האדם חפץ בחופש יותר מכול, ועובדה היא שהעונש הכבד ביותר (מלבד עונש מוות, שהוא למעשה הפסקת חיים למען יראו וייראו) הינו עונש המאסר, שמשמעותו שלילת החופש.
מרבית האנשים חוששים במידה רבה כל-כך ממעצר, עד כי היו מקרים בהם עצורים התאבדו לאחר לילה אחד בכלא.
נשאלת השאלה כיצד אדם יכול ליהנות מחופש כאשר הוא תלוי באחרים? הרי תמיד ידרשו ממנו דבר מה, יטילו עליו פקודות שונות ויכריחו אותו לבצע אותן. הפתרון היחיד עבורו הוא להפוך למנהיג, אם כי זוהי אחת המשימות הקשות ביותר.
חופש
מהן הדרכים המקובלות להשגת מטרה זו? הדרך היעילה ביותר הינה צעקנות ואלימות. אתה צועק כל-כך חזק, עד כי מוכרחים לשמוע אותך ואף להאמין לדבריך. עם התקדמותך בהשגת המנהיגות, עליך להקים לעצמך קליקה של חסידים שוטים ו\או אינטרסנטים, שכל אחד מהם שואף להצליח לצידך, ובבוא העת אף להפוך למנהיג במקומך.
דוגמא טיפוסית לכך היא במקומות עבודה. מי מצליח להתקדם במקומות אלה? לאו דווקא המוכשר והחרוץ, אלא הסקנדליסט הצעקן, המצביע על חבריו ומלשין עליהם שהם עצלנים ורמאים. התנהגות מעין זו כה השתרשה, עד כי כמעט ולא קיים מקום עבודה או מוסד ציבורי שאין בו רכילות חוצה קירות, המלווה בהשמצות ושקרים ושנאה מטעמים אינטרסנטיים. גם האדם מוכשר והעושה חייל בעבודתו, אם לא יפשיל שרוולים וייאבק על מקומו, יוכרז בתור חלש, ש"אין לו מילה", והוא יודר מכל התקדמות אם כי תרומתו למקום העבודה גדולה מזו של האחרים, וזאת רק מאחר שהוא שקט מדי.
מרביתם של בני האדם חוששים לצאת למאבק ומחפשים חיים שקטים, טובים וסבירים. לכן הם אוהבים לעסוק בעבודה "קבועה", ולבלות את חייהם הפרודוקטיביים במקום עבודה אחד. ניתן לקבל דוגמא מהמורים בישראל…
חופש על-ידי השגת שלטון
נחזיר את הדיון לאותם אנשים החפצים בחופש על-ידי השגת שלטון. כיצד ניתן להשיג זאת? כאמור, באמצעות אלימות והסתה. המסית תמיד יאמר לאנשים שמסביבו ש"רע להם", ושהם סובלים מההנהלה, מהשלטון ועוד. ואילו למסית יש פתרונות קסם שיאפשרו להם לשפר את מצבם. מובן מאליו שהמסית אומר דברי שקר, אך הסובבים אותו מאמינים שהוא ממש מסוגל לגאול אותם, מאחר והוא מבין את מצוקותיהם האמיתיות, הגלויות והסמויות. אותו מסית, במידה ואינו נכשל על-ידי מסית אחר, וישנם רבים כאלה, יצליח להתקדם לקראת שלטון בוועד הבית, במועצה המקומית, בעירייה, בצבא, במשטרה ואף בכנסת ובממשלה.
כאשר אותם מסיתים מצליחים להגיעי לשליטה כלשהי, כמו למשל לשלטון במדינה מסוימת, לפתע מופיעים אנשים הטוענים שהשליט החדש הבטיח הבטחות רבות להמונים, אך הבטחותיו אינן מתממשות.
בשלב זה עומדות בפני המסית הראשי השליט שתי אפשרויות: האחת – לארגן עדה של נאמנים לו (כמו כלבים), לעצור את המתנגדים לו ולחסלם לאלתר. השנייה – להכריז שאמנם כוונותיו שלו כמנהיג עליון טובות, אך ישנם אויבים מבחוץ (במדינה השכנה), אויבים מבפנים המהווים גייס חמישי ותירוצים נוספים המשכנעים את התמימים. כך בנוי השלטון בעולם מקדמת דנא, ובכל מקום זוהי אותה גברת בשינוי אדרת.
