| האח הגדול יודע עלינו הכל וזה לא תמיד לרעה
בשנת 1983, כשהייתי סטודנטית, עבדתי כסוקרת במפקד האוכלוסין. תחום הסיקור שלי היה רחוב יד לבנים ומורדותיו עד שכונת חליסה בחיפה – כ-400 בתי אב. מהר מאוד ידעתי לדקלם מי גר ובאיזו כתובת. נכנסתי לבתים מכל הסוגים ופגשתי מגוון אנשים. חלקם היו לי מוזרים ולא תקשורתיים. כסוקרת, חובתי הייתה לעדכן את פרטי התושבים במרשם האוכלוסין.
אני בטוחה שבמפקדים שנעשו מאז שנת 1983 נעשה מיפוי מתוחכם ומדוייק בהרבה מזה שבו לקחתי חלק בשנת 83'. אין לי ספק שאף אזרח ישראל לא נעלם מתחת לרדאר.
שנה לאחר מכן עבדתי בחלוקת דואר ברחובות פרויד סמולנסקין וויתקין – קצה אחר לחלוטין של העיר מכל היבט. גם שם, תוך זמן קצר, הכרתי את השמות בכל הכתובות. בשני המקומות התוודעתי לתופעת הבודדים המסתגרים: אנשים החיים מאחורי דלת נעולה, חלונות מוגפים. לא מדברים עם זרים ולא יוצאים החוצה.
| המתים בבדידות בחיפה נמצאים עוד בחייהם בקבוצת סיכון ידועה וברורה
השבוע התגלתה בחיפה הגופה ה-17 (מתחילת שנת 2021) של קשיש במקום מחייתו שהעיד על עזובה נפשית ואישית.
היה זה הסיפור "הקבוע" בחיפה: לאחר תלונות השכנים על צחנה קשה נמצאת גופת אדם, במצב של אובדן צלם אנוש. 17 גופות מחודש ינואר ולא נראה כלל שכאן זה ייפסק. התופעה לא מוכרת מהעבר, לבטח לא בהיקפים כאלו…
לתופעה הזו ישנם מספר מאפיינים טיפוסיים:
הראשון: ריכוז של קשישים מקבוצת העולים מחבר העמים, קשישים שהגיעו לכאן לבדם או שילדיהם עברו למדינה אחרת והם נותרו להזדקן במקום.
השני: אנשים קשי יום או אנשים שהתערערו רגשית, בעקבות טראומות חיים שונות.
השלישי: אנשים שהגיעו לחיפה בגלל מחירי דיור נמוכים וחיים בניתוק מהחברה, אוגרים חפצים וזבל, מנותקים מחברת אנשים ומזניחים את סביבת החיים שלהם ואת עצמם.
כל זה קורה, על פי רוב, ברדיוס גאוגרפי די מצומצם, מוגדר ומאופיין.
| האנשים השקופים שאף מפלגה או פוליטיקאי לא רואה אותם
אחד מהסיפורים הטראגיים הללו הוא איציק ז״ל, שהתגורר בגפו בשוק תלפיות. הוא נהג להאכיל את חתולי הרחוב שהיו יקרים לליבו והסתובב באזור המחייה שלו כמו עוד דמויות החיות כמוהו. אנשים שאין אנו יכולים לשער איך נראים חייהם בביתם – "בית" הרחוק מאוד מלהיראות בית. חלקם, כמו איציק, לא משתמשים בחשמל. חלקם אוגרים מים בבקבוקי פלסטיק וחיים באפילה או לאור נרות. חלק מהבתים מלאי זבל וערימות חפצים שאגרו ואינם ראויים למגורים של שום נפש חיה.
על איציק העידה שכנתו סמדר: ״הוא היה אדם שניתן היה לשוחח איתו ואפילו כיף. היה מעודכן באקטואליה. בצבא הוא היה חובש קרבי, הכיר את אריק שרון ואת המפקדים של המלחמות ההן.״.
