החלטת הממשלה בעניין המשך יבוא האמוניה לנמל חיפה – סכנה חמורה

אניית אמוניה פורקת למיכל האמוניה - מסוף הדלקים - נמל חיפה. (צילום: חי פה בשטח)

מאת: עו"ד רשף חן 

(יו"ר איגוד ערים אזור מפרץ חיפה – הגנת הסביבה ויועמ"ש עיריית חיפה עד 31/12/16)

 


ביום ב', 03.07.17  קיבלה ממשלת ישראל החלטה,המבטלת את החלטת הממשלה הקודמת (766 מיום 6/10/13) אשר קבעה כי עד לינואר 2017 ייפסק ייבוא האמונייה למפרץ חיפה.

תחת זאת, הוחלט כי האמוניה הדרושה למפעלי הדשנים בדרום (כ 70,000 טון בשנה), תיוצר במפעל שיקום במישור רותם תוך מספר שנים. עוד הוחלט כי האמוניה הדרושה לייצור הדשנים בצפון, תמשיך להיות מיובאת למפרץ חיפה ותאוחסן באניות שישמשו "מכלים צפים". על פי התכנית,תאוכסן האמוניה תחילה באנייה בת כ 2,500 טון, שתעגון בתוך נמל חיפה ובהמשך, לאחר שיתוכנן וייבנה *מקשר ימי במרחק 3 ק"מ מהחוף (בלב המפרץ), היא תאוכסן שם.

(*הערת עורך חי פה: מקשר ימי הוא סוג של צינור המקשר בין האנייה למסוף האמוניה)

 

אוניית האמוניה (צילום: איגוד ערים להגנת הסביבה - חיפה)
אוניית ספינת דלק (צילום: יח"צ – איגוד ערים להגנת הסביבה – חיפה)

 


בית המשפט הורה על סגירת המיכל

ברקע להחלטת הממשלה עומדות החלטות בתי המשפט, ובראשם בית המשפט העליון, אשר הורו על הפסקת פעילות מיכל האמוניה בחיפה והכרת גורמי הממשלה כי, למרות ניסיונותיהם הנמרצים לאפשר את המשך פעילות מיכל האמוניה,  בית המשפט העליון אינו מתכוון לשנות את ההחלטה בדבר צו הסגירה המידי למיכל או לעכב אותה.

 

האוניות מהוות הסיכון

ההחלטה בדבר צו הסגירה המידי למיכל נשענת על קביעות לפיהן ייבוא האמוניה למפרץ חיפה מסכן את הציבור במידה בלתי קבילה. ההליך המשפטי התייחס אמנם למיכל האמוניה ולסוגיות המשפטיות של העדר היתר בניה והעדר רישיון עסק להפעלתו; אך מבחינה מהותית, הדבר שהביא להאצת ההליכים ולהוצאת צו סגירה מיידי למיכל, תוך איסור מפורש על כניסת אנייה לשם מילויו מחדש. לצד ההחלטה על סגירת מיכל האמוניה, הייתה ההכרה, שדווקא אוניות האמוניה הן המהוות את הסכנה הגדולה, שהופכת את מערך יבוא האמוניה למסוכן במידה שאין להשלים עמו.

 

מסמך הפרופסורים: האניות מהוות סיכון חמור בהרבה מהמיכל

הבסיס העובדתי להחלטות בית המשפט מצוי בדוח הועדה המקצועית לבחינת נושא האמוניה במפרץ חיפה, שהוכן עבור עיריית חיפה בינואר 2017 על ידי עשרה פרופסורים מהשורה הראשונה בארץ בעולם. לפי דוח זה אוניות האמוניה, המגיעות לנמל חיפה, מייצרות סיכון נפרד מסיכון המכל עצמו וחמור ממנו בהרבה. הדבר נובע מעובדה כימית, שלמרבה התדהמה לא זכתה לכל התייחסות קודמת על ידי גורמי הרגולציה של המדינה, והיא שכאשר אמוניה באה במגע עם מי ים, מתרחשת תגובה כימית חזקה, הגורמת לרתיחה מידית של האמוניה והפיכתה לענן לבן רעיל, הנשאר סמוך לפני הים והיבשה (בשל התחברות ללחות שמעל המים) ו"שט" ברוח לפה ולשם, תוך שהוא הורג תוך 8 דקות כל יצור חי.

 

הפרופסורים: "לא ניתן למגן אוניה"

דוח הפרופסורים מסתמך בין השאר על מחקר שנעשה בארה"ב על ידי משמר החופים האמריקאי והתייחס לאירוע של תאונה ימית שבעקבותיה יישפכו לים 2,700 טון אמוניה (בערך כמו האוניה שתעגון בנמל); ומצא כי צפויה פגיעה קטלנית באוכלוסייה, בטווח של 10-20 ק"מ (חיפה והקריות לא מיותר לציין בטווח הזה ). עוד נקבע בדוח הפרופסורים כי אין דרך מעשית למגן את אוניית האמוניה, או למנוע פיגוע בה, על ידי גורם טרור שיחליט לעשות כן.

