שמות ורחובות – איך קיבלו רחובות שכונת רמת אשכול בחיפה את שמם?

רמת אשכול (צילום - ירון כרמי)

כשעוד לא היה לנו טלפון בבית…

קודם כל, גילוי נאות: כילדה גדלתי ברמת אשכול וגם היום, ב-3 השנים האחרונות, אני מתגוררת בשכונה. הגעתי לרמת אשכול עם הוריי ושני האחים שלי בשנת 1989, כשרק הוקמה. היום זה נשמע לגמרי הזוי, אך בשנה הראשונה בה גרנו בשכונה, לא היה לנו טלפון בכלל. הייתי צועדת עד לכניסה לשכונה, שם ניצב טלפון ציבורי, כדי לדבר עם החברות שלי. עוד לא היו מדרכות בשכונה אז, והרבה מהבתים טרם הוקמו.

וינשל

לפני שמסתכלים על שמות הרחובות בשכונה, צריך להסתכל על הכביש שמוביל לשכונה. רבים סבורים כי כביש פרויד מתחיל בחורב ומסתיים בקניון חיפה, אך למעשה פרויד נמשך רק עד לכניסה לשכונה, ומהשכונה ועד קניון חיפה, נקרא הכביש אברהם וינשל.
וינשל היה משפטן ואזרח כבוד של חיפה, שהתגורר בה מאז עלייתו לישראל מקווקז ומראשוני עורכי הדין בעיר.

לגור בגיבורי גטו ורשה 7

אין לי כל ספק שהרעיון לקרוא לרחובות רבים בשכונה בשמות הקשורים לשואה, נהגה ע"י פקיד עירייה פולני… לשאול מישהו איפה אתה גר ולקבל את התשובה: "גיבורי גטו וארשה 7", זה דבר שבעיני הוא קשה לעיכול.

אין צורך לומר כי מלחמת העולם השנייה הייתה האירוע המשמעותי ביותר בעת החדשה והרוע שהתגלה בנאצים במהלכו הוא דבר בלתי נתפס ומחריד בכל קנה מידה, במיוחד שחלקם, לצד רצח ועינוי יהודים, גידלו בעדינות את ילדיהם הפרטיים, או היו צמחוניים בשל אהבתם ורחמיהם כלפי בעלי חיים. אך יחד עם זאת, כשמות לרחובות, בעיני יש בכך טעם לפגם.

בני ה-40 החדשים

ישנו תהליך נוסף שעובר על השכונה בשנים האחרונות: רמת אשכול הוקמה בסוף שנות ה-80 (של המאה הקודמת, כמובן), באותה התקופה זוגות רבים בשנות ה-40 לחייהם, עם ילדים קטנים, רכשו בה דירות. מאז חלפו 30 שנה, בני ה-40 הפכו לבני 70, הם כבר לא זקוקים לדירות גדולות עם מדרגות ועם ארנונה בשמיים, וכך החלו לעזוב את השכונה. רמת אשכול עברה שינוי – המבוגרים עזבו ושוב נכנסו להתגורר בה בני ה-40. גני הילדים התמלאו שוב, גני המשחקים עמוסים ובית הספר זיכרון יוסף באחוזה קולט אליו תלמידים רבים מהשכונה.

הרחובות הראשיים בשכונה – ראול ולנברג ואלברט שווייצר

ולנברג ושווייצר

ברמת אשכול יש שני רחובות ראשיים שמקיפים את כל השכונה – ראול ולנברג, ואלברט שווייצר.

ד"ר אלברט שווייצר זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1952, עבור ייסוד בית חולים בגבון שבמערב אפריקה המשוונית. הוא היה רופא, מוזיקאי ופילוסוף גרמני-צרפתי ופעל בשנות חייו המאוחרות, נגד ניסויים גרעיניים ונשק גרעיני, לצדו של אלברט איינשטיין.

