וגם מזמין אתכם להפסיק לדאוג ממה שלא צריך…
אנשי חינוך רבים טוענים שתלמידים צברו פערים גדולים בחומר הלימוד בגלל הקורונה • ד"ר אייל דורון חושב שהקורונה היא הזדמנות שלא תחזור, עבור הילדים ועבור ההורים, רק צריך לדעת לנצל אותה
בחדרי המורים בבתי הספר, ובכל מקום ברחבי הארץ, מדברים אנשי חינוך וגם ההורים, מדברים על ההשפעות ההרסניות של שנת הקורונה. המורות ללשון מוטרדות מהדור שגדל פה, שלא יידע לדבר נכון את שפתו הוא, המורות למתמטיקה מודאגות מתלמידים שלא ידעו משוואה ריבועית או גדילה ודעיכה…
"מה אעשה כדי שיהיה לי מעניין?"
החוקר ומפתח החשיבה היצירתית ד"ר אייל דורון, סבור שאפשר לראות את הדברים אחרת
"מה ילדים זוכרים בכלל ממה שמלמדים אותם? מעט מאוד, אם בכלל. שנת הקורונה הייתה הזדמנות שלא תחזור לילדים להשתעמם בבית ואז לשאול את עצמם, בפעם הראשונה, מה אני אעשה על מנת שיהיה לי מעניין? הרבה מאוד מההורים עבדו בשנה וחצי מהבית. זו הייתה הזדמנות נדירה לילדים לראות את ההורים פותרים בעיות בעבודה".
"רואים את ההורים בעבודה"
"הרבה מההורים חוזרים בערב הביתה, הם עייפים, כבר אין להם כוח לכלום, וכל מה שהם רוצים זה שהילדים יאכלו וייכנסו לחדרים שלהם. הקורונה אפשרה לילדים לראות את ההורים בעבודה, לא רק כשהם יורים הוראות לכל עבר, אלא גם כשהם מתמודדים עם קשיים ואתגרים. הילדים לומדים מזה המון. בשנים רגילות, הילדים באים הביתה ואז יש להם לו"ז קפדני – שההורים הכינו: זו משימה להורה, זו משימה לילד… הילד עובר מחוג אחד לאחר ומגיע הביתה בערב.
הקורונה סוף סוף העבירה את האחריות לילד – סוף סוף הילד החליט מה הוא רוצה באמת לעשות במהלך היום. זה נהדר, הילד הופך להיות עצמאי וההורה לא צריך לדאוג לילד לבידור".
מה זה בכלל "למידה"?
ד"ר דורון, שפירסם לאחרונה את רב המכר "להמציא מחדש: הורות וחינוך במאה ה-21", טוען שאנחנו כלל לא מבינים את המושג הבסיסי ביותר – למידה. "הרבה מנהלים ומורים, חושבים שלמידה מתרחשת רק כשיושבים בכיתה מול המורה והוא מעביר את החומר, אבל זה לחלוטין לא נכון. כל דבר יכול להיות למידה.
"משפחה נוסעת לאילת…"
לדוגמה, משפחה נוסעת לאילת. בני המשפחה יכולים להגיע לאילת ולדבר עם תושב מקומי על מגורים באילת, אפשר לדבר על הדרך לאילת ועוד. לעומת המשפחה הזו, אפשר גם לרדת לאילת ולא לנצל את החופשה המשפחתית ללמידה, זה הכול תלוי משפחה. מה שהכי חשוב להבין, הוא שאנחנו לא לומדים רק בשיעורים. אנחנו בדרך לבית הספר, זה זמן שאפשר ללמוד בו. בהפסקה אפשר ללמוד, כל רגע מזמן אפשרות להעמיק את הידע, הכול תלוי בנו".
"אנחנו יצאנו משנה וחצי של משבר עולמי. ההורים עייפים, הם רוצים לשים את הילדים במוסדות החינוך באחד בספטמבר ולהרגיש שחזרנו לשגרה, אבל אנחנו לא יודעים עוד כמה זמן זה ימשך. הדרך היחידה היא להסתכל על הדברים אחרת. אחד הדברים שצריך לראות בצורה שונה, הוא מה זה בעצם מרחבי למידה. התפיסה הישנה לפיה רק בבית הספר לומדים, אבדה עליה הכלח. צריך להבין שבכל מקום ובכל רגע אפשר ללמוד".
"הילדים צריכים לנהל את עצמם"
לדעתו של דורון אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו חזרה לבית הספר ללא הסקת מסקנות מהמשבר. "אחד הדברים שחייבים ללמוד מהמשבר הזה, הוא שהילדים צריכים לנהל את עצמם. בקורונה הילדים היו אחראים עם האחים שלהם, הם היו אחראים על לוח הזמנים שלהם, זה שינוי גדול. לפני הקורונה לילדים היה לוח זמנים מתוזמן, שההורים ארגנו עבורם. עכשיו אנחנו מבינים עד כמה זה חשוב, שהילדים ינהלו את עצמם".
