(חי פה – תאגיד החדשות של חיפה והסביבה) – שיתוק פתאומי של מחצית הפנים עלול להתרחש בתוך שעות ולשנות בבת אחת את שגרת חייו של אדם. תסמונת בל, המוכרת גם בשם Bell’s Palsy או פציאליס, היא אחת הסיבות השכיחות לתופעה. ברוב המקרים מדובר במצב זמני עם סיכויי החלמה טובים, אך אבחון מוקדם, טיפול נכון והגנה על העין עשויים להיות קריטיים בדרך להחלמה.
חשיפתו של איש התקשורת אברי גלעד, לאחר שהתעורר וגילה כי מחצית מפניו משותקת, החזירה את תופעת שיתוק עצב הפנים למרכז השיח הציבורי. גלעד אינו הראשון שחשף התמודדות עם התופעה גם אשת הקולינריה מיכל אנסקי סיפרה בשנת 2019, כי חוותה שיתוק פתאומי בחצי מפניה במהלך טיסה, והזמרת אנה זק שיתפה בשנת 2021 כי אובחנה עם תסמונת בל.
מאחורי המקרים האישיים מסתתרת תופעה רפואית שאינה נדירה כפי שניתן לחשוב. היא עלולה להופיע אצל נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, לעיתים ללא סימני אזהרה מוקדמים. אף שבמקרים רבים ניתן להגיע להחלמה מלאה, הופעת שיתוק פתאומי בפנים מחייבת בדיקה רפואית דחופה כדי לזהות את הסיבה ולשלול מצבים מסוכנים יותר.
המספרים שמאחורי שיתוק הפנים
תסמונת בל היא הסיבה השכיחה ביותר לשיתוק פתאומי של עצב הפנים. על פי הנתונים מדי שנה מתגלים כ-20 עד 40 מקרים לכל 100 אלף בני אדם. ההערכות מצביעות גם על כך שהסיכון המצטבר ללקות בתסמונת במהלך החיים עומד על כאחד מכל 60 אנשים.
התסמונת פוגעת בנשים ובגברים בשיעור דומה, ויכולה להופיע בכל גיל, אולם שכיחותה עולה במיוחד בקרב בני 15 עד 45. היא מהווה כ-60% עד 75% מהמקרים של שיתוק חד צדדי בעצב הפנים. קיימות גם קבוצות שבהן נצפה סיכון מוגבר, ובהן נשים בהיריון, בעיקר בשליש השלישי, ונשים בתקופה שלאחר הלידה. גם אנשים הסובלים מסוכרת ומיתר לחץ דם נמצאים בסיכון מוגבר. נוסף על כך, תואר קשר בין הופעת התסמונת לבין זיהומים בדרכי הנשימה העליונות.
מהו עצב הפנים ולמה הפגיעה בו משנה את מראה האדם?
כדי להבין את התופעה, צריך להכיר את עצב הפנים, המכונה גם העצב השביעי מבין 12 עצבי הגולגולת. מדובר בעצב בעל תפקיד מרכזי בתפקוד היומיומי. הוא אחראי להפעלת שרירי הפנים, מאפשר לנו לחייך, לעצום עיניים, להרים גבות ולהביע רגשות.
אבל תפקידו אינו מסתכם בהבעות פנים. העצב מעורב גם בחוש הטעם בשני השלישים הקדמיים של הלשון, בתפקוד בלוטות הדמעות והרוק ובוויסות התגובה לרעשים באמצעות שריר קטן באוזן התיכונה.
לכל אדם שני עצבי פנים, אחד בכל צד. הם יוצאים מגזע המוח, עוברים דרך תעלות בעצם הגולגולת ומתפצלים לענפים המגיעים לאזורים שונים בפנים.
כאשר העצב נפגע, נפגעת גם היכולת להעביר פקודות לשרירים. התוצאה עלולה להיות חולשה או שיתוק של מחצית הפנים. במקרים מסוימים המטופל מתקשה לסגור את העין, לחייך, לדבר, לאכול או לשתות. אחרים מתלוננים על יובש בעיניים, ירידה בחוש הטעם ואף רגישות חריגה לרעשים.
מדוע זה קורה?
