ערב עירוני
יום שני בערב, נהגתי באיטיות במעלה הרחוב הצר, בין בתי האבן הגבוהים שיופיים עדיין ניכר בהם למרות שעברו יותר ממאה שנה מאז נבנו. בצומת הרחובות השוכנת בין הבוטקה של הכנאפה והסופרמרקט, האטתי והבטתי לצדדים לבדוק אם הכביש פנוי. כשהבטתי ימינה, ראיתי את האזור המואר והשמח של המסעדות ובתי הקפה, קבוצת אנשים הלכה לשם כנראה לבילוי ערב.
המשכתי לנסוע עוד כמה מטרים והחניתי את מכוניתי במעלה הרחוב ליד שורת החנויות. לפני חנתה מכונית לבנה. הגבר שעמד לידה הכניס את סלי הקניות שלו לתא המטען: העמיס שק אוכל יבש, שקית גדולה מלאה קופסאות שימורי מזון לחתולים ונסע לדרכו. בצידו השני של הרחוב הצר, בחנות הקטנה מעליה השלט ״אוכל ובירה״ ישבו כבר אנשים על הבר ונראה שהם נהנים. בחלון הבניין בעל החזית המעוגלת שמעל, עמדה אישה קשישה וסרגה בשתי מסרגות כשהיא מביטה לסירוגין בסריגה ובקורה ממולה. בחלון הקומה מעליה עמדו שתי נשים והביטו אל ההתרחשות של סוף היום ברחוב ודברו ביניהן. הוצאתי מהמכונית את תיק הציור, מזוודת עץ ובתוכה מכחולים וצבעים והלכתי לעבר הבניין הלבן בו נמצא בית הספר לאמנות ״הנביאים״, שם אני מציירת בסדנת ציור.
עמדתי בצומת, מצפה שהאור האדום ברמזור יתחלף לירוק. בחנות טקסטיל לבית שממול, בחרה מישהי שטיח לאמבטיה וכמה מגבות. החנות הפינתית שממולה – "חיהל׳ה פרחים", היתה מוארת וצבעונית, כדי הפרחים עמדו על המדרכה וגדשו את פנים החנות שהמתה מאדם. הלקוחות היו בעיקר גברים. רובם נראו ממוצא רוסי. הנחתי שהם קונים זרי פרחים מתנה לקראת יום האישה שחל למחרת.
חציתי את הצומת, נכנסתי לפתח הבניין שהיה פעם מפעל וחנות בגדי ים והיום הוא בית ספר לאמנות. עליתי במדרגות ונכנסתי לחדר הגדול בו אני מציירת בסדנה של טליה.
אנשים זרים שאני בכלל לא מכיר, ממקומות אחרים וגם פה מהעיר
התיאור נשמע כמו תיאור של שיגרת ערב בשכונה ממוצעת. הרחוב בו חניתי הוא רחוב יחיאל החוצה את סירקין והחלוץ וכל המתואר הוא בסביבותיה. מה לא אמרו כבר על האזור הזה וחרצו את דינו לכיליון?
בהפסקת הקפה, עמדתי בחלון הקומה השנייה בבית הספר הנביאים עם ספל קפה בידי והבטתי אל הרחוב. השעה היתה כבר קרוב לשמונה ויום העבודה הסתיים כבר מזמן. בחלונות כמה בתים סמוכים הבהב מסך הטלוויזיה, מישהי תלתה כביסה על חוטי הכביסה מחוץ לחלון הבית ממול. מהקומה הגבוהה אפשר לראות חצרות שידעו ימים טובים יותר ואת השטחים הנחבאים מסביב לבתים שהפכו ברובם למחסן גרוטאות.
רוב חלונות הראווה ברחוב מוגפים בתריסי ברזל. בין החזיתות החשוכות מנצנץ באור יקרות חלון הראווה הגדול והשמח של זכוכית גרינברג הוותיקה. בהמשך לידה, חנות ספרים ברוסית, דוכן פיצוחים וחנות תכשיטי זהב הידועה כפופולרית במיוחד, למרות מיקומה הלא יוקרתי. חלק מהחנויות באזור שרדו את השנים ואת תהפוכות הזמן והן זכורות לי עוד מילדותי, אליהן הצטרפו עסקים וחנויות המייצגים את השינויים שעברה חיפה: כשאני חונה בהמשך רחוב החלוץ, אני עוברת על פני חנות המוכרת שמלות אתיופיות צבעוניות. במעמקי החנות יושב גבר יוצא אתיופיה רכון על מכונת התפירה, אוחז בידיו בד ומסיע אותו מתחת למחט הנעה מעלה ומטה במהירות ומשמיעה קולות תקתוק. בדיוק כמו אבי בבית המלאכה שלו לריפוד וילונות, שהיה רכון על מכונת התפירה שלו ותופר כיסוי לספה או כורסה ואני צופה בו כשהייתי עוברת ברחוב החלוץ 53 ועומדת במעלה השביל היורד אל בית המלאכה.