אם כי ידוע לכל אדם שדרכו של עולם היא שכל יצור חי מסיים לבסוף את חייו, גם המנהיג יודע זאת, אך אינו מוכן לצאת לגמלאות, אלא להמשיך לשבת על כסאו עד אשר ישכיבוהו בארון. תאוות השלטון כה חזקה אצל המנהיגים הללו עד כי אין הם מכשירים יורשים. היו ממלכות בהן הייתה מודעות להמשכיות השלטון מעבר לתוחלת החיים של מנהיג אחד, ושם ידעו היטב כיצד להכשיר את היורשים המתאימים. בתור דוגמא ניתן להביא את האימפריות שהחזיקו מעמד מאות בשנים כמו העות'מנים, הרומאים ועוד.
במונרכיות המצב לפחות מהבחינה התיאורטית פשוט יותר. מכתירים בתור המנהיג הבא את בנו הבכור של המנהיג המכהן. ההסדר הזה אינו נוחל הצלחה אם המנהיג החזק נושא לאישה יפהפייה טיפשה, והבן הבכור דומה לאימו. התוצאה היא שההמשכיות מתפרקת.
במדינות המודרניות המשחק הדמוקרטי אמור לפתור חלק מבעיות המונרכיה.
אך ללא הצלחה רבה.
התפתחות השלטון במדינת ישראל
כדוגמא לכך אתאר את התפתחות השלטון במדינת ישראל. דוד בן גוריון והקליקה הנפלאה שלו עמלו עשרות בשנים להקים בית לאומי לעם היהודי האומלל. אך ההיסטוריה התנהלה כך שהתגברות השנאה ליהודים באירופה קטעה את תכניותיהם, ורק חלק קטן מהיהודים זכה ו\או רצה להגיע למדינה המובטחת שבדרך. השואה טרפה את כל הקלפים, ובן-גוריון נעשה אובססיבי ביחס לגורל יהודי העולם, והחל להעלותם ארצה במהירות, מבלי שהיה ביכולתו להקים להם מקומות דיור ופרנסה. דברים אלה הושגו לאט לאט, אך עשר השנים הראשונות לקיומה של המדינה גרמו לתחושות קיפוח חזקות וטענות כנגד מייסדי המדינה. התחושות הללו, אם כי ברובן לא היו מוצדקות, נוצלו על-ידי קליקות של המתנגדים לשלטון, שהגבירו את ההסתה במידה רבה.
אולם, לשלטונו של בן-גוריון הייתה בעיה נוספת שייתכן שלא היה מודע לה. כמו רוב מנהיגי העולם, הוא חשש למקומו בצמרת השלטון ולא הכין יורשים. ברגע של מבחן, כמעט כל התומכים בו פנו לו עורף ובמקומו עלו לשלטון מנהיגים מבין חבריו השותפים לדרך כדוגמת לוי אשכול, שעדיין ניתן לסווג אותם בתור חלק מהאליטה של בן-גוריון. המנהיגים שירשו את מקומו של בן-גוריון לא היו חזקים במידה מספקת כדי להתגבר על ההסתה הכוללת של קליקת הימין הקיצוני, שזינבה בשנים 1920-70 ועד היום במשנתו המדינית של בן-גוריון ובשלטונם של יורשיו.
ברצוני להדגיש בזאת חלק מהמרידות של הגייס נגד הזרם המרכזי של מייסדי המדינה. בניגוד לצבא של המדינה שבדרך – ההגנה והפלמ"ח, הקימו אנשי הגייס את האצ"ל והלח"י שהאידיאולוגיה שלהם ודרכם היו רחוקות מאוד מדרך המחשבה הסוציאליסטית של בן-גוריון. הארגונים הללו דגלו בלחימה ולא התחשבו כלל בהנהגת היישוב. הם פגעו בבריטים אשר שלטו בארץ ישראל באותה תקופה. הבריטים היו מעין כובשים, אך נאורים יחסית. ברגע מסוים הזרם המרכזי בארץ נאלץ לשתף פעולה עם הבריטים כנגד ההתנהגות הטרוריסטית של הארגונים הבדלניים הנ"ל.