אחת התעלומות המרכזיות סביב תסמונת בל היא העובדה שברוב המקרים לא ניתן להצביע בוודאות על גורם יחיד שהוביל להופעתה. משום כך היא מכונה שיתוק אידיופתי, כלומר שיתוק שסיבתו אינה ידועה.
התיאוריה הרפואית המובילה גורסת כי בחלק מהמקרים מדובר בהתעוררות של נגיף רדום בגוף, ובעיקר נגיף ההרפס סימפלקס. על פי ההשערה, התעוררות הנגיף גורמת לתהליך דלקתי ולנפיחות בעצב הפנים. מכיוון שהעצב עובר בתוך תעלה גרמית צרה, הנפיחות עלולה ליצור לחץ ולפגוע בתפקודו. עם זאת, חשוב להדגיש כי הקשר הסיבתי הזה עדיין לא הוכח באופן חד משמעי.
גורם נוסף לשיתוק פנים הוא נגיף ההרפס זוסטר, הגורם לשלבקת חוגרת. כאשר הזיהום פוגע בעצב הפנים, המצב עשוי להתבטא בתסמונת רמזי האנט (Ramsay Hunt Syndrome). במקרים כאלה ניתן לעיתים לזהות שלפוחיות באזור האוזן החיצונית.
לצד הגורמים הנגיפיים, קיימות סיבות נוספות לשיתוק עצב הפנים, ובהן מחלת ליים המועברת באמצעות עקיצת קרצייה, זיהומים אחרים, מחלות דלקתיות ואוטואימוניות, חבלות באזור הראש והפנים, גידולים הלוחצים על העצב ואף פגיעות במהלך ניתוחים.
מהם סימני האזהרה?
שיתוק עצב הפנים מתפתח בדרך כלל בתוך שעות עד ימים, ולעיתים מגיע לשיא חומרתו לאחר מספר ימים. ברוב המקרים הפגיעה היא בצד אחד של הפנים.
התסמינים של שיתוק עצב הפנים עשויים להשתנות מאדם לאדם, בהתאם לחומרת הפגיעה ולמיקום העצב שנפגע. בין הסימנים הבולטים ניתן לזהות צניחה של זווית הפה בצד הפגוע, חולשה של שרירי הפנים וקושי לחייך באופן סימטרי. במקרים רבים מופיע גם קושי בעצימת העין, שקיעה של אזור הגבה והמצח ויובש בעיניים כתוצאה מירידה בהפרשת הדמעות.
נוסף על כך, השיתוק עלול להקשות על פעולות יומיומיות כמו אכילה ושתייה, לגרום לשינויים בדיבור ולירידה בחוש הטעם. חלק מהמטופלים חווים גם כאבים באזור הפנים, רגישות מוגברת לרעשים ולעיתים שינויים בתחושה. עוצמת התסמינים משתנה, ולא כל המטופלים חווים את כולם
אחת התופעות המטרידות במיוחד היא חוסר היכולת לעצום את העין באופן מלא. לכאורה מדובר בתסמין קטן, אך למעשה הוא עלול להפוך לסיבוך משמעותי, משום שהעין מאבדת חלק מההגנה הטבעית שלה מפני יובש ופגיעה בקרנית.
לא כל שיתוק פנים הוא תסמונת בל
אחד הנושאים החשובים ביותר באבחון הוא ההבחנה בין שיתוק פריפרי של עצב הפנים לבין שיתוק מרכזי שמקורו במערכת העצבים המרכזית. בשיתוק פריפרי, הפגיעה היא בעצב הפנים עצמו או במסלולו. במצב כזה עלולה להיפגע מחצית הפנים כולה, לרבות המצח והיכולת לסגור את העין.
לעומת זאת, בשיתוק מרכזי, הנזק נמצא באזור במוח האחראי על תנועות הפנים. במקרים טיפוסיים, כמו באירוע מוחי, נפגעת בעיקר המחצית התחתונה של הפנים בצד הנגדי למיקום הפגיעה במוח.
ההבחנה הזאת חשובה במיוחד משום ששיתוק פתאומי בפנים עלול להיות סימן לאירוע מוחי. לכן אין להניח שמדובר בתסמונת בל על סמך מראה הפנים בלבד. הופעה פתאומית של חולשת פנים, ובמיוחד אם היא מלווה בחולשה ביד או ברגל, הפרעת דיבור, בלבול או הפרעה בראייה, מחייבת פנייה מיידית לשירותי החירום.