כעת פתח החצר סגור ומסוגר בשער ברזל עם אזהרה מכלב תוקפני. על המדרכה ליד השער עומדים באופן קבוע כמה כיסאות וספה מרופטת בחומר דמוי עור שחור, עליה יושבים בערב תמיד אותם אנשים. מרחב החצר ובית המלאכה שמאחוריהם חשוך, אפל ומאיים, בובת חלון ראווה ישנה, שבורה וערומה מושלכת במורד השביל ומוסיפה לתחושה הדמונית והמפחידה שאופפת את המקום שהיה פעם חצר של בעלי מלאכה שפרנסו את משפחותיהם מעבודת סנדלרות, בניית עגלות ילדים ורפדות.
בראשי עלו מילות השיר של נתן אלתרמן – "ערב עירוני":
"שְׁקִיעָה וְרֻדָּה בֵּין הַגַּגּוֹת
אַסְפַלְט כָּחֹל מִלְּמַטָּה
עֵינֵי נָשִׁים נוּגוֹת, נוּגוֹת
אוֹמְרוֹת לָעֶרֶב "לָמָּה בָּאתָ?"
בהמשך הרחוב נמצא קפה המכבסה שהוא חלוץ המציאות המתחדשת במקום ושומר על צביון נעים וצבעוני המושך קהל נאמן. הכל עניין של נקודת מבט ותפיסת עולם: אפשר לראות בכל זה מקום מאיים ואבוד ואפשר לראות את נקודות האור והמקום ממנו אפשר לשנות לטובה.
הדר היא מקום מורכב ומגוון, לטוב ולרע. התהליכים שעברו עליה לא הכחידו את הלב הפועם בה, גם אם הזדקן. גלי העלייה של שנות ה-40-50 הפכו אותה להיות הלב של חיפה בכל מובן. גל העלייה של חבר העמים בשנות ה-90 הציל אותה משקיעה והחזיר את החיים הפשוטים והיומיומיים שהם הבסיס לצמיחה.
על תל אביב כתב מאיר אריאל שיר שיש בו תיאור מלא ייאוש – ״שלל שרב״
"הִיא לֹא יוֹדַעַת כַּמָּה תּוּכַל לִמְשֹׁךְ
הִיא לֹא יוֹדַעַת כַּמָּה תּוּכַל לִנְשֹׁךְ
וּכְבָר חָשְׁבָה לִבְרֹחַ מִכָּאן
זֶה לֹא עִנְיָן רַק שֶׁאֵין לָה לְאָן.
וְהִיא נִרְדֶּמֶת בְּהָקִיץ
עִם הַגַּב לַיָּם עִם הָרֹאשׁ לְשָׁם
וְלֹא אִכְפַּת שֶׁכְּבָר יָבוֹא
כָּךְ עָלֶיהָ יַעֲבֹר,
עִם הַגַּב לַיָּם
עִם הָרֹאשׁ לְשָׁם".
יש שנרדמו בהקיץ ויש שחולמים בהקיץ. יש שחולמים ועושים.
שרידי אותם ימים עדיין שוכנים במרחבי הרחובות שנדמה לפעמים כאילו אף אחד לא גר בהם. לעת ערב, כשהחושך יורד, ניתן לראות את מי שנותרו לגור שם. בבתים שבהם לא תמיד דולק האור בחדר המדרגות וסביבתם קודרת. אבל פה ושם יש מרפסות שסורגי המעקה שלהם נצבעו בצבע מעניין, על אדני חלון מונחים עציצים פורחים, בחצרות הבתים עוד ניתן לראות פרחי בר המגיחים בעקשנות מדי חורף ועם בוא האביב, בוגונביליה ירוקה עם פרחים בצבע ארגמן ועצי פרי בני עשרות רבות של שנים. הם עדיין גדושי תפוזים ולימונים בעונתם.
גלי ההגירה מרצון של חלוצי ההתיישבות והעסקים של השנים האחרונות בהדר, משנים אט אט את חזותה. הם מוכיחים כמה קסם נותר בה וממחישים את התהליך שאפשר להוליך, למציאות אחרת ואופטימית.
