"ילדה של חיפה" • חנה מורג

שבוע הספר, חודש הספר, עם הספר…

לא אשכח את שתי הפינות הקסומות, הדחוסות, שריחן המשכר נותר באפי הרבה מאד שנים. בעצם, עד היום.

אמא אהבה מאד לקרוא. היא קראה בגרמנית, שפת האם שלה. השנים, שלהי שנות החמישים ותחילת שנות השישים. פעמיים בשבוע ליוויתי את אמא לחנות ברחוב הפועל בהדר, חנות סמוכה לקולנוע תמר, "חבר הקוראים״ שמה. החנות הזו שימשה ספרייה ל״ז׳ורנלים״ בגרמנית. השאלת עיתונים, שבועונים, ירחונים.

אני זוכרת היטב את שמותיהם, את הכריכה המהודרת, המזמינה והמסקרנת, ואת התמונות הצבעוניות מנייר חלק ומבריק שנפרסו לעיתים על שניים או שלושה דפים עם קיפול. ״קוויק״, ״שטרן״ ״בּוּנְטֶה״ ועוד ועוד.

כשירדנו מרחוב כינרת השקט ועד לרחוב הפועל, אמא סיפרה לי שוב על מה קראה בגיליונות שהיו אתנו בסל הפלסטיק הכתום והתלבטה מה תרצה להשאיל כעת.

ירחונים ישנים עלו מעט, מי שרצתה לקרוא ירחונים חדשים, שילמה מחיר גבוה מאד.

כשחזרנו הביתה, אמא פתחה את הירחונים בחרדת קודש. הדפים המבריקים והצבעוניים לא נתנו לי מנוח. מיד בקשתי מאמא לשבת לידה במיטה ולהסתכל בהן יחד. אמא שמרה היטב על שלמות הדפים, ״שהרי עוד אנשים צריכים ליהנות מהחוברות״, הסבירה לי.

כך ישבנו שתינו במיטה בשעת הצהריים. אמא קוראת בגרמנית, אני שואלת שאלות ואמא מסבירה לי. אני שואלת על אנשים, על מלכים ומלכות, על צילומים מרהיבים בצבע של מקומות שלא הכרתי את נופיהם. כך למדתי מי זו אליזבט מלכת אנגליה, ראיתי תמונות קסומות והבנתי שזו מלכות מונקו, השאה הפרסי ואשתו פרה דיבה גם סיקרנו אותי. אמא סיפרה כל פעם קצת על החיים במדינות האלה ואני, ילדה בת חמש, עם עיניים גדולות, שחורות, גומעת, גומעת ולא שובעת.

כשהגעתי לכתה א׳ אמא לקחה אותי לחנות של רובינשטיין ברחוב גאולה. חנות עמוסה במגדלים של ספרים. כשנכנסנו לחנות, כמעט ולא נותר מקום למישהו נוסף להיכנס פנימה. גם אנחנו עמדנו צפופות. אמא אמרה לאדון רובינשטיין: ״חנה עולה לכתה א׳, היא עוד לא בת שש וכבר קוראת קצת. נוכל לקנות ממך את ספר הבדיחות החדש שיצא כעת?״

כך החלו הביקורים שלנו בחנות זו. אמא חתמה אצלו על דפים, והסבירה לי שרכשה לנו סדרת ספרים: ״עולם התנ״ך לילד״. בכל פעם שיצא כרך חדש, יביאו לנו הביתה. 

וכך היה, אחת לתקופה, איש גבוה דפק על דלת ביתנו והוציא מילקוט העור שלו ספר חדש. 

חלפו שנים, אירועי שבוע הספר העברי הגיעו לחיפה. ירדנו ברגל מרחוב בר גיורא לרחבת התיאטרון העירוני.

דוכנים דוכנים, הוצאות ספרים רבות, המון אנשים וילדים הצטופפו סביב. הריח המשכר של הדפים הצליח להאפיל על ריח הצמחיה בגן בנימין.

אמא נתנה לי סכום כסף ואמרה לי: ״תטיילי, תסתכלי, תדפדפי ותבחרי לך ספר אחד שתרצי שיהיה בספריה שלך״. איזו משימה קשה לילדה כל כך צעירה!

כך עשיתי! טיילתי, שאלתי, דפדפתי, לקחתי, החזרתי, לקחתי שוב ו… הוא שלי.

מימי רחוב הפועל הזוהרים, וגן בנימין השוקק , עברה חתיכת היסטוריה. חודש הספר העברי כאן, ואיתו יצא מהדפוס הספר שלי ילדה של חיפה.

אני מתרגשת, חוזרת למחוזות ילדותי, העוגן ומקורות ההשראה שלי.

מוזמנים לקרוא חלקים מהספר שהתפרסמו בחי פה לאורך השנתיים האחרונות.