מה עושים הפרחים בגשם?

ישנם פרחים "אמיצים" הפורחים בעיבורו של החורף ומתגברים על התנאים הקשים שמציבים בפניהם פגעי מזג האוויר. מה החסרונות והיתרונות של פריחה בחורף וכיצד מותאמים הפרחים לתנאים של עונה זאת?

כל חובב טבע יודע שרוב הפריחה בארץ חלה באביב שזו תקופה נוחה לפריחה. עונת החורף מצטיינת בגשמים, ברד, טמפרטורות נמוכות ורוחות חזקות. גורמים אלו עשויים לפגוע באברי הפרח העדינים. בנוסף לכך, תנאי מזג האוויר החורפי אינם נוחים לפעילות חרקים המעדיפים טמפרטורות נוחות יותר ולכן הם פחות נפוצים ופעילותם מוגבלת, לעומת האביב ולקראת תחילת הקיץ. בכל זאת ישנם פרחים "אמיצים" הפורחים בעיבורו של החורף ומתגברים על התנאים הקשים שמציבים בפניהם פגעי מזג האוויר.

הנזק העיקרי לפרח לאבריו העדינים עשוי להיגרם על ידי טיפות הגשם. מי הגשם עשויים לפגוע בחיוניות גרגרי האבקה וגם לשטוף אותם הן מהאבקנים, גם אם כבר הגיעו לצלקות הפרח המתאים. מי הגשם עשויים למהול את הצוף ולהוריד את איכותו. בנוסף לכך, גשם זלעפות, ברד ורוחות חזקות עשויים לפגוע באברי הפרח העדינים.

אם התנאים בחורף כל כך לא נוחים אז מדוע כדאי לפרוח בכלל בסתיו ובחורף? קיימת השערה שבעונה זו, בה מועטים המאביקים, קיימת פחות תחרות בין הפרחים על שירותי ההאבקה, לכן, מניחים שפריחה בעונה זו עשויה להעלות את סיכויי הביקור בפרח. טיעון נוסף גורס שמאחר ובעונה זו פורחים מעט צמחים, קיים סיכוי שחרק מסוים יבקר שוב ושוב באותו מין של צמח ופחות אבקה תתבזבז כתוצאה מהגעה לפרח ה"לא נכון". למרות הפיתוי הרב שבשתי השערות אלו, הן מעולם לא הוכחו במציאות.

רוב הפרחים ניצבים בעמדה זקופה או נטויה מעט כך שאברי הפרח גלויים ונחשפים לעיני החרקים המבקרים ובכך גם לגשם ולרוח. כמה מפרחי החורף הבולטים הפוכים: פתח הכותרת פונה כלפי מטה כמו אצל: זלזלת הקנוקנות, בן חצב החורש, גביעונית הלבנון ורקפת מצויה. אמנם לפי אגדה עממית הרקפת הרכינה את ראשה לאות אבל על חורבן הבית, אבל במציאות האבקנים הבשלים מוגנים בתוך צינור הפרח הפונה כלפי מטה ושולי העטיף מופשלים כלפי מעלה. פרח זלזלת הקנוקנות בנוי מעין מטריה הפוכה ובכך היא מגנה על גרגרי האבקה הן מפני פגיעה בחיוניותם והן מפני שטיפה מחוץ לפרח. עמידתם המאוזנת ו/או הנוטה כלפי מטה של נרקיס, מיני זמזומית ומצילות, מונעים אף הם חדירה אפשרית של מי גשם לחלל הפרח.

פרחים מסוימים, כמו כרכם החורפי, כלנית מצויה וסתוונית היורה, נסגרים בימי סגריר ונפתחים כאשר השמש מגיחה מחדש. בכרכם ובכלנית הוכח שזו תגובה לעליית הטמפרטורה. מיני פרחים אחרים פשוט לא נפתחים בימי סגריר. תפרחת הלופית היא מעין צינור המכוסה בגגון המונע את כניסת מי הגשם פנימה שם מצויים הפרחים.

משך הפריחה של הפרח הבודד ועונת פריחה ארוכה, עשויים לפצות הן על הפעילות הנמוכה של החרקים בעונה זו והן על פרחים (או אבריהם) שניזוקו. פרחי חורף רבים מצטיינים באורך חיים ממושך של הפרח הבודד (פרח כלנית עשוי להתקיים אפילו שבועיים וזה של סתוונית היורה, מעל שבוע) לעומת המשך הממוצע של יום עד שלושה של רוב הפרחים המופיעים בעונות אחרות של השנה. כמו כן, לעתים, מופיעים בעת ובעונה אחת מספר קטן של פרחים על הצמח הבודד ובכך מתפזרת הפריחה על פני זמן ממושך.

