היו ימים שחיפה הייתה המקום הנכון למי שרצה להרגיש חשוב.
מי שגדלו בחיפה של המאה הקודמת ונולדו לפני שנות ה-80, הכירו את התפיסות שחידדו את הבדלי המעמדות בין העיר הגדולה חיפה לבין נשר ממזרח וטירת-כרמל מדרום. באותם ימים, האליטה העירונית-חיפאית מול העיירות שהוגדרו "נחשלות", המקומות שמהם הגיעו ה"פושטקים" וה"צ'חצ'חים" שאנו בחיפה לא רצינו בהם. חיפה הייתה העיר הגדולה, עיר שתושבי שתי העיירות נשאו אליה את עיניהם, והנתק והתהום ביניהם היו בלתי נתפסים.
השכנות ממזרח ומדרום מאיימות על חיפה
בשנת 1984, אמר לי אדריכל של אחד ממשרדי התכנון המובילים בחיפה:
״אנחנו מתכננים עיר חדשה בנשר. מה שעומד לקרות שם הולך לחולל שינוי דרמטי בתפיסה של המקום״.
כמי שגדלה בחיפה המתבדלת משכונותיה ומביטה עליהן ממרומי הכרמל (גם אם זה מנווה שאנן), לא הצלחתי להבין גודל המשמעות של מה שאמר לי אותו אדריכל. כעבור כמה שנים עמדו מקבצים של בתים משותפים ובתים פרטיים בשכונת רמות יצחק, הנמצאת בשטח שליד הטכניון והאוניברסיטה ובין נשר, בן-דור ותל-חנן, שהיו מקומות קרובים אך רחוקים שנות אור מחיפה. למרבה ההפתעה, רמות-יצחק גרפה אל נשר דור שלם של חיפאיות וחיפאים בעלי משפחות צעירות, שחיפשו דירות גדולות, קהילה צעירה, שירותי חינוך קהילה טובים ומחיר נוח. בין לילה התרוקנה חיפה מדורות של חיפאים שמצאו ברמות-יצחק אופציית מגורים זולה יותר, ארנונה שפויה וקרבה לכל מה שחיפה מציעה.
המהלך הזה הזניק את נשר למעמד חסר תקדים.
בפרויקט של מגדלי יוקרה שנבנו בשנים האחרונות במתחם חיפה-דניה-נשר ליד אוניברסיטת חיפה מתגוררים כיום חיפאים רבים אשר היגרו מרחובות היוקרה של חיפה לבתי הנמצאים בחלק השייך לנשר. הארנונה זולה יותר ואת ההבדל קשה לראות. הכל התמזג לרצף אחד.
החיפאים לא איבדו את האמונה, עדיין…
רוב תושבי חיפה מאמינים עדיין כי המקום הנכון ביותר לגור בו הוא ראש ההר. העיר ששוכנת לחוף הים בחרה עשרות שנים להפנות לו עורף. כך קם הניכור הקשה כלפי לב העיר ההיסטורי והדר הפכה משכונת עיר גנים של המעמד הביניים הבורגני של שנות ה-40 עד ה-70 – לשכונת מחדל לאוכלוסייה קשת יום, שכונה נעזבת ובסיכון להידרדרות קשה.
העיר התחתית ושכונות החוף בכלל לא היו על סדר היום של החיפאי הממוצע. השכונות החדשות שנבנו בחיפה החל מאמצע שנות ה-80 על הריאות הירוקות בראש ההר הן מעין גרסה עממית יותר לדניה היוקרתית, שכונות בועתיות למי שחפץ באווירת פרבר בתוך עיר.
טירת-כרמל דוהרת
טירת-כרמל, השוכנת סמוך לקו החוף שמדרום לחיפה, נמצאת היום במצב שבו הייתה נשר בשנות ה-90:
מעיר עם דימוי נמוך, היא הולכת ומטפסת בהתמדה בסולם איכות החיים וכוח המשיכה הנדלנ״י שלה. בעבר היא הילכה אימים על שכונת דניה הצופה ממעל, כשהוקמה בה שכונה במעלה ההר הגובל בשיפולי שכונת דניה וכונתה בסלנג המקומי "דניה תחתית".