רק חבל שלא דואגים לספר על האמת ברחובות הדר אחרי השעה 5 בערב.
פחד אלוהים! ללכת 2 מטר שם עם כל "הפרצופים" שמסתובבים שם.
כולם גיבורים בלספק על דברים שאינם מציאות.
אכן מקסים!!
אני גרתי מספר שנים בחיפה ממש באזור רחוב הנביאים וכל שעה משעות היום האזור היה לובש ראות אחרת..כמו סיור בתוך ציור .
נחמד לדעת שיש עוד עיניים ששמות לב לאסור שקצת ננטש בשנים האחרונות.. ויש תנועה של מטיילים מקומיים וחיצוניים…הלואי ונשכיל לשמר את הישן ולחדש את האזור בעוד בנייה יפה בעלת הצביון החיפאי השמור רק לה.
היי. כתבה שלמה על עיר אהובה כמעט בלי ביקורת. תודה תודה
הדר,מקום שיכול להוות בית קסום לאומנויות.תראו את קריית המלאכה בתל אביב. בניינים מכוערים,באזור מפחיד,שעם עידוד פתיחת גלריות וסטודיות הפך להכי in. קריאה אמיתית למי שעושים ואוהבים אומניות,הורדה טוטאלית של הארנונה ורצון אמיתי להחיות את לב העיר,יביאו תושבים טובים ונלהבים.
ההדר המפואר הוזנח שנים באשמת ראשי עירייה כושלים ובראשם קליש שמנציחה את העליבות וצוסר ההתייחסות לאזור. טפלו בעיר למטה טיפלו בכרמל ואת הדר מזניחים במשך עשרות שנים.
חיפה זאת אהבה
נכון זה לא הדר של פעם ומאד עצוב לי ללכת
ואין זכר לחן לאוירה
אך תמיד יש לי פינה חמה בלב
לאנשים הפשןטים לחגים נמל מכל רחוב וים תכול קרואוסון חמאה ענק ואמא שנותנת לי יד
כשכותים משהוא חיובי על חיפה בדרך כלל זה אוסף דל חצאי אמיתות
בגן העדן של ילדות
אשר היה פורח
הייתי חלק מהנוף
היום אני אורח
וואוו כתבה נהדרת אין כמו הדר גרתי בה מילדותי לפי התיאור יכולתי לכתוב סרט אימה בסגנון היצ'קוק תודה על כתבה מעולה ישר כח ❤️♥️
ארוך כאורך הגלות למי הסבלנות לקרוא???
אל תקראי, לכי לראות טיקטוק.
כתבה מגוחכת, מקסימום קצת יותר צעירים ערבים בכיר הזאת שהולכת והופכת לעוד פריז (ביירות) של המזרח התיכון. פשע ברחובות, פשע של שלטון מקומי, עירייה שעושקת את תושביה ומעבירה את הונם לבעלי אינטרסים ו"חבריה" הקבלנים. עיר מתה שכל מי שמסיים צבא ומקסימום אוניברסיטה בורח ממנה כל עוד נפשו בו לפני שהרכבת האחרונה לתל אביב בשמונה בערב תצא.
ערב עירוני נכתב בידי נתן אלתרמן
נפלא
כושר ביטוי נהדר וראוי שיוצג מעל במות.
תודה
תודה.
החזרת אותי לשם .
תחושה של עצב ושמחה ביחד.
את כותבת נפלא.
זה התחלה של ספר
אני ,ילידת חיפה אותה עזבתי עם חתונתי, היום גרה בגליל ,ראיתי את שקיעתה ואת תהפוכות הזמן שעברה. צופה כל העת מן הצד וחשה בהתעוררותה ומזדהה לגמרי עם התחושות שאת מעבירה בכתבתך. זו אכן עניין של זווית ראיה.
נמאס כבר מהניתוח שעושים להדר. היתה שכונה לתפארת והפכה לסלמס. השתלת אברים זה מה שהדר צריכה. ולא ניתוח פוסט מורטום.
אשמח לקבל המלצה על חוג אמנות שעליו מדובר
רבות מדברים על היופי הארכיטקטוני של חיפה וההוי. אבל לדעתי הצמחייה המרשימה והרבה המפוזרת בכל העיר היא נכס מדהים. עברנו מחיפה לתל אביב וצמחיה העירונית נזעומה לעומת זאת של חיפה מייאשת.
