ערביה, שני אבות, אם חד הורית ועולה חדש בהצגת סוף השנה בבית הספר עין הים

דירה להשכיר • דרוש אחד אוהב אנשים וחברה שלא מסתכל על צבע העור אלא על הלב פנימה. אחד שלא נרתע מעולים חדשים שיש להם מנהגים שונים וחושב שלכולם מגיעה משפחה. אחד שלא מפחד משכנה ערביה ושחושב שכולנו שונים וזה המיוחד • אם אתם מכירים אחד כזה, תתקשרו ונשכיר לכם את הדירה • הצגת סוף השנה בבית הספר עין הים חיפה

המחנכת ניצה שחף לקחה את הסיפור המוכר "דירה להשכיר" של הסופרת לאה גולדברג, עשתה כמה שינויים והפכה את ההצגה לאקטואלית ומעוררת מחשבה.

ניצה שחף: בחרתי לעשות את ההצגה הזו מתוך אמונה שכל אחד יכול לחיות את חייו כפי שהוא רוצה ובוחר, כל עוד הוא לא פוגע ומפריע לאחר.

השבוע עלתה ההצגה "דירה להשכיר" בבית הספר היסודי עין הים, בזכות שינוי קל בדמויות השכנים, ההצגה הפכה להיות אקטואלית. זו כבר הפכה למסורת בבית הספר היסודי עין הים. את השנה מסיימים עם הצגה בה משחקת קבוצת תלמידים ומביימת המחנכת ניצה שחף, שחקנית תאטרון בעצמה.

מנהל בית הספר ברוך יעקובי מציין, כי מדי שנה בוחרת המחנכת שחף סיפור מוכר וכותבת לו עיבוד. השנה היא בחרה לעבד את הסיפור של לאה גולדברג "דירה להשכיר". את הדמויות המוכרות של בעלי החיים, היא החליפה בדמויות המסמלות את האחר בחברה הישראלית. בבניין גרים ביחד ובשכנות טובה אם חד הורית, ערביה, שני אבות עם ילדים, עולה רוסי, אחת שאוהבת לאכול, ואחרת כהת עור. החבורה הזאת מצפה לדייר שישכור את הדירה ונדהמת בכל פעם מתגובת המועמדים שבאים לראות את הדירה. איש ההייטק מסרב לגור עם עולה רוסי, ששפתו עילגת לטעמו. זוג הורים, שמכנים את עצמם הורים מהספרים, לא מוכנים לגור עם משפחה 'לא נורמלית' שיש בה שני אבות ו"דוגמנית העל" המסרבת לגור בשכנות עם אותה אחת שמכינה אוכל משובח, אבל לא עומדת בקריטריונים של המשקל.

ההצגה מוצגת כמה פעמים, החל מגן הילדים בבית הספר ועד שכבת ו'. בכל פעם התכנסה שכבת גיל שונה במקלט, שהפך לתאטרון עם תפאורה ואביזרים.

כל הילדים נחשפו באמצעות ההצגה לסוגיות בוערות ואקטואליות, שמעסיקות את החברה הישראלית. למשל, מהי משפחה נורמטיבית? מה זה להיות נורמלי ומי קובע? איך מתייחסים בחברה שלנו לערבים או לעולים? מהי גזענות? בשיחות שהתקיימו עם התלמידים לפני ואחרי ההצגה, עסק צוות המורות והמורים בבית הספר במסר החברתי, פוליטי, ערכי של ההצגה. השחקנים בהצגה הם תלמידי כיתות ה'-ו' בבית הספר. את דיירי הבניין משחקים התלמידים: אמילי בילצקיה, אריאל כהן, בר גל ונציה, אוהד רוח, קסם אלחנה, תום קמעו, איליי חן-חנוכה. את השוכרים בהצגה מגלמים: דוד זבוניק, נעמה שדה, עילי לביא, גילה דניסיונק ואיילת הר-שוב.

דברי המחנכת ניצה שחף:

אחד מהדברים שאני אוהבת ועוסקת בהם זה תאטרון. אני מאמינה שדרך תאטרון אפשר להעביר מסרים בצורה חווייתית במיוחד לילדים, ובמיוחד שחוץ מחוויה תהיה גם אמירה. העיבוד ל"דירה להשכיר" מתאים לתקופה בה אנו חיים. בבניין שהקמתי גרים דיירים שונים: זוג אבות שמגדלים ילדים, בחורה ערביה, אמא חד הורית, עולה חדש מרוסיה, בחורה שמנמונת ויש גם שחרחורת. מה משותף לכולם? שכולם בני אדם שרוצים לחיות את חייהם. יש ביניהם יחסים של שכנות טובה. צורת החיים שלהם, או מי שהם  – כל אלו לא מפריעים לאף אחד. אבל, לאנשים שבאים לראות את הדירה יש ביקורת על כל אחד ואחת.
בחרתי לעשות את ההצגה הזו מתוך אמונה שכל אחד יכול לחיות את חייו כפי שהוא רוצה  ובוחר כל עוד הוא לא פוגע ומפריע לאחר.

חשוב לחנך כך את הילדים כבר מגיל צעיר כדי שנוכל לחיות בעולם טוב יותר. על ההצגה עבדנו הרבה זמן. המטרה לא רק שתצא הצגה טובה אלא שדרך ההצגה הילדים יחשפו לדמויות שונות שנמצאות וחיות איתנו. בזמן החזרות דיברנו הרבה על הדמויות, מה הן מרגישות. דיברנו הרבה למשל על מי ראוי לגדל ילדים – האם זוג אבות ראויים ויכולים לגדל? האם אפשר לחיות במשפחה חד הורית ולהיות מאושר? האם יש דבר כזה משפחה נורמטיבית?  האם צריך להירתע ולפסול שכנה, רק כי היא ערביה מבלי להכיר אותה? האם מישהו שלא נראה כמוני או שיש לו מנהגים שונים יכול להיות שכן טוב?

הרבה פעמים אמרתי לילדים, חיים ואהבה של מישהו אחר לא אמורים להפריע לנו. אם זה יקרה, נפתח שנאה. שנאה ורוע מפריעים מאוד. השיחות בחזרות הניבו הצגה שהייתה לה המון משמעות. התרגשו ממנה גם ילדים וגם מבוגרים. שלא כמו אצל לאה גולדברג – הדירה הושכרה ליונה שלא אהבה את הדירה אך אהבה את הדיירים. בעיבוד שעשיתי הדירה נשארה ריקה עד שיבוא אותו אחד ש…..אוהב אנשים וחברה. אחד שלא מסתכל על צבע העור אלא על הלב פנימה. אחד שלא נרתע מעולים חדשים שיש להם מנהגים שונים, אחד שחושב שלכולם מגיעה משפחה, אחד שלא מפחד משכנה ערביה. אחד שחושב שכולנו שונים וזה המיוחד ואם רוצים, אפשר לחיות עם כל אחד. אז אם אתם מכירים אחד כזה תתקשרו ונשכיר לכם את הדירה.