טירת כרמל הפכה למוקד משיכה למשפרי דיור חיפאים
לפני כמה שנים החלה בטירת כרמל תנופת בניה וקו הרקיע שלה השתנה לחלוטין. הפרוייקטים שנבנו בחלקה הדרום מערבי מציעים מקבצי מגורים חדשים, מגוונים עם עירוב שימושים ומוסדות קהילה וחינוך, מרפסות הצופות לים ולשדות ירוקים, סמוכים למת"ם ולמרכז התחבורה הראשי של חיפה. טירת כרמל מציעה ארנונה נמוכה, בריזת ים ואוויר נטול זיהום מהמפעלים שבצדו השני של ההר, מרחק הליכה מחוף הים וגישה ישירה לכביש 2. תושבי טירת-כרמל מרוויחים נגישות נוחה לכל מה שחיפה מציעה: ממקומות עבודה, השכלה, תרבות ועד מסיבות הרחוב החינמיות, ללא צורך לשלם ארנונה חיפאית יקרה. ההגירה מחיפה לטירת כרמל הפכה כבר דבר מובן מאליו. מהלך שלפני כמה שנים לא היינו יכולים להעלות על הדעת. בדיוק כמו ההגירה לרמת יצחק-נשר.
קו החוף של חיפה הופך נחשק אבל מה עם לב העיר ההסטורי?
בחיפה, בנו בשלהי ימי יהב את נאות פרס ורמת הנשיא, אשר הציגו שינוי דיסקט מהפכני של הרגלי המגורים החיפאיים והפכו את קו החוף למקום מבוקש אך עדיין עם מחיר גבוה של ארנונה וחיים בסמיכות לאצטדיון סמי עופר על הבעייתיות שבכך. נכון לעכשיו, עיריית חיפה מתקשה להציג תוכנית התחדשות עירונית אמיתית בלב העיר המשווע לטיפול מקצועי ונכון. שכונות חדשות נבנות בגבעת זמר, מורדות ורדיה וההר המערבי ומאפשרות לייצר יחסי ציבור מעת לעת בהן מצטלמת קליש עם זמר או זמרת כלשהם שעל שמם נקרא רחוב או כיכר בשכונה.
הבטחות להתחדשות עירונית מוצגות לגבי שער עליה ונווה דוד, אולם המימוש עדיין לוט בערפל. למרות שהדר והעיר התחתית הפכו בעשר השנים האחרונות למוקד משיכה של אוכלוסייה יצירתית ומגוונת, צעירה וגם לא צעירה, אין השקעה עירונית ומאמצים אמיתיים ביצירת חזון ותכנית אסטרטגית אשר יכולה להפוך אותם למוקדי משיכה של התחדשות עירונית.
מה עם התחדשות בלב העיר ההיסטורית?
התחדשות עירונית בלב העיר ההיסטורית עושים בבניית היצע חינוכי וקהילתי איכותי.
די אם נבחן את תכנית האב לחינוך להדר שכולה מבוססת על זיהוי מגמות קיימות והעמקתן, חסרת כל חזון ורצון לייצר שינוי מציאות. תכנית זו אינה מציגה שום כוונה לבנות בתי ספר מהזרם היסודי ממלכתי, השקעה בגני ילדים לאוכלוסייה הכללית או מבני תרבות וקהילה. ככה לא מחדשים לב עיר אלא מעמיקים את המצב הקיים שעלול לגרום לייאוש של מי שמתעקשים על המקום ומעבר לשכונות בהן ניתן לגדל ילדים ביתר נוחות.
נעמה לזימי עשתה את מהלך מעניין, בעת שהייתה חברת סיעתה של עינת קליש רותם:
היא התגוררה במשך תקופה ברחוב בר גיורא בשכנות לביתי, בת גילה של לזימי ואמא לשתי בנות. לזימי התריעה על חוסר תנאים לגידול משפחה עוד לפני שהיו לה ילדים משלה. אולי הלויאליות הסיעתית דאז מנעה ממנה להיאבק עבור שינוי המצב בהדר, בעת שקליש כבר ישבה בלשכת ראש העירייה והיא עזבה בשקט לקריית אליעזר, הנוחה יותר לגידול ילדים.
ביתי מתגוררת עדיין בבר גיורא עם משפחתה. נכדתי הצעירה הולכת לגן הדו לשוני ברחוב הילל. אולם מדי יום, ביתי מסיעה את נכדתי הלומדת בכיתה א׳ לשכונת חוף מרוחקת – שם נמצא בית הספר היסודי שלה, שטרם זכה להיות מוכרז כמוסד בפני עצמו ומתארח בבית ספר שכונתי. רק בגלל שביתי מתעקשת ולהמשיך ולגור בשכונה שגדלה בה, אותה היא אוהבת ומחוברת אליה.
