על הקשר בין אסון הר מירון ואסון השרפה הגדולה בכרמל | טור דעה
כמו תמיד: לפתע כל שאר הצרות התפוגגו…
כמו בכל אסון גדול בעבר: גשר המכביה, אולם חתונות ורסאי, נחל צפית, אסון השרפה בכרמל, גם הפעם, מאז ליל חמישי, כאילו אין יותר מוטציה הודית, פתאום הממשלה יציבה, נעלם החשש לבחירות חמישיות, הרוב טוב והשאר מצוין.
מאז אותו הלילה הנורא, בו לא הועילו התפילות ותרחיש האימים התממש, אותו התרחיש שכבר נשמע מגוחך להגיד לגביו כי "הכתובת הייתה על הקיר", זה שכולם התפללו שלא יקרה… ומאז שקרה, כולם מדברים רק עליו…
אולי זה מביא הקלה…
אומרים שיש בכך אפקט תרפויטי, כשהתקשורת מטפלת בשבר של העם… כשמדברים כל כך הרבה על משהו, הוא יוצא ומתנקה ואח"כ חווים הקלה.
במשך 39 שנות עבודה בקול ישראל של רשות השידור הישנה, הייתי מגיע עם ניידת שידור למתחם במירון, כדי להעביר דיווחים לרשת ב' ולרשת מורשת. במו עיני ומקרוב, ראיתי את ההמונים מתרוצצים הלוך ושוב, רוקדים על הטריבונות ועורכים טקסים כאלה ואחרים. בכל שנה שבתי ושאלתי את עצמי אם אלה באמת אחים שלי, אם אנחנו "מאותו הכפר".
שום דבר לא נעשה
שמענו השבוע כמעט הכול: שאחריות אינה אשמה, שאירוע דתי אינו דורש רישוי, שאתר הקבר במירון הוא אקס טריטוריה, שמענו את הדיווחים המצמררים למד"א, על נסיקה במספרי האקסים, ושמענו גם את הדיווחים על דוחות מבקר המדינה שהתריעו, כששום דבר לא נעשה כדי למנוע.
ופתאום – דממה
שמענו את מפקד המחוז הצפוני – היחיד שלקח אחריות עד כה, וכבר הספקנו לפתח אליו אמפטיה. עכשיו מדברים על ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט, אבל בינתיים אלה רק דיבורים, וספק אם אכן תקום כזו, שכן ראש הממשלה והשרים האחראים מתנגדים לכך. שמענו על שרים שהגיעו יום לפני האירוע לקבל את הקרדיט על חלקם באישור קיום החגיגות במתכונת בה התנהלו, ומהצד השני, שמענו על היעלמותם מהשטח, מיד לאחר האסון הכבד. פתאום – דום שתיקה.
מיד כשהחלו לעלות הדיווחים הראשונים בתקשורת בנוגע לאסון בחמישי בלילה, החל הכל לצוף אצלי, לעלות מעלה מעלה ולגלוש החוצה בשטף אדיר, כשמצאתי עצמי מתאמץ לשרוד בתוך סערת הרגשות שאחזה בי. נזכרתי כיצד רק לפני כמה שנים, כאשר פילסנו דרכינו במעלה ההר הומה האנשים עם ניידת השידור, ראינו כיצד הרכב שלפנינו דורס תינוק שזחל אל הכביש… לא פחות מכך, הכה בי זיכרון דבריו של העיתונאי יואב איתיאל בראיון שערכתי עמו לפני כחצי שנה.
עשור לאסון הכרמל
הראיון עם איתיאל התקיים לציון 10 שנים לאסון הכרמל. יואב איתיאל היה העיתונאי הראשון, ולמעשה האזרח הראשון, שהגיע באותו היום אל העיקול בו נכנס האוטובוס למלכודת האש. 44 אנשי שב"ס, משטרה ושירותי כבאות והצלה מצאו שם את מותם.
אני מביא כאן את תשובתו של איתיאל (מלפני חצי שנה) לשאלתי: האם אסון כמו שקרה בכרמל, עלול לקרות שוב?
דבריו המצמררים של איתיאל | צפו
מילותיו של איתיאל לאור האסון במירון
דבריו של איתיאל, גם עשור לאחר אסון הכרמל, כמעט בלתי ניתנים לעיכול. אי אפשר שלא לתהות על הדרך בה מטופלים מקרים כאלה בישראל, ולא פחות מכך, על האופן בו הם מדווחים ומגיעים אל האזרחים. והנה כבר יושב על גבינו אסון מחריד נוסף, שבקלות אפשר לדמיין כיצד בעוד תקופה כלשהי, יסופרו אודותיו דברים דומים מידי לאלה שאנו שומעים כאן.
