הכירו את ד”ר רויטל שורץ-סבירסקי | ריאיון עם נגה כרמי

נגה כרמי משוחחת עם ד"ר רויטל שורץ-סבירסקי - פעילה בתחום זכויות הנכים

“אימא ואבא חנכו אותי תמיד שאין דבר שאי אפשר – יש דבר שלא רוצים מספיק חזק להשיג… זה היה נר לרגליי בכל תחנות חיי – האקדמאית, האישית-משפחתית והמוניציפלית-חברתית.  אני שואפת שרבים נוספים יעזו ויגשימו את עצמם, גם אם יש מתום בגופם…”

מי את ד”ר רויטל שורץ-סבירסקי?

 

היכן נולדת?

נולדתי בתל אביב בתאריך 17.7.54. בגיל שנה חליתי בשיתוק ילדים כחלק מן המגפה הגדולה של שנות החמישים, אולם צרוף נפלא של הורים נחושים ונבונים ואופי חזק אפשרו לי לקיים חיים מלאים ואף יותר.

 

איך הפכת לנכה?

בגיל שנה חליתי בשיתוק ילדים כחלק מן המגפה הגדולה של שנות החמישים. בזכות הורים נחושים ונבונים ואופי חזק אשר אפשרו לי לקיים חיים מלאים ואף יותר זכיתי לחיים מלאים. סיימתי את בית ספר היסודי ותיכון למרות נכות 100%. תמיד בשילוב עם פעילויות חברתיות והתנדבויות עשירות כולל בתנועת נוער, במשמרות זה”ב וטיולים כיתתיים.

בשנת 1972 סיימתי בהצטיינות את התיכון במגמה ביולוגית, כנגד כל הסיכויים ומול התנגדות נמרצת של המורים.

האם שירתת  בצה”ל ?

למרות כל מאמציי, לא הסכים הצבא לגייס אותי (היו אז זמנים אחרים במה שקשור במדיניות הגיוס לצה”ל של אנשים נכים. היום בוודאי שהייתי יכולה להתנדב לשירות; כיום אני עושה זאת במסגרת התנדבותי בצבא כחיילת בת 60…)

 

ד”ר רויטל שורץ-סבירסקי, באיזה תחום עשית דוקטורט?

בגלל שלא גויסתי לצה”ל, המשכתי בלימודים גבוהים באוניברסיטת בר-אילן ולמדתי ברציפות 10 שנים לתואר ראשון B.Sc,  בביוכימיה ומיקרוביולוגיה, לתואר שני M.Sc. בחקר נגיפים גורמי סרטן ומסלול המשך לדוקטורט Ph.D באותו נושא מחקר.

בתקופת לימודי הדוקטורט השתלמתי במחקר עצמאי, זכיתי לייצג את המעבדה בראשות מנחי האהוב פרופ’ שמואל זלצברג ז”ל בכנסים ארציים ובינלאומיים ופרסמתי ארבעה מאמרים בעיתונות מדעית בינלאומית. במשך כל אותה תקופה פיתחתי את כישוריי הספורטיביים (שחייה במיוחד) ובמסגרת זו זכיתי במדליות רבות ואף נשלחתי לאליפות העולם בסטוק-מנדוויל באנגליה, שם עליתי לשלב הגמר במקצה פרפר. בשנת 1982 סיימתי את הדוקטורט.

מיד עם סיום הדוקטורט עברצי לגור בצפון התחלתי במחקר פוסט-דוקטורט בפקולטה לביולוגיה בטכניון, תחת הנחייתו של פרופ’ שמעון גפשטיין בנושא ביולוגיה מולקולרית של הזדקנות צמחי דגן.

לאחר סיום ארבע שנות הפוסט-דוקטורט, עבדתי שנה במכון לחקר ימים ואגמים בחיפה, בטכניון בפקולטה לרפואה במשך 4 שנים כעמית מחקר בכיר ומשנת 1992 עבדתי 16 שנים כחוקרת בכירה במשרה קבועה במעבדת המחקר ע”ש אלישר בביה”ח לגליל המערבי בנהרייה.

בתחום ההוראה האקדמית שימשתי כמרצה במכללת הגליל המערבי, והדרכתי סטודנטים באוניברסיטאות בר-אילן ובטכניון. במשך כל התקופה הזו פרסמתי כחמישים מאמרים בעיתונות מדעית בינלאומית והשתתפתי במאה כנסים בארץ ובעולם, בהם הצגתי את תוצאות עבודות המחקר שלי.

 

ספרי לנו קצת על המצב המשפחה?

נישאתי ליורם (דוקטור לפיסיקה, חוקר ברפא”ל, שלקה בשיתוק ילדים אף הוא בילדותו) ועברנו לגור בקריית ביאליק, העיר הקטנה-גדולה שנכנסה ללבי באהבה.

נולדו לנו שני ילדים:  יוחאי, בן 34, קצין ששירת כעתודאי במגמת “פסגות” שסיים לימודי הנדסת חשמל ופיסיקה, סיים לימודי תואר דוקטורט בהנדסת חשמל בטכניון ועובד כיום ברפא”ל, בעל לחני, דוקטור להוראת המדעים בטכניון ואב לשני ילדים.

מתן, בן 30, אשר סיים  כלכלה באוניברסיטת אריאל לאחר שירותו ככלבן גישוש בחיל האוויר.

בתקופת לימודיהם היסודית והתיכונית, הייתי חברה בוועדי ההורים הכיתתיים והמוסדיים, מתוך אמונה עזה בחשיבות מעורבות פעילה של הורים בנעשה בבתי הספר, תוך הקפדה על שיתוף פעולה בונה עם המערכת לטובת התלמידים – משולב בהנגשה מסיבית של גני הילדים ובתי הספר בהם למדו.