אני נולדתי בחפה גדלתי ברחוב אבן גבירול ואת הילדות בילינו בשכונת הדר אני מסכימה איתך שעדיין כייף לטייל בהדר והזיכרונות צפים ריגשת אותי .
כתוב יפה ובכשרון רב.
מקסים ומחובר
כתבת יפה והרבה זכרונות עולים, כמה חשובים השורשים העמוקים שמחזיקים את הנשמה החיה של מקומות.
בילדותי בשנות ה-40 גרתי בחלוץ 18
גרינברג עבר לא זכוכית רק מסגרות לתמונות. ניגשתי לדבר עם גרינברג הצעיר כדי להזמין מקלחון אז כבר לא.
כתבה מאד נוגעת. אהבתי את התיאורים. את האוירה דהכותב מצייר. רק שאלה: ערב עירוני נכתב ע"י עלי מוהר או שמא נתן אלתרמן?… תודה על כתבה מרגשת
גדלתי סביב הרחובות והכתובות הללו ,פעם ,פעם.
מידי תקופה,אני מוצא זמן או סיבה לעשות שם עוד סיבוב הכרות מחדש.הלב הפעם של חיפה עירי) לשעבר( משתנה כפעם בפעם לבלי הכר.המזל שהכתובות ברובן עדיין אותן כתובות והבתים גם הם לא השתנו
שכונת הדר היא נכס נוסטלגי בכל סמטה ומעבר בין הבתים הישנים, נר שאסור לכבות אין עוד עיר כזאת מיוחדת עם מקומות כאלו פשוטים אך ציוריים ושדרכם מבצבץ כחול של ים, למצוא את החלונות הקטנים שפותחים את הלב והרוח
חיפה עיר יפהפיה ומוזנחת. היה ראש עיר שגרם להבאת נרקומנים לעיר והקמת תחנה עבורם בהדר באחת הסמטאות היורדות לשוק. הם מתגוררים ברדיוס הקרוב שהוא מרכז הדר. עמם הגיעו גם זנות וגניבות. לכן הרבה חנויות סוגרות בשעה מוקדמת. הרחובות חשוכים. אין מסעדות וגם המספר הקטן של בתי קפה פועלים עד שעות הערב המוקדמות ביותר. אנשים ממהרים ליסוע לבתיהם, מחליפים אוטובוסים ונעלמים. פעם רח' הרצל ורח' הנביאים היו מרכז החיים והקניות. בנוסף הגיעו אנשים מפזורות אחרות והתלבשו על הדר. אני יודעת שיש איזו עין שמפקחת מלמעלה על הנעשה ברחוב, אך אנו האנשים הרגילים לא רואים כוחות משטרה, או פקחים והאיזור מפחיד. מפחיד גם להסתובב בעיר התחתית ולחכות בתחנת אוטובוס. העיר לא עושה רושם של מקום בטוח להולך רגל!!! אחה"צ לקראת חשיכה יוצאים הרבה טיפוסים לרחוב וזה מפחיד. זה בכלל לא חוכמה להזניח עיר ולהעהיר פעילות כל כמה שנים לפי הטרנד הנוכחי, לקצה אחר של העירר. הדר זה הלב של העיר.
מקסים ומעורר עצב וגעגועים.
מחר אבוא לטיול לילי בהדר.
המון אופטימיות במציאות אחרת. מתמקדת בהבלחה של אור בפינת רחוב שהוא ברובו חשוך ,שקט חלונות ראווה שהיו השדרה האופנתית לאורכה טיילו אזרחי העיר בהנאה מרובה והיום הכל מוגף סגור ומסורג. אוירה אחרת אפילו קצת מאיימת. אני מבקש להיות אופטימי זה קשה !
לא ביום ולא בלילה, הבל שטות ורעות רוח, דמיונות פורחים וענני אבק וזוהמת הנחש, אנשי בליעל ושוכני אבק דרכים המתפלשים בסחי הרחובות סירקין וחבריו שיכורים ולא מיין מדיפים ריח וודקה זולה, מציתי שריפות בבתים נטושים, לא יופי ולא הדר לה….שכונת הדר
יפה מישהו רואה מישהו אחר מלבד את עצמו זה כבר מרענן ,ערים הם כמו בני אדם לובשות צורה ומשנות גיזרה לפי העיתים.לא הכל צריך להיות מואר וחי ותוסס ללא הרף,יפה לראות גם את הצד השני,אנחנו נוטים תמיד לנוסטלגיה משום שהיא מזכירה לנו תמיד את העבר שחלף את היותנו צעירים פעם..והנה גם העיר משתנה מתבגרת ויש לה כל מיני מובילי דרך.כל עוד יש מי שרואה יש מי שהם לא…אני יחידת חיפה והיא עדיין העיר שלי למרות שאני כבר לא שם משנות השמונים..תמיד תהיה בית ילדותי.