תמצית דבריו של העיתונאי יואב איתיאל:
סיפור המחדל הפך לסיפור גבורה
"אנחנו עד היום לא יודעים מי אשם במחדל. איש לא שילם על כך. לא יודעים מי אשם במחדל שהוביל לשרפה ולא מי אשם במחדל שהוביל לאסון האוטובוס. אני משוכנע שאסון כזה בדיוק, כמו בכרמל, לא יקרה יותר. בשנים שאחרי, הכוחות התאמנו פה פעם אחר פעם, הכל סודר, מזל"טים, מפות, סידרו מים וכיו"ב. אבל המלחמה הבאה תמיד שונה מהמלחמה הקודמת, עלול לקרות משהו שיפתיע אותנו באותה צורה.
אני בכלל לא בטוח שלמדנו מהאסון הזה את הכשלים האמיתיים. אני בטוח בדבר אחד: שעיתונאים יורחקו מהאסון הבא, עוד יותר מאשר הורחקו מהאסוו הזה".
התסריט מוכתב מלמעלה
"אני למדתי מהסיפור הזה, כעיתונאי, שהנרטיב שרצתה המדינה לתת לאירוע האיום ונורא הזה, הוא הנרטיב שבסופו של דבר תפס, זה מה שאנחנו יודעים על האירוע.
יש כאן מישהו שחושב שצריך לשמור על המורל, להסתכל לעתיד, לא לנבור בעבר, לא לטמא את הרקורד המפואר של אנשים מסוימים…
אחרי האירוע הזה, אני מבין שיש אינטרסים שקשורים בזה. התוצאה היא שאני איבדתי אמון בנרטיבים נוספים מאז. אחרי שאני הייתי בתוך האירוע הזה, הבנתי שיש נרטיב שמישהו מלמעלה כותב את התסריט שלו, נרטיב של ניצחון, של תושייה, של גבורה, של המון דברים שלא אפיינו את האירוע, כפי שאני ראיתי אותו".
"עד היום איש לא חקר אותי"
"אני למעשה האזרח הראשון שהגיע לפה בזמן האירוע. עד היום איש לא חקר אותי. לא במשטרת ישראל, לא במבקר המדינה, כנראה שמישהו לא רוצה, לא רוצים להתעמת עם מה שעיני ראו. כולם יודעים שהייתי פה, איש לא רצה את הגרסה שלי, או, שהתרשל בעבודתו. אחרת איך אפשר להסביר שאיש לא ביקש לדעת מה ראיתי?"
והקשר לאסון החזירים הממשמש ובא
יש לך זיכרון טוב.
חבל שהמציאות הנוכחית כל פעם יןתר קשה וכואבת.
אין איש, מלבד אחד , שיקח אחראיות !
האם כך צומח העם שיהווה "אור לגויים" :
לאט מדי , מאוחר מדי ותוך ייסורים ?
מאד מקווה שלא תיאלץ לדווח יותר מהשטח כאלה זוועות ?
צודק מאד. כולנו הזדעזנו, אבל לא הופתענו. כל המדינה חיה ממחדל למחדל, וסומכת על ניסים משמיים עם הנהגה שבורחת מאחריות ומתנערת מאשמה. רק מחפשים לתלות את ה-ש"ג
אסון קשה. החלמה מהירה לפצועים.
ואם מישהו חושב שילמדו משהו מהארוע הזה הוא חי בסרט. "יהיה בסדר" ימשיך לשלוט ולתפעל את כל מה שלא בסדר…. ולתפארת מדינת ישראל.
מלים בסלע! עדות מהשטח הן של אקי והן של יואב. כל כך אמיתי! כל כך צורב את הדעת. מאחר שבכל אסון מעורבים אנשים שספק רב אם יהיו מעורבים באסון הבא – די בכך כדי לקבוע שמה שהיה – הוא שיהיה, ובתנאי שזה יקרה למישהו אחר…
כאשר אינטרסים סמויים גוברים על כל השאר,במיוחג כאשר האמת אינה חשובה באמת,אלא אינטרס של מנהיגים כאלה ואחרים מתחומים שונים.אז מופע הצדיק האחד בסדום האיומה הזו ומנסה ללכת עם הראש בקיר או להלחם בתחנות הרוח כדון קישוט.
מצטערת על העיתונאי הזה.חבל לי עליו.הכוחות שנגדם פתח במערכה יגברו עליו.חבל לי.איני מכירה אותו ומאחלת לו חיים ארוכים בבריאות טובה.