בתחקיר שערכה קרנית, תושבת המקום, לאחר מותו, הסתבר כי איציק היה מוכה הלם קרב ממלחמת ששת הימים. היא הצליחה לטוות ולבנות את סיפור חייו בהצלבת נתונים מדוקדקת שהובילה לסיפור מפתיע ועצוב . תודות לתחקיר, אותרה גם אחותו וכמה ממכריו שליוו אותו בדרכו האחרונה.
| למות כמו כלב? יש כלבים שמקבלים הרבה יותר אהבה ויחס בחייהם ובמותם!
הסכנה הקיומית של מי שחיים בתנאים כאלו היא תרחיש שניתן לצפות אותו מראש והוא כולל את התהליך בו האדם מאבד את היכולת והרצון לחיות ומגיע לגסיסה ומוות.
זה יותר פשוט ממה שניתן לתאר: מי שמגדלים חיות, מכירים בוודאי את הרגע בו החיית מחמד מבינה בחושיה שכוחה תש והיא עומדת למות. היא מתבודדת ונכנעת לכוחות הגדולים ממנה, כוחות המכריעים אותה אט אט, מפילים אותה לאדישות וקהות חושים, דמדומי הכרה ושקיעה אפאטית כשהיא שוכבת על מרבצה עד שהיא נופחת את נשמתה. זוהי דרכו של הטבע. כשהלכו הכלבים האהובים שלי לעולמם, דאגתי להם עד מותם כמו שדאגתי להם בחייהם. אפילו התרנגולות שלי זכו לאכפתיות ורגש. בטח יותר ממה שזכו מי שנתגלו במצבים אלו במקומות שאי אפשר לקרוא להם בית.
| קשיש, איך אתה מרגיש? קליש – אנו בעסק ביש
בינתיים האצבע המאשימה של ראש עיריית חיפה וגם של מחזיק תיק הרווחה מופנית לתושבים ולשכנים: מדוע הם לא רואים ומדווחים? מדוע הם לא דואגים לשכנים שלפתע נעלמו מהעין?
פוסטר הנושא את הסלוגן הקריאטיבי הלא רגיש: ״קשיש איך אתה מרגיש?״ עלה בפוסט של ראש העירייה כהוכחה לעשייתה. הודעות דוברות המספרות על עיריית חיפה הפועלת במרץ ובנחישות למיגור התופעה באמצעות מערך רווחה ומתנדבים בשם חמ״ל חברתי, שוגרו לתקשורת. מייד לאחר שיצאו הודעות יחסי הציבור הללו ברשתות המפעיליה עיריית חיפה, נמצאו עוד 4 גופות בסמיכות מבהילה.
אני אחת מתוך הפעילות והפעילים בחמ״ל החברתי. קבוצת אנשים המחוברת לרווחה בשכונת הדר הכרמל, קבוצה אשר מתנדביה נענים לבקשות להעביר מוצרים, לקנות תרופות, לסדר מדפים ולהיחלץ לפתרונות נקודתיים בזמנם הפנוי וביכולתם הלא מובנת מאליה. זה נפלא כחלק מקהילתיות, אבל על זה לא בונים פתרונות למיגור הבדידות וחוסר האונים בעיר גדולה ומורכבת כמו חיפה.
| חברה אנושית עתירת טכנולוגיה ותחכום
בעיר של אקדמיה וסטרטאפים, אפשר למצוא שיתופי פעולה לטובת הקהילה – אם רוצים ויוזמים
בחברה האנושית עתירת הטכנולוגיה והתחכום המאתרת אנשים בקלות למטרות שונות – זה לא אמור לקרות. השמות והכתובות של תושבי העיר נמצאים בוודאות בכל מיני פלטפורמות שאותן ניתן להצליב ולבדוק. אפשר לגייס לטובת מיגור התופעה את החשיבה היצירתית של אינספור מובילי חדשנות טכנולוגית ופורצי גבולות חשיבה הפועלים בחיפה, בטוח שניתן ליצור פלטפורמת מעקב שלא תטריד את מי שבוחרים לחיות בבדידות, אבל עוזרת לפעול למענם בעת הצורך.
ניהול קהילתי, מקצועי ואכפתי יכול לייצר אינספור אפשרויות של מפגשים יומיומיים אגביים, בהם ניתן לראות מי חסר ומה שלום השכן המתבודד. אולי אפילו ליצור אינטראקציה בלי להיכנס לפרטיותו של מי שבוחר לחיות לבדו.
