מי שעובר במתחם שבין דרך הים (118–120), רחוב התמר ורחוב אגמון שבכרמל המערבי, עשוי לראות בארבעת בנייני המגורים שבמקום עוד מקבץ שיכונים טיפוסי משנות ה־60, הממתין ל״התחדשות עירונית״, מבלי להעלות בדעתו שמאחוריהם מסתתר סיפור יוצא דופן.
הקומונה הברזילאית
סיפורו של המתחם, המוכר כ״הקומונה הברזילאית״, מתחיל בסוף שנות ה־50 של המאה הקודמת, בקרב הקהילות היהודיות בערים סאו פאולו, ריו דה ז׳נרו ורסיפה שבברזיל. באותה תקופה התארגנה קבוצת משפחות יהודיות, חברי מפ״ם, בעלי השקפת עולם ציונית־סוציאליסטית, במטרה לעלות יחד לישראל ולהקים מסגרת מגורים קהילתית.
הקבוצה, שמנתה 17 משפחות ונקראה ״פלוגת עלייה א׳ של מפ״ם מברזיל״, התגבשה בסיוע שליחי התנועה מישראל. אחד מהם, אהרן חרנש, איש השומר הצעיר, הציע להקים מעין קיבוץ עירוני – מסגרת שתאפשר לחבריה להשתלב בחיי העיר ובמקצועותיהם, תוך שמירה על חיי קהילה ועזרה הדדית.
ההכנות לעלייה נמשכו כארבע שנים וכללו לימודי עברית, ביקורים בישראל ובחינת אפשרויות התעסוקה והמגורים. ראש עיריית חיפה, אבא חושי, שהתלהב מהיוזמה, סייע בהקצאת שטח בכרמל המערבי להקמת מתחם מגורים שכלל ארבעה בניינים, שנבנו בידי חברת ״שיכון עובדים״. חברי הקומונה רכשו את הדירות עוד בהיותם בברזיל.
הקבוצה הגיעה לנמל חיפה ב־28 במאי 1964. משפחות הקומונה התגוררו אומנם בדירות נפרדות, אך קיימו חיי חברה ותרבות משותפים. חבריה ניהלו את ענייניהם באמצעות אסיפות וועדות, חגגו יחד את החגים וקיימו אירועים קהילתיים. לצד זאת פעלה מערכת עזרה הדדית, שכללה קופה משותפת לסיוע למשפחות שהתקשו למצוא עבודה ורכישה מאורגנת של מצרכי יסוד.
בני בלוך, שהגיע למתחם בהיותו בן ארבע, זוכר במיוחד את הצפייה המשותפת במשחקי המונדיאל. החברים היו מוציאים טלוויזיה אל המרחב המשותף, מתכנסים לצפות במשחקים ושותים קשאסה, המשקה הברזילאי המסורתי, כדי לחגוג ניצחונות או להתנחם לאחר הפסדים.
אורח החיים הקהילתי האינטנסיבי נמשך עד סוף שנות ה־70. עם התבגרות הילדים ועזיבתם את בתי ההורים הצטמצמה בהדרגה הפעילות המשותפת, אך קשרי החברות בין המשפחות ובני הדור השני נשמרו לאורך השנים.

על הבניינים
מתחם המגורים הוקם בראשית שנות ה־60 על מגרש משולש, התחום על ידי הרחובות דרך הים, אגמון והתמר. ארבעת בנייני המגורים נמצאים בדרך הים 118 ו־120 וברחוב אגמון 1 ו־3.
מבחינה אדריכלית, הבניינים משתייכים לטיפוס בנייני השיכון שהיה נפוץ בישראל בשנות ה־50 וה־60, והתאפיין בתכנון פשוט, חסכוני ופונקציונלי. הבניינים בני שלוש קומות מעל קומת עמודים. חזיתותיהם מתאפיינות בהדגשת הקווים האופקיים והאנכיים של שלד המבנה, העמודים וקצות הרצפות, בבטון גלוי, בעוד ששאר משטחי החזית מחופים בטיח גס.
