פרופ’ אהוד קינן: “חשבתי שזו טעות. מה, הכל ייעלם תוך רבע שעה? זה נראה לי לא הגיוני” | לקרא, לשמוע ולא להאמין

פרופ' אהוד קינן (צילום מסך מתוך - מלחמת האמוניה)

הוא עשה הכל כדי שחיפה לא תהפוך לזירת אסונות מחרידה • הסיפור הלא יאמן של מכל האמוניה במפרץ חיפה | פרופ’ אהוד קינן • צפו


פרופ’ אהוד קינן, מבכירי הכימאים בישראל, נשבע שיעשה הכל כדי שחיפה לא תהפוך לזירת אסונות מחרידה • הסיפור הלא יאמן של מכל האמוניה במפרץ חיפה

ביום ראשון, 29 בינואר 2017, הניח פרופ’ אהוד קינן, מבכירי הכימאים בישראל, פצצה על שולחנו של ראש עיריית חיפה. היה זה דו”ח מומחים שקבע כי מְכל האמוניה של חברת “חיפה כימיקלים”, ובמיוחד ספינת האמוניה שפקדה את נמל חיפה פעם בחודש, עלולים, ברגע אחד, ליפול קורבן לפיגוע טרור שיהפוך את צפון המדינה לתפאורה מזעזעת של סרט אסונות הוליוודי.

מלחמת האמוניה | חלק ראשון • צפו

בתגובה החלה “חיפה כימיקלים”, בגיבוי עורכי דין יקרים, לוביסטים, פוליטיקאים, שרי ממשלה ואף ראש הממשלה עצמו, לעשות כל שביכולתה כדי למנוע מהדוח הזה להשפיע על הציבור ועל בתי המשפט, כשהמטרה העיקרית המניעה אותה היא להמשיך להרוויח מיליארדים.

קינן מצדו הבין כי עליו להתגייס להצלת תושבי הצפון, גם במחיר אישי גבוה, והחל לפלס את דרכו בתוך ג’ונגל של השמצות אישיות, איומים, כזבים וישיבות מופרכות שהזכירו יותר קרקס תקשורתי מאשר דיונים רציניים. את כל אלה ורגעים מכריעים אחרים, המגובים בפרוטוקולים מפורטים, הוא ממפה בספרו, מלחמת האמוניה, הנקרא בחרדה ובנשימה עצורה, אך גם עם לא מעט אופטימיות.

“הון-שלטון-ביטחון”

זהו סיפור שמחד מדגים כיצד מדינת ישראל מתנהלת באמת ומהי משמעות הביטוי “הון-שלטון-ביטחון”, ומאידך מוכיח שאפילו אדם יחיד, שהאמת והדאגה לשלום הציבור הן נר לרגליו, מסוגל נגד כל הסיכויים לשנות את המציאות ולהציל את חייהם של רבבות בני אדם.

מלחמת האמוניה | חלק שני • צפו


תקציר ספרו של פרופ’ אהוד קינן:

מאז החלטתו הדרמטית של ראש עיריית חיפה יונה יהב, ב- 31 בינואר 2017 להפר את החיסיון שהטיל בית המשפט העליון על דו”ח ועדת קינן (דוח הפרופסורים) ולחשוף אותו לציבור, לא ירדה פרשת מכל האמוניה מסדר היום הציבורי, עד היום. יותר מ- 1,000 מאמרים פורסמו בעיתונות הכתובה בתוך פחות משנה, הפרשה סוקרה במאות ראיונות בטלוויזיה ובתוכניות רדיו, וכן התקיימו דיונים ציבוריים רבים והפגנות של אזרחים ותלמידים.

“התמיכה האובססיבית של ממשלת ישראל ושל העומד בראשה בחיפה כימיקלים ופעילות האמוניה, זה התחיל לעורר חשדות”

בתי המשפט בכל הערכאות פסקו נגד העמדה המשותפת של חברת חיפה כימיקלים וממשלת ישראל. בסך הכול, בפרשה היו מעורבים שמונה משרדי ממשלה ועשרות עיריות, עמותות, מפלגות פוליטיות, ועדי עובדים וארגונים לאומיים.