משכך וביודענו מיהם אויבינו ומה מידת אכזריותם ויכולותיהם, קשה לחשוב על מעשה תמוה ומסוכן יותר מאשר החלטה על המשך ייבוא האמוניה למפרץ חיפה ואחסונה במכלים צפים, תוך חשיפת מאות אלפי תושבי המפרץ לסכנת מוות במקרה של פגיעה באניות ושפיכת האמוניה למים.


מה, אם כן, מניע את ממשלת ישראל לקבל החלטה כל כך בלתי מתקבלת על הדעת ?


 

להערכתי התשובה היא שילוב של גישת ה"יהיה בסדר", המביאה את הגורמים הרלוונטיים לקוות שהאניות לא ייפגעו ואם ייפגעו שלא כל האמוניה תישפך לים, בשילוב עם בצע כסף.

על פי דברי ההסבר להחלטת הממשלה, כ-95% מהאמוניה המיובאת לישראל משמשת לייצור הדשנים; בעיקר על ידי חברת חיפה כימיקלים, המחזיקה מפעלים בחיפה ובדרום.  חברת חיפה כימיקלים מרוויחה מייצור הדשנים מאות מיליוני דולרים בשנה ולפי חישובי משרד הכלכלה התרומה הישירה של פעילות זו לתל"ג מגיעה ל 1.9 מיליארד ₪ לשנה. כן צוין בדברי ההסבר כי תעשיית יצור הדשנים מעסיקה באופן ישיר 1,200 עובדים ובאופן עקיף 6,600 עובדים. המדינה כמובן נהנית הן מהמיסוי והן מעצם קיום התעשייה והתעסוקה שהיא מייצרת ונראה כי אינטרס זה הוא המניע את הממשלה להתייצב לצד חברת חיפה כימיקלים ולפעול כדי לאפשר את המשך פעילותה הרווחית בטווח המידי והארוך.

 

מחיר האינטרס הכלכלי

האינטרס הכלכלי האמור של חיפה כימיקלים ושל המדינה הנו כמובן אינטרס לגיטימי, השאלה היא מה המחיר בסיכון חיי אדם הכרוך בו והאם הוא קביל.

חובת הממשלה היא למצוא את האיזון הנכון בין סיכון חיי תושבי מפרץ חיפה לבין הרצון להמשיך לקיים את פעילות ייצור הדשנים בישראל. לעניות דעתי בהחלטתה האחרונה הממשלה נכשלת במילוי משימה זו, תוך שהיא נותנת, באופן שאין להבינו, עדיפות מוחלטת לאינטרס הכלכלי של ייצור הדשנים ובוחרת להפקיר את תושבי מפרץ חיפה לסיכון חמור ובלתי קביל.


החלטת הממשלה תמוהה במיוחד נוכח קיומן של מספר חלופות אחרות, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, אשר יאפשרו את המשך פעילות ייצור הדשנים, שסיכוניהן פחותים בהרבה.


בטווח הקצר ניתן לייבא  חומצה חנקתית (שאינה מסוכנת כמו אמוניה) או לייבא אמוניה באיזו-טנקים (מכולות קטנות), באפן שיפחית את הסיכון משמעותית. ניתן גם לייצר אמוניה במתקנים קטנים באופן רציף (ובלתי מסוכן) מאוריאה ומחומרים אחרים. חלופות אלה אולי יקרות יותר ואולי יקטינו את הרווחים (הבלתי מבוטלים) של חברת חיפה כימיקלים, (ושל המדינה ממיסים)  אך סבורני כי הן ייתנו בטווח הקצר מענה מאוזן שיקטין משמעותית את הסיכון מבלי לפגוע בהמשך פעילות ייצור הדשן.

 

חוזרים למתווה כמעט זהה לזה שבוטל

בטווח הארוך – אין להבין מדוע, לאחר שכבר הובנה הסכנה שבאחסון כמויות גדולות של אמוניה במפרץ חיפה (או בכל מקום אחר) והוחלט להקים מפעל לייצור אמוניה בנגב (שבניגוד למכלי ואוניות האמוניה הגדולים אינו מסוכן כשלעצמו כלל), החלטה זו מבוטלת לטובת מתווה החוזר לשיטת האחסון המסוכנת ואף מחמיר את סיכוניה באופן ניכר על ידי הצבת המכלים בים, באופן שהנו למעשה משמעותית יותר מסוכן ממיכל האמוניה שפעילותו מופסקת.


סבורני כי ציבור תושבי מפרץ חיפה צריך להיות מודאג מאוד מהחלטת הממשלה וכי, במידה ולא תתוקן במהרה, מן הראוי לעתור לבית המשפט הגבוה לצדק לביטולה, בהיותה בלתי סבירה באופן קיצוני.


 

כתבות נוספות עוד מאותו הכתב

תגובות

בטעינה...