כשנמצאים עם האצבע על הדופק, בוודאי מזהים סימני אזעקה ברורים. אחד מהסימנים האלה זה אגרנות. דיווחים על כך מגיעים כיום מהשכנים. הרשות מתחמקת מלטפל בפינוי ערימות הזבל ומגדירה זאת "רשות הפרט", אך בלחץ מערכת חי פה (ראו כתבות בהמשך), במקרים רבים, הסימפטומים של הפסולת מטופלים על ידי הפיקוח העירוני. ההפרעה הנפשית נשארת.
האם הרשות מבינה שיש כאן אות אזהרה למשהו בעייתי הרבה יותר? מה היא עושה בנידון?
| במקום חיים בחיפה הפכנו למתים בחיפה
באנגליה זיהו כבר לפני שנים את הבדידות כמגיפה חברתית ממארת ומינו שרה לענייני בדידות. גם בחיפה צריך להקים רשות מסודרת עם מנגנון עובדים מקצועי ותקציב ראוי, ליצור תכנית עבודה, להוציא קולות קוראים למתן פתרונות אמיתיים למיפוי פוטנציאל הבדידות, ביקורי בית או יצירת קשר בדרכים מתאימות, מעקב יומי בהתעניינות בשלום הבודד או הבודדה, התערבות לשיפור איכות חיים של מי שחיים ללא מים, חשמל, תזונה ראויה ובתוך הרי אשפה ואגרנות.
את כל זה יכולה הייתה לעשות עיריית חיפה והעומדת בראשה, אילו רק הייתה שמה זאת בראש סדר העדיפויות שלה, פועלת ברגישות וראייה קהילתית נכונה.
ליברמן והרבה פקידים רוסים קתולים בתוך משרד הקליטה והעליית חבר מביא חבר שאינם יהודים מייבאים קשישים לישראל מאות אלפי קתולים מטעמי שקולים כלכליים הם מקבלים על כל קשישי מאות אלפי שקלים בישראל שיש בה כיום מליון וחצי מהגרים מהעם הרוסי אוקראיני אותו דבר …………………….הם אינם יהודים וחיים אכן בגפם בדירות בגפם מהסוכנות ……….. בשורה תחתונה היהודים בישראל לא מקבלים לקרבם גויים ולא יבואו בקהל ישראל………………………………………………..מליון וחצי אורקאינם קתולים רבע מליון נוצרים קתולים פלשמורה ועדיין יש ייבוא של נוצרים לישראל מכוח השבות המפוקפק
התרגשתי מהכתבה.ניזכרתי איך הכלב שלי סיים את חייו.
זאת הזנחה פושעת של כל ראשי עירית חיפה מחלקת הרווחה ואולי עוד כמה. האשמה רובצת לפיתחם. תתביישו נהנתנים.
אייל, התלוננת על המגילות וכתבת מגילה . ואיזו מגילה, פוסט פוליטי ציני. אכפת לך בכלל מהקשישים העריריים?
אוי ואבוי לנו שאלו הפנים שלנו בושה לינווש אנשים מבוגרים עי כל מיני סיבות ופוליטיקה ללא שום תועלת שכל אחד מכל מחלקה יקח על עצמו טיפה של אחריות ורגישות אנושית ויקדם מעט בתחום המתים המבוגרים גם לפני שמוצאים אות הגופות שלהם אנחנו מאבדים כל צלם אנוש וזה ממש עושה אותנו מכוערים מאוד אז מספיק עם התירוצים ולהפיל אחד על השני דיי יש עוד המון זקנים מוזנחים אז לחפס את הנשמה של עצמכם בבטן ובאהבה וחמלה.
הרווחה ,העובדים הסוציאליים וכל מערכת העירייה רקובה!
כמה צריך עוד לשלם מחיר כבד עד שיעשו בחירות חדשות,ושיהיה צוות רציני ולא פוליטקאים אלה פרופר עיריה לתושבים.
החלפתם את יהב אך בימי יהב העיר חיפה פרחה!!!!!
היא דואגת רק לעשירים זה היה ידוע. תשאלו אותה אם היא יודעת איפה זה שכונת נווה יוסף אם כן שתלך לרחוב התשעה ותסתכל מה קורה שם
הכוונה לאייל ( אנדרואיד ) השתלט על הכתיב
כל מילה בסלע .
