אגדות רבות מספרות על אודות 'אופיו המרושע' ומבשר הרעות של החרוב. את הסיפור הבא שמענו מפי אבו ראזי בן ה-95 מבועיינה נג'ידאת, אשר בשולי עמק בית נטופה: "שלמה המלך היה מתעורר כל בוקר ורואה עץ חדש, שהופיע בקודש הקודשים. שאל שלמה המלך את העץ: 'מה אתה עושה פה?' ראשונה הייתה התאנה שענתה: 'באתי לברך אותך.' כך בכל בוקר היה מופיע עץ שונה שבא לברך. יום אחד הופיע החרוב. שאל אותו שלמה המלך: 'מה אתה עושה פה?' ענה החרוב: 'אני אחרון העצים ובאתי להחריב את בית המקדש.' ואחרי ארבע מאות שנה בא נבוכדנצר והחריב את כל המדינה".
מקורו של סיפור זה ודומיו, הנפוצים בפולקלור הערבי, בכתוב בקוראן: "ויהי בגזרנו עליו למות, לא גלה להם איש את מותו כי אם תולעת הארץ, אשר אכל את מטהו; ובראות אותו השדים נופל מת ארצה ויאמרו: לו ידענו את הרז הזה, לא נשארנו בענשנו ובחרפתנו". אגדה זו מקורה בתלמוד: "בתחילה מלך שלמה על העליונים שנאמר: וישב שלמה על כיסא ד', ולבסוף לא מלך אלא על מקלו שנאמר: מה יתרון לאדם בכל עמלו, וכתיב: זה היה חלקי מכל עמלי". בעוד בשני המקורות לא צוין ממה עשוי המקל שעליו נשען שלמה, המסורת הערבית מייחסת זאת לחרוב על סמך הדמיון בין שם הצמח לבין הפועל "חרב" (גם בערבית) שמשמעו להרוס.
אל והידי (Al wahidi), פרשן של הקוראן בן המאה ה-11, עסק בפרשת מותו של שלמה המלך ומביא את הסיפור הבא: "שלמה המלך היה נוהג לשאול כל עץ צעיר: 'איזו מחלה אתה יכול לרפא?' ואז היה העץ עונה: 'כך וכך.' כאשר גדל החרוב הוא נשאל 'עבור מה אתה?' והוא ענה: 'אני נועדתי להרוס את בית מקדשך.' שאל שלמה המלך: 'אתה באמת תהרוס אותו?' ונענה 'כן!!'. השיב לו שלמה: 'איזה עץ מרושע אתה!' זמן קצר לאחר מכן הוא נפטר".
תאופיק כנעאן מביא סיפור מורכב יותר, הקושר את כל הקצוות: "יום אחד ראה שלמה המלך בחצר בית המקדש עץ שלא הכיר. הוא שאל את העץ לשמו, 'חרוב,' הייתה התשובה. 'ולאיזה שימוש אתה ראוי?' המשיך המלך. 'להרוס את מפעלך,' ענה הצמח. ביקש המלך מאלוהים שכאשר יבוא יומו, ולא משנה מתי זה יתרחש, שיחביא אותו מהשדים עד שכל בני האנוש יכירו בו. התפלל אז שלמה המלך, עקר את החרוב ושתל אותו בגינתו, כדי למנוע ככל האפשר נזק שהוא עלול לחולל. הוא עקב בקפידה אחר צמיחתו, עד שהיה החרוב לשתיל חסון. אז גדע אותו ועשה ממנו מקל הליכה. שנים רבות קודם לכן הגיעה בלקיס, מלכת שבא, להציג למלך שאלות קשות. אחת מהן הייתה כיצד להעביר חוט משי דרך חרוז. שלמה ביקש את עזרת כל החיות, הציפורים, הזוחלים והתולעים, ורק תולעת לבנה אחת קטנה ביצעה את המשימה. היא עשתה זאת כשלקחה את קצה החוט בפיה, זחלה מצדו האחד של החרוז ויצאה מצדו האחר. המלך שלמה העניק לה בתמורה את בקשתה לשכון באיזה צמח שחפצה להיזון ממנו. ללא ידיעתו מצאה לה משכן מתחת לקליפת ענף החרוב, שממנו נעשה המטה… כאשר בא יומו של המלך, ישב כהרגלו, ונשען על מטהו כאשר הגיע מלאך המוות ונטל את נשמתו…לבסוף כרסמה התולעת את פנים המטה שנשבר לפתע, ואז התגוללה גופת המלך על הרצפה".
מתוך: אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב (2024) שורשים,שושנים ומלכים הוצאת פרדס.