פתח דבר: "הפקרות ממלכתית"

את דו״ח הוועדה המקצועית לבחינת נושא האמוניה במפרץ חיפה (המכונה גם דו״ח הפרופסורים או דו״ח קינן) הגשנו לראש עיריית חיפה בסוף ינואר 2017. היה זה חלק ממלחמה קשה ומפרכת להסרת איום האמוניה מעל ראשיהם של תושבי מפרץ חיפה. כאשר יצאנו למאבק הזה, היה ברור לי ולחבריי כי דרכנו לא תהיה סוגה בשושנים. ידענו כי גוף עסקי כל כך גדול לא יסלח לנו על פגיעה בעסקיו. ידענו שמאבק מסוג זה לא יהיה טיול של שבת והיינו מוכנים לספוג מהלומות ככל הנדרש. כצפוי, תקפו אותנו ללא רחמים, וככל שהנימוקים הענייניים שלנו התבררו כמוצקים יותר, הפכו ההתקפות להיות אישיות יותר.

ההתקפות הגיעו מאנשי עסקים, ארגוני תעשיינים, משרדי יחצ"נים, משרדי לוביסטים,  עורכי דין, חברי כנסת, חברי ממשלה ופוליטיקאים אחרים, מנכ"לי משרדים, עיתונאים מטעם ואפילו מכיוון אירגוני העובדים הושמצנו.

כולם אמרו שהגזמנו בהערכות שלנו. טענו כי דו"ח הפרופסורים הוא צעקני, שקרי, מניפולטיבי ושרלטני. טענו כי אין לנו הבנה מקצועית, חזרו שוב ושוב על הקלישאה החבוטה "לא כצעקתה", הטיחו בנו כי הדו"ח שלנו זורע בהלת שווא בציבור. היו כאלו שאפילו המציאו תיאוריות קונספירציה, מכיוון שלא הצליחו להבין מדוע מישהו מסוגל להשקיע מאמצים רבים כל כך ללא כל תמורה כספית.

חברת הסיכונים הגלובלית DNV-GL חושפת:

חברת  DNV-GL היא חברה גלובלית, המתמחה בהערכת סיכונים בתובלה הימית. היא פרושה על מעל 100 מדינות ומרכזה באירופה.

צפו בווידאו: חשיפת הדו"ח החוזה קטסטרופה בחיפה:

(13 דקות של צפייה חובה לכל חיפאי…)

תחומי התמחותה של חברת הסיכונים הגלובלית DNV-GL:

דו"ח DNV-GL

חברת DNV-GL  היא אחת משלש החברות המובילות בעולם בתחום של הערכת סיכונים בתובלה הימית. זהו תאגיד שנוצר ממיזוג של חברה נורווגית וחברה גרמנית, שתיהן בעלות וותק של יותר מ- 150 שנה בענף. התאגיד מספק שירותי ייעוץ, תוכנות מחשב ושירותי הסמכה שמטרתם למנוע פגיעה בחיי אדם וברכוש. הוא מסייע בשיפור הבטיחות, הקיימות והגנת הסביבה במגוון רחב של תעשיות, בעיקר בתחומי התובלה הימית, תעשיות האנרגיה, הנפט והגז. החברה מעסיקה 16,000 אנשי מקצוע ופועלת ביותר מ- 100 מדינות. הדו"ח שלהם הוזמן ע"י עיריית חיפה, אשר ביקשה לקבל הערכת סיכונים מוסמכת ואובייקטיבית לגבי שתי החלופות שהוצעו ע"י ממשלת ישראל לייבוא אמוניה: אניית אמוניה קטנה לעומת איזוטנקים.

מסקנותיה של DNV-GL חמורות בהרבה מאלו של דו"ח הפרופסורים המושמץ

(הדו"ח המלא והחמור שמור בידינו. כאן נפרסם את עיקרי הדברים)

למרות שחברת DNV-GL ידועה בניסוחים מאופקים וזהירים מאד, על פי מיטב המסורת בצפון אירופה, מסקנותיה חמורות יותר מאלו של דו"ח הפרופסורים המושמץ. הדו"ח שלנו מבוסס על תכנת ALOHA, שאינה מאפשרת בדיקת סיכונים במרחק העולה על 10 ק"מ מאיזור הפיגוע, וההתייחסות היתה לאניית אמוניה מפלצתית, בעלת קיבול של 16,800 טונות.

