החלטה כלשהי דורשת זמן. התלבטות…מחשבות בעד ונגד…כדאיות…חשיבות וסתם הרהורים. האם בסופו של דבר נקבל את ההחלטה הטובה ביותר. אני משתמש בהקדמה זו כדי לספר סיפור על החלטה קשה ללא אפשרויות בחירה אלא להחליט את מה שברור.
האם בהחלטה שיש בה התלבטות בת שנייה, נביא בחשבון את שבליבנו ולא חסר: מחשבות רעות, ניאוף וזנות, רשע, רמייה ושקרים, גנבה ורצח, חמדנות וזימה, שנאה וקנאה, גאווה וסכלות, זחיחות והתנשאות.
הסיפור הבא עורר ויכוח נוקב על ההחלטה על מסירות או בגידה. אולי סיווג תחת הגדרה אחרת יפתור את הבעיה?
בשנת 1940 ניסו הגרמנים להכריע את בריטניה בכל מחיר, במטרה להעביר את מירב הכוחות לקרב הגדול באמת מול הצבא האדום.
המפקדה הגרמנית הגתה רעיון חדש שיביא לכניעתה של בריטניה. לבחור עיר ולהפעיל עליה את כל העוצמה ולהביא להריסתה המוחלטת ולהרג מקסימלי.
העיר שנבחרה היא קובנטרי. עיר בת 250,000 תושבים שלא סבלה מהמערכה עד כה ולכן הייתה ללא הגנה של חיל-האוויר המלכותי וללא מערך של תותחי נ.מ. מערך המקלטים רעוע והתושבים לא רגילים בעמידה בלחץ מסיבי של הפצצות.
צוות מומחים בריטיים הצליח מזה מספר שבועות, לפצח את הצופנים הסודיים של הגרמנים. כל תוכנית ההרג בקובנטרי נחשפה בפני הצוות, שחלק את סודו עם צ'רצ'יל בלבד, שהחליט לא לשתף אף אחד בהחלטותיו. עליו להקריב את קובנטרי ללא אפשרות אזהרה ותגבור כוחות, דבר שיגרום לגרמנים להבין שהקוד פרוץ ועליהם לשנותו.
צ'רצ'יל ישב עם בקבוק ויסקי עד כמעט אובדן חושים, בשעה שהנאצים הורסים את העיר עד היסוד. אלפיים הרוגים ואלפי פצועים היה המחיר ששולם עבור שמירת סודיות הקוד הפרוץ. השליטה בצופנים סייעה רבות להכרעת המלחמה ולהבסת הצבא הגרמני.
בתחילת 1945 בחר צ'רצ'יל בעיר דרזדן בגרמניה, עיר בעלת מרכז תעשייתי גדול ובמשך שלושה ימים ולילות הפציצו מטוסי בנות הברית את העיר והרסוה עד היסוד. עשרות אלפי הרוגים ולמעלה ממאה אלף פצועים. 72 שעות של הפצצה לא היו צורך צבאי מלא, אלא פעולת נקם על הפצצת קובנטרי.
האם בגד צ'רצ'יל בבני עמו בהקריבם להפצצות הנאצים? האם בגידה זו הפכה להצלת רבים על ידי קיצור המלחמה? שאלות רבות יש ותשובות רבות אין.
השעה בין חצות לפתיחת המאפיות. חנה רעייתי התעוררה בצעקות קורעות לב. התרופות נגד כאבים אינן עוזרות. התרוצצתי בדירה עם כוס מים, אולי מגבת רטובה. השכנים בבית ממול בוודאי התעוררו, אך זו לא פעם ראשונה וכולם ידעו שחנה חולה וסובלת מכאבים.
הם שומעים את הצעקות ויודעים שאין כאן בעל מכה אלא חולי. אף אחד לא מקיש על הדלת עם פיג'מה, אולי זקוקים לעזרה, יודעים שאני לבד. הילדים בוכים בתחילה בהיסטריה ואז מתעייפים, נרגעים ובוכים רגיל. אורן כבר בן חמש. רצתי למיטה שלו, מנסה להרגיע, משם למיטה של חנה שמתפתלת מכאבים. היא אינה מסוגלת להגן על גוריה, ילדיה כפי שהתרגלה בעבר.
השעה בין חצות לפתיחת המאפיות. בשום אופן לא חשבתי על קובנטרי ועל ההחלטה המורכבת של צ'רצ'יל. אין גם מקום להשוואה בין שתי הסיטואציות, אך כשכתבתי את הדברים חיפשתי דוגמא להחלטה גורלית קיצונית.
באותה שעה, עבורי, לעזוב את שני ילדים הקטנים לבד בבית בוכים ולקחת את חנה לבית-החולים, לחדר מיון, זו החלטה הרת-גורל. משפחתי היא כל עולמי ועלי להחליט במהירות.
אספתי את איריס ואורן לשיחה מהירה, הסברתי את המצב, הם הפסיקו לבכות והבטחתי שאחזור במהירות לאחר שאימם תקבל תרופה מרגיעת כאבים. כך יצאתי מהבית עם לב קרוע לאחר החלטה לא קלה. על בקבוק הוויסקי ויתרתי.
השחקנית היהודית הדי לאמאר, עבדה על שיבוש הצופן הגרמני. תגליותיהם משמשות גם כיום בטכנולוגיות מודרניות.
הסיפור על הצופן הפרוץ שחשף את תכנית הריסת קובנטרי מזכיר את סיפור צופן האניגמה. כדי לא לחשוף את פענוח הצופן אפשרו לגרמנים לנצח בכל מיני קרבות וכן להטביע צוללות.