תכנית להקמת מקבץ מעונות יום בהדר:
איפה שהו במהלך השנה השנייה לכהונת קליש, שמענו על תכנית להקמת מקבץ מעונות יום במסדה. תכנית שנראתה לא תפורה לנתוני המקום, לא מבושלת וסיפקה מיצג שווא חינוכי לגיל הרך. אולם נראה כי גם תכנית בעייתית זו גוועה בקול ענות חלושה. יותר לא שמענו מילה מעיריית חיפה אודות מצב החינוך בהדר.
האחריות היא של תושבי ותושבות חיפה – לתבוע שתכנית האב הנוכחית לחינוך בהדר, תיגנז ובמקומה תיערך תכנית אסטרטגית חדשה המציגה חזון: איך מפתחים ומקדמים צמיחה דמוגרפית מגוונת בהדר עם דגש על האוכלוסייה היצירתית שיכולה לקדם את המקום.
נטישת לב העיר ההיסטורית והפיכת חיפה לעיר ללא עיר
חיפה היא עיר המורכבת ממצבור של שכונות פרבריות. הנדל"ן בשכונות הוותיקות אטרקטיבי למשקיעים ואינו מייצר למקום הגירה חיובית גבוהה של אוכלוסייה אשר יכולה לבנות בלב העיר עתיד קהילתי. ויצרני. המשקיעים ממשיכים לקנות דירות ובניינים שלמים. כולם רואים את ההשקעה דרך ראייה עיסקית אולם חלקם הם ברכה למקום ופועלים באכפתיות רבה ומתוך רצון לראות במקום צמיחה ראוייה. חלקם מבצעים שיפוצי פרטאץ׳, מייצרים עליות מחירים חסרות פרופורציה לתנאי המגורים הקיימים ומבריחים את מי שחשבו להשתקע בלב העיר ולבנות מציאות נורמטיבית של חיים עירוניים ויצרניים. מעל כל אלו, פועל עדיין מי שמחזיק את תיק התכנון והבניה במועצת העיר ואת ההעדפות הסקטוריאליות שלו אנו מכירים היטב. כמו גם את העמידה הנחרצת של קליש וצוק בשירות האינטרסים שלו.
האם נשר וטירת כרמל מציגות התפתחות המאיימת על חיפה?
בשבועות האחרונים אנו שומעים על תכנית המתאר החדשה של נשר המציעה פארק הייטק ותעסוקה בצד בניה מואצת, טירת כרמל מדרום גם היא לא יושבת בחיבוק ידיים ומתכננת לקדם בנייה לפארק תעשיות מתקדמות וכן פיתוח חוף הים לנופש ומלונאות. אפשר לראות בכך איום ואפשר לראות בכך הזדמנות. מגוון כל כך גדול של מרחבי תעסוקה איכותיים ויצירת מוקד נוסף של נופש ומלונאות – יכולים להיות כוח משיכה גדול לאזור ולגרום לחיפה לצעוד כמה צעדים קדימה, להציע היצע תיירותי ייחודי מרהיב מתוך העושר התרבותי והדתי שלה, מההיסטוריה המדהימה שאין לערים שלידה, ממבני מופת היסטוריים ומגוון אנושי החי בעיר.
במקום להילחם בשאיפות ההתקדמות הלגיטימיות של ערים שכנות חיפה יכולה לאתגר את עצמה ולזנק קדימה.
חיפה זקוקה לחשיבה יצירתית של מי שמכירים ואוהבים את מה שיש בה
מקליש – מי שהציגה עצמה כמתכננת ערים ומומחים בשיקום ערים תעשייתיות שדעכו, אנו מצפים ליותר מאשר לייצר נוסחאות מובנות מאליהן שאותן יודעים להציג ראשי העיריות של נשר וטירת כרמל לאחר שהבינו איך מייצרים קידמה וזינוק דמוגרפי איכותי.
מי שדיברה על חשיבותו של המעמד היצירתי לשגשוג העיר, לא מציגה שום דבר שיכול להיות מוקד משיכה עבור אותו מעמד יצירתי ורב גוני: אין בתכניותיה חיבור לעיר ושלל האוצרות התרבותיים וההיסטורייים שלה. חלק מיועציה לא מתגוררים בחיפה ובאים לכאן כאורחים בתנאי העסקה פריבילגיים. כל העיסוקים של מינהלת 2030 החשאית הם סודיים ובלתי שיתופיים.
