סיפור חייו של יצחקי מדן שזור בסיפורה של מדינת ישראל • זה לא עוצר אותו מלהמשיך ולהתחדש גם היום

שלום יקרים, כאן סבתא תידי ואנחנו ממשיכים לפגוש ולהכיר אנשים בוגרים, סבתות וסבים שעושים ויוזמים דברים נפלאים ומעוררי השראה. הפעם אני שמחה להציג לכם את יצחקי מדן.

שזור בסיפורה של המדינה

יצחקי מדן, יליד 1948, איש מופלא שקורותיו וסיפור חייו הם ממש פיסה מההיסטוריה של ארץ ישראל, החל מהקמתה ועד לימים אלה, בהם מדן פועל במיזם מעורר השראה והשתאות, במסגרתו הוא מסייע לבני ובנות הגיל השלישי למצוא את מסלולם החדש ומקור פרנסה ייחודי להם, בהתאם להווייתם ולשלב הנוכחי בחייהם. מדן מלווה אותם ברגישות ובהקשבה יוצאות דופן, שכמותן נדיר למצוא.

מי אתה יצחקי?

מדן נולד בנהלל בדיוק בשנה בה הוכרזה מדינת ישראל. הוא אלמן, יש לו ארבע ילדים ושמונה נכדים, הגדולה ביותר בת 22 והקטנה בת חודשיים בלבד.

אביו, אליהו מולדובן, נולד בצ'כוסלובקיה ודיבר הונגרית, וכשהיה בן 16 בלבד, בשנת 1939, עלה לישראל בעלייה הבלתי לגאלית הבית”רית, “אף על־פי”, באוניה “קטינה". אחיו של אליהו, עזרא, היה בין פעילי עלייה זו. אביו היה, בין השאר, בגלות אריתריאה וקניה, יחד עם יצחק שמיר ז"ל – ראש הממשלה השביעי של ישראל, ואנשי מפתח ובכירים נוספים.

אימו של יצחקי, רות הורביץ, היא בתם הצעירה של יונה וביילה (לבית דיין) הורוביץ, אנשי העלייה השנייה, ממקימי חדרה, מרחביה, עיר גנים ונחלת יהודה, שבסופו של דבר השתקעו בנהלל, שם התגוררו בקרבת שלושת אחיה של ביילה – שמואל דיין, אליהו דיין ובת שבע (דיין) מרקובסקי.

אחיה של רות, יגאל הורביץ (ממקימי הליכוד), היה כבר אז, בשנת 1947, פעיל במפלגה שניסתה לגשר בין ההגנה, האצ"ל והלח"י ואף דאג להחביא בנהלל, מעוז ההגנה, את איש הלח"י אליהו, כשאנשי נהלל לא ידעו דבר על כך.

כשהחליטו הוריו של יצחקי להתחתן, הם נאלצו לחכות לאח עמוס עד שיחזור מאיטליה יחד עם ארוסתו. עמוס שירת בבריגדה ובתום המלחמה נשאר באיטליה, כדי לאמן ולהכשיר את ניצולי המחנות. שם גם הכיר את בתיה, ניצולת שואה אף היא, שהפכה אח"כ לאשתו.

בל"ג בעומר 1947 נערכה חתונה ענקית בבית משפחת הורביץ, כשאיש הלח"י וניצולת השואה שילבו את חייהם זה בחייה של זו.

יצחקי מציין את שמות שלושת הילדים מצד האם (למשפחת הורביץ): חופשיה, תקווה ויגאל, המבטאים מעבר לכל את הכמיהה הציונית.

כל חמשת ילדיהם של ביילה ויונה הורביץ היו מעורבים בהקמת מושבים וקיבוצים שונים ברחבי הארץ: הבת חופשיה היתה ממקימי קיבוץ עין חרוד, הבת האחרת, תקווה, ממקימי קיבוץ נען, יגאל היה ממקימי כפר ורבורג, עמוס הוא בן ממשיך בנהלל ורות ואליהו הם ממקימי בית לחם הגלילית שליד טבעון.

