כולנו – הרוח והנשמה האמיתית של חיפה • גילה לבני זמיר

הגנים הבהאים בחיפה (צילום: אמנון זמיר)

בהאים? אה זה אלו מכיפת הזהב בחיפה…

לפני כחודש, הייתי בסיור בגנים הבהאים יחד עם חממת חיפה לחקר דתות בה אני עובדת. לא זכור לי מתי הייתי בגנים ובמקדש לאחרונה. סביר שזה היה לפני עשרות שנים וגם זה במסגרת ביקור של אורחים מחוץ לעיר שהשתוקקו לראות את המקום המונומנטלי הצרוב בתודעה הציבורית כתמונת הפרופיל של חיפה. למעשה אם נשאל אנשים מחיפה ומחוצה לה, לאורך עשרות שנים אחורה מה הכי מאפיין את חיפה סביר להניח שהתשובה המנצחת תהיה הגנים הבהאים וכיפת הזהב.

לנו, הציבור החי בחיפה, זה כל כך ברור לראות את הכיפה הקורנת באור מוזהב, מוארת בחשיכה ומתנוססת מעל ציר בן גוריון או להשקיף מרחוב יפה נוף על המראה שאי אפשר לשבוע ממנו.

אבל מה אנו יודעים באמת על הבהאים?
לא בטוח שרובנו מכירים את הסיפור שלהם וחבל שכך. אולי כדאי שנדע יותר על מי שחיים עימנו, רואים בחיפה עיר הקודש שלהם ומהווים הפנים של חיפה.

הגנים הבהאים בחיפה (צילום: אמנון זמיר)
הגנים הבהאים בחיפה (צילום: אמנון זמיר)

החיבור בין המרחב הבהאי למרחב הישראלי

יופיים המושלם של הגנים והאדריכלות זר וחריג בתוך הנוף הישראלי המרושל והמתפשר בקלות על חומרי בניה לא חינניים, תריסי פלסטיק חסרי צבע, שפריץ גס לחיפוי החזית וגם את זה לא תמיד חייבים, בתוך ההזנחה של כל מה שקשור לגינון וצמחייה וחוסר ההתייחסות למרחב הציבורי כאל מקום שצריך לטפח ולשמור עליו. אעיז ואומר שהגנים והמקדש הכה מרהיבים ויוצאי דופן במחוזותינו הם ממש בבחינת נזם זהב באף חזיר. במיוחד במציאות שנוצרה בה החזירים הם חלק משיגרת הרחוב והיומיום.

ההליכה במורד המדרגות בין חלקות הגן המטופחות בקפידה והשיחים הממושמעים, לוקחת את המטייל בבת אחת אל החוויה הבהאית המעניקה יופי מושלם בלתי מתפשר. פכפוך המים הזורמים בתעלה הצרה במורד המדרגות מוסיף לרוגע שמשרים מרחבי העתק הנצחיים של דשא ירוק וקצוץ, שיחים ופרחים מקומיים ומוכרים לכולנו, ההופכים מרהיבים ויפים במיוחד בגלל הטיפוח המתמיד. הכל מסביב מקרין דאגה ומודעות עמוקה ליופי כערך חשוב לנפש.

הגנים הבהאים בחיפה (צילום: אמנון זמיר)
הגנים הבהאים בחיפה (צילום: אמנון זמיר)

בהאא אללה, עבד אל בהא – פלשתינה – עכו – חיפה.

הגענו לאחד המבנים ועלינו במדרגות הגדולות אל רחבת הכניסה בה ניצבים עמודי שיש המסותתים ביד אמן. מגובה האכסדרה הבטתי מסביבי. מצד אחד נמשכים הגנים והמבנים המרהיבים ומצד שני נשקפים שיכוני רחוב גולומב המרופטים והרחוב הישראלי השגרתי.
נכנסנו לאולם האפלולי והשקט בו מוצגת ההסטוריה של הקהילה הבהאית מאז היווסדה באיראן לפני למעלה מ- 250 שנים. רדיפות השלטון אחר הבהאא אללה הביאו אותו בסוף המאה ה-19 אל אזורנו-פלשתינה ואת שנותיו האחרונות בילה בעכו שם הוא קבור.

בנו עבד אל בהאא, הפך להיות המנהל הארגוני והקהילתי. בזמן מלחמת העולם הראשונה, עסק עבד אל-בהאא בפעילות הומניטארית באזור ארץ-ישראל שסבל רבות מפגעי המלחמה; חלקים רבים של האוכלוסייה היו ללא אוכל ומים וסבלו מחוסרים רפואיים. עבד אל-בהאא דאג לא רק לקהילה הבהאית הקטנה בארץ אלא הפך פטרון של כל האזור הצפוני. הוא איפשר מעבר של סחורות בגשרים שהיו בשליטתו, תרם כסף לכל תושבי האזור והיה מאוד פעיל ברווחה היומיומית הבסיסית המקומית. בעקבות הפעילות הזו הוא קיבל את תואר האבירות הבריטי ב-27 באפריל 1920.