 

מה את עושה בזמנך החופשי?

במעט הזמן הפנוי שנותר, אני עוסקת בספורט במסגרת מועדון איל”ן חיפה (ריקודים בשני הרכבי להקות על כיסאות גלגלים “הורה איל”ן חיפה” מזה 30 שנים), עוסקת בספורט אתגרי במסגרת עמותת “אתגרים” (שייט מפרשיות וטיולי שטח) ומשתדלת להעשיר את יידע השפות (אנגלית, צרפתית, ספרדית וגרמנית). מזה עשור אני מייחדת זמן לנושא הנמצא בנפשי – נגישות לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, ובמסגרת עשייה זו זכיתי באותות הבאים “יקירת הקריות 2005″, ב”אות השיוויון” לשנת 2007 על ידי משרד המשפטים, ב”אות המשלב” בשנת 2017 – וכמה שנים רצופות כאחת מהנשים המשפיעות באיזור הצפון.

 

אני מכירה אותך כבר מספר שנים… מהיכרות אישית, את כל הזמן “נלחמת” עבור ציבור הנכים?

במסגרת התנדבותי כמנהלת אזור הצפון ב”עמותת נגישות ישראל” ובחברות במספר וועדות – וועדת גיל”ן בעיריית חיפה וועדות תחבורה, רווחה קשרי חוץ בעירית קריית ביאליק, אני פועלת להנגשת מבני ציבור, מבני חינוך, אתרי תיירות, סימון, אכיפה ושמירת מקומות חנייה לנכים ועוד, וכן מופיעה כמרצה בפני בני נוער בבתי ספר ובתנועות נוער ובפני ארגונים שונים להנחיל את מושג הנגישות עבור אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. בשנת 2007 סיימתי השתלמות בקורס “נאמן נגישות” של משרד המשפטים ובשנת 2010 בקורס “מורשה נגישות השירות” שמתקיים על ידי משרדי הכלכלה והמשפטים.

מטרתי –  לאפשר לאנשים עם מוגבלויות מכל הסוגים מסוגים שונים להשתלב בחיי יום-יום כעצמאיים, כעובדים, כאחד מיני רבים ושווים וזאת על ידי כך שיוכלו להגיע פיזית לכל מקום וללא עזרה.

 

את כבר לא צעירה ! איך חיי הפנסיה עבורך ?

בשנת 2007 יצאתי לפנסיה מעבודתי כחוקרת בביה”ח בגליל המערבי נהריה כדי להעמיק את פעילותי ההתנדבותית, נבחרתי ואני מכהנת זו הקדנציה השנייה כחברת מועצת העיר קריית ביאליק בבחירות המוניציפאליות האחרונות. בקדנציה הראשונה החזקתי בראשות תיקי רווחה-נגישות-תושבים ותיקים, תחבורה, איכות סביבה ומועצת נשים ובקדנציה הנוכחית – תיקי רווחה-נגישות-תושבים ותיקים, תחבורה וקשרי חוץ. מאז קבעתי את מגוריי בעיר, הפכה זו לי לבית. מצאתי כאן אוכלוסייה חמה, צנועה ומכניסת-אורחים. מצאתי עיר עם איכות חיים נפלאה, ירוק שלט בכל פינה, הניקיון היה מופתי ומערכת החינוך – מפוארת. מצאתי את דני זק – ראש עיר שהטמיע את מושג הנגישות ויחד איתו התחלנו בכוחות משותפים לקדם מיזמים בעיר ליצירת שוויון הזדמנויות לאוכלוסיותיה עם הצרכים המיוחדים. לאחריו, ראש העיר הנוכחי אלי דוקורסקי הפך לשותפי המלא לדרך. יחד איתו אושרה תוכנית-האב היוצאת לפועל מזה שתי קדנציות להנמכת מדרכות במעברי החצייה, להנגשת מבני ציבור כגון הספרייה, בנין העירייה, האגף לשירותים חברתיים, בתי-ספר ועוד, לסימון מקומות חנייה לנכים – ולאכיפה נגד נהגים עבריינים התופסים אותם ללא תו נכה, להסברה בנושא הנגישות וקבלת השונה בעיר, והיד עוד נטויה.

במסגרת שיתוף הפעולה עם אלי, כראש העיר, אנו פועלים “להחזיר עטרה ליושנה”, קרי, לפעול להשבת הייחוד שאפיין את העיר בעבר – הניקיון, איכות החיים, הביטחון האישי של כל תושב והאוזן הקשבת שקיבל ברשות כמענה לכל בעיה ותלונה. בד בבד אני ממשיכה לנהל את נגישות ישראל צפון- נ.י.צ. ולקדם את נושאי הנגישות וקבלת השונה בכל רחבי הצפון.

אלי דוקרסקי ורוויטל שוורץ – סבירסקי

לאורך כל פעילויותיי מלווה אותי נושא העצמת אנשים עם מוגבלויות במדינה. אני נותנת לנושא ביטוי במסגרת עיסוקיי הרבות. בשנה האחרונה העמקתי את פעילותי בנושא תעסוקת אנשים עם מוגבלויות. העובדה כי אני היחידה בארץ מבין הנשים עם מוגבלות פיזית חמורה  המכהנת במועצת עיר מגוריי – משמשת עבורי תמריץ להרחיב את היריעה ולגרום ליותר נשים עם מוגבלויות להיות מודעות ליכולותיהן לתרום ולהתנדב למען חברה שוויונית וצודקת יותר, המנגישה את החיים ומקבלת את השונה.

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.