כך הופקר הצפון | טור דעה

בעוד צפון הארץ בוער, עשרות אלפי ישראלים עקורים מבתיהם וביטחונם של תושבי יישובי קו העימות מופקר, נחשפת האמת המרה של תקציב המדינה לשנת 2026.

המספרים אינם משקרים: הם משרטטים תמונה של מציאות מעוותת, שבה האינטרס הפוליטי הצר גובר על הצורך הקיומי הבסיסי ביותר של אזרחי המדינה – הזכות לביטחון ולמיגון.

וחשוב לזכור עוד לפני שדיברנו על המצב הנואש הנוכחי של תושבי הצפון: אחת הבעיות הגדולות של מדינת ישראל היא חוסר הפרופורציה בין ריכוז המשאבים במרכז לעומת הפריפריה.

אפילו בתנאי שגרה רגילים, אם הצפון והדרום לא יזכו לתמריצים משמעותיים לעומת המרכז, הם יקרסו ויהפכו את מדינת ישראל למדינת תל אביב.

מיגון הצפון

מלחמת לבנון השנייה הדגימה באופן ברור את בעיית המיגון ביישובי הצפון, מאז, היה למדינת ישראל כל הזמן שבעולם כדי להשקיע מחשבה במערכה הבאה.

ניתן היה לשער שעם השנים, משהתעצמות חיזבאללה הפכה לאיום ממשי שהלך וגדל מיום ליום, תוקדש מחשבה למיגון יישובי הצפון. זה לא קרה.

להתעלמות מן הסכנה הגוברת בצפון, נוספה גם התעלמות מצרכי היישובים בצפון הארץ. תוכניות כמו "מגן הצפון" ו"צפונה", לצד התחייבויות חסרות כיסוי ל"חיזוק הצפון", ו"השקעה בפריפריה", הושלכו לחלל האוויר.

במאי 2018, הוציא שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, לדרך את פרויקט מיגון הצפון בתקציב של 6.5 מיליארד שקל. אלא שבנובמבר של אותה שנה בעקבות עוד הסלמה בעזה, שהסתיימה בקול ענות חלושה ותשלומים חודשיים לחמאס ("ניצחון מוחלט" מודל 2018 של נתניהו), התפטר ליברמן, במחאה על מה שכינה "כניעה לטרור".

והתוכנית למיגון הצפון? בכירים בצה"ל רמזו אח"כ שזאת הוקפאה, כדי להכניס אצבע בעין לליברמן. מאז, דבר לא התקדם.

אגב, עלות מיגון יישובי הצפון שנמצאים בטווח סיכון, נאמדת בכ-5 מיליארד שקל. זהו סכום זניח, כ-1% בלבד, מתקציב הביטחון הכולל של ישראל, שעומד על כחצי טריליון שקל לשנים 2024–2026.

האבסורד: אחרי ה-7 באוקטובר, הממשלה נאלצה לממן את פינוי הצפון, בעלות שנאמדת בין 5-7 מיליארד שקלים, יותר משנדרש למיגון הצפון לו היה נעשה הזמן.

כאשר התחילו תושבי הצפון לחזור, המשיכה הממשלה בהכרזות על העברת תקציבי ענק. בפועל, מתוך מיליארדי השקלים שהובטחו הועברו בפועל כמה מאות מיליונים, ואפילו הכספים שהובטחו על הנייר כבר קוצצו לטובת התחייבויות חשובות יותר של הממשלה.

ב-28 בפברואר 2026, נפתחה המערכה נגד איראן, ומיד אחריה, התחילה שוב מערכה נגד חיזבאללה בצפון.

האם הממשלה דאגה שתושבי הצפון יגיעו לסבב מוכנים יותר מבחינת מיגון?

המשוואה שלא תיאמן: מיגון הצפון מול כספים קואליציוניים

בימים של מלחמה, כאשר טילי אויב נופלים סביבנו, בחרה הממשלה לשגר טיל מתפצל מדויק ישר בפניהם של האזרחים המשרתים במדינה, אלה שמשלמים מכספם את תקציב המדינה.

אפילו אחרי שגודל המחדל של מיגון הצפון נחשף, הממשלה מסרבת לתעדף את חיי אזרחיה.
במקום להשקיע את הנדרש להצלת חיים, הממשלה בחרה לאחרונה להעביר 900 מיליון שקל נוספים לבסיס התקציב, מה שהופך את הסכום הכולל של הכספים הקואליציוניים והמגזריים ל-5.9 מיליארד שקל בשנה.

מדובר בכסף פוליטי קבוע שהממשלה מעבירה מדי שנה, למרות המלחמות ולמרות הגירעון שממשיך להתנפח.