"הילדים חייבים להמשיך ולתרגל את זה", ממשיך דורון, "זו לא משימה שההורים צריכים לעשות. בעולם של היום, מבוגרים וילדים שלא יודעים לנהל לעצמם את הזמן, הם אבודים. חשוב לא למלא חזרה את הלו"ז בהמון חוגים, לא לנסות למלא כל דקה, אלא להשאיר מרחב עצמאי לילד. ראינו בקורונה כמה זה חשוב שילד יידע לעניין את עצמו".
"מה הבנתם, שלא ידעתם קודם?"
הדבר הכי חשוב שאפשר לקחת מהקורונה, לדעתו של ד"ר דורון, הוא הצורך ברפלקציה. "אנחנו צריכים לשאול את הילדים מה הם הבינו השבוע, שלא ידעו קודם. מה הבנת השנה שלא ידעת קודם? מה גילינו השנה על עצמנו? כל שבוע לשאול את עצמנו מה הבנו חדש בעולם. חייבים לעבד את מה שאנחנו עוברים. מאוד חשוב גם שנשים לב לדברים החדשים שאנחנו עושים, גם בבית הספר וגם במרחב הציבורי. אם נשמור על למידה בכל מקום ומצב, מרחב של תמרון לניהול עצמי של הילדים ואם אנחנו נעשה רפלקציה כמשפחה כל שבוע – נהיה במקום אחר גם מבחינת הלחץ והדאגה".
"הבחינו בין עיקר לטפל"
לסיכום אומר ד"ר דורון שהוא לא מבין את ההורים שלא מבחינים בין העיקר לטפל ונותנים לדברים טפלים להדאיג אותם. "תסתכלו על הילדים שלכם: יש להם כמה חברים? לא צריך לדאוג להם חברתית. הם יודעים טיפה יותר בסוף השבוע מה הם אוהבים ומה הם לא אוהבים? מצוין. בשבוע האחרון הביטחון העצמי שלהם עלה? לא יכול להיות טוב יותר.
"והפסיקו לדאוג לחינם"
"ההורים הרבה פעמים דואגים מדברים שוליים במקום לראות שבסך הכול מצבו של הילד הוא טוב. כל דור אוהב להסתכל על הנוער ולהיות מאוד מוטרד. אני בכלל לא דואג לנוער של היום, כמו שלא דאגתי לבני ה-30 של היום. כשכולם צקצקו בלשונם, אני ראיתי נוער שלא מפסיק להתנדב ובאמת צמח פה דור שרואה את החלש ודואג לו ולא מזניח גם את שאר העיסוקים בחיים. אבל אנשים אוהבים לדאוג".
חודש אוגוסט מסתיים על 600 מתים מקורונה בישראל. בספטמבר נחצה את ה-1000. המצב קטסטרופלי. זוכרים איך אמרו לנו "לתת כתף" בפברואר ומרץ, כדי למנוע תחלואה קשה בקיץ? "הנה מנענו". עכשיו משווקים חיסון שלישי שגם יעילותו דועכת בתוך 3-4 חודשים, כלומבר גם מי שהתחסנו כרגע בסיכון לחלות בדצמבר, בשיא החורף.
לממשלה אין כל אסטרטגיה לניהול הקורונה למעט "חיסון שלישי". זאת בדיחה ולעג לרש. בכל העולם עושים צעדים ממשיים למנוע הדבקה, ופה פותחים את בתי הספר ונמל התעופה לעודד הדבקה. מאפשרים ארועים של אלפי אנשים לעודד הדבקה. האכיפה אפסית כדי לעודד הדבקה. אולי הם מקוים לחיסון עדר, שכבר ברור שלא יקרה לאור הוריאנטים הרבים שמסתובבים בעולם. ניהול הממשלה הזו הוא פשע כלפי מדינה שלמה. שולחים אלפים לבתי קברות וקורונה ארוכה מתישה של חודשים רבים במצב קשה… ולא עושים דברים מינימליים למנוע הדבקה המונית. ממשלת עיתונאים, פופוליסטיים, חסרי יכולת להחליט ולבצע. בנט הזה אסון מהלך עוד יותר מנתניהו.
אפשר לחשוב שהמורים מדברים עברית נכונה. פגשתי במספר רב של משפחות שילדיהם יודעים יותר על חו"ל מאשר על ישראל. לדעת הוריהם, הם מספיק חכמים ויודעים הכל, כך שאפשר לקחת אותם לחו"ל באמצע שנת הלימודים. לפחות בשנת הקורונה הם למדו משהו, גם אם מדובר בלימודים בזום … העיקר שהם למדו משהו.
מדהים ונכון
הלוואי ומערכת החינוך היתה משתנה ומתאימה את עצמה.
יותר למידה עצמית, למידה במרחבים משתנים- כיתות, בתים, חצרות, מוזאונים, מתחמי הייטק, פארקים, עידוד לסקרנות עצמאות ויצרתיות.
חלאס עם שינון ותוכניות לימודים שלא מקדמות למידה, אלא תקיעות מחשבתית.
היחידים שזוכים בתקציבי ענק לצורך עידוד יצירתיות אלו כיתות המחוננים ( שכדי להתקבל כבר ראיתי הורים דיושבים שבועות ומתרגלים עם הילדים מבחנים)