כותבת חיים.יוכי שרון
כתבת מקסיםםםםםםםםםם
נולדתי בהדר וברחתי מהעיר ומחיםה לתל אביב המוארת. חיפה עיר מדכאה, חשוכה ומלוכלכת, נכון שיש ביניינים מעניינים אבל תחושת דיכאון וחושך שאף ראש עיר לא השכיל להבין בצורך להאיר ולהחיות את העיר ובעיקר את הדר
אני אמנם גרתי בגבעתיים אבל ביליתי הרבה באזור הזה כי כל משפחתי מצד אימי גרה שם.
כתבה נפלאה וקסומה שהזכירה לי את שנות ילדותי בחיפה.
אני מתגעגעת להדר של שנות 60. 70 שכונה תוססת במיוחד מוצאי שבת רחובות הומים בני אדם מטיילים פלפליות פתוחות אנשים אוכלים פלאפל. ימי עצמאות תוססים אנשים רוקדים לצלילי הרמקולים עד אור הבוקר מצעד המחולות שאף השתתפתי בו כמה פעמים חג שבועות מצעד משאיות עם פרחים ובכורים ועל אחד המשאיות יושבות מלכות היופי של אותה שנה. אך חיפה חיפה מה קרה לך? איפה את הדר שלי? אגב התגוררתי ברחוב השומר מתחת לשוק תלפיות וברחוב ילג.
צודקת בכל מילה כמה חבל ועצוב איך שהדרך הידרדרה שכחת לציין את חג פורים עם ראש העיר שהיה רכוב על חמור היום החמור רוכב על ראשות העיר זו שאמורה לדאוג לעיר נמל נתנה לה להדרדר עד תהומות החשיכה
הדר כוונתי
יש קסם באזור של הדר כמו תל אביב של פעם.
גילה תודה על כתבה מופלאה שהחזירה אותי בזמן
לנעורים שלי שביליתי בריובות האלה.
בין היתר לקנות בגדים ונעליים . או סתם לאכול פלאפל.
פינות קסם .
תמונות ילדות
חיפה עיר מקסימה וגם בהדר יש יופי וחינניות, צדקו כשכתבו כאן שצריך לעשות תאורה נעימה בערב, סיירת משמר אזרחי. לאפשר לחנויות להיות פתוחות עד מאוחר. הדר הולכת לישון ממש מוקדם וחבל יש בה הרבה נקודות חמד מקוריות
גם להרחיב את השיפוץ לעוד רחובות להוסיף צמחייה
איזה כתבה מופלאה הנכנסת לתוך הכרעיים של העיר שכולם מנבאים את גסיסתה. חיפה, שתושבי העיר הוותיקים מכירים והצעירים שביננו מתחילים לגלות. מאחורי כל רחוב, סמטה עזובה ובניין שנוטה ליפול יש הרבה יופי וזכרונות.. תלוי בנקודת המבט של הצופה שחושף את החיים האמיתיים של העיר שאותם השכילה לתאר הכותבת בצורה כל כך ציורית ומלאה חיים. אהבתי.
איזה כתבה מופלאה הנכנסת לתוך הכרעיים של העיר שכולם מנבאים את גסיסתה. חיפה, שתושבי העיר הוותיקים מכירים והצעירים שביננו מתחילים לגלות. מאחורי כל רחוב, סמטה עזובה ובניין שנוטה ליפול יש הרבה יופי וזכרונות.. תלוי בנקודת המבט של הצופה שחושף את החיים האמיתיים של העיר שאותם השכילה לתאר הכותבת בצורה כל כך ציורית ומלאה חיים. אהבתי.
8
כתבה מקסימה כבר בא לי לרדת להדר
השיר "ערב עירוני" (….שקיעה וורודה בין הגגות…) חובר ע"י נתן אלתרמן ולא ע"י עלי מוהר, שכבודו במקומו מונח, ואביו וודאי ישב לא אחת בחברת אלתרמן בקפה כסית .
כדאי לבדוק לפני שמפרסמים, הזכרון לפעמים מתעתע.