בבית לחם הגלילית, שם גדל יצחקי, היו אז כ-60 משפחות. הם היו מבודדים מהציוויליזציה, כך הוא מספר, ובשל כך, יצא שבני גילם התחתנו בינם לבין עצמם. לפחות 10 זוגות שנשארו יחד לכל חייהם. נכון הדבר גם להיכרותם של יצחקי ואשתו אסתר הס מדן ז"ל, גם היא מבית לחם הגלילית. דבר מעניין נוסף שיתכן שראוי לציון, הוא שבכמה מן המשפחות הללו חזרו הילדים או הילדות בתשובה…

יצחקי למד בבית הספר היסודי באלון הגליל, שם למדו ילדים מבית לחם הגלילית ומאלוני אבא. את לימודי התיכון עשה בנהלל, שם למדו אתו, בין היתר, רבקה זוהר שהתגוררה אז בעכו ושאול מופז שהגיע מאילת. בשנתיים האחרונות ללימודי התיכון, בכיתות י"א-י"ב, למד בעירוני א' ומספר כי הרגיש אז כזר, במעבר מהמושב אל העיר… יצחקי משתף כי היה מחובר באותה התקופה למילותיו של דן אלמגור, בשיר אותו הוא זוכר בעל פה עד היום:

"ביום בהיר נכנס לעיר
כלבון בלתי מוכר,
כלבון צעיר, כלבון שעיר
הגיע מן הכפר,
ותוך שיטוט ברחובות
השאיר מיד סימן
על כל עמוד של טלפון
וכל עץ רענן"

באוגוסט 1966 התגייס יצחקי לסיירת שקד שהיתה למעשה הסיירת של פיקוד דרום, היחידה הראשונה בצבא בה שירתו יהודים וערבים זה לצד זה. מפקדו היה עמוס ירקוני (עבד אל-מג'יד ח'אדר אל-מזאריב) ופואד בן אליעזר החליף אותו לאחר מכן.

ב-1/7/1971 נולדה בתו אביטל, באותה התקופה התחיל לימודי טכנאות תעשייה וניהול במכון לפריון העבודה והיצור, והזוג עבר להתגורר יחד עם התינוקת בטבעון, שם מתגורר יצחקי עד היום.

במילואים היה יצחקי בסיירת 188 של טנקים שהגנה על רמת הגולן, כמעט כל חבריו משם נהרגו.
כשאוספים את כל ימי המילואים והשירות הסדיר שלו, כ-6 שנים בילה מדן בצבא: בשקד – מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה בתעלה, בסיירת חטיבה 188 – מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון הראשונה ובפיקוד העורף כקצין אב"כ במלחמת המפרץ.

יחד עם אשתו היה יצחקי מהיוזמים והמקימים של אלון הגליל ב-1980, שקרוי על שם בית הספר היסודי בו למדו, וכך היו למעשה דור שלישי למקימי יישובים בארץ ישראל.

על ילדותו של יצחקי, נעוריו, התבגרותו, קורותיו ועשייתו לאורך השנים אפשר לכתוב ספרים שלמים ועבי כרס, אך אתמקד ברשותכם בשינוי שעשה לאחר פרישתו ובשלב המסוים הזה של עשייתו.

יצחקי מציין במיוחד את תחנת המידע שניהל ב'אלונים', שהציעה עזרהבמשלוחי תרומות לאזור האסון בתורכיה בשנת 1999. הפרויקט היה הצלחה עצומה – 10 ימים של מבצע שהלך וגדל לכדי ממדים מפלצתיים, עם 400 טונות של ציוד שנתרם ע"י תושבים, כשהמוני אנשים הגיעו להתנדב, מכל פלחי האוכלוסייה.

תעסוקה לגיל השלישי

לאחר פטירתה הפתאומית של אשתו, אסתר הס מדן ז"ל, הבין יצחקי כי עליו לחשב מסלול מחדש והחליט כי ילמד אימון אישי ואימון עסקי. את פרויקט הסיום בלימודיו הקדיש למציאת פתרונות תעסוקה לגיל השלישי. הוא התקבל כעובד בעמותת אש"ק בקריית ביאליק, ובמשך כחמש שנים עסק בייעוץ וליווי של מאות בני ובנות הגיל השלישי שחיפשו לעצמם דרך חדשה ופרנסה, לאחר שפרשו לגמלאות.

לאור הניסיון שרכש, הגיע למסקנה כי רבים הם המעוניינים ללמד וללמד וללמד(…) את בני הגיל השלישי, בעוד הוא הבין כי מה שבאמת נדרש להם הוא הושטת יד, כל אחד עפ"י צרכיו הייחודיים. הבנה זו הובילה אותו לרעיון המיזם אותו הקים – מציאת פתרונות תעסוקה לא שגרתיים, תוך התמקדות בהפיכת האנשים אותם הוא מלווה לעצמאיים ומומחים כל אחד בתחומו, בדרכים שונות ואחרות מאלה שלרוב מקובלות.

