רחובות ושמות • איך קיבלו הרחובות בשכונת רמת בגין בחיפה את שמם?

בשנת 2000 ראיינתי בחור שגר ברמת בגין ועבד אז במת"ם. הוא אמר לי שכל יום בשעה 17:00, כשהוא עולה ממקום העבודה שלו במת"מ הביתה ועומד בפקק בפרויד, הוא מאושר, כי הוא ועוד תושבים מרמת בגין הצליחו למנוע את סלילת הכביש מרמת אשכול לשכונה שלהם. הכביש הזה היה מאפשר למי שעולה בפרויד לפנות ימינה ולא להמשיך לחורב כשרוצים להגיע לרמת בגין, גולדה, דניה, לאוניברסיטה וכו'. המשמעות הייתה תנועה מסיבית ברמת בגין והרבה פחות פקק, אם בכלל, בפרויד.

כילדה גרתי ברמת אשכול וגם היום אני תושבת השכונה. אני מבינה שאנשים רואים את העולם בפריזמה הצרה שלהם ורוצים שיחידת הדיור הפרטית שלהם תהיה שווה כמה שיותר, גם אני רוצה את אותו הדבר בדיוק. אבל מה לגבי יתר העיר? תושבי רמת בגין לקחו עורכי דין, נלחמו נגד סלילת הכביש בכל הערכאות המשפטיות והפסידו. ועדיין, הכביש מעולם לא נסלל. אני מעולם לא הצלחתי להבין למה ראש העיר הקודם יונה יהב לא סלל את הכביש הזה וטוב, לעינת קליש רותם יש כמה בעיות יותר בוערות כרגע לטפל בהן, מאשר הפקק בפרויד.

אפשר להגיד שאני לא משתגעת על רמת בגין ונדמה לי שהייתי בשכונה בדיוק פעם אחת, כשהייתי צריכה ספר מהספרייה העירונית.

מנחם בגין

רמת בגין נקראה על שמו של ראש הממשלה הראשון מהליכוד, מנחם בזין ז"ל. אף על פי שאני לא כל כך קרובה לליכוד, את מנחם בגין אני אוהבת מאוד, ואני חושבת שהוא היה מנהיג ראוי וערכי וחבל מאוד שהוא סיים את חייו, כפי שסיים. בשנים שלי כמורה, גיליתי שתלמידים ולא חשוב מאיזה בית ספר, יודעים כל דבר שקרה ב'חממה' וב'גאליס', אבל אין להם מושג לגבי ראשי ממשלה, נשיאים, מלחמות ישראל וכו'. ספרות זה תחום דעת חשוב מאוד בעיניי, אבל לפעמים אני עוצרת הכול ומלמדת את התלמידים שלי על אלטלנה, איזו מלחמה הייתה בשנת 1967, מי היה ראש הממשלה השני… הבורות של הילדים יכולה לפעמים להדהים אותי, אבל לזכותם יאמר שהם מפצים עליה בסקרנות וברצון לדעת.

אצ"ג

אצ"ג – אורי צבי גרינברג, היה אחד מגדולי המשוררים העבריים ושימש כחבר כנסת מטעם תנועת החרות, שבראשה עמד מנחם בגין ובשלב מאוחר יותר התמזגה עם הליכוד.

אצ"ג נולד בגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית ב-1896. היפים בשיריו מתארים את מותה האכזרי של אימו במלחמת העולם השנייה. הוא עלה לארץ והמשיך לעסוק רבות בשירתו בכך שלא זכה לקבור את אמו ולנקום את מותה. השירים שלו הם חלק משירי החובה בבגרות בספרות. רוב התלמידים ודאי לא יקראו שירה אחרי הבגרות בספרות וגם לקראת הבגרות רבים רק משננים כמה סיכומים, כך שחשוב מאוד שברגע הבודד שבו תלמיד נחשף לשירה העברית תעמוד מולו מורה שמבינה שירה ואוהבת שירה, אבל לא תמיד זה קורה.

