נוער מהעיר "אמדן" בגרמניה בעקבות קשר שנוצר בין בית הספר הדמוקרטי בעיר מודיעין לבית הספר בעיר אמדן. במסגרת חילופי תלמידים הגיעה לארץ משלחת מהעיר, בין השאר כדי להשתתף באירוע מיוחד זה ותלמידים משני בתי הספר נטלו בו חלק.

מבקשים סליחה

בין המשתתפים בכנס, גם נציגים של שתי תנועות הפועלות למען ישראל: התנועה הבריטית "לגשר על הפער" אשר חבריה מקפידים להגיע לאירועים הקשרים להעפלה ולבקש סליחה מהמעפילים על התנהגות שלטונות המנדט כלפיהם. כמו כן, נציגים מתנועת "march of life" מגרמניה שהוקמה בעיר טיבינגן ע"י צאצאים של פושעים נאצים ופועלים גם הם למען ישראל בכל רחבי תבל.

הגשימו את חלומם, למרות כל הקשיים

את האירוע, אשר הונחה ע"י שלושה מחברי צוות המורשת, פתחו דבריו של נשיא המדינה, מר יצחק הרצוג, שהוקלטו טרם האירוע:

"בחלוף 75 שנים מאז יצאה למסעה בדרכה לארץ ישראל", אמר הנשיא, "נותר סיפורה של ה"אקסודוס" – יציאת אירופה תשל"ז פרק מפואר ויוצא דופן ומעורר השראה בקורות עמנו והמדינה שלנו. גם בחלוף 75 שנים נותרו עלילותיה של ה"אקסודוס" בבחינת סיפור מחשמל, מדהים וכמעט בלתי נתפס …

לא ניתן לדמיין את המהלכים המרכזיים בדרכנו לקוממיות עמנו בלי חלקה של האונייה הזו במאבק לעצמאותנו….ל"אקסודוס" נודעה השפעה גם על דעת הקהל העולמית ובראש ובראשונה על דיוני ועדת אונסקופ שהמליצה לעצרת האו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ההחלטה ההיסטורית בכ"ט בנובמבר 1947".

"כמו רבים מבני דורי" ממשיך הנשיא הרצוג, "גם אני גדלתי על סיפורה של ה"אקסודוס" ויש לי גם קירבה אישית: רופא האונייה, ד"ר יהושע אג'וזי כהן, היה בן משפחתי ועל סיפוריו המרתקים ומסמרי השיער גדלתי. 4,500 מעפילי ומעפילו אקסודוס, מרביתם שורדי הזוועות של שואת יהודי אירופה, ולצדם קבוצת צעירים ממרוקו, מאלג'יר ומתוניס, כולם יחד על ספינה "טרנטה" אחת, עם מטרה ברורה אחת: להגיע לארץ ישראל הסגורה והמסוגרת ויהי מה! 

"אקסודוס" הייתה ונותרה דוגמה היסטורית מובהקת לכוחם של שיתופי פעולה ושילוב זרועות, העולים בעוצמתם על הבדלי השקפות ופערי אמונה. "אקסודוס" היא גם סיפורו של מצפן אחד, שהייתה לי הזכות הגדולה, כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, לסייע בהשבתו ארצה לפני שנה בדיוק. זהו השריד האחרון לאונייה, שהועבר מבריטניה לישראל בדרך לא דרך, ומופקד כיום במוזיאון הפלמ"ח. 

זו המחויבות שלנו לעשות כל שניתן על מנת לתעד ולאסוף את זיכרונותיהם של המעפילות והמעפילים, הגיבורות והגיבורים ולתעד את מורשתם למען הדורות הבאים ולמען המורשת של כולם".

בשם הממשלה נשא דברים שר התקשורת, יועז הנדל, שציין את  מסירות הנפש של המעפילים ועל חיפושם דרכים יצירתיות ונועזות. לארץ-ישראל עולים, אמר, והם, המעפילים, עשו אפילו יותר מכך: טיפסו, העפילו, ולמרות כל הקשיים הגיעו והגשימו את חלומם. "לא טבעי הדבר, לקום ולעשות מעשה. לא ברור מאליו", אמר.

