סדר ט"ו-בשבט וחשיבותו | יהודית יחזקאלי גלילי

לסדר טו – בשבט חשיבות רבה בעיניי.

אני חשה שאנו נמצאים בתקופה של רצון לגיבוש תרבות יהודית ישראלית. זה נושא כבד וחשוב דווקא בה אנו נמצאים כיום בארץ. מאז ומתמיד המורשת התרבותית היהודית היא רב גונית. היא מורכבת מזרמים שונים ואף מנוגדים.

זה לא מספיק לכתוב מאמר או להרצות בפני קהל. חשוב וחיוני לעשות מעשה… לעשות בבית, בארגונים ובבתי הספר. לעורר רעיונות חדשים חיוביים שיובילו לחידוש.

אין ספק שבעשיית דבר בצוותא נוצרת הרגשת  שותפות.

אני מקווה שעריכת סדר טו בשבט בצוותא, יחזור לטכסים של מחזור חיינו. ויזכה אותנו בהרגשה טובה לאיחוד, לרעות ,להמשך העשייה החיובית. עשייה שהתחילה בעבר, אך יש להתאימה לתקופה ולתפיסת האדם בימינו.

את הסדרים שנכין היום ניתן לבסס על הסדרים המסורתיים עם שינוי תכנים, הכול כדי לקרב מסורת ולחדש חוויות המתאימות לזמננו.

 כיצד חגגנו את חג טו-בשבט בילדותנו

ברשתכם אספר לכם בקצרה,

כשהיינו קטנים וזה היה מזמן. לפני יותר מ 90  שנה…
לכבוד חג טו בשבט, חג הנטיעות, נהגנו לטעת שתילי עצים בתוך גומות שהוכנו מראש. כרענו ברך ושתלנו שתילים רכים. בכפות ידינו הקטנות, הדקנו סביב את האדמה התחוחה ולחשנו יחד תפילה.

"עץ נטעתי בחג האילן בגני הקטן.
ולנטע הרך אמרתי כך: עלה וצמח,
היה לברוש חזק ואין לעד".

אחרי טקס נטיעת העצים חכתה לנו הפתעה.
הפתעה שלא אשכח לעולם…
בפרוזדור ביה"ס, המורים צרפו שולחנות זה לזה.
יצרו שולחן אחד ארוך. עטוף במפות לבנות ועליו ערוכים פירות טו בשבט רבים. ישבנו  קשובים לדברי עורכי הסדר, שתלמידי הכיתות הגבוהות  היו שותפים בהכנתו.
שרנו שירי טו בשבט, דקלמנו דקלומים ונפרדנו עליזים ושמחים כשכל ילד וילדה קיבל  לכבוד החג שקית עם פירות טו בשבט. מיובשים וגם טריים…

לימים, השנים חלפו. ,, אני קשישה וכפופת קומה, חולפת לאורך שדרת הברושים הזקופים, מתנשאים אל על… ובליבי תפילה שהם יישארו כך לעד.  
וכמו עצי הברוש הזקופים והאיתנים כך גם בני ארצנו  ועמנו יישארו כאן נטועים בארץ ישראל, זקופים ואיתנים לעד…לו יהי…