קודם כל, אני אף פעם לא מפעילה ווייז בתוך חיפה. לא שאני מכירה את כל הרחובות או יודעת להגיע לכל מקום, פשוט לא נראה לי הגיוני להפעיל ווייז בעיר שבה אני גרה כל חיי. בשבוע שעבר, כשצילמתי רחובות בדניה, לא הצלחתי למצוא את היציאה מהשכונה, וכל פנייה רק גררה אותי יותר ויותר למטה, והייתי ממש קרובה להפעיל את הווייז, אבל בסוף זה הסתדר. הפעם לא הייתה ברירה, גיליתי שאין לי מושג איפה בית הספר נופים. לא שהווייז עזר לי. הוא הביא 200 מ' מתחת לבית הספר, והייתי צריכה לשאול מישהי איפה בית הספר ובסוף נמצאה האבידה.

בית הספר נופים

בית הספר נופים הוא חידה בעיניי. ביה"ס נחשב בית הספר היסודי הטוב ביותר בעיר. לא ברור לי מה טוב בללמוד בכיתה א' עם עוד 40 תלמידים, אבל כנראה שזה הכי טוב שיש. מי שעשתה מבית הספר הזה את מה שהוא, זו המנהלת שלו אסתי גרינבוך. יש לה צוות מורים ומורות מסור מאוד, שהולך אחריה באש ובמים, והורים מאוד מאוד מרוצים.

אני לא מקנאה במנהלת שיום אחד תחליף את גרינבוך. יש מנהלות שמאוד מזוהות עם בית הספר ושההורים מאוד מרוצים מהן, ואז כמגיעה מנהלת חדשה, שמתנהלת פחות כפי שההורים רגילים או רוצים ונוצר פיצוץ גדול. כך היה, כמובן, בבית הספר זיכרון יוסף וגם בביה"ס הפתוח. אין ספק שהיום, בהרבה בתי ספר באזורים מבוססים קיים בלבול רציני ונוצר רושם אצל ההורים שהם אלה שמנהלים את בית הספר. בעיני זה חבל, כי העשייה החינוכית צריכה להיות מנוהלת על ידי הצוות החינוכי. ההורים יכולים כמובן לתרום, אבל לא לנהל את המנהלת והמורים.

מצאו את החזיר

בתמונה הזו רב הנסתר על הגלוי. פעם ראשונה שאני נוסעת לצלם שמות של רחובות ומולי על הכביש מסתובב בנחת חזיר. ניסיתי לצלם אותו, אבל הוא היה זריז ממני וחמק לחורשה שבתמונה. נאמר כל כך הרבה כבר על חזירים, עדיף לא להוסיף, אבל אני חושבת שאם לפני שנתיים היו חזירים בחלק משכונות העיר, היום יש אזורים בודדים מאוד שאין בהם חזירים, עד שזה מרגיש שאנחנו מפריעים לחזירים בשגרת החיים שלהם ולא להיפך. אולי הגיע הזמן לקחת מהם ארנונה ולקנוס אותם, הם נראים התושבים המרוצים כמעט היחידים בעיר.

סורוקה

רחוב סורוקה נקרא על שמו של משה סורוקה ז"ל, שהיה ממייסדי השירות הרפואי בארץ והיה שותף להקמת בתי החולים בלינסון בפתח תקווה ויוספטל באילת.

קפה מנחם

קפה מנחם הוא קפה אהוב מאוד על תושבי השכונה, ולא רק עליהם. מול בית הקפה יש גן משחקים. היום זה לא דבר משמעותי בשבילי, אבל כשהייתי אימא צעירה חברותיי ואני היינו עוברות בין גני שעשועים שצמודים לבתי קפה, הילדים היו משחקים, אנחנו היינו יושבות על הספסל, שותות קפה ומקטרות. אני חושבת שגן משחקים מוצל עם בית קפה צמוד ושירותים זה באמת דבר מתחשב בהורים וילדים.

שימקין

רחוב שימקין נקרא כך לזכרו של ד"ר נחום שימקין, שהיה פעיל ציוני ורופא עיניים. הוא ניהל את בית החולים העברי הראשון בחיפה. היה לו סיפור חיים מעניין. הוא נולד בשנת 1879, עלה לארץ בשנת 1920, נשא את חנה לאישה ונולדו להם 3 ילדים. לימים הוא עזב את אשתו ונישא לרופאה החיפאית ד"ר אסתר קראוזה-גינצברג, שהייתה אחותו של לא פחות מאשר אחד העם (אשר צבי גינצברג). היה פה שמח לפני שנולדנו.