התפתחותה של הפרשה ותוצאותיה הפתיעו את כל המערכת הפוליטית. היו לה היבטים משפטיים, כלכליים, מדעיים, טכנולוגיים, חברתיים, פוליטיים ולאומיים, כך שהיא עוררה עניין גם מחוץ למדינת ישראל. יתרה מכך, הפרשה שולבה בכמה תוכניות לימוד אקדמיות למשפט ולמדיניות ציבורית במערכת ההשכלה הגבוהה בארץ, והעלתה על סדר היום שאלות נוקבות, כגון: האם אנו, האזרחים הפשוטים, אחראים לכל מה שקורה במדינה? האם המעורבות בענייני המדינה היא זכותנו או חובתנו? האם מישהו מאתנו פטור מכך? והאם בידינו הכוח להשפיע על ענייני המדינה?

הספר משיב תשובות ברורות לכל השאלות הללו. זהו סיפור על מאבק ציבורי, שלמרבה הפלא ובניגוד לכל התחזיות, הסתיים בניצחון.

מכל האמוניה עומד ריק מאז ספטמבר 2017, ניסיונותיהם של נתניהו ודרעי לעקוף את עיריית חיפה בחקיקה נכשלו, מפעל חיפה כימיקלים צפון נסגר וכל המבנים שהיו בו נהרסו. אבל הפרשה רחוקה מסיום. הספר כולו, ובמיוחד פרק 26, הוא מסמך נפיץ מבחינה פוליטית, משפטית וציבורית. אנשים בכירים במערכת המשפטית ובמשרד מבקר המדינה, רואים דמיון רב בין פרשת האמוניה לבין פרשות בזק והצוללות. כמו בפרשת בזק, גם כאן עלה חשש להדלפת מידע פנימי ולקשר הדוק בין פקידי ממשלה לבין חברה עסקית שעליה הם אמורים לפקח.

“חצי אחוז אמוניה באוויר זה מוות תוך חמש דקות”

כמו בפרשת הצוללות, גם כאן שיחק תפקיד מרכזי המל״ל (מטה לביטחון לאומי) המתפקד כנער שליחויות של נתניהו, שסיפק אמתלה ביטחונית להחלטות לטובת חיפה כימיקלים, בתחומים שאינם מצויים בסמכותו ובניגוד לעמדת אנשי מקצוע.

כמו בתיקי החקירות האחרים, עולה חשד כי ראש הממשלה, או מישהו מטעמו, סחר בשלומם של אזרחי המדינה תמורת טובות הנאה. חומרתו של ״תיק 6000״ (כפי שמכונה ‘פרשת האמוניה’), נובעת מכך שמשמעותו לא רק נזק כספי, אלא איום ישיר על חייהם של מאות אלפי בני אדם.

העיתונאי רביב דרוקר היטיב לנסח את שלושת “חוקי נתניהו” להתנהלות במערכת הפוליטית:
אין שום חוק שאי-אפשר לשנות, אין אדם שאי-אפשר לקנות ואין הבטחה שאי-אפשר להפר.

נחום ברנע הסביר: “בסיפור הצוללות למדנו שעסקאות ממשלתיות שמגיעות למיליארדים, נעשות מאחורי גבן של הרשויות המוסמכות, בלי עבודת מטה כנדרש, בלי בקרה. למדנו שחצרו של נתניהו, לאחר עשר שנות שלטון, מלאה באנשים שבאו לגזור קופון על חשבון קופת המדינה, על חשבון ביטחונה.״

“ישראל מושכת אליה פעילויות מסוכנות”