הדו"ח החדש מתייחס לאנייה קטנה פי 7, שקיבולה 2,500 טון בלבד, והוא מבוסס על תכנת Phast, שהיא מתקדמת יותר ואיננה מוגבלת מבחינת המרחקים ממוקד האסון. מחברי הדו"ח מסבירים כי פגיעת טיל באנייה בתנאי מזג אויר מתאימים, עלול לגרום לכך שריכוזים של 0.003% יגיעו למרחק של עד 70 ק"מ ממוקד הפיגוע, כלומר גם בחדרה, בנתניה, ואפילו בהרצליה, ישתעלו אנשים מריח חזק של אמוניה באויר. אם כוון הרוח ישתנה, יגיע הגז הצורב עד לרמת הגולן או לעיר צור שבלבנון.

שיעורי תמותה מפלצתיים ברוב חלקי העיר חיפה

על פי מסקנות הדו"ח, פגיעת טיל באנייה הקטנה עלולה לפעור בה חור בקוטר 75 ס"מ (שהיא הערכה ממעיטה לדעתם של מומחי ביטחון בצוות שלנו). ענן גז האמוניה שישתחרר כתוצאה מהפיגוע, יגיע למרחקים גדולים, בהתאם לתנאי מזג האוויר, במיוחד בתנאים של רוח קלה. הדו"ח מעריך כי בטווח של עד 1.3 ק"מ מהאנייה, יגיעו שיעורי התמותה ל- 90%. בטווח של עד 4 ק"מ, כלומר רוב העיר, כולל בתי החולים רמב"ם ובני ציון, הדר הכרמל וקריית הטכניון, צפויים למות 10% מהאוכלוסייה.

מפת התמותה הצפויה לפי שכונות (האחוזים מימין למטה)

יש לזכור כי מעבר למאות אלפי התושבים הגרים באיזורים הללו, נכנסים אליהם מעל 200,000 עובדים, לקוחות, מטיילים ותיירים שבאים מחוץ לעיר. בטווחים של 8.2 ק"מ, כלומר במעגל הכולל את מתחם רפא"ל שמצפון לקריות, קריית אתא, קיבוץ יגור וטירת הכרמל, צפוי שיעור התמותה להיות רק 0.1%, כלומר רק אחד מכל אלף אנשים עלולים לאבד את חייהם.

הנתונים חמורים בהרבה בקרב נשים, ילדים וקשישים

יש לזכור כי נתוני הריכוז הקטלני של אמוניה באוויר מתייחסים לאדם בוגר ובריא שמשקלו 70 ק"ג. אבל לגבי תינוקות, ילדים, זקנים, חולים במחלות נשימה ואנשים בעלי מוגבלויות שונות, סף הרעילות נמוך בהרבה ולכן הם עלולים למות בתנאים שנחשבים בטוחים עבור האדם הממוצע.

מכיוון שהדו"ח לא התייחס להתפלגות האוכלוסייה, יש להניח כי מימדי האסון צפויים להיות חמורים בהרבה. יתר על כן, כולנו מכירים את המציאות הישראלית, את יכולתו המוגבלת של הרגולטור הישראלי ואת מידת המחוייבות של חכ"ב לדווחי אמת ולחוקי המדינה. כאשר מדברים על אנייה קטנה שקיבולה "רק" 2,500 טון, יש להניח כי מהר מאוד נראה בנמל הקישון אניות גדולות יותר ולמעשה נחזור לאנייה שביקרה כאן בעבר, שקיבולה גדול פי 7. כמובן שממדי הסיכון יגדלו בהתאם.

לצפייה במפה המלאה של כמות תושבי חיפה לפי שכונות – הורידו קובץ זה…

אלה שיפגעו הכי חזק

מבט חטוף במפת העיר חיפה מגלה מיהן השכונות אשר נמצאות בסיכון הגבוה ביותר. כמובן שהשכונות הקרובות לנמל הקישון, כולל קיבוץ גלויות, חליסה ונווה פז, תפגענה ראשונות, שלא לדבר על איזורים קרובים עוד יותר, כמו רוב תעשיות המפרץ, מספנות ישראל, תחנת הכוח, שדה התעופה, בית הספר הטכני של חיל האוויר ופרק הקישון, שבהם צפוייה התמותה להגיע לשיעורים של 90%. ראוי לזכור כי כאשר מהנדסים מאופקים וזהירים נוקבים בערך 90%, הם למעשה מתכוונים ל- 100%.