הגנים הבהאים בחיפה (צילום: אמנון זמיר)
הגנים הבהאים בחיפה (צילום: אמנון זמיר)



ב-28 לנובמבר 1921 נפטר עבד אל בהאא.
בהלוויה ברחוב הפרסים, השתתפו למעלה מעשרת אלפים איש רבים מהם תושבי חיפה שמנתה אז 40 אלף תושבים. כ-25% מכלל אוכלוסייתה. קהל החולקים את הכבוד האחרון לעבד אל בהאא היו בהאים, ערבים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים ויהודים. תמהיל הציבור שכל כך מאפיין את חיפה מאז ומתמיד.

הגנים הבהאים בחיפה (צילום: אמנון זמיר)
הגנים הבהאים בחיפה (צילום: אמנון זמיר)

הנכס העצום שלנו נמצא במגוון האנושי והקיום המשותף בחיפה

הדת הבהאית דוגלת במסר של בהא-אללה מייסד הדת הבהאית: ״כדור הארץ הוא אך ארץ אחת ובני האדם תושביה. לאורך תהליך בלתי נמנע נשברות החומות המסורתיות של גזע, מעמד, אמונות ואומות. תהליך זה יוליד בבוא העת, ציוויליזציה אוניברסלית."

סיפור ההלוויה ורוח הדברים הללו היו בדבריו של סטיב סרוביץ׳, התורם הראשי של חממת חיפה לחקר דתות בשיחת וובינר שערכנו לאחרונה עם קהילת ידידי אוניברסיטת חיפה בארה״ב. סרוביץ׳ נולד בארה״ב כיהודי והמיר דתו לבהאי. לא בכדי הוא התחבר למסר של פעילות החממה המחברת את המגוון האנושי והדתי של חיפה ליכולת לייצר בסיס משותף לקידום נושאי חברה לטובת כולנו. החיבור של חיפה, עיר הקדושה לבהאים והקיום המשותף הייחודי שלה – הוא ייצוג מובהק של ערכי האמונה הבהאית.

חיפה - הגנים הבהאים, הכרמל, מימין סטלה מריס וקריית אליעזר (צילום רחפן מאת גלעד שטיין)
חיפה – הגנים הבהאים, הכרמל, מימין סטלה מריס וקריית אליעזר (צילום רחפן מאת גלעד שטיין)

הייצוגים הדתיים והעדתיים

עמדתי באפלולית האולם והבטתי בצילום של הלווייתו של עבד אל בהאא. הקשבתי לסיפור המרגש אודות הציבור הגדול שהגיע להלוויה והכיל את הייצוגים הדתיים והעדתיים שהתברכה בהם חיפה. זה הזכיר לי את הסיפור אודות הלווייתו של חסן שוקרי, ראש העיר הערבי המיתולוגי של חיפה שנפטר בשנת 1940.

ביום הלוויתו, ראשי היישוב היהודי בחיפה קראו להשבתת המסחר על מנת לתת הזדמנות ליהודים רבים ככל האפשר להשתתף בהלוויה. בישיבת הקהילה העברית הספיד אותו ראש הקהילה באומרו כי הוא "כאחד מחסידי אומות העולם". רבים מראשי היישוב השתתפו בהלוויתו.

חשבתי כמה זו הרוח והנשמה האמיתית של חיפה. כמה הנכס האנושי הזה יקר לנו ומהווה הדי. אן. איי של חיפה כבר מאות בשנים.

אני מקווה שגם להמשך לבוא.

הגיבו כאן לכתבה

5 תגובות
  1. פלונית אלומונית אמר/ה

    הרוח וה"נשמה"…של חיפה…אההה…ומה הסתרתם…..מתחת לאותם גנים באהיים?!?…..האמת נחשפת….כמה עוד תנסו לטייח?!????

  2. דר רחל גיתאי פיזם אמר/ה

    מקסים .ואוסיף שגדלתי ליד הבהאים
    ומאות פעמים היחתי במקום
    את הארמון השני בנה
    הקבלן גולדשמידט שגם בנה
    את טיילת לואי לזכר בנו
    וגם תרם מעבדת צילום לבית בירם
    אותה בניתי בשנת 1975 למניינם
    חיפה זכתה בענק
    חג מואר מאושר ושמח

  3. גילי אמר/ה

    הרוח של חיפה? את רצינית? הסמל של חיפה ממש לא הבאהים אלא הלבניות והרוח' האמיתית היתה בים ,בהדר ובעיר התחתית -כולם קרסו , בין אם בדרך הטבע בין אם בידי אדם. כמה אירוניה בעיר המתה של הראשה הנוכחית.

  4. לא חיפאי אמר/ה

    הבאהיים בהחלט חשובים לחיפה, סיפור ההיסטוריה שלהם מעניין והמקדש שלהם אכן בולט למרחוק. מכאן ועד להתפייט על "הרוח של חיפה" המרחק רב. חיםה היא נמל האוניות, שכונת הדר, המושבה הגרמנית, הכרמל, האוניברסיטה והטכניון, חוף הים, התיאטרון, איצטדיון הכדורגל והקבוצות, הדו-קיום, וגם נוכחותם של הבאהיים ……

    1. גילה לבני-זמיר אמר/ה

      כדאי שלשים לב להבנת הנקרא. כתוב: כולנו הרוח האמיתית. כתוב: הנכס העצום שלנו נמצא במגוון האנושי והקיום המשותף בחיפה.
      הבהאים הם עוגן הסיפור אבל המאמר מפוקס במגוון האנושי החיפאי.

הגיבו כאן לכתבה