כיצד מאבחנים את התופעה?
האבחון מבוסס בראש ובראשונה על בדיקה רפואית והערכת התסמינים. הרופא בודק את תנועת שרירי הפנים, את היכולת לעצום את העיניים, להרים גבות ולחייך, וכן את התפקוד הנוירולוגי הכללי. במקרים המתאימים נדרשת גם בדיקת אף-אוזן-גרון, בין היתר כדי לזהות שלפוחיות באזור האוזן העלולות להצביע על זיהום בהרפס זוסטר.
חשיבות מיוחדת ניתנת לבדיקת עיניים, משום שהיעדר מצמוץ וסגירה תקינה של העפעף עלולים לסכן את הקרנית.
גם מהלך המחלה מספק מידע חשוב: שיתוק בל טיפוסי מתפתח בדרך כלל בתוך שעות עד ימים. כאשר השיתוק מתקדם באיטיות לאורך שבועות או חודשים, או כאשר מופיעים תסמינים נוספים, יש צורך בבירור מעמיק יותר כדי לשלול גורמים אחרים, לרבות גידולים.
מדוע שלושת הימים הראשונים חשובים כל כך?
למרות המראה המבהיל, החדשות המעודדות הן שבמקרים רבים קיימים סיכויי החלמה טובים. לפי הנתונים הרפואיים כ-70% מהמטופלים צפויים להחלים באופן מלא, כאשר הטיפול המתאים ניתן בזמן.
הטיפול המקובל בתסמונת בל כולל מתן תרופות ממשפחת הסטרואידים למשך תקופה של כעשרה ימים, בהתאם להחלטת הרופא. יעילות הטיפול גבוהה במיוחד כאשר מתחילים אותו בתוך 72 שעות מתחילת התסמינים.
הסיבה לחשיבות הטיפול המוקדם היא הרצון להפחית את התהליך הדלקתי ואת הנפיחות סביב העצב, ובכך לשפר את הסיכוי להתאוששותו. במקרים חמורים מסוימים, או כאשר יש חשד מבוסס לזיהום נגיפי, הרופא עשוי להחליט על שילוב של סטרואידים עם תרופה אנטי נגיפית, כגון אציקלוביר.
במקביל, ניתן לשלב טיפולי פיזיותרפיה ושיקום שרירי הפנים, בהתאם למצבו של המטופל ולשלב שבו הוא נמצא. חשוב להדגיש, הטיפול התרופתי אינו מתאים לכל מצב של שיתוק פנים, ולכן יש לאבחן תחילה את הגורם ולפעול בהתאם להנחיות הרופא.
הסכנה שאסור להתעלם ממנה
אחד ההיבטים החשובים ביותר בטיפול בשיתוק עצב הפנים הוא ההגנה על העין בצד הפגוע. כאשר המטופל אינו מצליח לעצום את העין או למצמץ כראוי, הקרנית נחשפת לאוויר ומתייבשת. ללא טיפול מתאים עלולים להיווצר כיבים וזיהומים בקרנית, ובמקרים חמורים אף להיגרם נזק לראייה.
הטיפול כולל שימוש בתחליפי דמעות בטיפות או בג'ל, בהתאם להנחיות רופא העיניים. לעיתים נדרשת גם סגירת העין באמצעות פלסטר או אמצעים אחרים, במיוחד בזמן השינה. במקרים שבהם אין אפשרות להגן על העין באמצעים פשוטים, קיימים פתרונות רפואיים וכירורגיים נוספים, ובהם תפירה זמנית של העפעפיים או השתלת משקולת קטנה בעפעף העליון, המסייעת לו להיסגר באמצעות כוח הכבידה.
כשהשיתוק לא חולף
אף שרוב המטופלים משתפרים, ישנם מקרים שבהם ההחלמה חלקית בלבד או שהשיתוק נמשך לאורך זמן. אחד המצבים האפשריים הוא שיתוק שיירי, שבו חלק משרירי הפנים אינם חוזרים לפעילות תקינה. הדבר עלול להוביל לאסימטריה בפנים, לפגיעה בחיוך ולקושי בביצוע פעולות יומיומיות.