ראול ולנברג לעומתו, הוא מקרה טרגי. ולנברג היה איש עסקים שוודי, שפעל כדיפלומט בהונגריה בזמן מלחמת העולם השנייה, ותוך שימוש במעמדו הדיפלומטי הביא להצלתם של עשרות אלפי יהודי הונגריה. בנוסף, חילק ולנברג אלפי דרכונים שוודיים ליהודי בודפשט והפעיל לחצים על בכירים נאצים והונגרים לעצירת משלוחי יהודים לאושוויץ. בתום המלחמה הוא נעצר על ידי הסובייטים ומאז נעלם. בשנת 1957 טענו הסובייטים כי ולנברג מת בכלא. הוא בין המפורסמים שקיבלו את התואר "חסיד אומות העולם".

הגאולים

בין הרחובות, ישנו בשכונה גם רחוב "גאולי תימן". אין ברחובות רמת אשכול כל התייחסות לשואת יהודי צפון אפריקה, על אף שכיום כבר ידוע ומדובר על כך שגם יהודים בקהילות אלה סבלו מאכזריות הנאציזם בתקופת המלחמה (בלוב, תוניסיה ומרוקו, למשל), אך מסיבה כלשהי ישנו בין הרחובות רחוב הנקרא, "גאולי תימן", אולי כניסיון כלשהו לתקן את ה"אשכנזיות" השולטת בבחירת השמות…

ההורים שלי גרו ברחוב הזה 30 שנה ואני גרתי בו 10 שנים, איתם. אני חושבת שמגאולי תימן קיבלתי את האהבה לרחובות ללא מוצא, כמה שפחות תנועה ברחוב שבו אתה גר ומגדל ילדים, כך יותר טוב.

סירני

אנציו סירני הוא הרחוב התחתון ביותר ברמת אשכול, קרוב מאוד ליציאה התחתונה מהשכונה. ילדים, שגרים ברחוב הזה, ויוצאים ברגל מהשכונה, צריכים לעלות עלייה לא פשוטה, עד שהם מגיעים לכניסה לשכונה. אנציו סירני היה סופר, פעיל ציוני וצנחן במלחמת העולם השנייה, שנרצח בירייה בנובמבר 1944.  

מצאן לטבח – לגיבורים

רחוב גיבורי גטו ורשה מציג את הדרך שבה היהודים נתפסו בשנות ה-80, כשהשכונה הוקמה. בשנות ה-50 של המאה הקודמת היהודים ששרדו את השואה, נחשבו לאנשים שהלכו כצאן לטבח. הם לא סיפרו על מה שעבר עליהם בשואה ועשו מאמצים לא אנושיים לגדל פה משפחות. הכול השתנה במשפט אייכמן בתחילת שנות ה-60, כשניצולי שואה הגיעו לבית המשפט לתת עדות על קורותיהם, אז החלו הישראלים להבין איזה עוול הם עשו לניצולי השואה, כששפטו אותם על כך שלא התמרדו מול האויב הנאצי.

מרכז מסחרי קטן

גבורה מול כניעה

מאז התחיל הניסיון לדבר על גבורה מול כניעה. אי אפשר להבין איך אנשים ששקלו 30-40 ק"ג ולא אכלו ארוחה נורמלית במשך שנים, הצליחו, בעזרת נשק מאולתר, לצאת ולהילחם ולהחזיק מעמד בחלק ממחנות ההשמדה, באושוויץ ובגטו וארשה. אולי צריך יותר להאמין ברוח האדם וביכולתו להילחם עד טיפת דמו האחרונה, כשאין לו כבר מה להפסיד.

מרכז קהילתי

מרכז מסחרי

בשכונה יש מרכז מסחרי קטן, שבקצהו גני עירייה. במרכז המסחרי יש שופרסל וחנות לחומרי בניין, שבה תושבי השכונה גם מקבלים את החבילות של דברים שהזמינו באינטרנט.

בית הכנסת

תושבים מעורבים

לפני 3 שנים בתקופתו של ראש העיר הקודם יונה יהב נחנך בשכונה מרכז קהילתי, מהמפוארים ביותר שנפתחו בעיר. הדבר היחיד שחסר שם כדי שיהיה מושלם, הוא ספריה עירונית.