כדי לתאר את הלך הרוח המעפילי, בחר הנדל לצטט קטע מדבריו של חיים גורי: "אם השער סגור אין פותח, את השער נשבור וניתוץ. כל חומה בצורה ננגח, כל סדק נרחיב ונפרוץ".  בסיום דבריו ביקש להדגיש: "משימת המעפיל נמשכת עד היום, הגולה לא תמה…"

הוקרה לנשים הגיבורות ולחניכי תנועות הנוער על האונייה

את האירוע הפעם, בחרו המארגנים להקדיש כהוקרה לנשים הגיבורות על הספינה ולחניכי תנועות הנוער.

בעוד ש"המוסד לעלייה ב" ביקש מהנהגת מחנות העקורים בגרמניה לשלוח לספינה צעירים חזקים שיוכלו לעמוד בתלאות ההפלגה ולהצטרף לכוחות הלוחמים בארץ, הגיעו בפועל כ- 4,500 אנשים שלחלקם נדרשו השגחה וטיפולים: 400 נשים בהריון, רבות מהן בחודש התשיעי, זקנים, צעירים וכ-1,700 ילדים ובני נוער, רובם יתומים ששרדו את השואה. אליהם הצטרפו כ-50 חברי תנועת "הצופים היהודים" מצפון אפריקה וצרפת. סך הכל הפליגו על ה"אקסודוס" 4,554 מעפילים ועוד כ-50 אנשי צוות: 8 מארגון "ההגנה", הפלמ"ח והפלי"ם ועוד 42 מתנדבים, רובם יהודים מארצות הברית.

המיצג הראשון באירוע הוקדש לתנועות הנוער. חניכים של "בני עקיבא" ו"השומר הצעיר" ביצעו במשותף קטע המתאר את פעילות התנועות בהפלגה הארוכה. על הספינה היו חברים ביותר מעשר תנועות שונות. למרות חילוקי הדעות האידיאולוגיים, ידעו כולם לפעול יחד כי המטרה הייתה משותפת.

ברקע המייצג הוקראו קטעים מתוך יומנים שכתבו מעפילים בני נוער ואשר מבטאים את שהתרחש בהפלגה. בקטע זה ניתן כבוד מיוחד למורות ולמורים המתנדבים אשר במהלך כל ההפלגה הקשה, משך 60 ימים, דאגו להמשיך וללמד את הילדים עברית, היסטוריה וגיאוגרפיה של ארץ-ישראל.

"הס ילד, הספינה על צד"

המיצג השני הוקדש לקשר המיוחד בין הספינה "אקסודוס", ההעפלה, הפלי"ם וחיל הים. סגן מפקד חיל הים בעבר, צבי תירוש, היה בין מעפילי הספינה. מפקדו הראשון של חיל הים, פול שולמן, היה בין המתנדבים האמריקאים שהביאו ספינות מעפילים. את משתתפי האירוע בירך נציג זרוע הים, סא"ל עידן אלידע.

באותו יום בו יצאה הספינה "פרזידנט וורפילד" מארה"ב בדרכה לאירופה, גילו הבריטים את ספינת המעפילים "מולדת", לא הרחק מחופי ארץ-ישראל. הספינה עמדה על סף טביעה והבריטים אספו את המעפילים ולאחר מאבק גירשו את רובם לקפריסין.
כמה ימים אחר כך פרסם נתן אלתרמן לראשונה במסגרת "הטור השביעי" את השיר "על אם הדרך" המחבר בין השואה להעפלה ולבסוף – לתקווה. העץ עליו נעקד ונרצח האב הפך לתורן של ספינת המעפילים בה מפליג הבן. למרות שהספינה נוטה על צידה מעומס משאה, ולמרות שהאויב הבריטי אורב לה בציפורניים שלופות, היא ממשיכה לחתור קדימה כאשר תורן העץ ממשיך, וימשיך, לעמוד זקוף ולא ייפול. מילים אלה תיארו במדויק את שיתרחש שלושה חודשים לאחר מכן על סיפונה של ה"אקסודוס". כמעט 25 שנה חלפו עד שנעמי שמר הלחינה, בחרדת קודש, כפי שסיפרה לימים בתה, את שירו של אלתרמן והוא הפך מיד לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית. להקת חיל הים, יחד עם הסולנית המיתולוגית של הלהקה, חיה ארד-יונאי, ביצעו אותו באירוע וזכו לתשואות הקהל. 