ברוח צפונית – הפגיעה בשכונות חיפה היא הקשה ביותר

המבנה הטופוגרפי המיוחד של העיר חיפה מעמיד גם שכונות מרוחקות יותר בסכנה אדירה, בעיקר בימים בהם נושבת רוח צפונית, מכוון מעגן הקישון ומתנקזת לפתחו של ערוץ נחל גיבורים.

בימים כתיקונם, נהנים תושבי השכונות הללו מרוח צפונית רעננה הנושבת במעלה ערוץ הנחל. בשעת אסון, עלול ענן האמוניה להשאב לתוך הנחל ולפגוע בשכונות הצפופות שמשני עבריו. מצד מערב זוהי רמת ויז'ניץ, גאולה, רמת הדר ונחלה. מצד מזרח שוכנות יזרעאליה, נווה שאנן נוף שאנן ונווה יוסף. כולן בטווח של 2-3 ק"מ ממעגן הקישון. בתנאי רוח צפונית מתונה יחסית, של 10 קמ"ש, יכסה ענן קטלני של אמוניה את השכונות הללו בתוך 12-18 דקות. כל מי שיימצא מחוץ למבנה אטום לחלוטין, תוחלת חייו תימדד בדקות.

החרדים בויז'ניץ ואנשי נו"ש ייפגעו חזק (לידיעת גפני)

תושבי השכונות הללו, שביניהם כמה עשרות אלפים המצביעים באופן מסורתי למפלגות החרדיות ולמפלגת הבית היהודי, נמצאים במעגל הסיכון הגבוה ביותר והם יהיו הראשונים להפגע במקרה אסון. רצוי כי יידעו שנציגיהם בכנסת, הם התומכים הנלהבים ביותר בהבאה של אניית אמוניה למפרץ.

על בוחרי הבית היהודי בשכונות נווה שאנן, נוף שאנן ונווה יוסף לדעת כי שרת המשפטים איילת שקד ושר החינוך, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני, נפתלי בנט, לוחמים בעוז למען הצבתה של אניית אמוניה באופן קבוע במעגן הקישון. ראוי כי בוחרי דגל התורה וש"ס הגרים בשכונות הללו יידעו שיו"ר וועדת הכספים משה גפני ושר הפנים אריה דרעי לוחמים לאישור החוק החדש לרישוי עסקים, אשר יאפשר לחבורת מנכ"לים לעקוף את עיריית חיפה ולסכן כרצונם את תושבי העיר.

הסתברות לעומת היתכנות

סגן ראש המל"ל, תא"ל (מיל) זאב צוק-רם הרבה להצהיר בפני כל מי שהיה מוכן להקשיב, ובמיוחד בפני שופטי בית המשפט העליון, כי "הסיכוי להתרחשות ארוע קיצוני כמו שמתואר בחוות הדעת של פרופ' קינן הינו בסבירות נמוכה מאוד." כמובן שכל מי שעבר את מלחמת יום הכיפורים, כמוני וכמו אלו מחברי ששרדו את המלחמה ההיא, מצטמרר למשמע המילים "סבירות נמוכה מאוד", במיוחד כאשר הן בוקעות מפיה של דמות ביטחונית בכירה. כל סטודנט מתחיל בקורס להערכת סיכונים יודע כי לסבירות כשלעצמה אין כל משמעות, אלא רק למכפלה של הסבירות בעוצמת האסון.

אבל גם המכפלה הזאת כבר לא רלוונטית כאשר עוסקים באסון המוני, כפי שקובע הדו"ח המסווג של רפא"ל משנת 1985. זהו אחד מכמה דוח"ות שנכתבו באמצע שנות ה- 80, לפני הקמתו של מכל האמוניה, וכולם נעלמו באורח פלא, אולי מכיוון שהמליצו לא לבנות מכל אמונייה ענק בליבו של אזור צפוף אוכלוסין…

סעיף 23 של דו"ח רפא"ל מבחין בין אסון המוני לבין אסון מוגבל. ההתייחסות לאסון המוני היא חסרת פשרות:

"יש להבטיח רמת הגנה גבוהה ביותר מפני מקרה של תאונה-רבתי, שיכולה לגרום לאסון המוני. לכן, לגבי תאונה כזו, אין חשיבות להערכתנו את כוונות האוייב, אלא את יכולתו בלבד. בנוסף לכך, במקרה כזה מוצדק להחמיר בהערכת התוצאות לאור חוסר הוודאות הטכנית, שהוזכרה לעיל, ולאי הוודאות לגבי התנאים המטאורולוגיים. עלינו להבטיח מפני תאונה-רבתי אפילו אם סיכוייה לקרות הם נמוכים ביותר."