מכיוון שהדרגים המקצועיים של משרדי הממשלה דלים ברמתם, ישראל היא מדינה בעלת רגולציה חלשה. לכן היא מושכת אליה פעילויות עסקיות מסוכנות, שאינן רווחיות במדינות עם תקנות בטיחות וביטוח מחמירות. פעילות האמוניה במפרץ חיפה התרחשה ללא כיסוי ביטוחי, דבר שאִפשר לחיפה כימיקלים להפיק רווחים גדולים במיוחד. ברמה של אחריות המדינה על אזרחיה נוצר מצב אבסורדי – בעוד שכל בעל רכב או רוכש דירה שמתחייב למשכנתא, מחויב להחזיק בביטוח תקף על פי חוק, מפעל המייבא ומאחסן עשרות אלפי טונות של אמוניה נוזלית בלבו של אזור עירוני, פטור מחובת ביטוח כלפי האנשים שהוא מסכן.

פרופ’ אהוד קינן (צילום מסך מתוך – מלחמת האמוניה)

בסיפור נפילתה המיותרת של חיפה כימיקלים, קיימים כל המרכיבים המוכרים של הטרגדיה היוונית הקלאסית, שבה גיבורי העלילה מובילים את עצמם לאסון בלתי-נמנע. בעלי החברה וחברי ההנהלה שלה נהגו את הרכבת שלהם לעבר התהום בעודם מונחים על ידי חזיונות שווא שהציגו להם הפוליטיקאים.

לרוע מזלם של העובדים, הם ישבו בקרונות האחוריים של הרכבת והפכו לקורבנות חפים מפשע של הטרגדיה. אם חיפה כימיקלים הייתה מתנהלת על פי שיקולים עסקיים מציאותיים, היא הייתה יכולה למצוא פתרון למפעל הצפוני, לבצע שינויים והתאמות בשני המפעלים, להקים מפעל לייצור אמוניה בדרום, לפעול בלוח זמנים נינוח ומסודר, לקבל סיוע ממשלתי נדיב עבור כל אלו ואף לזכות בתשואות הציבור. אבל הפוליטיקאים, בשליחותו של נתניהו, עודדו את מנהלי החברה לזנוח שיקולים עסקיים לטובת ספקולציות פוליטיות. אותם פוליטיקאים, נדיבים כביכול, בלמו את התפתחותה הטבעית של החברה ונתנו לבעליה להבין כי ישנן דרכים קלות ורווחיות יותר לפעול במדינת ישראל. אין שום דרך אחרת להסביר מדוע פעלו בעלי החברה בניגוד לאינטרסים של עצמם וגרמו לנפילת ערך החברה ביותר מ-70% בתוך שנה אחת.

“נשבעתי לעצמי שאעשה כל מה שאני יכול כדי למנוע מהאסון הזה להתקיים”

פרשת מעורבותם של גורמי מדינה בפרשת מכל האמוניה במפרץ חיפה ,נבדקה על ידי מבקר המדינה עוד משנת 2016. החקירה הואצה בעקבות מכתבו של פרקליט מחוז חיפה, עו״ד איתן לדרר, אל פרקליט המדינה שי ניצן, שנשלח בחודש יוני 2017, במיוחד לאור החשד של התנהלות פלילית של גורמי מדינה בפרשה הזאת, על פי סעיף 14 (ג) בחוק המבקר. אני עצמי נקראתי לעדות במשך שעות ארוכות במשרדי המבקר. על פי השאלות, הבנתי שהמבקר התייחס בחומרה רבה לעדויות. ידוע לי כי בעת סיום כהונתו של המבקר הקודם, השופט יוסף שפירא, היה הדו”ח בשלבי עריכה של הטיוטה הסופית, והיה מוכן לפרסום. ככל הנראה, הדו”ח הזה נגנז על ידי המבקר הנוכחי, מתניהו אנגלמן.