אברהם קריב

אברהם קריב היה סופר, מתרגם, עורך ומבקר ספרותי. אחרי מלחמת העולם השנייה הוא הפסיק לעסוק ביצירות מתורגמות והתחיל להתעמק ביצירות שנכתבו בערבית. הוא היה עורך ספרותי של הוצאת עם עובד וזכה במגוון פרסים על יצירתו, ביניהם פרס ביאליק.

מורד היסמין

רחוב מורד היסמין קיבל את שמו מצמח היסמין ממשפחת הזיתים המונה 200 מינים, שמשמשים בעיקר לנוי בגינות.

צבי בן יעקב וכיכר אנואר אל סאדאת

צבי בן יעקב היה צנחן בימי מלחמת העולם השנייה ובין מקימי קיבוץ החותרים. כיכר אנואר אל סאדאת קיבלה את שמה לזכרו של אנואר סאדאת. היום שבו צילמתי את שם הכיכר, היה באופן מקרי גם יום הולדתו, הוא נולד בתאריך 25/12/1918 ונרצח בתאריך 06/10/1981.

סאדאת מצד אחד היה בין יוזמי מלחמת יום כיפור ביחד עם סוריה בשנת 1973. מצד שני בשנת 1977 ערך ביקור היסטורי בישראל, כשהיה נשיא מצרים. הביקור הביא לחתימה על הסכמי קמפ דיוויד והסכם השלום בין ישראל למצריים. הוא זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1978.

כשחרדים ניסו להשתלט…

אי אפשר לסיים כתבת על רמת בגין בלי להתייחס לאירוע שקרה בשכונה לפני מספר שנים, בו השתלטו חרדים על מבנה בשכונה בתקופת שלטונו של ראש העיר הקודם יונה יהב. אפשר להגיד על יהב הרבה דברים, חלק בוודאי יהיו נכונים, אבל הוא לחם ולא ויתר לאוכלוסייה חרדית, שניסתה לשנות צביון של שכונות חילוניות בחיפה. זה התחיל עם רוממה הישנה והניסיון להשתלט על בית הכנסת, שלא צלח.

השכונה הבאה הייתה שכונת רמת אשכול. בשכונה יש בית כנסת גדול ומפואר ואוכלוסייה חרדית ניסתה להגיע לשכונה, להתגורר בה ולהשתלט על בית הכנסת. תושבי רמת אשכול, שלמדו טוב את מה שקרה ברוממה, לא הסכימו בשום פנים ואופן שמשהו ישתנה בשכונה הרגועה והשקטה שלהם, וכשיש התנגדות חילונית חזקה, הצעירים החרדים מתקפלים וממשיכים הלאה.

גם ברמת בגין היה מבנה שהפך להיות אכסניה לצעירים חרדים. תושבי השכונה החילוניים התנגדו מאוד והעירייה תמכה בהם. בסופו של דבר העירייה פרצה למבנה ולא אפשרה המשך מגורים בו. זה לא נגמר ככה, אלא בפנייה לקבלת סעד מבית המשפט (מצד החרדים), אבל התוצאות בשטח הן מה שקובע.

כמה זה עולה?

באתר מדלן ניתן לראות כי דירת 6 חדרים (182 מ"ר), שנבנתה בשנת 1999 נמכרה במחיר 4.4 מיליון ש"ח. לעומת זאת, ברחוב אברהם קריב נמכרה דירת 3 חדרים (79 מ"ר) במחיר 1.4 מיליון ש"ח. בסך הכול מדובר בשכונה יפה עם בית ספר נחשב, ספרייה יפה, בית כנסת מפואר ושני מרכזים מסחריים. השכונה טבולה בירוק, הבתים ברובם נראים מטופחים, יש פה ושם התחלות של תמ"אות. הכניסה לשכונה היא מרחוב אבא חושי והיא ממוקמת בין חורב לצומת דניה. הבעיה היחידה של השכונה, אבל זו בעיה של כל העיר, היא שהיא הררית. כשנוסעים בשכונה הים נגלה מכול פינה, ואני מניחה שזה ככה גם ברוב היח"ד. בקיצור, שכונה לא רעה לגור בה ולגדל בה ילדים.