מה שאנו מקבלים לעת עתה בהכרזות תרועה של התחדשות ופריצת דרך הם במקרה הטוב בנאלים, לעוסים ואין בהם שום חידוש מעורר תהליכים משמעותיים. עוד חניה של 20 דקות, עוד ספסל או דקורציית נמל, עוד פרקלט, עוד שכונות חדשות על שטחים ירוקים שנהרסים, עוד דמויות פלקטיות מצויירות במרכז הכרמל והתחנפות לסלבריטאים לרגע או כאלו שכוכבם דהה והם לא זוכרים את הדרך לחיפה.
הכרזות בומבסטיות על תכניות באוויר עם שמות תואר כאלה ואחרים. הרבה מההיצע מעיד על מיחזור של תכניות יהב – כמו בת גלים, קריית אליעזר ושוק תלפיות, רדידות מחשבתית ואף חוסר התכנות או נזק לעיר. תכניות אב בנושאי חינוך וחניה להדר, חוסר חזון לעיר תחתית ופסיביות מוחלטת בתכנית מפרץ החדשנות הבלתי ברור אם יקרה ואם זה בכלל נכון לבנות שם.
יצירת מציאות אמיתית בחיפה:
העיר הגדולה, הנמצאת בין נשר לטירת כרמל, זקוקה לאנרגיות ולאמביציות המניעות את ראשי הערים שלידה. התיאוריות וההקבלה של חיפה לברצלונה, ציריך, ברלין, פאריז או ונציה, לא תהפוך אותה לכאלו.
חיפה צריכה להיות חיפה:
אותנטית ונאמנה לעצמה, לסיפור ההיסטורי שלה, לאוצרות התרבותיים והאנושיים שיש בה ולחזון אמיתי המחובר לכל אלו בעבודה שקדנית ונמרצת, בכלים נכונים, בשקיפות ובשיתוף חברי מועצת העיר והציבור החיפאי.
התאפקת עד הפסקה השמינית כדי להכניס את הביקורת הצפויה על קליש. את משתפרת!
לפחות פה את שומרת על קצת קלאס, שלא כמו בפייסבוק בו את מרשה לעצמך להשתלח.
כתבה נכונה אבל לא מעודכנת. טירת כרמל כבר הכפילה עצמה, התמונות מלפני 6 שנים, קשה לשלוח צלם?
טירת כרמל ונשר הן איום כמו שרמת גן וגבעתיים איום על תל אביב. הן איום?
לדעתי יש איום וגם הזדמנות. רמת גן וגבעתיים הן בהחלט איום על תל אביב בהיותם עדיין אפשריות לרכישת דירה בסכומים יותר הגיוניים מתל אביב והיותן נעימות יותר למגורים מרוב חלקי תל אביב. השאלה איזו מן עיר חיפה רוצה להיות. משפרי דיור עשו זאת בהמוניהם בשנות ה-80-90 ולאחריהן לנשר-רמת יצחק ובכך יצרו מציאות בה הצעירים נוטשים את חיפה לא לתל אביב אלא מאוד קרוב, לעיר שפעם לא ספרו אותה וכעת היא מציעה איכות חיים מצויינת, דירות זולות יותר וארנונה נמוכה יותר. הקירבה לחיפה מאפשרת לחיות כאן וכאן ללא המחיר של החיים בחיפה. כך גם בשנים האחרונות בטירת כרמל. ההתפתחות של שתי ערים אלו ביצירת מתחמי תעשיית הייטק ותעסוקה איכותית, פיתוח תיירות והובלתן לחזית העירוניות ולא עוד עיירות מדשדשות ליד העיר הגדולה, מעמידה בפני חיפה את הצורך לחפש את הערך המוסך של עצמה. חיפה היא עיר בה מחירי הדיור נוחים למדי, יש בה איכויות שונות אבל אין בה חשיבה אסטרטגית עמוקה של חידוד מה שייחודי בה כדי לייצר בולטות והעדפה למקום. על כך המאמר.
לכן, חיפה יכולה לראות בצמיחה של נשר וטירת כרמל הזדמנות לעצמה לחדד את החיפאיות האמיתית ולחשוב מחדש על היבטים רבים אשר יאפשרו להיות כוח משיכה לאוכלוסיה יצירתית לעבור לחיפה.