על פי תכתובות בין פרקליטות המדינה, היועמ״ש ומבקר המדינה, אשר רק מקצתן הודלפו לתקשורת, שלושת החשודים בפלילים בפרשה הם מי שכיהן כשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, מי שהיה מנכ״ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, ומי שהיה סגן ראש המל״ל, תא״ל זאב צוק-רם. כמובן שלשלושה האלו אין כל נקודת השקה מקצועית וברור שכולם הופעלו כשליחים של נתניהו. באופן פורמלי גם מנכ״ל המשרד להגנת הסביבה, ישראל דנציגר, הוא חשוד, אבל הוא היה איש מקצוע הכפוף לשר הממונה עליו. דנציגר נבחר לשמש כמסך עשן שסייע לחשודים האמתיים לחמוק מהעין הציבורית. אין זה מפתיע שאלקין ונתניהו היו השושבינים העיקריים למינויו של מתניהו אנגלמן לתפקיד מבקר המדינה הנוכחי (ראו פרק 26 בספר).

פרופ’ אהוד קינן (צילום מסך מתוך – מלחמת האמוניה)

ב- 16 בנובמבר 2020 פניתי באופן רשמי אל מבקר המדינה בבקשה לדעת מה גורלו של הדו”ח על פרשת האמוניה. למרות שקיבלתי אישור שפנייתי נרשמה במערכת, עד היום לא התקבלה תשובה. להערכתי אין כל סיכוי שאקבל תשובה כלשהי מהמבקר הנוכחי. ככל הנראה, גם אביחי מנדלבליט וגם מי שהיה פרקליט המדינה, שי ניצן, היו שותפים למאמצים להשתקת חקירתו של המבקר בפרשה.

“מאפיינים כמו באסון צ’רנוביל”

פתחתי את הספר באסון בופאל וסיימתי אותו באסון צ׳רנוביל.
לשני האסונות הללו בדיוק אותם מאפיינים שעלולים היו להיות גם לאסון האמוניה, שאותו הצלחנו למנוע. ראוי לזכור את דבריו של מדען הגרעין ואלרי לגאסוב, אחד מגיבורי צ׳רנוביל, שבאמצעות קלטות שהצליח להבריח למערב, סיפר את פרטי הפרשה האומללה ההיא, לפני שהתאבד ב 26- באפריל 1988, בדיוק במלאות שנתיים לאסון.

ואלרי לגאסוב, מגיבורי צ׳רנוביל, לפני שהתאבד ב 26- באפריל 1988, בדיוק במלאות שנתיים לאסון:

להיות מדען זה להיות תמים. אנחנו המדענים עסוקים כל כך בחתירה לאמת, עד שנבצר מאתנו לראות כמה מעטים הם האנשים שבכלל אכפת להם מגילוי האמת. אבל האמת ניצבת כאן בינינו לנצח, בין אם אנו רואים אותה ובין אם לאו, בין אם אנו בוחרים בה ובין אם לאו. האמת אינה מתחשבת בצרכים או ברצונות שלנו, אין לה עניין בטיפוח הממשלות, האידיאולוגיות או הדתות שלנו. היא תחכה בסבלנות ככל שיידרש ובסופו של דבר תצא לאור, וזוהי המתנה האחרונה של צ’רנוביל. בעבר חששתי מגובה המחיר שעלינו לשלם עבור גילוי האמת. כעת אני תוהה מהו המחיר שגובה השקר.

האם אסון ביירות יכול להתרחש כאן?

באופן סמלי, ב- 6 באוגוסט 2020, יומיים לאחר אסון ביירות, התקיימו בכל העולם עצרות זיכרון לציון 75 שנה להטלת הפצצה האטומית על הירושימה. עוצמת הפיצוץ בנמל ביירות הייתה שקולה לפצצה שמשקלה 1.5 קילוטון טי-אן-טי – עשירית מעוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה. יותר מ- 200 איש נהרגו ועוד רבים הוכרזו כנעדרים, 6,000 בני אדם נפצעו, 300 אלף איש נותרו חסרי בית, שלושה בתי חולים נמחקו ועוד שניים ניזוקו. לבנון שילמה בטלטלה פוליטית ובנזקים כלכליים שנאמדים ב- 15 מיליארד דולר.