דבר ראשון, הוא מדגיש, חשוב להחליף את המילה "תעסוקה" במילה "פרנסה", שהיא נכונה בהרבה לעניות דעתו – "פרנסה לגיל השלישי".

כיום עוסק יצחקי במספר מיזמים:

קהילת יוזמות הגיל השלישי – במסגרת זו, מידי יום חמישי בשעה 18:00, נפגשים ב-zoom בעלי עסקים ויזמים חברתיים בני הגיל השלישי, אנשים שכבר פעילים או בתחילת הדרך, וגם כאלה שעדיין מחפשים את הדרך. המפגשים בנויים על שתי "רגליים": רגל הנטוורקינג ורגל השיח. בכל שבוע עוסק המפגש בנושא אחר.

המיזם נולד לפני הקורונה, בתחילה בחיפה במסגרת "יזמות 60+-" והלך והתעצם בימי הקורונה. אחד העקרונות במיזם הוא שוותיקים דואגים לעצמם בכל תחומי החיים. עקרון נוסף הוא להגיע לכך שבני הגיל השלישי יהיו אקטיביים ולא ש'ישבו' באופן פסיבי ויחכו שיעשו בשבילם. לשמחתו של יצחקי הפעילות מתנהלת ברמה הארצית והוא מספר שישנם אפילו כמה משתתפים מארה"ב שמצטרפים למפגשים, כשאצלם השעה היא שמונה בבוקר.

מיזם נוסף שיצחקי לוקח בו חלק הוא קבוצת הפייסבוק "דרושים בני 50+" שמהותו הצעות עבודה – עד 120. בקבוצה מתקיימת תנועה של כ-11,000 כניסות בחודש, ועשרות הצעות עבודה חדשות שעולות בכל יום. עיקר עיסוקו של מדן במיזם הוא למנוע כניסת הצעות שמאחוריהן עומדים הונאה או עוקץ. הוא מספר כי בכל יום הוא נתקל בהודעות כאלה.

בנוסף לאלה, יצחקי עוסק בעריכת פודקאסטים וסרטי וידיאו, שלו ושל אחרים, הוא גם מלווה ומדריך בני הגיל השלישי בכל מה שקשור לתוכנות שונות ואפליקציות, ואולי החשוב ביותר, יצחקי מספר כי למד מספר דברים חשובים בנוגע לגיל השלישי ולבני אדם בכלל:

"גילנות היא קודם כל אצלינו, בני הגיל השלישי, אנחנו הכי שיפוטיים כלפי עצמנו. אני שומע שוב ושוב אמירות כמו 'מי ייקח לעבודה אדם בגילי? מי יסכים להיות איתי בזוגיות?' ועוד ועוד…"
דבר נוסף שלמד, הוא שנתינה היא כנראה הערך החשוב ביותר בחיים: "כשאדם נותן ללא תנאי, היקום כבר יחזיר לו בדרכו שלו", הוא אומר.

מדן מבקש לחלוק איתכם עוד מספר עקרונות חשובים שלמד מעבודתו:

• אל תחכו שמישהו אחר יעשה בשבילכם את העבודה – קומו ועשו, היו אקטיביים.
• היו אוטודידקטים: לימדו כל הזמן, התקדמו עם החידושים, עם הטכנולוגיה והקידמה מבלי לפחד מהם.
• היו יצירתיים. לא משנה באיזה תחום, אם זה ציור, כתיבה, משחק, שירה, ריקוד או כל דבר אחר.
• האמינו בדרך שבחרתם, גם אם יש מסביבכם כאלה שמנסים לסרס אתכם או לרפות את ידיכם.

תודה לך יצחקי, על פועלך מעורר ההשראה ועל סיפור חייך המיוחד.

רוצים להצטרף למפגשי ה'זום' של יצחקי? הכנסו לקהילת "יזמות הגיל השלישי", או צרו קשר איתי ואשמח לתווך בינכם.

דברו איתי!

אם גם אתם רוצים לשתף אותנו במסלול החדש שלכם, אתם מוזמנים לפנות אליי עם סיפוריכם, אני פה, מחכה לשמוע מכם, לכתוב ולפרסם כאן, באתר חי פה, ואול גם לתת השראה לעוד אנשים בגילנו, שנכנסים לגיל המיוחד והמקסים הזה, שאולי מעורר גם קושי, אבל לא פחות מזה, פותח עולם שלם של אפשרויות והשראה.

מוזמנים ומוזמנות ליצור איתי קשר, ממתינה בקוצר רוח לסיפורים שלכם ושלכן.
ועד לכתבה הבאה, להתראות וסופ"ש נהדר,
ממני, תידי • 054-485-5116