בני הנוער בחיפה בתקופת המרי העברי

תקופת המרי העברי בין השנים  1945-1946

לנוער בכלל ולנוער בחיפה בפרט, היו הרבה תפקידים חשובים באותם ימים. על אף גילם הצעיר מאוד, הם הושבעו להגנה כבר בגיל 14- 15, ומיד הופעלו בקבוצות של בנים ובנות ביחד למשימות שונות.

הנוער היה שותף לתקופה שהובילה להקמת מדינת ישראל. הוא היה חלק בלתי נפרד מהחיים שסבבו אותו, ולכן היה חדור אמונה, תחושת אחריות ורצון להיאבק למען החירות.

עבור הנוער בחיפה היו אלה שנים של אתגר. הוא הכיר את המציאות משיחות בבית, בבית הספר ובתנועות הנוער. הוא היה מודע למה שהתרחש בארץ ובעולם, ובמיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה.

עם סיום מלחמת העולם השנייה. הישוב היהודי בארץ ניצב בפני מציאות קשה ומורכבת. אחרי מלחמה עקובה מדם בה בני הישוב בארץ עזרו לצבא הבריטי במלחמה, התגייסו לצבא, לבריגדה העברית, הנשים התנדבו לחייל נשים ל- A-T-S  ואילו הערבים לא הצטרפו כלל לצבא או למאמץ מלחמתי כלשהו.

אחרי המלחמה כשהבריטים לא היו זקוקים לנו יותר, הם הפנו לנו עורף ונענו לכול בקשותיו של המופתי הערבי, חאג' אמין אל חוסין. ששהה בגרמניה ועזר להיטלר בעצות להשמדת יהודים. הבריטים גם נענו למופתי, כשהתנגד למכירת קרקעות ליהודים, להתיישבות יהודית בארץ ולקליטת פליטי השואה שניצלו ובקשו לעלות לארץ ולבנות בה את חייהם מחדש. כול דרישותיו של המופתי התקבלו ובעקבותיהן הופץ הספר הלבן הידוע  לשמצה, הספר הלבן של ממשלת בווין הבריטית.

הבריטים הגבילו את העלייה לארץ ישראל ומנעו מפליטי השואה להגיע אליה. ספינות מעפילים שניסו להגיע לחופי הארץ גורשו ללב ים או נשלחו למחנות מעצר בקפריסין. על רקע מציאות זו פעלו ארגוני ההגנה, הפלמ"ח, האצ"ל והלח"י, כל אחד בדרכו, במאבק נגד גזרות הספר הלבן של בווין ומדיניות ההגבלות הבריטית.

חיפה, כעיר נמל מרכזית, הייתה זירה חשובה במאבק. בעיר היו הנמל, שהיה בשליטה בריטית, מסילת הרכבת, בתי הזיקוק ומתקנים נוספים בעלי חשיבות אסטרטגית לבריטים. באזור נשר, לא רחוק מחיפה, שכן בית החרושת למלט, שהיה היחיד מסוגו במזרח התיכון ושירת את צורכי הבריטים בזמן המלחמה.

חיפה שימשה למעשה שער כניסה לארץ ישראל. דרכה הגיעו יהודים למרות מגבלות העלייה, וברחובותיה ניתן היה לראות חיילים ושוטרים בריטיים. הנוער החיפאי היה חלק ממציאות זו וראה אותה מדי יום. רבים מבני הנוער ביקשו לקחת חלק במאבק. באותם ימים לא היו צווי גיוס. בני הנוער התנדבו מרצונם מתוך תחושת שליחות ואחריות.

אגב: המתנדבים היו תמיד באיכות גבוהה. יש הבדל בין מתנדבים לבין אלה שמתגייסים בכוח צווי גיוס, או שכירי חרב, זה ידוע בכול העולם שמתנדבים הם האיכותיים ביותר.

לנוער בחיפה היו אלה שנים של אתגר. נושא ההעפלה היה קרוב במיוחד לליבם. הנוער בחיפה הכיר את סיפוריהם של המעפילים ופליטי השואה, ולא היה מנותק מן המתרחש. המציאות הלאומית והמאבק על עתיד היישוב הפכו לחלק מחיי היומיום של בני הנוער.