פרשת אלטלנה אף היא נראתה בעיני בן-גוריון בתור ניסיון להקים צבא נוסף על צה"ל על-מנת להשתלט על ארץ ישראל. כידוע, אלטלנה הוטבעה. הבדלנים לא השלימו עם מפלתם הזמנית, אלא המשיכו בהתנגדותם לשלטון בן-גוריון, אם כי למראית עין שיתפו פעולה עם השלטון המרכזי. מנחם בגין היה שנוא נפשו של בן-גוריון, אשר ידע את הסיבה לכך, ואילו תושבי ישראל לא ידעו זאת.
הגיעו זמנים חדשים. כל הגוורדיה הישנה, חבריו של בן-גוריון, הלכה בדרך כל בשר, ולא השכילו להעביר את אמנות השלטון לדור הצעיר של חבריהם למפלגה. כתוצאה מכך מפלגת "חרות", שהייתה מפלגה קטנה השנואה על רוב העם, עשתה זאת בגדול. בסיוע הזדמנות שנקרתה בדרכה באמצעות אמירה פוגעת של בדרן אומלל וחביב, התהפכה הקערה על פיה ובעזרת פרופגנדת זוועה שלא היו מביישים אף דיקטאטור ושליט חשוך, החלה הסתה נוראה של המוני העולים מארצות המזרח כנגד הממסד הקיים. הסתה זו העצימה את תחושות ה"קיפוח" שהיו כמעט מלאכותיות, והמזרחיים התמימים בלעו את הפיתיון. רוב מאמציו של בן-גוריון וחבריו לדרך לקיים בארץ את כור ההיתוך של שרידי העם היהודי ירדו לטמיון ביום אחד, לאחר נאום מלא שנאה. נאומו של המסית הלאומי (מ.ב.) פגע בישראל בעוצמה הדומה לזו של פצצת אטום. העם נחצה לשני מחנות – העם בעל האוריינטציה האירופאית מבית הרצל שכלל את אלה החפצים לחיות במדינה מתקדמת ודמוקראטית, כנגד המיעוט ההולך וגדל של המקופחים הנצחיים שהתחברו באידיאולוגיה לקבוצות אינטרסנטיות דתיות, מתנחלים ובעלי הון למיניהם.
בחירות 23 סבב ג 2020
מערכות הבחירות, במיוחד לאחרונה, הפכו להיות בלתי נסבלות. קיימת הסתה שלא תתואר כנגד אנשים איכותיים ומוכשרים, שהיו מפקדים בצבא ופיקדו על מאות אלפי חיילים נושאי נשק המגינים על גבולות ישראל, ומתייחסים אליהם כאל כלומניקים חסרי ניסיון.
בנוסף קיימת הסתה נוראה כנגד מוסדות המשפט. בתי המשפט בישראל הנחשבים בין הטובים בעולם, מתוארים כיום כמוסדות שקריים ואינטרסנטיים. כול זב חוטם הממתין למשפט בעוון שוחד בענייני נדל"ן בעירו, יורק על המערכת המשפטית. המדינה צועדת במסלול של התאבדות עצמית.
וכל זאת משום מה? מאחר ותאוות מנעמי השלטון הינה כיום הערך העליון של בני האדם בעולמנו.
יום הבוחר
אני אתה והוא מצביע
ויש אחר שלכלפי לא מגיע
לא ממלא חובתו האזרחית
נוטש המאבק והחזית
ואם אין שינוי בבחירות
זה לטובת האליטות השולטות
ייהנו לעד מנעמי השילטון
ומתעלמות ממצב האביון
קומו אחיי לקבוע העתיד
הנצביע לאותו שליט תמיד?
היום הוא חג לאזרחים
לכו לקלפי, אל תהיו תמימים
תודה למשיבים, טוב שקראתם!
השמאל מציב דחלילים חסרי נסיון.
מולו מנהיג בשיעור קומה עולמי והצלחה כלכלית ומדינית.
זו עובדה. לכן התוצאה.
אמת ויציב כל מילה נכונה לצערי הרב זה המצב היום
אכן נפתלי בלבן כותב טוב.משכנע.יישר כוח ממני רפי חסון