סיבוך נוסף נקרא סינקינזיס (Facial Synkinesis). מדובר בתופעה שבה לאחר התאוששות העצב נוצרת פעילות בלתי רצונית ולא מתואמת בין שרירים שונים בפנים. כך, למשל, אדם שמנסה לחייך עלול לגלות כי העין בצד הפגוע נעצמת במקביל. לחלופין, בזמן עצימת העיניים עלולה להתרחש תנועה לא רצונית באזור הפה.
התופעה עשויה להתפתח מספר חודשים לאחר הופעת השיתוק, ולפגוע הן בתפקוד והן במראה החיצוני. מעבר לפגיעה הגופנית, יש גם מחיר רגשי וחברתי. שינוי פתאומי במראה הפנים עלול להשפיע על הביטחון העצמי, על התקשורת עם הסביבה ועל תחושת הנוחות במפגשים חברתיים ובעבודה.
אילו טיפולים קיימים למי שלא מחלים?
כאשר השיתוק נמשך חודשים ארוכים ללא שיפור מספק, קיימות אפשרויות טיפול ושיקום מתקדמות. אחת האפשרויות היא הזרקת בוטוקס לשרירי הפנים. הטיפול עשוי להפחית התכווצויות לא רצוניות, להקל על מתח וכאבים ולשפר את הסימטריה ואת תנועות הפנים.
במקרים מסוימים נשקלת התערבות כירורגית, לרבות ניתוחים לשחרור שרירים מכווצים, העברת עצבים או השתלת עצבים, שמטרתם לשפר את פעילות שרירי הפנים. קיימים גם ניתוחים סטטיים לשיפור מראה הפנים במנוחה, כגון הרמת גבה ותמיכה בזווית הפה ובלחי, וכן ניתוחים דינמיים שנועדו להחזיר תנועה לפנים באמצעות העברת עצב או השתלת שריר.
בחירת הטיפול נעשית באופן פרטני, בהתאם לחומרת הפגיעה, למשך השיתוק ולמצב העצב והשרירים.
מתי חשוב לחזור לבדיקה רפואית?
מעקב רפואי הוא חלק בלתי נפרד מתהליך ההחלמה. החמרה בתסמינים לאחר כשלושה שבועות, הופעת סימנים נוירולוגיים נוספים או היעדר שיפור צפוי מחייבים הערכה רפואית מחודשת.
מטופלים שלא חווים התאוששות מספקת עשויים להזדקק למעקב במרפאה המתמחה בשיקום עצב הפנים. במסגרת זו ניתן לשלב נוירולוגים, רופאי עיניים, מומחי כירורגיה פלסטית, פיזיותרפיסטים וקלינאי תקשורת בעלי ניסיון בשיקום פנים. המטרה אינה רק להחזיר את היכולת לחייך, אלא גם לשפר את תפקוד העין והפה, להפחית תנועות בלתי רצוניות ולהחזיר ככל האפשר את איכות החיים.
שיתוק פנים אינו בהכרח מצב קבוע, אבל אסור להתעלם ממנו
תסמונת בל היא תופעה רפואית שעלולה להופיע באופן פתאומי ולהשפיע באופן משמעותי על התפקוד, המראה החיצוני והמצב הנפשי של האדם. לצד החשש הראשוני, חשוב לזכור כי במקרים רבים מדובר במצב חולף, עם סיכויי החלמה טובים, במיוחד כאשר ניתן טיפול מתאים בשלבים הראשונים.
עם זאת, לא כל שיתוק פנים הוא תסמונת בל, והאבחנה מחייבת בדיקה רפואית כדי לשלול מצבים מסוכנים, ובראשם אירוע מוחי. גם ההגנה על העין והמעקב אחר תהליך ההחלמה הם חלק מרכזי מהטיפול.
המקרים שנחשפו בציבור, ובהם ההתמודדות של אברי גלעד, מיכל אנסקי ואנה זק, ממחישים עד כמה התופעה עשויה להפתיע כל אדם, ללא קשר לגילו או למעמדו. המסר החשוב הוא פשוט: הופעה פתאומית של שיתוק בפנים אינה עניין שממתינים איתו. אבחון מהיר, טיפול בזמן ושיקום מותאם עשויים לעשות את ההבדל בדרך לחזרה לשגרה.