"בואו נדבר דמוקרטיה": פרחים ודגלים, יוצרים שיחות מזדמנות בין מגזרים

במסגרת מיזם שהחל לפני שנה וחצי, בשם "בואו נדבר דמוקרטיה", יוצאים מתנדבים לרחובות חיפה ומקומות נוספים ברחבי הארץ, מחזיקים פרחים ודגלי ישראל במטרה ליזום שיחות מזדמנות עם עוברים ושבים. המיזם שואף לבנות מחדש את האמון בין המגזרים השונים בישראל ולחזק את הדמוקרטיה דרך שיחות כנות ומכבדות. המתנדבים מאמינים כי דיאלוג פתוח וקשוב הוא המפתח ליצירת שיח אמיתי בין האזרחים.

"מדאיג שיש עדיין ציבור גדול שתומך במנהיגים"

"כולנו מודאגים וכואבים מהכיוון אליו הולכת ישראל: היא צועדת למקום לא דמוקרטי ולא טוב," אומר משה כצנלסון, אחד ממובילי ארגון "בואו נדבר דמוקרטיה". "מה שמדאיג עוד יותר הוא שעדיין יש ציבור גדול שתומך במנהיגים שלוקחים אותנו לכיוון הזה. לפעמים נדמה שאין עם מי לדבר, שהמחנה הדמוקרטי לא יהיה אף פעם גדול מספיק כדי להשפיע, אבל אנחנו מאמינים שאפשר לשנות ולהרחיב את המחנה."

כצנלסון מסביר כי המיזם נולד מתוך ההבנה שיש להחזיר את הדיאלוג הפתוח לשיח הציבורי. "כבר כמעט שנה וחצי שאנחנו יוצאים כל שבוע לעשרות מקומות ברחבי הארץ. אנחנו מציבים דוכן ליד מרכזי קניות, מושיטים פרח לעוברים ושבים ומזמינים אותם לשיחה, לא להרצאה. שיחה אמיתית עם הרבה הקשבה, חיבור אנושי, ודיבור על המצב במדינה ועל דמוקרטיה."

המטרה – להגדיל את המחנה הדמוקרטי

לאחר מאות שעות שיחה שהתקיימו ברחבי הארץ, כצנלסון מתאר כי המיזם הוכיח את עצמו. "אנחנו רואים שזה עובד, יש עם מי לדבר. אנשים שמתחילים בשיחה צעקנית מסיימים בחיוך ובחיבוק. יש מי שמגיע עם חשדנות או ייאוש, ומסיים בדיון מעמיק על דמוקרטיה ועל איך לבנות כאן מדינה טובה יותר. אנחנו מאמינים שהשינוי קורה בצעדים קטנים אבל בטוחים, וששיחות פנים אל פנים הן הדרך האפקטיבית ביותר להוביל שינוי חברתי. רשתות חברתיות או הפגנות לא גורמות לאנשים לשנות עמדות, אבל שיחה אמיתית מביאה לפתיחות ואמון."

כצנלסון מדגיש כי המיזם לא מסתפק רק בשיח על דמוקרטיה, אלא מתמקד גם בהחזרת האמון בין אנשים מרקעים שונים. "אנחנו מבינים שאין דרך אחרת להגדיל את המחנה הדמוקרטי מלבד לשוחח, להקשיב ולבנות יחסים של אמון. רשתות חברתיות לא באמת משנות דעות, והפגנות גורמות להחרפת המחלוקות. רק מפגש אישי ברחוב יכול לבנות את האמון והפתיחות הנדרשים לנקודת מבט חדשה."

שיח חוצה מגזרים

פיה רוטשטיין, אחת הפעילות המרכזיות במיזם בחיפה, מספרת כי חיפה היתה בין הערים הראשונות שהחלו לפעול במסגרת המיזם, שהתחיל בפברואר 2023. "הדוכנים הראשונים שלנו היו בנשר ובטירת הכרמל, ומאז אנחנו פעילים בקביעות. אנחנו קבוצה מגוונת, כולנו מתנדבים בזמננו הפנוי. יש בינינו אנשי אקדמיה, מורים, מהנדסים ואנשי מקצועות שונים, וכולנו רואים חשיבות גדולה במפגשים האנושיים הללו."

שאלות של זהות

רוטשטיין מתארת את חוויותיה משיחות שקיימה ברחובות חיפה, כולל מפגש משמעותי עם חרדים בהדר. "יצאנו עם פרחים לפינת הרחובות ארלוזורוב ומיכאל. פגשנו אנשים מהמגזר החרדי שהיו מסויגים בהתחלה, וחלקם אפילו נזפו בילדים שבאו לשוחח איתנו. אבל לאורך השיחה גילינו שיש המון עניין והקשבה. אחד המפגשים המשמעותיים ביותר היה עם בחורה חרדית שעובדת בגן חילוני, שייצגה את הפוטנציאל של חיים משותפים. בהמשך קיימתי שיחה ארוכה עם שני חרדים אמריקאים שהיו פתוחים לדון במגוון נושאים, מההפיכה המשפטית ועד שאלות של זהות יהודית."