זמן קצר אחרי האסון החלו לתהות בישראל אם גם נמל חיפה והמפרץ חשופים לגורל דומה. כדי לענות על השאלה הזאת, יש להבין מדוע מתרחשים אסונות רבי-נפגעים. למעשה, המתכון האוניברסלי להתרחשות אסונות בכל העולם ובכל הזמנים הוא צירוף של שלוש שי”נים: שחיתות שלטונית, שומרי סף (כלומר היעדרם) ושרלטנות (כלומר רשלנות פושעת והיעדר מקצועיות).

“דמוקרטיה איננה מושג תיאורטי”

כתבתי את הספר בעיקר כדי להוכיח לספקנים ולציניקנים שבינינו, כי דמוקרטיה איננה מושג תיאורטי וכי גם אזרח בודד יכול להשפיע על תהליכים מדיניים, על עתידו שלו ועל עתיד החברה שהוא חלק ממנה. כל מה שנחוץ לשם כך הוא אמונה בצדקת הדרך, כוח רצון, בחירה נכונה של השותפים, החלטות שקולות לגבי דרכי הפעולה ודבקות במטרה. תקוותי היא שהסיפור יעודד אזרחים אחרים במאבקם על מטרות ראויות ואולי אף ייתן להם רעיונות מעשיים איך להגביר את סיכויי ההצלחה של מאבקם.

ליל ה- 24 בדצמבר 2014

הסיפור האישי שלי החל בליל ה- 24/12/2014, כאשר הבנתי את חומרת הסכנה הנשקפת למאות אלפי אזרחים שלווים בחיפה, ללא ידיעתם. באותו הלילה קיבלתי החלטה אישית לפעול ככל שאוכל כדי להסיר את הסכנה הנשקפת משינוע אמוניה נוזלית בכמויות מפלצתיות לתוך אזור עירוני צפוף אוכלוסין שקיימים עליו איומי טרור.

כריכת הספר “מלחמת האמוניה” / פרופ’ אהוד קינן

שנה וחצי עברו עלי בהכנות ובהמתנה להזדמנות הנכונה, בדמות השותפות שנוצרה עם יונה יהב ועורכי הדין של עיריית חיפה. הגדרנו את הכוחות והמשימות והתייחסנו למאבק הזה כאל מבצע צבאי מתמשך. במשך שנה ארוכה, הקדשתי את כל זמני וכוחי למלחמה הזאת, שהתנהלה בשדות הקרב של המרחב הציבורי, בכל ערכאות בתי המשפט, בתקשורת ובסבך המערכות הפוליטיות והעסקיות. את המחיר שילמו בני משפחתי, הסטודנטים שלי, פעילויות המחקר וההוראה שלי בטכניון וגם פעילויותי הציבוריות האחרות בארץ ובעולם. התייחסתי לכל אחד מהקרבות הללו כאילו היה מאבק לחיים או למוות.

פרעתי את חובי עם השבתתו של המכל הגדול בשלהי 2017, עם גניזתה של הצעת חוק חיפה כימיקלים (אותה הובילו שלושת השותפים הידועים לשמצה, נתניהו, אריה דרעי ומשה גפני) בתחילת 2018 , סילוק אוניית האמוניה ממפרץ חיפה במהלך 2018 וביטול התוכניות להקמת מקשר ימי לאמוניה בתחילת 2019.

האסימטריה הבלתי-נתפסת ביחסי הכוחות הייתה מובילה כל אדם שפוי למסקנה הברורה שהמלחמה הזאת חסרת סיכוי. מצד אחד נערכו גייסותיה של חברה בינלאומית המגלגלת מיליארדים, יחד עם כל ממשלת ישראל, המל״ל, פיקוד העורף, התאחדות התעשיינים, ההסתדרות, גדודים של פרקליטים לוחמניים ומנוסים, משרדי ענק של יח”צנים, לוביסטים, הרים של כסף ומערכת מסועפת של קשרים ואינטרסים. מהצד השני עמדו קבוצה צנועה של פרופסורים מתנדבים ופעילי ציבור, שרובם גמלאים, קומץ עורכי דין צעירים וראש עיר אחד. ניצחון בתנאים האלו היה בלתי-אפשרי בעליל. זאת הייתה גרסה מופרכת של הקומדיה ההוליוודית “העכבר ששאג”, המספרת על דוכסות זעירה בהרי האלפים, שחייליה מצוידים בקשתות, בחצים ובשריון מימי הביניים, והיא מכריזה מלחמה על ארצות הברית ובטעות גם מנצחת אותה.