בשכונה בית כנסת מפואר המשמש את התושבים ביום יום ובחגים. לפני שנים היה ניסיון של חרדים להשתלט על השכונה, כשהתושבים החילונים בתגובה, נעמדו על הרגליים האחוריות כדי לשמור על צביונה החילוני, והצליחו בכך. מאבק דומה התחולל גם ברוממה הישנה ובמידה פחותה ברמת בגין. אחת החוזקות של רמת אשכול היא מעורבות התושבים בחיי השכונה, המקפידים לשמור על קשר רציף עם העירייה ופועלים לקידומה. ללא ספק, ניתן לראות ולחוש זאת כשגרים בה.

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא רמת-אשכול-10-1000x563.jpg

מיטל ואסף ז"ל

בכניסה לשכונה יש אנדרטה לזכרם של שני תושבי השכונה, אסף צור ומיטל כתב ז"ל, שנרצחו בפיגוע הנורא בקו 37 בתאריך 05/03/2003. יש אנדרטה לזכרם של הנרצחים בכניסה לכרמליה, במקום בו התפוצץ האוטובוס.

אסף היה בן 17, תלמיד שנסע עם כמה תלמידות נוספות הביתה בקו 37. החברות ירדו לאכול משהו במרכז הכרמל וניצלו. אסף היה עייף ולכן המשיך הביתה ונרצח. אביו של אסף הנציח אותו במגוון דרכים, ביניהן קרב אקדחי מים בהשתתפות עשרות רבות של ילדים, אחת לשנה. הניגוד הכי גדול בין הטרגדיה האיומה ושמחתם של הילדים עם רובי המים.

מיטל כתב ז"ל הייתה בת 20 במותה. מיטל הייתה בחורה מוכשרת מאוד, ציירה וכתבה וחיכתה לתחילת החיים, אחרי שירות צבאי ולימודים בבית הספר אורט חנה סנש. היא החלה עבודה מועדפת כמתדלקת בתחנת דלק במרכז הכרמל. הייתה זו בסך הכול המשמרת השלישית שלה, בסיומה עלתה על אוטובוס בקו 37 כדי לחזור לביתה ברמת אשכול. מיטל השאירה אחריה הורים, שלוש אחיות ואח.

פרץ ברנשטיין

רחוב פרץ ברנשטיין נקרא כך לזכרו של מי שהיה מנהיג הציונות הכללית ושר בממשלת ישראל. לא פחות חשוב – ברנשטיין גם היה בין אלה שחתמו על מגילת העצמאות רגע לפני שפרצה מלחמת השחרור במאי 1948.

טוסקניני – קצת תרבות

ארטורו טוסקניני היה מנצח איטלקי נודע, שהגיע לנצח גם בארץ. הוא התנגד מאוד לפאשיזם האיטלקי והגרמני ועזב את אירופה לארה"ב כדי לנצח על תזמורת, שהוקמה במיוחד בשבילו, התזמורת הסימפונית של רשות השידור הלאומית.

סבידור

רחוב סבידור מנחם הוא הרחוב הראשון במה שאני קוראת לו רמת אשכול השנייה. כשנוסעים בפרויד ומגיעים לכניסה לרמת אשכול, אפשר לפנות ימינה או שמאלה. "רמת אשכול הראשונה" מתגלה, כשפונים ברמזור ימינה. מצד שמאל יש שני רחובות בלבד, אחד מהם הוא מנחם סבידור.

מנחם סבידור היה חבר כנסת מטעם הליכוד ויו"ר הכנסת. הוא נולד בפולין בשנת 1917 והצליח לברוח ממנה לפני תחילת מלחמת העולם השנייה ליפן. כל משפחתו נספתה. בארץ הוא מילא שורה של תפקידים בכירים בצבא, ברכבת, בעיריית תל אביב ובכנסת.