בתנועות, בני הנוער למדו לעבוד יחד, לסייע זה לזה ולפעול במסגרת קבוצתית. הם רכשו תחושת אחריות, למדו להתמודד עם קשיים והבינו כי אין אפשרות שכל אחד ידאג רק לעצמו. הם למדו לשמור סוד ולפעול במשמעת, והאמון שניתן בהם היה עבורם מקור לגאווה.

היו מעצרים, חיפושים, עוצר והגבלות תנועה. מציאות זו השפיעה עמוקות על הנוער של אותה התקופה.

רוב בני הנוער היו תלמידי בתי ספר תיכוניים או חניכים במסגרות הכשרה מקצועית. רבים מהם השתייכו לחג"ם, שהוקם ביוזמת ד"ר ארתור בירם, מנהל בית הספר הריאלי בחיפה (החג"ם, ראשי תיבות של "חינוך גופני מורחב", שימש למעשה מסגרת הכשרה לעתודת לוחמים צעירים. מאוחר יותר הפכה מסגרת זו לגדנ"ע – גדודי נוער, ששימשו עתודה להגנה ולפלמ"ח). בבוקר למדו ובערב התנדבו. למרות גילם הצעיר, תרומתם הייתה משמעותית ביותר וכנוער הם היו לעזר רב.

מלבד השתתפותם בהפגנות היישוב נגד הספר הלבן, מילאו בני הנוער תפקידים רבים נוספים.

התפקידים שבהם לקח הנוער חלק

• הדבקת כרוזים של "החומה", ביטאון ההגנה.
• השתתפות בשמירה בעמדות ברחבי העיר. על כול אחת ואחד היה להכיר את חבריו לאזור ולעמדה.
• אספקת שתייה וכריכים לשומרים.
• שמירה על ניקיון העמדות.
• סיוע בתפעול עמדות תצפית שהוקמו לעיתים בבתי תושבים באזורי קו התפר.
• העברת הודעות ומעטפות סודיות בין אנשי ההגנה, משום שבני הנוער עוררו פחות חשד.
• תנועה ברחובות צדדיים ומעבר מחצר לחצר, במיוחד בשעות העוצר.
• הימנעות ממפגש עם חיילים בריטיים, שכונו "כלניות אדומות" בשל הכומתות האדומות שחבשו.
• סיוע בניקוי כלי נשק במרתפי הטכניון.
• העברת נשק ותחמושת לעמדות שונות.
• נשיאת אקדחים ורימונים שהוסתרו בחגורות מתאימות מתחת לבגדים.
• העתקת רשימות ומסמכים סודיים עבור שירות הידיעות של ההגנה (הש"י).

מי שכתב ידו היה ברור וקריא גויס לעיתים למשימת העתקת מסמכים, לשמחתי היה לי כתב ברור. הוטל עלינו להעתיק מסמכים שאנשינו במשטרה לקחו בלילה בשביל הש"י – שירות הידיעות של ההגה. היה צורך להעתיק במהירות, כדי שניתן יהיה להחזירם למקומם לפני פתיחת המשרדים בבוקר.

מורשת הנוער של חיפה

כיום המציאות שונה. יש לנו מדינה… אך גם היום חשוב שבני הנוער יהיו מעורבים בחברה שבה הם חיים.

מעורבות יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנדבות למען הזולת, בפעילות קהילתית, בשמירה על הסביבה וביוזמות חברתיות שונות. בבתי ספר רבים מתקיים כיום פרויקט "מחויבות אישית", המאפשר לבני הנוער לתרום לחברה ולחזק את תחושת האחריות האזרחית שלהם.

סיכום

זהו סיפורו של הנוער בחיפה בתקופת המרי העברי.

נוער שהבין כי עתיד הארץ תלוי גם בו. וזוהי אולי המורשת הגדולה ביותר שהשאירו לנו בני הנוער של חיפה מאותה תקופה.
סיפור הנוער של העיר חיפה, מלמד אותנו שההיסטוריה אינה נוצרת רק בידי מנהיגים ומפקדים. היא נוצרת גם בזכות בני הנוער שבחרו לקחת חלק במאבק.

…והאחריות של דור הצעירים בארץ, מוסיפה גאווה משלה למדינה.