מנפלאות סתוונית היורה

הסתוונית והיורה

במזרח השומרון באזור טמון, מנבאים הכפריים את כמות הגשמים העתידה לפי עוצמת הפריחה של סתוונית היורה לעומת פריחת הרקפות. הרבה סתווניות ומעט רקפות – שנה ברוכה; מעט סתווניות והרבה רקפות –שנה סירוגית, חודש לח וחודש רטוב; הרבה רקפות ומעט סתווניות משמען שנה שחונה. לפי אפרים הראובני, בכפרים הערביים בסביבות ירושלים אומרים "ביום שירד הגשם הראשון מלמעלה מעלה זו (סתוונית היורה) מלמטה". ועל כך כבר עמד יעקב פיכמן בשירו המוקדש לצמח זה (הוא מכנה אותה בשמה הישן "בַּר יוֹרֶה"): " שָׂאוּנִי כִּי בָּאתִי / גַּם הַפַּעַם רִאשׁוֹן / קוֹל יוֹרֶה כִּי שָׁמַעְתִּי / לֹא אוּכַל עוֹד לִישֹׁן."

ברוך ציז'יק מספר בספרו המופלא "צמחיאל" (המוקדש לאגדות צמחי ארץ-ישראל) אודות הקשר בין פריחת הסתוונית לבין בא הגשם: "מדי שנה בשנה, בחלוף הקיץ בארצות הצפון ובא החורף העז, יֵאספו העופות עֵדוֹת עֵדוֹת על מנת לעזוב את ארץ מגוריהם ולנוד לארצות החום. גם הנחליאלים, מדי שנה הרגישו בבא החורף וינדדו. ויבוא היום ויגיעו לארץ ישראל והנה הארץ יבשה וחרבה וטרם נראו הפרחים הענוגים. ויתגעגעו הנחליאלים מאד אל הפרחים ואל העשבים ויעירו בקול צפצופם את הבצלים ואת הפקעות הטמונים בחיק האדמה, ופקעת הסתוונית הייתה הראשונה אשר שמעה בקולם ותבקע את קרום האדמה וְתָנֵץ בפרחיה". סתוונית היורה אמנם אינה חוזה את בא הגשם אך היא עדות מהימנה וחד משמעית שאמנם ירד המטח הראשון.

בארץ קיימים כעשרים וחמישה מיני צמחים הפורחים, ללא עלים, בסוף הקיץ לפני הופעת הגשמים. נהוג לכנותם בשם הקיבוצי "מבשרי הסתיו". תואר זה הולם את עונת הפריחה הייחודית אך אין בו משום הבטחה אודות טיבה של השנה הבאה, שפע הפריחה משקף דווקא את אופייה של השנה הקודמת. גם אם נכבד את החצב בתואר המכובד של "נביא גשם", כפי שכינה אותו יהודה עמיחי. הופעתו של החצב מבטיחה אמנם שהגשם קרוב אך אין בכך רמז לכמות הגשמים הצפויה. אין הוא נביא אמת אלא, לכל היותר, רושם נאמן של אירועי העבר.

נרות, מכשפות ורעלים

המכשפה מדאה, התגוררה בחבל קולכיס, היא ארץ גיזת הזהב, אשר בצפון טורקיה לחופו של הים השחור. היא הייתה מפורסמת כרוקחת רעלים ושיקויים ובין היתר נהגה להשתמש בפקעות הרעילות של צמח זה. שמו הלועזי של הסוג סתוונית (Colchicum) בא לציין ומולדתה של אותה מכשפה מפורסמת.

פקעתה של הסתוונית מזכירה נר שמן מחרס והיא רעילה ביותר, לכן מתקשרת לעסקי כישוף מכאן שמה הערבי "נר החרס של המכשפה" (סְרַאגֶ'ת אִל ע'וּלָה, سرجة الغولة). השם הערבי מזכיר את המילה הארמית "שרגא" פירושה נר או מנורה.

סביר להניח שהשם הערבי הושפע מהמסורת האירופית. מיני סתוונית היו בעלי שימוש נרחב ברפואה תוך לקיחת הסיכון שמינון יתר, עשוי לגרום להרעלה.

כרכום חורפי שפקעתו ראויה למאכל (לאחר קלייה) נקרא "כרכום האנשים" (שׁוּחֵם אֶל נָאס, شُحّيم الناس) בעוד הסתוונית הרעילה היא "כרכום הנחש" (שׁוּחֵם אֶל חִיָה, شُحّيم الحيّة).

מתוך: דפני, א. וס. ח'טיב (2017). צמחים שדים ונפלאות. הוצאת עולם חדש. תל אביב.