רמת-אשכול (צילום: מיכל ירון)

שאגאל – עוד קצת תרבות

אחרון חביב, מארק שאגאל, הרחוב שבו אני גרה היום. זה שהאיות שלו הוא כנראה מהדברים הכי פחות ברורים שיש. בכל שלט ברחוב מספא ה-א' בשמו של מארק שאגאל שונה, וכל אחד מאמץ את האיות שמקובל עליו.

מארק שאגאל היה אמן סוריאליסטי, הנחשב מבין הציירים היהודים בכל הזמנים, שפעל בעיקר ברוסיה וצרפת. הוא נפטר בגיל 97. עם עליית הנאצים, הוקיעו אלה את יצירתו, שבהמשך הושפעה מאוד מאירועי השואה והפכה קודרת יותר.
בשנת 1941 ברח מצרפת לארה"ב וחזר אליה לאחר תום המלחמה.

בעיה מרכזית אחת והרבה יתרונות

לרמת אשכול ישנה בעיה מרכזית אחת – הפקק מהשכונה ועד חורב. לאורך שנים ניסו תושבי השכונה להביא לסלילת כביש שיחבר בין רמת אשכול לרמת בגין. תושבי רמת בגין חששו שערך הדירות בבעלותם ייפגע והגיעו עד לבית המשפט העליון על מנת שהכביש לא ייבנה. הם הפסידו בבית המשפט, אבל הכביש בכל זאת לא נבנה.

עם השנים נפתחו מנהרות הכרמל, המאפשרות מעבר מתחתית פרויד (הכניסה הדרומית לעיר) עד לגרנד קניון או לצ'ק פוסט. לא ברור אם הסיבה היא המנהרות או משהו אחר, אבל נפח התנועה בפרויד ירד עם השנים, ועכשיו יש פקק בשעות מסוימות בלבד (למשל, 7:45 בבוקר) וגם אז, לא כמו בעבר.

כמה זה עולה?

מאתר מדלן עולה כי המחיר הממוצע למ"ר בשכונה הוא 16,300 ש"ח. בחודשים האחרונים נמכרו שתי דירות ברחוב ראול ולנברג בשכונה. הדירה הראשונה, דירת 5 חדרים, 134 מ"ר, נמכרה במחיר 1.75 מיליון, הדירה השנייה, דירת 4 חדרים, 145 מ"ר, נמכרה במחיר 2.2 מיליון.

אחד היתרונות הבולטים של השכונה הוא מוסדות החינוך. ביסודי הילדים לומדים בזיכרון יוסף באחוזה. בחטיבת הביניים הם עוברים לבית הספר השש שנתי עירוני ה'. יתרון נוסף הוא הקירבה למרכז חורב, 700 מ' מהכניסה לשכונה, הליכה של 10 דקות. לילדים יש גם הרבה מאוד תחב"צ. ויתרון אחרון – קירבה לים, למת"ם וליציאה לת"א.

15 תגובות
  1. רוני אמר/ה

    קיצור דרך – אנזו סרני צנחן – שכחתם לכתוב שצנח באירופה מאחורי קוי הנאצים.
    ראול וולנברג חי בחיפה – למד בטכניון ? במשך שנה בבנין ברחוב ארלוזרוב בו גר יש שלט הנצחה.
    זוכרת את שדה התעופה הבריטי . טיילנו שם כשהיינו ילדים…….

    1. תגובה לרוני אמר/ה

      כאשר ולנברג היה בחיפה הוא עבד בבנק פ.ק.או.
      אז ברחוב הבנקים. לא למד בטכניון .

  2. אבי הראל אמר/ה

    תודה על המידע המעניין והמחכים.

  3. נפתלי אמר/ה

    המשפט "שהרעיון לקרוא לרחובות רבים בשכונה בשמות הקשורים לשואה, נהגה ע”י פקיד עירייה פולני… "
    ממש צורם – נשמע כאילו יהודי פולין עושים לעצמם פרוטקציה…
    בפולין חיו לפני 1939 קרוב ל-4 מיליון יהודים ורובן נרצחו על אדמת פולין ע"י הנאצים.
    האם רחוב ע"ש אדם שהיה לו חנות צילום (אף שהיה חשוב) עדיף על זיכרון השואה
    בה אבדנו את שליש העם היהודי?
    אגב "גיבורי גטו וארשה" היו קבוצה של צעירים יהודים אשר לחמו נגד הנאצים בנשק מועט ונחות נגד החיה הנאצית.