נכון, צודק. טעות שלי ואתקן
מקסים ,גילה. שבת שלום
מקסים, גילה, את רומנטיקנית אמיתית, שרואה את היופי שנותר בהדר, שכשמו כן הוא, נותר מלא הדר, למרות השנים הקשות, למרות הקמטים, למרות ההזנחה… יש זכרונות ועדיין יש חיים ויש תקווה שהשכונה המיוחדת הזאת תתעורר…
סיפור הדר שלך מתחיל בלהחנות רכב בו נהגת ולראות אדם ברכב אחר מעמיס קניות.
הדר היא שכונה מצוינת לעודד הליכה ברגל. אם כולם יגיעו אליה ברכב פלא שהרחובות שוממים בערב ותריסי החנויות מוגפים.
בכל העולם רחובות מסחר חיים ביום ובלילה. ולפעמים 24 שעות ביממה. בערב, חנויות מציגות חלונות ראווה מוארים, פנסים, שלטי ניאון, או לפחות איזה פנס קטן שמאיר את השלט מעל הדלת הסגורה.
לא בהדר. בהדר, העירייה מאפשרת לסגור בתריסי ברזל את העסקים החל מ-5 בערב. כך הרחוב שעוד איכשהו אפשר ללכת בו ביום הופך קודר, מסוכן, ריק בלילה. הולכים מהר, הולכים בחשש והולכים בלי לעצור. חדר המדרגות או דלת נפתחת הם אנחת רווחה מהרחוב החשוך והריק מתחת. אליו כמו בסיפורך, רק מביטים אליו מהחלון.
הדר לא תחייה בלי שהרחובות בה יחיו. מבלי שבשבע בערב רק יתחילו להסתובב ברחוב הרצל, נורדאו, החלוץ וסירקין. רחובות המסחר המרכזיים של פעם הם גוויות מוטלות בצד הקניונים. לשם אנשים נוסעים. תרבות הרכב מאפשרת לנסוע לקניונים שמעניקים את התחושה הנעימה שהרחובות בהדר לא נותנים. מקום שבו נאספים אנשים לבלות ולהנות בצורה בטוחה. אם לא בהדר, אז בחוצות המפרץ או גרנד קניון. שם תמצאו מאות ואלפי חיפאים מיואשים מעירם. במרכז תל אביב תמצאו אותם ליד מזרקה, על מדרכה במסעדה, בטיול ערב באיזה פארק עם הילדים. ובהדר? מסתגרים בבתים או בדרך לקניון.
עד שעיריית חיפה לא תכניס לקודקודה את נושא הולכי הרגל, חיפה לא תוכל להתאושש. גם רחובות שיש בהם חיים כמו המושבה, הופכים לא נעימים להולכי רגל. המסעדות השתלטו על המדרכות, ורבים כבר מדירים עצמם ממופעי הסינוור הוולגריים של "למי מקושט יותר בחוסר טעם מוחלט ומוגזם". כך קורה שהעדר היד העירונית הפיקוח ההנחיות האכיפה – פוגעים פעמיים. גם הורסים רחובות מסחר עבור קניונים (יהב ושקשוקת עופר וזאבי בעלי הקניונים) וגם הופכים רחובות מוצלחים כמו שדרות בן גוריון, למקום וולגרי של ערסיאדה ורעש אופנועים ורכבים מכוון בהעדר אכיפה וסיירת עירונית (אצל קליש). מפלט מהקצוות האלו, זמנית, מהווה מתחם יפו-הנמל, ואין פלא שמסעדות התקבצו בו בהעדר כל מקום עירוני שפוי אחר בחיפה (מוריה עוד שפוי אבל הארנונה לא וגם שם אין אוירת הולכי רגל ומסוכן להולכי רגל במדרכות צרות ומעברי חציה חשוכים).
חיפאים כשיפסיקו לבוא ברכב שלהם להדר, כמוך, ויירדו בכרמלית לשוטט ברחוב הרצל כי הוא מואר ומלא פעילות ומסעדות בלילה, יגלו שיש כאן בדיוק את מה שהם טסים לראות בכל ערי אירופה האחרות. שם לא באים למרכז העיר ברכב ועוזבים אחרי קורס ציור ברחובות חשוכים.
כמה מרמור יש בך…
איבדתי אותך שרשמת שהדר שכונה הנהדרת ללכת – איפה אתה חי חביבי? עליות בכל השכונה…
דבר נוסף – תרשום תגובה ,לא סיפור פחות זה יותר
זו בדיוק המציאות.
ההיא שכתבה חיה בסרט.
נפש חיה לא מסתובבת מבחירה אחרי השעה 5 בערב ברחובות הדר.