אולם ייחודו של המתחם אינו טמון דווקא בעיצוב הבניינים עצמם, אלא באופן העמדתם וביחסי הגומלין שבינם לבין השטח המשותף.
הבניינים ערוכים במעין צורת ר׳, לאורך דרך הים ורחוב אגמון, ותוחמים מרחב פתוח משותף שבמרכזו הייתה מדשאה גדולה. המדשאה שימשה מקום מפגש לילדים ולמבוגרים, וכן זירה לחגיגות ולאירועים קהילתיים. לצדה היו פינות משחק לילדים, מוגנות מתנועת כלי הרכב, ופינת גריל להכנת בשר בסגנון ברזילאי (Churrasco). במקום פעל גם מועדון ששימש למפגשים, לאסיפות ולפעילות תרבותית.
כך נוצר שילוב בין המגורים הפרטיים לבין המרחב הקהילתי: בעוד שכל משפחה ניהלה את חייה בדירתה, השטחים המשותפים אפשרו לקיים אורח חיים בעל מאפיינים קיבוציים בלב העיר.
במרוצת השנים השתנה אופיו של המרחב המשותף. המדשאה הגדולה נעלמה, והשטח הפתוח משמש כיום בעיקר כגינה וכחצר משותפת לבניינים, אך עדיין ניתן להבחין במתכונת המרחבית המקורית של המתחם. בביקור במקום נמצאו גם שרידיה של פינת הגריל הברזילאי, ששימש בעבר מוקד למפגשים חברתיים של חברי הקומונה.
זהותו של האדריכל שתכנן את המתחם טרם התבררה. נשמח לקבל מקוראינו מידע, תוכניות או מסמכים היסטוריים שעשויים לסייע בזיהויו ובהשלמת סיפורו האדריכלי של המתחם.
ומה באשר לשימור?
המתחם אינו נכלל ברשימת השימור העירונית. אמנם ארבעת הבניינים אינם מצטיינים בייחוד אדריכלי, אך האם ערכו של מבנה לשימור צריך להיקבע על פי איכויותיו האדריכליות בלבד, או שיש לתת משקל גם לערכו ההיסטורי והחברתי?
סיפורה של הקומונה הברזילאית ממחיש את חשיבותה של שאלה זו. ייחודו של המתחם טמון לא באדריכלות הבניינים הבודדים, אלא במכלול שהם יוצרים ובאורח החיים הקהילתי שהתקיים בו. האם אין גם בכך ערך הראוי לשימור?
תודות
תודתי לבני בלוך, בן למשפחת מייסדים, שהציע לי לכתוב על השכונה הברזילאית ושיתף אותי בזיכרונותיו האישיים מחיי הקומונה.
תודתי גם לזאב קוליקובסקי, אף הוא בן למשפחת מייסדים, על המידע ההיסטורי המפורט במאמרו ״הקומונה הברזילאית בכרמל״, שפורסם בביטאון העמותה לתולדות חיפה, גיליון 19, דצמבר 2021, ושימש מקור מרכזי להכנת כתבה זו.



גרתי ליד שכונה זו.שבתאי בלוך,ואהרון סירוטה למדו איתי…היו עוד…כילדה ונערה אהבתי את הברזילאים,כפי שקראנו להם….תודה חנה שחף צוריאל
הוריי ילידי ברזיל, עלו ארצה בסוף שנות ה 60, ב74 לערך התמקמו בחיפה אך ידם לא הייתה משגת לרכוש דירה בשיכון הברזילאיים.
אני כילידת הארץ שבגרה עם השנים כמעט רכשתי שם דירה אך מסיבות כאלו ואחרות העסקה לא יצאה אל הפועל
מתחמי מעונות עובדים ז' ו-ח' בתל אביב נכללו בתכנית השימור בגלל שתי סיבות, זהות האדריכל, ואופיו המיוחד של מרחב דיור המוגדר כאגודה שיתופית לשיכון, קרי, קיבוץ עירוני.