• צפו בווידאו – להקת חיל הים והסולנית חיה ארד-יונאי בביצוע מרגש לשיר "על אם הדרך".

תינוקות ה"אקסודוס"

לידות רבות התרחשו בלב-ים, בתנאים לא תנאים, על הספינה "אקסודוס" ועל שלוש אוניות הגירוש. קטע מיומנו של ד"ר מישל דורה, רופא של "הצלב האדום" על אחת מאוניות הגירוש, מתאר במדוייק את שהתרחש בהפלגה:

"דורשים ממני לבדוק 28 נשים בחודש התשיעי להריונן ולערוך רשימה של אלה מביניהן העומדות ללדת בשבועיים הקרובים. אתם מתארים לכם איך אני, רופא עיניים, עוסק בניחוש וחוקר את הגבירות הללו כשהן שוכבות על שולחן של מטבח ואני מודד את גודל הבטן שלהן…"

כעשרים תינוקות נולדו במהלך ההפלגה ורבים נוספים נולדו שבועות ספורים לאחר שהמעפילים הורדו בגרמניה.

האחות סימה שמוקלר, המתנדבת אולגה גנץ

לצידו של ד"ר מישל דּוֹרֶה, עמד צוות שכלל את האחות סימה שמוקלר ומספר מתנדבות מבין המעפילים וידיהן היו מלאות בעבודה. סימה, לוחמת הפלי"ם, הייתה האישה היחידה בצוות ה"אקסודוס".

לאחר שהספינה הגיעה לחיפה היה באפשרותה להישאר עם התינוק שאימו נפטרה על הספינה בעת לידתו. אך סימה מסרה את התינוק למעפילה-רופאה, ובחרה להישאר עם המעפילים גם כאשר נאלצו לשוב על עקבותיהם לאירופה.

בשנת 1954 ניספו אחותה וגיסה של סימה באסון מעגן. סימה עברה לקיבוץ אפיקים ואימצה את שלושת ילדיה של אחותה. בני המשפחה השתתפו באירוע בו חלקו כבוד לגיבורה והעלו את זיכרה.

בין המעפילות שהתנדבו לסייע לצוות הרפואי הייתה אולגה גנץ, שניצלה את שליטתה ב-6 שפות והייתה, בנוסף לתפקידה כחובשת ועוזרת לרופא, גם אשת הקשר בינו לבין המעפילים שהגיעו למרפאה. 

"אימא שלי, אולגה גנץ, גורשה עם משפחתה מטרנסילבניה לאושוויץ בחודש מאי 1944", מספר יעקב וימן, איש צוות מורשת "אקסודוס".  "בחורה צעירה בת 21, לאחר שלוש שנים בהן למדה שפות באוניברסיטה. היא שרדה את מחנות אושוויץ ורוונסברוק ולאחר נדודים, עם אחותה הצעירה ממנה שהייתה רק בת 14.5, הן הגיעו בעזרת אנשי "הבריחה" לאזור השליטה האמריקאי בגרמניה. בהמשך, הצטרפה אימי עם מספר מחבריה לתנועת "השומר הצעיר" ואיתם הגיעה ל"אקסודוס" ובהמשך לאוניית הגירוש "אמפייר-רייבל".
באחת הלידות שהתרחשו על הספינה הייתה אימא ממש במקרה במקום. באינסטינקטים טבעיים, בלא כל ידע והכשרה מוקדמים, היא עזרה ליולדת ובמקביל הרגיעה את המעפילים שעמדו מסביב תוך ניצול שליטתה בשפות. ד"ר מישל דורה,  ראה את תיפקודה וצירף אותה לצוות הרפואי.

אימא הגיעה לארץ מיד לאחר קום המדינה, למדה בבית ספר לאחיות והוסמכה רשמית כאחות מיילדת. היא נישאה לאבי בתחילת שנת 1952. אני נולדתי בסוף אותה שנה ואחי הצעיר נולד בסוף שנת 1956. ביולי 1957, כשהיא בת 34 בלבד, נפטרה ממחלת הסרטן. אימא, כמו רבים אחרים, לא סיפרה לאבי את קורותיה. ואני הייתי רק ילד.