  4. דן אמר/ה

    ומה היה במקום השכונה בימי המנדט הבריטי?

    1. קקון אמר/ה

      לא תאמין אבל קודם לבניית השכונה היה במקום שדה תעופה…
      לאחר הטיפול המסור של עירית חיפה לא נותר ממנו זכר.

  5. כרמל אמר/ה

    אחלה כתבה. מידע מעניין וידידותי. מצחיקות אותי כל התגובות על המפגעים בשכונה. כי עיתונאית שכתבה כמה מילים אחראית לתחלואות העיר? אנשים הזויים. יישר כח מיכל. גילוי נאות. אני תושב השכונה ומאוד אוהב אותה

  6. דין דין אמר/ה

    היתרון הגדול בשכונה שאפשר להתחבר לכביש החוף בקלות. בשעה חמש אחרי הצהרים להגיע למרכז חורב סיוט. עדיף לנסוע לתל אביב.

  7. קקון אמר/ה

    המעניין כי בכניסה לשכונה ניצב בנין מגורים ענק, חריג לסביבתו. "נאות נחמה". זכויות הבניה שם הוכפלו ושולשו. באם תבדקו עם מי היו עובדי עירית חיפה כל כך "נדיבים" באישור זכויות הבניה – תגלו הפלא ופלא, כי אלו עובדי העיריה בעצמם שבנו את הבנין. לפריץ מותר הכל . יופי נחמה.

  8. מילוא שור אמר/ה

    היזם של השכונה היה מנחם כרמל רואה חשבון בעל מגרש בסוף פרץ ברנשטיין. ביוזמתו פנה לעירייה וביקש להתחיל לבנות את ביתו. נאמר לו תמצא את בעלי המגרשים מסוף פרויד עד מגרשך, וינשל לא היה עדיין, תסללו כביש ותקבלו אישור בנייה. מצא, נסלל כביש והחלה הבנייה.
    שיפי ומילוא שור, ברנשטיין פרץ 8, כניסה 1989.

  9. יש לטפל במפגעים אמר/ה

    שכןנה כלואה בפקקי פרויד יומם ולילה. נפתח התנועה ירד?? כל רמת הנשיא נוספה. נפח רק גדל. לפעמים בצומת העליונה יש פקק לאורך חצי קילומטר. הבעיה השנייה אין בית ספר יסודי בשכונה והנסיעה לאחוזה או לריאלי ארוכה לילדים לבד אז חייבים הסעות בלי סוף.
    הבעיה הכי קשה היא הרוחות בחורף השכונה חשופה לחלוטין לרוחות העולות משני ואדיות ומנוב עד מרץ קשה ללכת בשכונה והמרפסות סופגות מיני הוריקנים.
    יש לחבר את השכונה עם כביש נוסף מחורב. עשרים שנה מדברים ולא עושים בגלל התנגדות ל300 מטר כביש מתחנת ההסעה בפרויד לאשכול.
    שם הרחוב גיבורי גטו ורשה – פשוט מזעזע. אפשר להקים כיכר או גן לזכר המרד אבל טראומה לכל השכונה השם הקשה הזה.

  10. רמבי אמר/ה

    מיכל יקרה,
    למה שם השכונה ע"ש לוי אשכול ראש ממשלת ישראל בעת מלחמת ששת הימים המפוארת לא מוזכר?
    זה מאוד חשוב במיוחד לקוראים הצעירים.

  11. שוקי אמר/ה

    עדיין יש שם גלי פריצות לבתים?

  12. נא לתקן אמר/ה

    קוראים לרחוב גיבורי גטו ורשה, לא מורדי גטו ורשה

    1. נירית קופל-וונדרמן אמר/ה

      נכון, תודה רבה על ההערה, תוקן

לא ניתן להגיב