בחודש ינואר 2010 עשרות שנים לאחר שעזבתי, לא ברצון, את העיר חיפה, גבר הגעגוע לעמק-הזיתים, רחוב בו צברתי חוויות לרוב. שיתפתי ברעיון את חברי משה כרסנתי ששמר אמונים לחיפה מתוך קריית-ביאליק מקום מגוריו.
ביום חורפי קריר ומלא אור נקבע סיור בחברת המיועדים. כרסנתי זימן את חיים סימוני, את גדעון ויינשטיין ואת אהרון שמש. אני ניסיתי לאתר חבר ותיק וחובב נוסטלגיה חיפאי ידוע, אורי שרון, עיתונאי המגיש במשך שנים פינה מרתקת בתכנית הרדיו של מושיק טימור 'שישי אישי'. הצלחתי לאתרו ושוחחנו כאילו לא חלפו כמעט יובל שנים שלא התראינו. סיפרתי לו על הסיור המיועד ו'אולי מתוך פחד' תוך שניות הסכים ליטול חלק במפגש שורשי שכזה.
המוהיקני האחרון הריהו סיני גרוסמן, חבר ילדותינו שחי שנים רבות בארה"ב ובדיוק הגיע לביקור מולדת ארוך טווח, בן כמה חודשים. הזדמנות מצוינת לחטט בעבר. חיטוט בעתיד הוא מענינו של העתידן, ובהווה קשה לחטט כי תקופת חייו היא שנייה, אם כך נשאר בתחום בו בחרנו לעסוק.
התאריך נקבע והודעה בהולה יצאה בקוד סודי לכל הצוות שנבחר למשימה.
המפגש נקבע בשעה 10:27 ברחוב עמק הזיתים ומקווים שביום חמים שכזה לא ירד גשם. הרחוב נקרא בשם זה לא בשל עצי השסק הרבים שצמחו בו, אלא בגלל עצי זית אדירי ממדים, שחוו שלטונם של כמה פולשים וכובשים בהיסטוריה שלנו.
עם הזמן נתמעטו העצים, אך עדיין מפארים פינות חמד בשכונה ומשמשים כבסיס אימונים לילדי קומנדו הנחים ממשחקי המחשב, אם ישנם עדיין כאלו. המטרה להגיע לצמרת ועל העץ הזקן מוטלת המשימה לשאת את כובד משקלנו לבל ניפול. פה ושם נשמעה חריקת כאב של ענף מזדקן, אך הימים ימי צנע וגופנו הכחוש לא העיק על שריריו הרופסים של עץ הזית שבוודאי, ברוב ניסיונו, כבר ידע מי יהיה אלוף בטיפוס ומי יהיה לבלר.
בשעה המיועדת כולם כבר עמדו במקום, סקרנים ומלאי נכונות. מכיוון שברחוב זה ביליתי את ילדותי, סיפרתי כמה סיפורים על השכונה אליה הגעתי בגיל שש. שכונות עמק-הזיתים, רחוב קסל ובן-יהודה היו מלאות בילדים בכל הגילים ופועל יוצא של "ילדים זו שמחה" אלו הרפתקאות לרוב. המעשה הראשון שעשינו כחבורה, זה תצלום לוחמים למזכרת נצח. טרם סיפור, טרם טיול שורשים, אנחנו מונצחים בתמונת מחזור עם חיוך על הפנים, כמו יחידה מגובשת הפועלת יחדיו מזה זמן.
הצלם, עיתונאי בשם רשי חדיד שעבר, לתומו, במקום, הנהן בפליאה על רעיון השורש, צילם והמשיך בדרכו, לא לפני שהבטיח להנציח את תמונת היחידה במקומון של העיר חיפה. רשמתי את כתובת המייל שלו מבלי שידעתי שהרעיון לא יסתיים באותו מפגש, אלא ימשיך באון לשנים רבות או עד שתגיע קורונה.
עמדנו ליד בית מס' 7 והסיפורים על ילדי השכונה זרמו.
עץ הזית הזה היה אדיר ממדים כשהייתי ילד. אז אפשרות אחת היא שאני גדלתי והוא רזה קצת, או שקצב עוכר-עצים, גדע שני ענפי ענק עבים שהגיעו מעל קומה שלישית של הבניין.
המסע החל לאחר מסכת הסיפורים והיעד: רח' בן-יהודה. גדעון ויינשטיין וכרסנתי, בילו את ילדותם תוך צמיחתם לנערים בשכונה זו. נעצרנו ליד כל בניין כדי לשמוע על קורותיו של כל אחד ואחד.
מעולם לא טרחתי בילדותי להרים את עיני לגבהים. עכשיו גיליתי בתים ישנים בעלי אופי של התקופה, עצים וצומח פרא, שיד אדם לא טיפלה בהם מזה זמן. במשך שנים כילד בשכונה לא השכלתי לראות מראות אלה שגיליתי בדקות כבוגר. ברחוב הרצליה עמדנו מול מגרש חנייה שהכיל עד לפני שנים מספר את קולנוע "אוריון".
איש איש וסיפוריו על ההצגות היומיות, הצרחות ההיסטריות עם הופעת הגיבור הבא להציל את אהובתו מידי הרעים ומחיאות כפיים סוערות לעודדו. פס התרגום שרץ על מסך צר בנפרד ולא פעם איחר או הקדים את התמונה שעל המסך הגדול. כל הילדים של התקופה למדו קרוא וקרוא מרצועת התרגום שרץ במסך צר נפרד, בצד שמאל של המסך הגדול…. שלא היה כל-כך גדול.
ממול גליתי את הספר הזקן, שסיפר את שיער ראשי בילדותי. כבר אז היה זקן ועדיין מופיע כל בוקר למספרה. מטאטא, מנקה וממתין ללקוח שיבוא. איש לא בא ואיש אינו מצלצל. הוא לא זכר אותי וכנראה שכח דברים רבים. זה קורה, לפעמים, כשמתקרבים לגיל מאה.
לאחרונה עברתי במקום והיה סגור. כנראה לכבוד יום הולדתו המאה החליט לפרוש לגמלאות ולהתמסר לפיסול בקרמיקה או תחביבים אחרים ואולי לנינים.
הסיבוב המרתק מגיע לקיצו ומשאיר טעם של עוד. כל אחד חושב על כך בליבו, כנראה. מחכים להזדמנות להעלות את הנושא. ההזדמנות הגיעה הרבה יותר מהר משחשבנו. אין מתאים יותר מניגוב חומוס לבטן הומה ולסיכום בוקר שורשי כל-כך.
"אבו-מרואן" נבחר להיות בית-החומוס שיכיל אותנו לניגוב בתוספת רשמים מהחוויה שעברנו. תוך שיחה העלה מישהו את הרעיון שאפשר להיפגש שנית לסיור במקום אחר. כך נרקם הרעיון ל'הוראת קבע' הכוללת סיורי שורש חודשי, בחיפה שלנו ובסיומו לקנח בחומוס קבוצתי במסעדה שנבחרה על ידי רוב החברים 'אבו-יוסף' בעלת מגרש חניה קטן.
שעת המפגש שלנו נשארה 10:27 לשנים רבות במשך 99% מהמפגשים וזה הרבה יותר מאחוזי החיסונים של 'פייזר' המגיעים עם כמה שטיקים בקושי ל – 95%.