“הדמוקרטיה הישראלית דווקא מתחזקת”

הפסימיות וחוסר האמון הגורף בכל הפוליטיקאים הלכו והתעצמו בעידן נתניהו. חלקים גדולים בציבור הישראלי מאמינים כי כולם מושחתים ופועלים רק למען עצמם ולמען קבוצות אינטרסים שמפעילות אותם, מחוברים לטייקונים ולכסף הגדול ואדישים לצורכי הציבור ולמצוקת החלשים. לדעתי, בפרספקטיבה של 70 שנה, הדמוקרטיה הישראלית דווקא הולכת ומתחזקת עם השנים, במידה רבה בזכות אזרחים אמיצים, אשר אינם מוכנים להשלים עם תופעות שלטוניות פסולות. הספר הזה נכתב במטרה לעודד את רוחם של הלוחמים העתידיים על דמות המדינה, על שלטון החוק ועל טוהר המידות בדמוקרטיה שלנו.

הגיבו כאן לכתבה

15 תגובות
  1. דרור אמר/ה

    התעשיות המזהמות האלו חייבות להיכחד מן העולם, אחת ולתמיד, לפני שיכחידו את החיים פה, ויחד איתן גם אנשי-עסקים, לוביסטים ופוליטיקאים מושחתים שמתעשרים על חשבוננו.

  2. רפי רפול - חסון.חיפה אמר/ה

    מאוד מעניין פרופ’ אהוד. שבוע טוב

  3. רחל אמר/ה

    כתבה פוליטית בעליל, בדיוק לפני הבחירות, אם אתם חושבים שזה ישנה ולו במעט את כיוון ההצבעה טעיתם, ולו בגלל ההשוואות לפרשת בזק והצוללות.פרשות מצוצות מהאצבע.

  4. שוקי אמר/ה

    הכתבה אינה אלא תעמולת בחירות נואשת של קואליציית “רק לא ביבי”.
    הציבור יודע היטב כי נתניהו הוא זה שהפך את ישראל למדינה המובילה בעולם בהתאוששות מקורונה , למרות ההפרעות של האנרכיסטים.
    מיכל האמוניה נבנה לפני עשרות שנים בתקופת השלטון הבולשביקי ובאישור הנהגת “חיפה האדומה” לדורותיה.
    .
    כבר אמר מי שאמר: הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

  5. שוקי אמר/ה

    טוב שהמקומון התפנה לעסוק באיכות הסביבה אחרי שנה
    של ספירת קורבנות הקורונה ןמאטשפזי הקורונה בבתי החולים בחיםה.
    מאחר ואתם מספיק כפויי טובה כלפי המנהיג המוביל בעולם ביציאה מהקורונה אתן אני את הקרדיט למנהיג זה, שאותו המאמר מכפיש ערב הבחירות.
    המאמר אינו אלא תעמולת
    “רק לא ביבי”.

  6. דוד שחף אמר/ה

    סתם עידכון פוליטי לפני בחירות הציניות שלכם עמוסה בשקרים שמתאימים לשמאל ההזוי אני תושב חיפה מהיום שנולדתי ותמיד התריעו נגד המיכל והיום זה כמובן זה ביבי אשם איפוא היתם עד היום שקרנים שרלטנים חולרות אני מאוד שמח שהמיכל לא קיים ולא ביבי אשם שלקח הרבה שנים שהוא לא פעיל ומעניין שזה בתקופת שילטונו של ביבי

  7. אבי כהן אמר/ה

    תעמולת בחירות במסווה האמת…
    מדור מדע בדיוני הגיע שוב 🤦🏼‍♂️
    מזל שהגיע חודש ניסן –
    נתניהו
    יבחר
    סיבוב
    נוסף
    ואתם החמוצים, תמשיכו להחמיץ 🤦🏼‍♂️

