היא: אני ואתה זה אחד
אני נעה באי נוחות
הוא: מה אחד, אני בקושי מסתדר עם עצמי , גם ככה אין לי אוויר …
היא: פונה אלי, מה את אומרת?
מה אני לא צודקת?!
אני: יש מושג שמתאר בדינמיקה הזוגית שלכם את שמתחולל פה הרגע,
״אשליית המיזוג״
קרי, אני ואתה זה אחד מול חופש הנפרדות.
האמירה הזו של אנחנו אחד נשמע רומנטי ויפה ובעצם הוא נורת אזהרה.
האחד הזה עלול ״לבלוע״ את שניכם כי אז אין נפרדות, אין מקום לקשר בריא, יש היטמעות ללא גבול שמגדיר מי אני ומי אתה.
מכאן הנכון הוא להסכים ולקבל
שאת עיגול
אתה עיגול
ואתם שני עיגולים נפרדים שנושקים זה לזה.
לעיתים אתם קרובים, באחר רחוקים, יש שמאוחדים, אך כל עיגול הוא אינדיוידום בפני עצמו, שמגיע לקשר עם ההסטוריה האישית, מתוך הקונסטלציה המשפחתית בה גדל ובו נטמעו הרגלים, אמירות,
תויות ש…
אם צלחנו והגענו להבנה הזו, נוכל להתפנות להכיר בבעיותינו הלא פתורות, שמקורן בעברינו ובפצעי ילדותינו, ונוכל לקחת עליהן אחריות מתוך שאנחנו ״בעלי הבעיה״, אין הכוונה שנשאר לבד עם הבעיה…
המיקוד הזה בא, על מנת שמכאן נוכל לבקש עזרה גם מבן/ בת הזוג.
עזרה במקום השלכה והאשמה.
בקשר הזוגי עולה השתקפות הדדית של בעיותינו.
בתלמוד נאמר: ״כל הפוסל במומו פוסל״.
ההסכמה לבוא באחריות ולראות בבן/בת הזוג כטריגר להצפת הבעיה ולא כבעל או כמקור הבעיה, ההסכמה הזו, פותחת ערוץ תקשורת חדש שיש בוא אפשור לשיח, וכאמור, ללא השלכה והאשמת האחר.
המודעות לכך היא הדרך הנכונה לרפא את פצעינו בתוך מערכת היחסים שלנו. כמו באופן סימבולי, להיות ״הרופא״ המסייע בריפוי של האחד את השני.
ריפוי שמביא לצמיחה אישית וזוגית.
ריפוי שמביא לקשר שיש בו התנהגות של אהבה, האומרת כבוד, הערכה ומודעות לרגישויות האחר, לחברות שיש בה אינטימיות והקרבה מתוך קירבה (לא קורבן).
• אנחנו נולדים לתוך מערכת יחסים.
• אנחנו נפצעים בתוך מערכת יחסים.
• אנחנו נרפאים מתוך מערכת יחסים. / ד״ר הרוויל הנדריקס , פסיכותיראפיסט שיטת אימאגו.