"על הרבה לא הסכמנו"

רוטשטיין מספרת כי השיחות הללו מאפשרות לה להגיע להבנות חדשות גם במצבים של חילוקי דעות עמוקים. "השיחות הארוכות והעמוקות עם אנשים מהמגזר החרדי תמיד מספקות הזדמנות ללמוד ולגלות עמדות חדשות. גם כשלא מסכימים, יש רצון להקשיב וללמוד זה מזה. למרות שהשיחה עם אותם חרדים הסתיימה בכך שלא הסכמנו על הרבה, היא היתה מלמדת ומכבדת. היה ברור לי שהם רואים ביהדות רק דת, בזמן שאני רואה אותה גם כלאום. השיח בינינו שיקף את הפערים הללו, אבל הוא גם אפשר לשמור על כבוד הדדי."

"המיזם נולד מתוך תנועת המחאה נגד הממשלה"

אחד המתנדבים הפעילים במיזם, קובי דונר, בן 35 מחיפה, מספר מדוע ההתנדבות ב"בואו נדבר דמוקרטיה" משמעותית עבורו. "המיזם הזה נולד מתוך תנועת המחאה נגד הממשלה הנוכחית, כשהבנו שההפגנות אמנם חשובות, אך הן לא מגיעות לכל הציבור, במיוחד לא לאלו שחושבים אחרת מאיתנו. לכן, החלטנו לקדם שיח ישיר ואישי באמצעות מפגשים פתוחים ברחוב."

דונר, שמגיע מרקע ציוני וליברלי, מדגיש כי ההתנדבות נותנת לו תקווה גדולה. "אני דור 18 בארץ, וגדלתי על ערכים של עשייה פוליטית והתנדבות. השנים האחרונות, במיוחד מאז שהממשלה הנוכחית החלה לפעול, מעוררות בי מצוקה עמוקה. ההתנדבות נותנת לי תקווה כי אני רואה שגם בקרב מצביעי ימין יש אנשים שמוכנים לשוחח ולהקשיב, גם אם הם לא מסכימים איתי. השיח הזה מאפשר למצוא נקודות משותפות ולבנות גשרים."

דמוקרטיה ולימודי ליבה

דונר מספר כי במהלך פעילותו פגש אנשים מגוונים, כולל חרדים ונערים בגיל גיוס. באחד המפגשים בשכונת גאולה, דיבר עם אדם חרדי, אב לשישה ילדים, שאמר לו: "בוא ננסה להגדיר קודם מה זו דמוקרטיה." השיחה התפתחה לדיון מעמיק על ערכים דמוקרטיים כמו שוויון וזכויות אדם. "השיחה הזו גרמה לי להבין עד כמה אנשים רבים לא מודעים לערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה. עבור חלקם, דמוקרטיה היא רק צורת שלטון שבה הרוב קובע, אך יש הרבה מעבר לכך."

דונר מוסיף כי מפגשים אלה ממחישים לו עד כמה חשוב לחנך לערכים דמוקרטיים ולימודי ליבה. "אנשים חושבים על לימודי ליבה במונחים של מדעים ואנגלית, אבל בעיניי לא פחות חשוב חינוך לערכים של שוויון, סובלנות ושלום. רק כך נוכל לבנות כאן חברה טובה ומשגשגת."

יש גם תגובות קשות, אבל הרבה אופטימיות

למרות שהשיחות בשטח לרוב חיוביות, דונר מציין כי לעיתים המתנדבים נתקלים גם בתגובות קשות, כולל קללות ונאצות. "באחת השיחות, נער ששוחח איתי שאל האם אין בי יצר נקמה בעקבות האירועים הקשים. זה היה קשה לשמוע, כי אני מאמין שיצר הנקמה לא מוביל אותנו לשום מקום טוב. הביטחון שלנו לא ישתפר אם נפעל מתוך נקמה, אלא אם נקדם ערכים אנושיים ומנהיגות מוסרית."

למרות הקשיים, דונר מתאר כי הוא שואב אופטימיות מהעשייה עצמה. "העשייה שלנו נותנת לי תקווה. כשאנחנו מקשיבים באמת, גם מקשיבים לנו. השינוי הוא איטי, אבל הוא קורה – ואני מאמין שבסופו של דבר נצליח לשפר את המצב במדינה."