7/10 – פרשת דרכים • פרק 3 • המתקפה על הדמוקרטיה • דעה

האיש שאיבד רמטכ"לות

זה קרה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, 2016. זה היה שנים לפני 2023, שהביאה לנו את ממשלת ה"מלא מלא", את הרפורמה המשפטית, את ה-7 באוקטובר ואת האירועים שאחריו. באותו יום נשא סגן הרמטכ"ל דאז, יאיר גולן, נאום, והשמיע אבחנה שבדיעבד עלתה לו ברמטכ"לות.

יאיר גולן:

"אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, לפני 70, 80 ו-90 שנה – ומציאת עדות להם בקרבנו היום"

שילם מחיר יקר

יאיר גולן שילם מחיר יקר עבור ההתבטאות הזאת. הייתה זאת אמירה מאוד לא תקינה פוליטית, ועד היום יש הרואים בדבריו הסתה שבאה משנאה. התהליכים שהמשיכו להתגלגל מאז, הראו שלא הייתה זאת התבטאות חסרת בסיס. גולן התכוון כנראה להתחזקותם של זרמים פשיסטיים במדינת ישראל, ובכך, מן הסתם, צדק.

אך ישנו שוני בין התהליכים שהעלו רודנים לשלטון אבסולוטי והציתו את אירופה אז, לבין התהליכים שניתן לזהות היום במדינות דמוקרטיות מסוימות.

השוני הוא בדרך.

הרודנים של אז התנהלו מלכתחילה באלימות פורעת חוק כדי להשיג את מטרתם – השלטון.
השליטים של היום מתוחכמים הרבה יותר. הם, כפי שמכנה אותם פרופסור קים ליין שפלי, "רודנים בחסות החוק".

הפתולוגית של הדמוקרטיות

קים ליין שפלי (Kim Lane Scheppele) היא פרופסור לסוציולוגיה וליחסים בין-לאומיים באוניברסיטת פרינסטון. היא מומחית למשטרים אוטוריטריים ולתהליכי שחיקה בדמוקרטיות.

היא המקבילה הסוציולוגית לרופאה פתולוגית. היא עוסקת בניתוח גוויות של דמוקרטיות שנפטרו בטרם עת.

במאמר שהתפרסם ב-2018 בשם "רודנות בחסות החוק" ("Autocratic Legalism"), מציגה שפלי את הצעדים אותם נוקטים "הרודנים שבדרך". את הצעדים האלה אפשר לזהות מוקדם, אם יודעים מה לחפש. היא מצביעה על תהליך מובנה ומכוון, שמטרתו ליצור "דמוקרטיה אנטי ליברלית", שהיא בעצם כסות לרודנות.

"רודנים בחסות החוק"

שפלי, שליוותה מקרוב את התהליכים שעברו הונגריה ופולין, טוענת שה"רודנים החדשים", כפי שהיא קוראת להם, למדו את הלקח מן הרודנויות הנוראות של המאה ה-20.

הרודנים של המאה ה-20 הפעילו מלכתחילה שיטות אלימות כדי לעלות לשלטון ולבסס את שילטונם. הרודנים החדשים לא מבססים את רודנותם על קליעי רובים או על אלימות קשה. הם מעדיפים להיות "רודנים בחסות החוק".

שיניו החוק והמנגנונים הדמוקרטיים

שפלי טוענת כי הרודנים החדשים משתמשים ברוב בו זכו מלכתחילה בבחירות הוגנות, כדי לשנות החוק ואת המנגנונים הדמוקרטיים באופן שיעבוד לטובתם, ויאפשר להם לעשות ככל העולה על רוחם.

באופן הזה, הופכת הדמוקרטיה שהייתה במקורה ליברלית ומקדשת זכויות אדם, לקליפה חלולה שנראית אולי כמו דמוקרטיה, אבל חוקיה מבטיחים הנצחה של שלטון הרודנות ופגיעה בזכויות הפרט.

ה"דמוקרטיה" הופכת להיות לא ליברלית, אך היא מקפידה לפעול במסגרת החוק, אותו דאג הרודן לשנות כך שיתאים לו.

באופן זה, נהרסים מנגנוני האיזון והבלמים המובנים בדמוקרטיה. מנגנוני הביקורת נעלמים או מאויישים באנשי הרודן. ערוצי תקשורת ביקורתיים נסגרים או מורעבים עד סף פשיטת רגל ונמכרים לטייקונים שתומכים ברודן.

ערוצי התקשורת החדשים, או המחודשים, מקפידים לשיר את תהילתם של הרודן וממשלתו, ומפסיקים למלא את תפקידם ככלב השמירה של הדמוקרטיה.

דמוקרטיה חלולה

בכל המשטרים שהלכו במסלול הזה, הציגו הרודנים שבדרך את פעולותיהם כאילו הן נעשות לצורך קידום הדמוקרטיה ושלטון החוק, ובכך הצליחו לבלבל חלק לא קטן של האזרחים. ברוב המקרים, עד שהבינו האזרחים מה קורה, הפכה הדמוקרטיה שלהם לדמוקרטיה חלולה.