לפני 28 שנים, איתרנו את חבריה של אימי שהיו איתה לאורך כל הדרך מטרנסילבניה ועד לחיפה. ביקרתי בשווייץ את ד"ר מישל דורה שהיה יחד איתה על האונייה, ולראשונה שמעתי את סיפורה ואת סיפורן של נשים גיבורות רבות שהיו על אקסודוס, מתוכן, כך מסתבר, קרוב ל-400 נשים בהריון".

המיצג השלישי הוקדש למאות הנשים בהיריון על הספינה. כחלק מהמיצג שוחזרה תמונה של חמש נשים עם תינוקות בני יומם אשר צולמה במחנה בגרמניה. שלושה מאותם תינוקות, כיום ילדים בני 75, השתתפו בשיחזור המרגש והיו בין משתתפי האירוע.

בסיום קטע זה נקראו לבמה "תינוקות האקסודוס", המעפילים שנולדו במהלך ההפלגה שהשתתפו בביצוע מרגש של המנון "אקסודוס", ביידיש ובעברית, יחד עם "להקת אקסודוס 75".

• צפו בווידאו -תינוקות "אקסודוס" שרים את המנון הספינה (צילום: יעל הורוביץ)

תעלה המשואה!

הקטע האחרון, מרגש לא פחות, הוקדש לתרומתם של מעפילי הספינה "אקסודוס" בכל תחומי חיינו במדינת ישראל ולצאצאיהם, ממשיכי דרכם. למעלה ממאה אלף צאצאי מעפילי הספינה חיים בינינו ותורמים, כל אחד בתחומו. המעפילים שהדליקו משואה ייצגו את כלל מעפילי הספינה "אקסודוס".

את תחום ההתיישבות והתעשייה ייצגו צבי רייך, ממייסדי קיבוץ עין הנצי"ב ומפעל "פלציב", ובנו יואל.
את תחום החקלאות ייצגו יעקב (יענקל'ה) שלכט, חבר מושב עין-יהב ובנו רונן.

את תחום בניין הארץ ייצגו ילדיהם של שרה ושלמה טובול, חברי הקבוצה הצרפתית באקסודוס. שלמה ואחיו גד, עסקו בפיתוח הנגב והערבה.

את המשואה בתחום התרבות השיאו הסופר והמשורר יצחק גנוז ונכדתו יפעת.

את תחום החינוך ייצגו יפה פס שניהלה בית ספר במשך 30 שנה וגם כיום, בפנסיה, עדיין פעילה במשרד החינוך. יחד איתה עלה נכדה איתי.
את התרומה בתחום הביטחון ייצגו אל"מ (מיל.) דני אבידר ונכדו איתי שריג.
את המשואה בתחום ההתנדבות השיאו ארווין בירנבאום וילדיו איתן, ליאל ודניאל המתנדבים ופעילים בנושאים רבים ומגוונים בכל רחבי הארץ.

משואת האהבה הועלתה ע"י ענת, נכדתו של יוסי הראל, מפקד ה"אקסודוס", ובעלה, טל קינן, בן ונכד למעפילי הספינה. המשואה הועלתה לכבודם של למעלה מ-100 זוגות אשר הכירו במהלך ההפלגה הארוכה, נישאו והקימו את ביתם במדינת ישראל.

דבריו של איציק רוזמן, מוביל צוות המורשת ובנו של מנהיג מעפילי "אקסודוס", מרדכי רוזמן, חתמו את חלקו הראשון של הערב לצד תודות לחברי צוות מורשת הספינה ומארגני האירוע המרגש.

בחלקו השני של הערב תוכננה העלאת המחזמר "אקסודוס" ע"י 50 שחקנים של תיאטרון חובבים מהעיר טיבינגן בגרמניה.

למרבה הצער, נבצר מהלהקה להגיע ובמקום זאת הוקרן המחזמר על מסך באולם. קטע מרגש במיוחד בפתיח למופע, הוא סיפורם של השחקנים על בני משפחתם ומעשיהם בשואה ומסר חשוב של בקשת סליחה.

ממשיכים להנחיל את המורשת

ניתן היה להוסיף ולכתוב עוד ועוד על הערב המרגש, אך הפנים כבר לעתיד. ביום 17 ליולי הקרוב, בטיילת מול המוזיאון הימי, יוצב ביוזמת צוות המורשת ובעזרת עיריית חיפה, שלט זיכרון לספינה "אקסודוס" ואני כמובן אדאג לסקר את האירוע.