למי שעדיין לא הבין (וזה כולל גם את סגן ראש המל"ל): לגבי אסון המוני מתחשבים רק בהיתכנות האסון ולא בהסתברותו. לכן, דו"חDNV-GL  חמור במיוחד, מכיוון שהוא קובע באופן מפורש כי התוצאות הקטלניות של פיגוע באניית האמוניה הן לא רק ברמת היתכנות גבוהה, אלא גם ברמה גבוהה של הסתברות.

וועדות מיקי-מאוס – הפקרות במסווה של דיונים מקצועיים

דו"חDNV-GL  משווה את הסיכונים שמציבה אניית האמוניה המכילה 2500 טון לעומת איזוטנק של 25 טון. אבל יש לתקן את ההערכה מכיוון שהאיזוטנקים הנמצאים בשימוש בישראל מכילים רק 12.5 טון. בעוד שאניית האמוניה מעמידה בסכנת מוות 10% מהאוכלוסייה בטווח של 4 ק"מ, טווח האיום מפריצת איזוטנק הוא 200 מטר בלבד. אפילו אם יצליח מישהו, בתרחיש דמיוני לחלוטין, לבקע 10 איזוטנקים בבת אחת, יתרחב טווח הסיכון לקילומטר אחד. על הרקע הזה, אין אדם שפוי המסוגל להבין איך הגיע הקבינט המדיני-בטחוני להחלטה, פה אחד, כאילו שינוע באיזוטנקים מסוכן לעין ערוך מאניית האמוניה.

ככל שהדבר נשמע הזוי ומופקר, אף גורם מקצועי במדינת ישראל מעולם לא ביצע הערכת סיכונים כמותית ומוסמכת אשר השוותה באופן מפורט בין אניית האמוניה לבין שינוע באיזוטנקים.

בהודעת הקבינט המדיני-בטחוני מיום 19.12.2017 נמסר שההחלטה מבוססת על המלצות ומסקנות גוף בעל שם מוזר למדי:

"הוועדה לבחינת החלופות לייבוא האמוניה (בטווח הקצר), בקריטריונים הביטחוניים המתייחסים לעתות שגרה"…

בשם המסולסל הזה חבויות כבר כל המסקנות שכנראה סוכמו עוד לפני הקמת הוועדה. מי שמכיר את המונחים המתחכמים הללו, מבין שהוועדה הורשתה להתייחס רק לכשלים טכניים של המערכת ולא לתוצאה של פעולות איבה. זה כמובן עומד בסתירה להודעת הקבינט כי "המלצות הוועדה הסתמכו על סקירות מקצועיות ועמדות של הגופים הביטחוניים שסקרו את האיומים השונים, סבירות התממשותם וכן את המענה הקיים להגנה מפני איומים אלו." אין ספק כי ראש ממשלתנו, הבקי בסלנג האמריקאי, מבין את משמעותו של הביטוי "וועדת מיקי-מאוס". בסלנג המזרח-תיכוני ישנם ביטויים אחרים, כגון אוונטה או עבודה בעיניים.

נציגים בלתי-מקצועיים של הדרג הפוליטי, שדעתם היתה ידועה מראש

הרעיון המקורי של ראש עיריית חיפה, יונה יהב, היה למנות צוות מומחים בלתי תלוי, שייבחן את החלופה המיטבית לייבוא אמוניה. כמו בבדיחה על הוועדה שתיכננה ג'ירפה ויצא לה גמל, גם כאן, כאשר מינה הקבינט את הוועדה (ב- 25.10.2017), היא כללה בעיקר נציגים בלתי מקצועיים של הדרג הפוליטי, שדעתם היתה ידועה מראש. אמנם צורפו לגוף הזה שני מומחים מטעם עיריית חיפה ועמותת צלול, פרופ' עמוס נוטע ואל"מ (מיל) יורם אילן, אבל שניהם התפטרו פחות מחודש לאחר המינוי כאשר הבינו כי הוועדה קבעה את מסקנותיה עוד בטרם התכנסה, כאשר התברר להם כי הדיונים אינם ענייניים, כי יו"ר הוועדה איננו מוכן להביאו לדיון את דו"ח DNV-GL. כצפוי, כשבועיים לאחר ההתפטרות, קיבל הקבינט המדיני-בטחוני את המלצות החבורה הזאת, המכונה וועדה.