בפרחים בעלי משך פריחה ארוך ואבקנים מרובים (כמו כלנית מצויה ושקד מצוי), הבשלת האבקנים והצלקות היא הדרגתית וכך גם אם חלקם נפגע, עדיין יש סיכויים להבטחת סיכויי הרבייה של הפרח הבודד.

פרחי הנרקיס המצוי מאוזנים או נוטים כלפי מטה. במרכז הפרח מצויה העטרה הצהובה המגנה על אברי הרבייה. עטרת זו וכן עלי העטיף של הנרקיס, מצופים בחומר שומני דוחה מים. טיפות הגשם הנופלות על הפרח מתכדררות כתוצאה ממגע עם פני השטח השומניים ונופלות כלפי מטה וכך קטנים הסיכויים להרטבת אברי הרבייה.

לדודא רפואי, פרחים פתוחים החשופים להרטבה ולמהילת הצוף המצוי בקרקעית הפרח. צוף דליל עשוי לא להתאים לייעודו, דבורים המעדיפות צוף עשיר בסוכר. הצופנים (בלוטות הפרשת הצוף) מצויות בבסיס הפרח ומעליהם (על זירי האבקנים), זר צפוף של שערות דוחות מים. גם אם הפרח נרטב והתמלא במי גשם, רובם אינו מגיע אל הצוף. הדבורים מחדירות את לשונן פנימה מבעד לשערות אלו ונהנות מהצוף המרוכז שבקרקעית.

גרגרי האבקה של רוב מיני הצמחים מתפוצצים במגע עם מי גשם ובכך אינם ראויים עוד להאבקה ולהפריה. בניסויים נמצא שגרגרי אבקה של מינים הפורחים בימות הגשם אינם מתפוצצים במי גשם והם כשירים להאבקה אחר התייבשותם. בכמה מינים גרגרי האבקה דווקא נובטים במי גשם בשיעור לא מועט, כאשר בנרקיס ובסתוונית נביטתם אפילו מעודדת.

טמפרטורות נמוכות עשויות להשפיע הן על פעילות החרקים והן על נביטת גרגרי אבקה שהגיעו אל הצלקת. בכלנית מצויה נמצא שהפרחים עוקבים אחר השמש ופני השטח הקטיפתיים של הכותרת פועלים כמראה קעורה, המרכזת את הקרינה אל מרכז הפרח. בימי חורף בהירים נמדדו במרכז הפרח (בו מצויות הצלקות שצבען השחור- סגול כהה סופג קרינה), טמפרטורות הגבוהות עד כדי 10 מעלות לעומת זו השוררת בסביבה. תחילה סברנו שהחימום במרכז הפרח מעניק תנאים נוחים יותר לפעילות החרקים (התלויים בחום לפעילותם, רובם אינם פעילים מתחת ל-20 מעלות), אך עד מהרה נוכחנו שהם נדירים בעונה זו ואינם נהנים מ"ההסקה הביתית" השוררת בפרחי הכלנית בימים בהירים וקרים.

כאשר נבדקו התנאים לנביטה של גרגרי האבקה של הכלנית נמצא שהטמפרטורה המיטבית היא של 25 מעלות, טמפרטורה נדירה ביותר בעונה קרה זו של השנה. לפיכך סביר להניח שחימום הפרח מאיץ את נביטת גרגרי האבקה שהגיעו אל הצלקת ובכך מקטין את סיכויי שטיפתם. כתוצאה מחימום הצלקות, יוכלו גרגרי אבקה שהגיעו אל הצלקת (במיוחד שרובם נפוצים ברוח ולא דווקא על ידי החרקים), לנבוט במהירות רבה יותר בין גשם לגשם ולא להישטף במטר הבא.

במיני פרחים נמצאו מנגנונים שונים המסייעים לפרחים להתגבר על נזקי הגשם והפגיעה בפרחים. לעתים ההתאמות הן של מבנה הפרח או התפרחת ולעתים במנגנונים של נביטת גרגרי האבקה או עמדת הפרח. לכל מין של פרח צירוף תכונות ייחודיות משלו המבטיח לעבור את החורף בשלום, כלומר ליצור זרעים להמשך הדור הבא.