אחותי היא הנפטרת ה16 שנמצאה ,.
ראשת העיר חיפה עסוקה בתדמיתה , ורואה את הזקנים שקופים שלא נראים כלל , אישה כוחנית ומגעילה .
כל הכבוד לך שהעלת את הנושא הכאוב הזה .
שנה טובה ומבורכת לך.
לטייל הכותב אומר משפט קצר " טול קורה מבין עיניך " תגובתך שחצנית ומלקקת לקליש .
פשלה של אגף הרווחה והעומדת בראשה, של מחזיק תיק הרווחה בעיריה. אגף רווחה בלי לב, בלי אכפתיות!! עובדה- בערים אחרות זה לא קורה.
השכנים בבניין. שחייבים לגלות אמפתיה ודאגה וגם העיריה ותאגיד המים וגם חברת החשמל, יכולים לנטר בעיות מתהוות שכאלה של אוכלוסיה בודדת וגלמודה על ידי ניטור צריכת המים ו / או חשמל טגם על ידי מחלקת הרווחה שאמורה להכיר ולנטר גם אנשים בודדים אלו ולעזור להם בשעת הצורך.
״ קשיש, איך אתה מרגיש? קליש – אנו בעסק ביש״
״ במקום חיים בחיפה הפכנו למתים בחיפה״
קטסטרופה ?
א. את חייבת לצמצם את הארס שלך ולמקד אותו, מספיק לכתוב מגילות. במיוחד שאת חוזרת על אותה תזה בעשר צורות שונות שקליש אשמה ושקליש מאשימה את השכנים.
ב. אולי אתם בדגלים השחורים של מרצ והשמאל הקיצוני אם הייתם מפנים קצת זמן לרווחה של ישראלים במקום לרווחה של סודנים מסתננים ושל שב"חים מהאויבת הרש"פית אולי לא היינו מגיעים למצבים כאובים כאלו. יפה לך להאשים את העירייה, את טוענת שאתם חמ"ל חברתי – אתם חמ"ל פוליטי לצורך רווח פוליטי לעצמכם. חברתי הוא לא.
ג. מפלגת מר"צ מנוכרת מאז ומתמיד לצרכי הרווחה של העולים החדשים "הם יצביעו ליברמן" ושל הקשישים "הם לא יצביעו". כפי שאמר פעם יוסי שריד המזעזע "מרצ רוצה את הצעירים שיצביעו, לא את הקשישים שיתלוננו". בכך סיכם את ההתנכרות המוחלטת של מרצ לרווחה של האוכלוסיה הקשישה. התנכרות שהולידה את מפלגת "הגמלאים" שרובם היו מצביעי שמאל שמאסו באנשים כמותכם, שכאילו אכפת להם, רק לצרכים הפוליטיים שלהם.
במקרה הזה גילה, כאילו אכפת לך, לצרכים הפוליטיים של ניגוח ראש העיר קליש.
מענין שאתם בקואליציה שלה, ולא הייתה לכם בעיה להיות בה… לפתע מצאת קרדום לחפור בו, נושא הקשישים. אגב, הם לא רק בהדר. עשרות אלפים בחיפה, ומאות אלפים בישראל, בוחרים מרצון לחיות בגפם. הנסיון שלך לייצר בכל מקרה כזה סטיגמה "משהו בטח קרה להם בדרך…" הוא חמור, ומראה על עומק הניתוק והקלס שאת עצמך כנראה חשה כלפיהם.
ואוו, בואו נצבע בצבעים של מקרה רווחה כל מי שטוב לו עם עצמו.
אני חושב שיש לתת אופציות לאותם אנשים שחיים לבד, להיות בקשר עם קו סיוע עירוני במקרה שהם רוצים וזקוקים.
הרעיונות הפרטרנליסטיים לעשות עליהם מפקדים, סקרים, מחקרים, ותיכף עוד תכריחי אותם ללכת עם אזיק אלקטרוני הם נוראיים ומזיקים לזכויות הפרט והפרטיות. לא מפתיע שזה בא ישירות מהמוח הבולשביקי של מרצ.