כ- 20,000 שורדי שואה מתגוררים בחיפה
יבגניה קרינובה היתה בת 8 כשפרצה מלמת העולם השניה. משפחתה התפרקה, אביה נשאר בניקולייב (אוקראינה) להגן על העיר. אמה, עם יבגניה ואחיה בן ה-4, ברחו לתוך רוסיה ברכבת משא, עם צנצנת ריבה וכיכר לחם. משאם אל הלא נודע, תחת הפצצות, הביא אותם לעיר אסטרחן, בה כל משפחות הפליטים התגוררו בבניין בית ספר.
בעיר אסטרחן, ילדים בני 12-14 עבדו במפעל, הם ייצרו נשק, כאשר נאצים הפציצו את העיר מסביבם. המשפחה עלתה על סירת דוברה ותחת ההפצצות, החלה לנסות לברוח לכיוון סיביר. אחת ההפצצות פגעה בדוברה והיא התחילה לטבוע. למזלם של הפליטים, ספינה אמריקאית הצילה אותם, והביאה אותם אל שפת הים באזור טיומן.
בקור של 45- מעלות, הפליטים התיישבו בצריפים, הקימו ציוד והמשיכו לייצר נשק. במפעל עבדו נשים, זקנים, ילדים, ללא הבחנה. למרות הרעב, המחלות והפחד, לאנשים הייתה תקווה. יבגניה מתארת כי בקיץ ובסתיו, הילדים עבדו בשדה, אספו יבול תפוחי אדמה, שרובו נשלח לצבא, וכמעט לא נשאר לילדים.
אמה של יבגניה עבדה במפעל וקיבלה מרק. האם שתתה את הנוזל, ואת משקע המרק הביאה לילדים. עוד מספרת יבגניה, כי הילדים גם עזרו לפצועים בבי"ח – חיילים שנפגעו, קטועי רגליים או ידיים, שסבלו מכאב, הלם ותסכול. הילדים עזרו להאכיל אותם, לכתוב עבורם מכתבים הביתה, ניסו להרגיע ולהחזיר להם את החשק לחיות.
עיניה של יבגניה מתמלאות בדמעות גם כיום, כשהיא נזכרת בחיבוק של קצין בן 20 שהתעוור בקרב, וחזר לחיים כשהרגיש את לבה הקטן של ילדה מבוהלת.
למרות הכל, הילדים הללו ניסו להמשיך ללמוד, בלילות הכינו את שיעורי הבית תחת אורו המעושן של נר.
למרבה הצער, המשפחה קיבלה הודעה על כך שאב המשפחה נעדר בקרב על סטלינגרד. עם השנים, התברר כי נפצע קשה, נפל בשבי ונלקח למחנה בקלן, גרמניה. ידוע כי ניסה לברוח פעמיים, אך הוחזר למחנה ושוחרר ב-1945 ע"י חיילים אמריקאים.
לאחר שחרור העיר ניקולייב, במרץ 1944, המשפחה חזרה לעיר והחלה בבניית חיים חדשים. יבגניה התחתנה וגידלה ילדים. בשנת 1999 עלתה ארצה. כאן נולדו נכדיה וניניה. כיום היא מתגוררת בדירה שכורה לבדה, מתמודדת עם מחלות וכאבים. למרות זאת, היא מלאת רצון לתרום ולעזור לאנשים, ושנים רבות היא פעילה בארגון שורדי שואה.
סיפורה של יבגניה הוא אחד מאלפים, דומים ושונים, אך לא מוכרים לציבור הישראלי הרחב. אנו מכירים חוויות מזעזעות של גטאות מזרח אירופה, אך המודעות נמוכה כלפי סבלם של יהודי רוסיה, אוקראינה, בלרוס, מולדובה – שבמלחמה סבלו מרעב, מות קרובים, יתמות, פחד ועבודה קשה.
יבגניה היא אחת מ-20,000 שורדי השואה המתגוררים בחיפה. נתונים סטטיסטיים מראים
שכ- 4,000 מהם מוגדרים כנזקקים, כלומר מתקיימים מקצבת זקנה עם השלמת הכנסה בלבד. למזלם של כ-2,000 שורדי שואה, הם זכו לחדר זעיר של 8-10 מטרים בהוסטל או מקבץ דיור. הם לפחות יודעים שיספיק להם הכסף לגמור את החודש וקורת הגג מעל ראשם יציבה ולא יצטרכו לעבור מדירה לדירה. לעומתם, אלו שמתגוררים בשכירות, את רוב הכנסתם מוציאים על שכר הדירה ולעתים חייבים לבחור בין לקנות אוכל או תרופות.
האנשים האלו זקוקים לעזרתנו. עלינו לזכור את שורדי השואה ולתמוך בהם יום יום, לא רק פעם בשנה, בטקס יום הזיכרון לשואה.
בנקודה כזו מתנדבים יכולים לתרום רבות. יכולים לעזור בקניות, להחליף מנורה או ברז, לעזור להזמין תור בקופת החולים, או ללוות ביום קבלת הקצבה מהבנק עד הבית. מתנדבים יכולים לתת חיבוק, להרים טלפון ופשוט לתת רגעים של שמחה.
הצעירים בין שורדי השואה הם כיום בני 76. מספרם יורד משנה לשנה. חשוב להספיק ולעזור להם כמה שאפשר…
זה לא יכול להיות שהם בני 76 המלחמה הסתימה בשנת 1945 זה 76 שנה לאלה שנולדו מ 1945 אחרי המלחמה אלה שניצלו הם יותר מגיל 76