  8. אייל אמר/ה

    התמימות של מדענים אכן תמימות. הם בטוחים ש”הצילו אותנו ממפעל אמוניה”. חוות הגז, העומדת “זמנית” סמוך לצומת קרית אתא, היא הבעיה האמיתית, יחד עם תש”ן ומיכלי הדלקים הענקיים.
    הסיפור אחר בתכלית. ראש עירייה שהיה מעונין לאשר במהירות פצחן וחוות דלקים לשקשוקת פטרוניו האחים עופר לפני תום כהונתו, היה צריך איזה הישג או מהלך שיסתיר את אישור הרחבת הזיהום בבז”ן.
    דצמבר 2016. שריפות הכרמל ושריפת ענק במכל דלק בבתי הזיקוק. שריפת הכרמלית. דכדוך עמוק בציבור מניהולו הכושל. לקראת הבחירות היה חייב הישג כלשהו, כאמור השעון תיקתק על הצורך לאשר לשקשוקת עופר הגדלת ענק הטבה של מליארדים.
    כפרי בשל הגיע פיצוץ מיכל דלק בבז”ן, שאיפשר ללחוץ לסגור את האמוניה, שהייתה במכל רעוע ללא אישור עסק ועם תוספות בניה שלא אושרו. בלית ברירה התגייס יהב והצעיד לדיונים בבית המשפט מאות פקידי עירייה למצג של לחץ לזרז פינוי המכל.
    הכל כמעט הצליח ליהב, אבל נבחרה ראש עיר שלא בכיסי עופר ודורשת לסגור את בז”ן ולא מוכנה להרחיב על קרקעות הצפון. אין ספק שהאיום הכי גדול הוא בז”ן.

  9. רמבי אמר/ה

    לכול הבבונים הכאן תומכי הביוביהו הגדול בעולם, נותרו לכם עוד 9 ימים לשקוע בהזיות שרה והתוספתן שלה, נצלו כל רגע…..

  10. אבי+בוח³בוט אמר/ה

    לפרוסור קיינן אני מלא הערכה וברגשי כבוד על הפגנת הכח האמיתי שהצגת לכל מען דבאי היצלת אזור שלם של חיים ולאסון לאומי אשר יכל להתממש יישר כח ועל כך תבורך עשית עבודת קודש

  11. תעמולה מול מציאות אמר/ה

    אכן כתבה שמשולבת בה בלי סוף תעמולה פוליטית
    היום ראש הממשלה נתניהו התחייב לסגירת המפעלים המזהמים.
    ראינו שזיהום יכול לבוא גם מנמלי המפרץ משפיכת דלקים ומזהמים מאוניות תובלה וקרוזים.
    יש לתת דעת לכל סוגי המזהמים. האמוניה אחד מתוך.. מאות. אל יתהלל חוגר כמפתח.

  12. אבנר אמר/ה

    עד עכשיו חשבתי שמיכל הרמוניה ריקה ומחקה לפינוי

  13. אבנר אמר/ה

    עד עכשיו חשבתי שמיכל האמוניה ריקה ומחקה לפינוי

  14. רחל אבידר אמר/ה

    יישר כח לפרופ המכטבד אשר טרח ולא נתן לאף פוליטקאי לעמוד בדרכו

  15. גונן אמר/ה

    לביביסטים שם דבר לא משנה ביבי שמש העמים המלך הקיסר בן האלים .מותר הכל .ביביסטים יקרים .ואם משהו מכם גר בחיפה או בקריות הוא צריך להודות ולהלל את הפרופסור קינן וצוות המומחים שהצילה אתכם מאסון.. כל מה שאומר הפרופסר קינן אמת לאמיתה .והדברים מגובים במסמכים.אבל מה זה חשוב הגי המנטליסט ביבי שיבט לכם את המוח הידה ביבי הידה שרה .

הגיבו כאן לכתבה