זאת איננה וועדת מיקי-מאוס הראשונה שהוקמה לטפל בענייני האמוניה. במהלך דיון ממושך ורב משתתפים מלפני חצי שנה, אשר צולם, הוקלט ותומלל, התברר כי דיוני המומחים שהובילו להעדפת אנייה על איזוטנקים, לא התקיימו מעולם. ראשי המשרד להגנ"ס, שטענו לקיומם של דיונים מקצועיים, לא הצליחו להציג פרוטוקולים של אותם דיונים ואפילו לא לנקוב בשמות המשתתפים. הסתבר כי אף אחד מגורמי הביטחון למיניהם לא השתתף בתהליך קבלת ההחלטות. הקביעה לגבי סדר העדיפויות ורמת הסיכון היחסי של החלופות לייבוא אמוניה, נעשתה באופן אינטואיטיבי ע"י אדם אחד, סגן ראש המל"ל, תא"ל (מיל) זאב צוק-רם, וכל האחרים יישרו קו בדיעבד עם קביעתו. זהו כמובן נושא שאמור לעניין את מבקר המדינה, אם לא למעלה ממנו.

כנראה שהראוייה ביותר לתואר וועדת מיקי-מאוס, היא הגוף המכונה בשם היומרני "המנחה הלאומי", אשר הוקם בתוקף החלטת הממשלה מיום 7.5.2008. הממשלה הטילה על המשרד להגנ"ס "לשמש מנחה מקצועי לאומי לכל רשויות המדינה בכל הנוגע לטיפול משולב בחומרים מסוכנים ולרכז ועדה בין-משרדית מקצועית מייעצת שתהווה סמכות מקצועית מייעצת למשרד בנושאים שונים." עד שלא השתתפתי בפועל בשתיים מישיבות המנחה הלאומי, לא יכולתי להאמין שכך פועל הגוף הזה.

בתאריך 10.9.17 התקיים דיון מספר 5 של "המנחה הלאומי" באולם הישיבות של המשרד להגנ"ס בירושלים. גב' שולי נזר, סמנכ"לית תעשיות ישבה בראש הדיון, שבו השתתפו קרוב ל- 40 נציגים ממשרדי ממשלה, רשויות שונות, גורמי ביטחון למיניהם ונציגי חכ"ב. הדיון עסק ברעיון (הבלתי חוקי בעליל) של מילוי מיכליות כביש ישירות מאנייה העוגנת באופן קבוע בנמל הקישון. פרופ' עמוס נוטע שהוזמן לדיון שאל שתי שאלות כבדות משקל: "בהתחשב בעובדה שהאנייה המכילה 2500 טון אמוניה עוגנת באופן קבוע כל השנה ומשמשת כמיכל צף, איך מתמודדים עם תרחיש של תקיפת האנייה באמצעות טילים מדוייקים מונחי GPS, שאנו יודעים כי הם נמצאים ברשות אירגוני הטרור מעבר לגבול? אם ייגרם אסון כתוצאה מפגיעת טיל באנייה, מי אחראי לנזקים ומי אמור לשאת בהוצאות הכיסוי הביטוחי של הנפגעים?"

מה שקרה בהמשך היה מדהים בכל קנה מידה. מכיוון שכמעט שליש מהיושבים סביב השולחן היו קצינים במדים בנוסף לנציגי גופים בטחוניים שונים, ציפיתי שמישהו מהם ישיב על השאלות ביוזמתו או על פי דרישת היו"ר. אבל הגברת שולי נזר, מתוקף מעמדה כיו"ר, החליטה שהאיש המוסמך ביותר לדבר בשם מדינת ישראל הוא לא אחר מאשר נדב שחר, מנכ"ל חכ"ב: "הכלל שנקבע ע"י פיקוד העורף הוא שתוך 4 שעות האנייה חייבת לצאת מתחום המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל. זהו התנאי. לגבי ביטוח, במדינת ישראל הכל מבוטח בזמן חירום. מדינת ישראל מבטחת את כל אזרחיה כנגד פגיעות בזמן מלחמה."

