הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.

בטור זה נציג בכל שבוע פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח השבוע.

אספרג החורש

שיח או מטפס קוצני וסבוך. חסר עלים רוב ימי השנה, שגובהו 300-50 ס"מ. לעיתים הוא מטפס על ענפי עצים עד צמרותיהם. בבתה ובחורש הפתוח גדל בדרך כלל כשיח סבוך.

ענפים: מתוך קנה-שורש בקרקע יוצאים ענפים חד-שנתיים. קצה הענף בהתחלה רך ואכיל, וכך הוא מתפתל תוך גידולו סביב ענפי צמחים אחרים, בהמשך הוא מתקשה.

עלים: על הגבעול צומחים עלים מנוונים דמויי קשקשים, ומחיקם יוצאים ענפים מקוצרים ירוקים וקשים דמויי מחט (פילוקלד), המתפקדים בהטמעה כעלים. הם דקים וקצרים, אורכם 5–15 מ"מ, מסתיימים בקוץ חום.

פריחה: אספרג החורש פורח בכל חודשי השנה, בעיקר בסתיו, בחודשים: ספטמבר – אוקטובר.  

פרחים: הפרחים זעירים קוטרם  5-3 מ"מ צבעם צהוב-ירקרק ולהם 6 עלי עטיף פתוחים לרווחה.
הצמח דו-ביתי- פרחיו חד מיניים, כלומר פרחי הזכר והנקבה ממוקמים על צמחים נפרדים.

פרי: הפרי ענבה עסיסית ירוקה, קוטרה 6–9 מ"מ, צבעה הופך עם הבשלתה לאדום ובהמשך לשחור, הענבה נאכלת על-ידי ציפורים, המפיצות את הזרעים בלשלשת.

תפוצה: האספרג שכיח למדי בבתה ובחורש בכל רחבי החבל הים-תיכוני.
תפוצתו בארץ: גולן, חרמון, גליל, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, בקעת הירדן.

תעודת זהות

מקום לפגוש את הצמח השבוע

כניסה דרומית לחורשת הארבעים, בפניה שמאלה כ- 600 מטר דרום מערבית  על כביש 672  מהכניסה הראשית לפארק הכרמל.

• סע מחיפה בדרך אבא חושי – כביש 672 לכיוון דרום מזרח.
• צא שמאלה (לכיוון צפון מזרח) לדרך כורכר מכביש 672  כ- 600 מטר דרום מערבית מהכניסה הראשית לפארק הכרמל.
• המשך בנסיעה על דרך הכורכר כ-400 מטר עד משטח חניה בצד ימין של הדרך .
• רד מזרחה מהרכב משטח החניה לשביל רגלי רחב (השביל חסום לכניסת רכב) המוביל לחורשת הארבעים. בצידו הימני של השביל לפני רחבת הכניסה של חורשת הארבעים, בצמוד לתחילת גדר תוכל לראות צמח פורח של אספרג החורש מסומן במעגל אבנים.
• למיטיבי הלכת תוכלו לראות עוד פרטים של אספרג החורש בשביל שפונה שמאלה מהבאר שבירידה מחורשת הארבעים.

אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על אספרג החורש.

האגדה על אספרג החורש

בעומק החורש, בין סלעים אפורים וערמות עלים יבשים, צמח לו צמח רזה וירוק בשם אספרג החורש גבעוליו היו דקים, קוציו קטנים אך חדים, והוא טיפס בעקשנות על כל מה שעמד בדרכו: סלע, גדר או שיח.
יום אחד, כשעלתה השמש מעל העצים, שמעה הַחֲרוּבָה הזקנה אותו לוחש לעצמו:
"הלוואי שיכולתי להיות עץ חזק וגבוה, כמו האלון, עם צל רחב וענפים מתנופפים ברוח."

החרובה חייכה בקול חרישי:
“אספרג קטן,” אמרה, “לכל אחד יש תפקיד. אתה אולי לא עץ, אבל גם בך מסתתר פלא.”

האספרג נאנח. “איזה פלא יכול להיות בי? אני רק גבעול עם קוצים."

,אבל אז הגיעה הצפורית, ציפור קטנה וזריזה, שהתעייפה ממעופה.
אפשר לנוח עליך קצת?” שאלה.
“אבל יש לי קוצים!” התרעם האספרג."
“דווקא מצוין,” חייכה הציפור, “כך לא יוכלו להגיע ולפגוע בי הנמיות והחתולים.”

מאותו יום באו עוד ועוד יצורים קטנים: לטאות, חרקים וציפורים אחרות, למצוא מחסה בין ענפיו הדקים של האספרג. הוא הבין שקוציו, שחשב שהם חיסרון, הם בעצם מגן לחיים רבים בחורש.

בערב אחד, כשנפרש השקט על היער, לחש לו הרוח:
“ראה, אספרג, לא צריך להיות גבוה כדי להיות חשוב. מספיק שתהיה אתה: חזק, נאמן, ונותן מקום לאחרים לנוח.”

מאז, כשהשמש עולה והטל מנצנץ על עליו, האספרג מזדקף בגאווה קטנה,
הוא יודע, גם צמח קטן וקוצני יכול להיות לב גדול של החורש.