עשר שגיאות איומות בכתיבה • צפריר בשן • סופר ומרצה לכתיבה אפקטיבית

כתיבה אפקטיבית צפריר בשן (צילום: אלבום אישי)

צפריר בשן סופר ומרצה לכתיבה אפקטיבית.
הוא מרצה במוסדות אקדמיים, משרדי הממשלה והחברות הגדולות במשק. במקביל, מגיעים לסדנאות ולהרצאות שלו אלפי תלמידים בשנה.

עשר שגיאות איומות בכתיבה

כדי לשמור על מראה מקצועי (ומלא ברק),
הנה עשר שגיאות שממש לא כדאי לכם לעשות באתר שלכם:

  • שבמקום כש: כשאתם מתייחסים לזמן בו משהו קרה או יקרה, אל תכתבו ש אלא כש: (“מחר, כשתבואי אלי”, ולא “מחר, שתבואי אלי”. “כשהייתי בן שלוש” ולא “שהייתי בן שלוש”).
  •  שלוש אלף, ארבע אלף, עשר אלף – לא טוב בכלל. צריך להגיד שלושת אלפים וארבעת אלפים, ואני ממליץ פשוט לכתוב בספרות.
  • הינו, הינה הינם והנני: אוי ואבוי. מעבר לעובדה שזו שגיאה בעברית, אם אתם לא מדברים ככה, אל תכתבו ככה. ואם אתם מדברים ככה – עכשיו זה זמן מצוין להפסיק.
  • “תביא לנו כרטיס אשראי”, “תביא לי את הפרטים שלך”, “תביא לי רגע אני יחזור אליך”. מכירים? אז לא טוב. אפשר להשתמש ב”תן לי”, “שלח לי”, “חכה רגע”. בקיצור: תנו ל”תביא” מנוחה.
  • אם אתם כותבים “באם” ומתכוונים בעצם ל”אם”, אז תפסיקו. אם זה יופי טופי.
  • במידה ו – אסור לומר בעברית. צריך לכתוב במידה ש, ולמען האמת, “אם” הכי טוב.
  • אני יעשה, אני יילך, אני יביא, אני ירביץ – לא טוב! אני אלך, אביא, אעשה. אני גם לא ארביץ, אלא אתאפק. בקיצור, אני (גוף ראשון) בעתיד מתחיל בא’.
  • אכלתה אותה, הבאתה לי, גמרתה כבר, שמרתה לי על החתול – לא טוב. אתה עשית. אתה שמרת, אתה ניגנת. בקיצור, אתה (גוף שני) בעבר, בלי ה’ בסוף. הבנת?
  • לא אוכלים קוראסון, וגם לא דג סולומון, לא לובשים טרלינג, לא שוברים סרוכית, וסובגניות זה לא משמין, כי אין דבר כזה סובגניות. במילים אחרות: כדאי לכם לבדוק אם מילה קיימת לפני שאתם משבשים וזורקים את המוניטין שלכם לזבל. חזרו אחרי בבקשה: קרו-א-סון. ולא, לא קוראסון. קוראסון זה לב בספרדית. לא טעים
  • ולסיום, הנקודה צמודה למילה שלפניה. ככה. וסימן השאלה? גם צמוד למילה שלפניו. ברור? וגם הפסיקים וסימני הקריאה וכל אלה. סימני הפיסוק לא מעופפים להם במרחב, אלא תמיד (חוץ מקו מפריד) נצמדים למילה שלפניהם.

הדבר השני הכי גרוע

הכי גרוע לעשות בזמן כתיבה הוא לקרוא את עצמכם תוך כדי

לקרוא בסוף כל משפט, בסוף כל פסקה – זה אשכרה קטסטרוף. אתם ממש לא רוצים לעשות את זה. כשאתם קוראים בסוף כל משפט, בסוף כל פסקה – אתם מעקרים ומסרסים את עצמכם. אתם מפעילים את חוש הביקורת שלכם במצב טורבו ובדיוק בדיוק כשצריך לכבות אותו.

לכתוב עכשיו

כתיבה היא מלאכה שונה מיתר המלאכות. היא מיוחדת כי היא יותר מכתיבה: היא גם תהליך חשיבה. הרבה פעמים, כשאנחנו כותבים ללא עכבות ועיכובים מיותרים, אנחנו מגלים דברים חדשים, מדליקים נורות במוח המרופט והאפלולי שלנו, מוצאים תשובות לשאלות (לפעמים אפילו לשאלות שאף אחד לא שאל!) עולים על כיווני חשיבה חדשים ועוד.

לקרוא אחר כך

בקיצור, כשכותבים בשקט, בלי להפריע, המוח והיצירתיות יוצאים במחולות. ואז, ממש לא כדאי שהמבקר הפנימי האכזרי יגיד למוח שיש לו שתי רגליים שמאליות. המבקר יכול לחכות בשקט בחוץ עד שיבקשו את דעתו. מחר או עוד שעה. יש לו תפקיד חשוב: הוא מסנן את הרע ומשביח את הטוב, אבל אל תתנו לו להתערב בכתיבה עצמה. אחרת, הכתיבה תישאר מדוכאת: משעממת, לא מקורית, בנאלית, רצופת קלישאות. אפילו אם היא נכונה לשונית, הרבה פעמים אין בה אפילו קליפה של ערך, כי הביקורת הפנימית שלנו הרגה את הכל.


אז כשאתם כותבים, אל תשכחו: לא לקרוא! קודם תגמרו לכתוב. אחר כך תפנו לקריאה ועריכה.  


הדבר הכי הכי גרוע לעשות כשכותבים הוא כמובן לנהוג. כן כן. לנהוג ולכתוב זה איום ונורא. לנהוג ולכתוב זה יותר גרוע מקינוח פרווה. זה רע לדקדוק, זה רע לכתיב וזה רע מאוד להישרדות. אל תכתבו ותנהגו. עדיף כבר לשתות ולנהוג. לפחות נהנים לפני שהכל מידרדר.

כתיבה אפקטיבית צפריר בשן (צילום: אלבום אישי)
כתיבה אפקטיבית צפריר בשן (צילום: אלבום אישי)

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.

3 תגובות
  1. נפתלי אמר/ה

    כתבה מאלפת, כל הכבוד! מסתבר שבתי הספר לא מלמדים מספיק טוב. ממליץ:
    א. ללמוד אצל המחבר.
    ב. אם כתבת, מסור את הכתוב למישהו נוסף שיבדוק ויעשה הגהה.

  2. נפתלי אמר/ה

    מציע למחבר הספר להיות בקשר עמי ואזמין אותו להיפגש עם סופרים, משוררים ואולי גם עיתונאים.
    מייל:
    Haifa.press.club@gmail.com

  3. משתמש רשת אמר/ה

    לא הבנתי מה לא בסדר עם: הינה, הינו, הנני…