מה מתכננת לנו הממשלה בתקציב 2026

• תקציב הישיבות – הגדלה מ-1.7 מיליארד ל-1.9 מיליארד שקל. השנה הוקפאו כ-550 מיליון שקל שהיו מיועדים למשתמטים. בשנה הבאה הסכום צפוי לעלות ליותר מ-600 מיליון, וההגדלה מיועדת לפצות על ההקפאה.
• כרטיסי המזון של דרעי – 257 מיליון שקל, סכום שעתיד לשמש בתעמולת הבחירות של ש"ס. בג"ץ הורה על מבחנים חדשים לחלוקה, אך אלה שגובשו במשרד הרווחה נוטים לטובת האוכלוסייה החרדית.
• משרד המשימות הלאומיות (כלי הביצוע של הציונות הדתית) – 400 מיליון שקל לטובת התנחלויות, גרעינים תורניים והדתה. בין היתר: 100 מיליון לחטיבה להתיישבות, 95 מיליון להתנחלויות, 25 מיליון לגרעינים משימתיים ו-175 מיליון למטרות תרבות יהודית, זהות יהודית והדתה (תרבות יהודית, למי שלא הבין, קשורה רק בדת).
• תשלומי ההורים בחינוך הממלכתי-דתי – 92 מיליון שקל + 36 מיליון שקל נוספים ל"מענה תקציבי למאפייניו המיוחדים".
• ישיבות ההסדר – 27 מיליון שקל
• תגבור תלמודי תורה חרדיים שאינם מלמדים ליבה + צהרונים – 189 מיליון שקל
• מענקים ביטחוניים להתנחלויות – 87 מיליון שקל.
• משרד המורשת של עוצמה יהודית – 150 מיליון שקל
• במשרד החינוך:
  • למניעת נשירה מהישיבות – 49 מיליון
  • לגרעינים תורניים – 17 מיליון
  • לתרבות חרדית – 77 מיליון
• במשרד לשירותי דת: 52 מיליון להקמה ושיפוץ מבני דת + 7 מיליון לייעוץ והפריה.
• במשרד הרווחה: 31 מיליון לפנימיות של ישיבות.
  
  וכעת אנחנו מתבשרים שבעזרת תרגיל מחטף מחוכם, נוספו לכספי השוחד הללו עוד 800 מיליון שקל.
  
  אין ספק שזהו בדיוק התקציב הנדרש כדי לקדם את מדינת ישראל בשעותיה הקשות ביותר. כאשר תושבי הצפון מוכים, העסקים הקטנים נסגרים והמילואימניקים קורסים, ממשלת ישראל משוכנעת שעליה להמשיך ולעודד במרץ, השתמטות ובטלנות של מגזרים אנטי ציוניים.

כלכלה של הפקרה

האבסורד מתעצם כששומעים תירוצים כמו "כלכלית עדיף לפנות תושבים, לספוג את העימותים ולשפץ אחר כך". זוהי ראייה פגומה מן היסוד. היא מתעלמת מעלות הפינוי ההמוני למלונות, מהתמוטטות עסקים, מאובדן מסים ומהנזק הנפשי-חברתי.

ומעבר לכסף, יש כאן אובדן מוחלט של ערך ה"ביחד" הישראלי. נראה שחיי אדם וביטחון של האזרח בביתו, לא שווים דבר במדדי הממשלה. זאת דרך המלך שמובילה לשבירת כלים ולהתמוטטות ערכית של החברה הישראלית.

הקואליציה לפני האזרחים

הכתובת על הקיר ברורה,

עבור הממשלה הנוכחית, תושבי הצפון הקיבוצניקים, ממילא לא נספרים, שכן הם לא יצביעו לקואליציה הזאת.
מצד שני, תושבי הערים והעיירות נתפסים כמצביעי ליכוד מובטחים, שימשיכו לתמוך גם אם יופקרו. ולכן, אין מניעה להפנות את הכסף לשותפות הקואליציוניות התובעניות.

התוצאה – תושבי הצפון נמצאים בתחתית סדר העדיפויות.

ואגב, גם בדרום המצב לא מזהיר. ביה"ח סורוקה עומד הרוס כבר תשעה חודשים. מצבו הפך לבעיה פרטית של הנהלת בית החולים. לממשלה אין כסף לשיקום הצפון ומיגונו וגם לא לשיקום הדרום.

הפער בין הצרכים הביטחוניים הדחופים לבין חלוקת השלל הפוליטי אינו רק חוסר היגיון תקציבי, זו קריסה מוסרית. 1% מתקציב הביטחון יכול לשנות את פני הצפון. ולאן מעדיפה הממשלה להעביר סכומים דומים ואף גבוהים יותר? למוסדות דת, לעידוד משתמטים, לגורמים אנטי-ציוניים ולצרכים סקטוריאליים.

ממשלת ישראל מצהירה בגלוי: הישרדות הקואליציה קודמת להישרדות האזרחים.

במקום לבנות ממ"דים, הממשלה בונה חומות של ניכור. במקום למגן את הבית, היא מבצרת את הכיסא.

ראש הממשלה לא עשה במשך שנים דבר כדי לעזור לצפון. כעת, עומד האיש, שלא זז לשום מקום ללא מיגונית צמודה, ומטיף בשער.

ומה הוא קורא לראשי הערים והמועצות בצפון לעשות? הוא דורש מהם להתאמץ ולמנוע תושבים מלעזוב את בתיהם הבלתי ממוגנים למקום בטוח יותר.

יש את זה ביותר מנותק? תודו שאין עליו, על ראש הממשלה שלנו.

ב-2025 וב-2026, אזרחי ישראל המשרתים ועובדים, מגלים פעם אחר פעם שהתקציב שלהם לא נועד להגן עליהם, אלא לשלם את מחיר שלמותה של ממשלה שהפקירה אותם.