עוד יותר מתוכן התשובה ומזהות המשיב, נדהמתי מכך שאף אחד מהנוכחים לא התרגש ולא התערב במתרחש. גב' שולי נזר עברה לנושא הבא מבלי שטרחה להתייחס אפילו במילה אחת לדברי מנכ"ל חכ"ב. אבל החלק המדהים עוד יותר חיכה לנו בהמשך הדיון. ביקשתי לקבל התייחסות לגורם הסיכון שנראה לי הבעייתי ביותר, והוא תרחיש המפגע הבודד, שעליו אין אפשרות לקבל התרעה מודיעינית. כל אחד מאנשי הצוות הרב-לאומי שעל האנייה, שאין לנו כל מושג מי הם והיכן עלו על האנייה, יכול להחביא בין חפציו האישיים, מטען קטן שיכול לפוצץ את דופן האנייה ולבקע את מיכלי האמוניה שעליה. נציגת המל"ל הודתה כי עד היום לא היה כל דיון בתרחיש הזה. אבל הגב' נזר הוסיפה הצהרה עוד יותר מדהימה: "תרחיש פח"ע של המפגע הבודד איננו תרחיש הייחוס של מדינת ישראל." לשמוע ולא להאמין. במדינת ישראל אין אפילו אדם אחד שיקום ויקח אחריות על הקירקס הזה שנראה כמו הימור של רולטה רוסית על חייהם של מיליון בני אדם.

ולסיום, הערה על כוחם של האזרחים הפשוטים

המלחמה על מיכל האמוניה עדיין רחוקה מסיומה והיא מתנהלת בכמה מישורים במקביל, כולל המישור המשפטי, הכלכלי, המדעי-טכנולוגי, החברתי, הפוליטי והלאומי. בכל זאת, כבר היום הולכת ומתבררת השפעתה הרבה על כל מערכות השלטון, הציבור הרחב, התקשורת והמערכת המשפטית. במהלך חצי שנה בלבד פורסמו מעל 1000 מאמרים בעיתונות הישראלית, בנוסף למאות שידורי רדיו וטלוויזיה. לכן, אין זה מפתיע שהפרשה כבר נכנסה למספר תכניות לימוד אקדמיות ברחבי הארץ. הסיפור מעורר עניין רב גם מחוץ למדינת ישראל, בעיקר בקרב גורמי מימשל ואירגוני סביבה.

הפרשה הזאת איננה מהווה רק סיפור מרתק, היא מציבה כמה שאלות קשות לכל אזרחית ואזרח במדינה: האם האדם הפשוט נושא באחריות כלשהי למה שמתרחש בעירו ובמדינתו? האם יש לו זכות להתערב בענייני המדינה? האם יש לו בכלל כוח להשפיע על ענייני המדינה? התשובה לכל השאלות הללו היא כן רבתי, ללא כל ספק.

תופעה מוכרת בישראל הם אזרחים הנאנחים מדי יום "זה נורא עצוב, מה שקורה במדינה הזאת" וממשיכים לעסוק בענייניהם או ממשיכים להצביע לאותם פוליטיקאים הצוחקים כל הדרך לכנסת (ולבנק). ראוי לאותם הנאנחים ללמוד מנסיונם של אזרחי פרדריציה שבדנמרק, שם הצליחו 50,000 אזרחים להתארגן ולהביא לסגירתה של חוות מכלי אמוניה ומפעל דשנים בסמוך לעיירה ולהפוך את נמל האמוניה שבעירם לנמל דייג ותיירות. במשך 30 שנה לא הצליחו מיליון ישראלים לסגור את מכל האמוניה שאיים על חייהם וכעת אינם בטוחים שיוכלו להתנגד לאיום החדש בדמותו של המכל הצף. כאן לא מדובר ב- 50,000 אזרחים של עיירה קטנה ושלווה במדינת דנמרק, אלא במיליון אזרחים השוכנים ב- 22 רשויות מקומיות, כולל העיר השלישית בגודלה במדינה וכולם מאויימים ע"י אירגוני טרור רצחניים. אין ספק שהאזרח הפשוט נושא באחריות לגורלו, אין ספק שיש לו זכות וגם כוח להשפיע על ענייני המדינה, במיוחד כאשר מדובר בחייו ובחיי משפחתו. זהו בדיוק ההבדל בין נתין במדינת העולם השלישי לבין אזרח במדינה מודרנית. למיליון אזרחים יש הרבה מאד כוח, בתנאי שיפסיקו לייבב ויתחילו לפעול באופן מאורגן. כל שעלינו להחליט הוא באיזה עולם אנו רוצים לחיות – בעולם השלישי או הראשון.