דוגמאות ל"דמוקרטיות" כאלה: ונצואלה, אקוודור, טורקיה, רוסיה, הונגריה ופולין.

הצעדים לקראת רודנות בחסות החוק

שפלי מבחינה בצעדים הבאים בתהליך שמוביל למה שהיא קוראת "רודנות בחסות החוק":

1. ניצחון המנהיג בבחירות הוגנות וחופשיות.
2. פירוק מנגנוני הביקורת המגבילים את הרשות המבצעת.
3. השתלטות על בית הנבחרים או הפיכתו ללא רלוונטי.
4. הכפפת בית המשפט לרשות המבצעת ע"י רפורמות ומינוי נאמנים. בהונגריה, למשל, הקדימו בחוק את גיל הפרישה של השופטים, שלחו רבים מהם לפרישה מוקדמת, והחליפו אותם בעושי דברו של המשטר.
5. הצבת נאמנים בתפקידי מפתח (תובע כללי, ועדת הבחירות, ועדה לבחירת שופטים וכו').
6. השתלטות על אמצעי התקשורת ושיעבודם למסרי הממשלה.
7. דה-לגיטימציה של ארגוני חברה אזרחית ומפלגות אופוזיציה.
8. שינוי חוקי הבחירות באופן שמבטיח ניצחון בבחירות עתידיות.

כשל #8 – המתקפה על הדמוקרטיה בישראל

מאמרה של שפלי הופיע לפני שזכינו כאן בישראל בממשלת ה"מלא מלא" (להלן 'ממלמ"ל').

אם מישהו מזהה כאן משהו מוכר ממקומותינו, אין זה במקרה. הממלמ"ל בישראל כבר עשתה צעדים משמעותיים המקבילים לסעיפים 1-7 למעלה, ובחלקם אף הצליחה.

הממלמ"ל השלימה את החרבתה של הרשות המחוקקת, הכנסת, כגוף משפיע ומאזן. הכנסת של היום הפכה לחותמת גומי של הממשלה.

משם ריכזה הממלמ"ל את מאמציה בניסיון השתלטות על הרשות השופטת, הגוף האחרון שמסוגל לבקר אותה באופן אפקטיבי.

תחת הכותרת "רפורמה משפטית" ביצעה הממשלה (ועדיין מבצעת) הסתערות על בית המשפט ומוסד היועץ המשפטי. המטרה: חיסול החומה האחרונה לפני רודנות.

גם כאן, לפי המתודולוגיה שזיהתה שפלי, משתמשים במושגים כמו "רפורמה" ו"חיזוק הדמוקרטיה" כדי לבלבל את האזרחים.

אזרחים רבים יסכימו שלמערכת המשפט שלנו תועיל רפורמה, ורובנו מעוניין בחיזוק הדמוקרטיה. אך, משהיכרנו את המודל לחיסול הדמוקרטיה של שפלי, קל לראות שמה שהציעה הממלמ"ל הוא משהו אחר לגמרי. זאת איננה "רפורמה לחיזוק הדמוקרטיה", אלא עוד צעד לפי המתכון של שפלי, בדרך לריקון הדמוקרטיה מתוכן.

מדינות כמו טורקיה, הונגריה ובמידה רבה פולין, עשו כבר את כל הדרך והיום הן רודנויות בחסות החוק.

כאילו כדי לחדד את הנושא הזה, נתקלתי לאחרונה בסיפור שהופיע באחד העיתונים. הכותב טען שמדובר באירוע שקרה, אך כיוון שזהו מקור יחיד, אני מעדיף להביאו כמשל:
לפני שנים, הגיע אל חבר בעל השפעה במפלגת השילטון בארץ צעיר מבולבל ונטול כריזמה, שביקש להתקדם בשורות המפלגה. הצעיר ביקש להציג לאיש הצעה שהגה לטיפול במערכת המשפט.
אחרי ששמע את ההצעה, אמר האיש לאותו צעיר:
"מה שאתה מציע זאת דיקטטורה. העם לא יקבל את זה וידיח אותנו מיד בבחירות הבאות."
"לא," השיב הצעיר המבטיח, "זה לא יקרה, כי בשיטה שאני מציע אנחנו נישאר תמיד בשילטון".

לאן זה מוביל אותנו?

עד ה-7 באוקטובר, הגורם היחיד שעצר את ממלמ"ל מלעשות את כל הדרך לריקון הדמוקרטיה מתוכנה, הייתה תנועת המחאה. אפשר לומר בביטחון מלא, שלולא תנועת המחאה, היינו היום דמוקרטיה, בערך באותו אופן בו הונגריה או פולין הן דמוקרטיות.

המקום אליו הביאה אותנו הממשלה הנוכחית, ממתג את ישראל, בהדרגה, בחבורה של מדינות שכל מדינה מערבית תרצה להתרחק מהן. ניתן לראות זאת כבר היום.

עם מי בדיוק נרצה לשלב ידיים, כאשר ניראה כמו טורקיה?

אם לא נשכיל לשמור על ערכי הדמוקרטיה הליברלית, ניפול לתהום, טובי בנינו יעזבו, והדרך לחורבן בית שלישי תהיה קצרה.