מורה למטמתיקה נוסף מהקהילה הברזילאית, ברזובסקי, לימד אותי בבסמת בשנים 65-69
זכור מאד לטובה. משפחה נוספת מהשיכון: משפחת סירוטה הזכורה לטוב
השכונה הזו לא רחוקה מהבית שלי וחלק מחבריה היו מוכרים לי בתקופת נערותי. אכן שכונה קהילתית מיוחדת בהיסטוריה המודרנית של חיפה שהתנהלה שנים כמו שמורת טבע עירונית חצי סגורה, שבתוכה דיברו רוב הזמן פורטוגזית, ובחוץ עברית. אגב חלק ממשפחתנו המורחבת עלה מריו דה ז'נירו אבל לא לחיפה ויש לי עדיין בני דודים בברזיל.
אפשר וצריך היה לצרף תמונה אחת לפחות של המקום במקום אחד הציורים, מה שהופך את כל הכתבה בלתי מקצועית בעליל, דבר שגורם לי לתהות, מי הוא הצייר ומה הקומבינה שלו עם הכתבת/מערכת. זה ריטואל שחוזר על עצמו.
תודה על תגובתך הסובייקטיבית. כתבות מצולמות יש בשפע. להבדיל, במדור זה הכתבות ימשיכו להתבסס על איורים בלבד. קומבינות ? נא חפש במקום אחר.
אהרון חרנש זכרונו לברכה, הוא אב שכול, ליורי חרנש זכרונו לברכה והוא שליח מישראל.
נעניין מאוד, לא הכרתי. יתכן ששינור נכוו יהיה להקצות את במרחב לקיבוץ עירוני חדש. כולל תחזוקת השטח הקהילתי.
האיורים נפלאים.
אני זוכר כילד להורים, אנשי מפ״ם שקיבלנו את המשפחות בנמל חיפה. הורי ליוו את המשפחות ושמרו איתם על קשר וסייעו בקליטתם במשך שנים רבות.
מקסים. לא חשוב איפה גרים. מה שחשוב אלה שכנים טובים ומנומסים.
ההורים שלי חווקה ואליעזר אבני טיפלו בכל נושא הקליטה שלהם בחיפה כולל קבוצת עלייה דומה מארגנטינה
הכרתי היטב את פרופ' חיים ליכטיג שלרבות הימים הפך להיות מנהל המכון הפטולוגי בביה"ח רמב"ם וז'וליו, שטיפל בגופות שם.
האם הם עדיין בחיים?
היות ועליתי מרסיפה ב-1975, הייתי רוצה לדעת איזה אנשים\משפחות עלו מרסיפה לבניינים הללו.
אבא שלי זכרונות לברכה היה זו'ליו בלוך שהזכרתי בתגובה שלך.לצערי הוא נפטר לפני 13 שנים.נדמה לי שהיתה משפחה אחת מרסיפה שעלתה איתנו מברזיל.משפחת ברנשטיין.
הרבה תודות לכתבה שלך ד"ר משה רוזנבלט.ריגשת וגרמת לי לחזור לילדות היפה והמיוחדת.תיארת מאוד מדויק את החיים שלנו בקומונה הברזילאית.אני רוצה לציין שהצברים מהשכונות מסביב ,הגיעו לקומונה ונהנו לצפות איתנו במשחקי המונדיאל.
יישר כוח לדר בראון. חשוב מאד להיסטוריה של חיפה בפרט וישראל בכלל.
תודה רבה על מילות ההערכה שלך.
היה איתי בכתה בבסמ"ת רמי בלוך.
1968-1974
בן ליוצאי ברזיל.
זה דוד שלי. מה רצית לדעת?
מעניין מאוד.
למה לא יוזמים אירוע של בתים מבפנים בחיפה? יש כזה כל שנה בירושלים ובתל אביב.
בטוחה שיש בחיפה מבנים ציבוריים יפים ומעניינים וגם דירות פרטיות ייחודיות
תמר סנדלר
בשנת 65 או 66 בלומדי בביה"ס התיכון בסמ"ת היה לנו מורה למתמטיקה, שעלה מברזיל, שם משפחתו היה בלוך.בן אדם נחמד וסימפטי, סיפר לנו קצת על ברזיל, לצערי נשכחו הסיפורים.
הבנו כבר אז שהוא גר בכרמל ונשמע שהגיע מאותה שכונה. לצערי לא זוכרת את שמו הפרטי
תודה על תגובתך. העברתי את תגובתך לבני בלוך, בנו של המורה שלך.
אברהם בלוך , עלה ארצה עם שני אחיו דוד וז'וליו בלוך, ואביו יהודה בלוך.
שמו הפרטי אברהם. אבא של בני שמוזכר בכתבה
שרה היקרה. אכן אבא שלי, אברהם בלוך ז"ל, היה מורה למתמטיקה בבסמת בשנים אחרי העלייה לארץ. הוא היה מורה מאד מוערך ואהוב ואכן נהג לספר סיפורים על ברזיל, על הקומונה ולהשמיע מוזיקה משם. התרגשתי שזכרת אותו!
אברהם בלוך ז"ל. איש סופר מיוחד וחכם
פרופסור בלוך. היה אדם מיוחד ומורה מעולה. אני זוכרת אותו נותן לנו תרגיל לפתור בבית ומתערב, בסגנון ברזילאי, מתערב נעליים, שלא נפתור
פרופסור בלוך מורה אגדי. אדם חם חכם ומורה נהדר. היה מתערב איתנו "נעליים" כפי שהברזילאים נוהגים להתערב, שלא נפתור תרגיל שנתן לשיעורי בית. זה איתגר אותי ופתרתי. אבל לא קיבלתי נעליים.😅
אברהם בלוך-דוד שלי שהיה אדם מיוחד ומורה מצוין למתמטיקה.
בתור דור שלישי לחברי הפלוגה זוכרת היטב את ילדותי בדשא בין הבניינים, מטפסת על העץ עם בני דודיי, מסתובבת בין הרגליים של המבוגרים, עם בוסה נובה ברקע ובליל של עברית פורטוגזית. זכרונות נהדרים, תודה רבה על הכתבה וההכרה הייחודיות של הקבוצה הזו. נטלי, הבת של בני.
תודה רבה על תגובתך המרגשת תחילת הכתבה בזכות פנייתו של אחיך (?), בני.
נהניתי והתרגשתי מהכתוב. נקודת המבט האדריכלית מעניינת ומחדשת. גם האיורים ממש יפים ובהחלט ברוח המקום היפה הזה, שם גדלתי.
תודה רבה על תגובתך המרגשת.
דר' בר און, איזו כתבה מרגשת! בתור מי שגדל במתחם הקומונה הברזילאית, הציורים הכל כך יפים שלך החזירו אותי לימים היפים על המדשאה. תודה על השילוב המקסים שמחזיר לחיים את הילדות שלנו.
תודה רבה על תגובתך המרגשת.
לא צריך לשמר בכח פרויקטים המשתרעים על שטח גדול ויש בהם יותר ספור מאשר אדריכלות מיוחדת. ראו את פרויקט בית ההבראה הקרוב לשם.
אפשר להסתפק בשלט מתאים ו/או קריאת רחוב או ככר עד הפרויקט
תודה על תגובתך. לא הצעתי לשמר את המתחם, גם שלט זה סוג של שימור הזכרון.
כרגיל, מעניין ומרתק! בזכות דוד בר-און
תודה על תגובתך המחמיאה.
תודה חמה לד"ר בר- און על הכתבות המרתקות. היסטוריה מעניינת, לא רק משמרת זיכרון, אלא גורמת להעיף מבט מעלה, ולהעריך את בוני העיר ומייסדיה.
תודה רבה על מילותיך החמות.