לכבוד הוצאת ספרו "מיתר הקשב הדרוך" וההשקה שנערכה ביום חמישי (4.9.25), ב"מקום לשירה"
כותב יהונדב: "אני יהודי יושב על עץ" – לעתים נדמה שהוא משקיף ממבט מרוחק על הטבע, מלמעלה או מהגדה שממול ואז מופיעים עצים, פרחים וציפורים ללא שמות פרטיים:
"בחצי האי של ילדותי
עדיין לא ידעתי את שמות הציפורים
בתוך שדה שכבתי על מיטה של פרחים"
ובמקום אחר: "…תריס נפתח בעברו השני של הוואדי
רוח קלילה באה ולקחה
ניר ועט
וידי מעבר
לעץ הזית"
בכל מקרה הפרחים המופיעים בילדותו הם "נקודות אחיזה":
"אני צופה מעבר
לתכלת אל מקום
שם כתמי הפרחים
הם נקודות אחיזה"
זאת למרות שטרם נקראו בשמם והם עדיין במרחקים.
כאשר הטלסקופ האישי מתקרב אל המציאות, אל האנשים, אל הפרחים, אל הציפורים ואל נקודת המוקד – הוא עצמו, מיטיב יהונדב לדייק וללכוד את שירת הציפורים ולרתום אותה לשירתו. בשיר "בדרך ליבשה חמה" מדלג שחרור, פשוש מפיק קול אדירים, צוצלת הומה, בז טורף, לבנית מדשדשת, חנקן אדום גב משפד, והמשורר:
"הייתי חכלילית עצים או סלעים
ציפור שיר קטנה ושמנמנה
חולף השמיים בדרך ליבשה חמה"
ועוד שתי דוגמאות:
"הבוקר ראיתי על הצאלון חוחית
צהובת חזה ושחורת מקור
חיפשתי אחר בן זוגה
שמעתיו
גם היא שמעה ופרחה."
לירגזי עם בוקר
"היושב על עץ אורנים
הלך בודד מקשיב לקולך."
סוד גלוי הוא שיהונדב חומק ארוכות לחיק הטבע למלא את המצברים ולרוקן את דיו קסתו מהתחמושת שהצטברה ההופכת לעתים לצוף.
בשיר "חמקמקות" לימון, מנדרינה, ציפורן ננסית, ויסטריה, אירוס כחול, חמציצים, כליל החורש וכלנית חוגגים "בסדק שנפער בממלכת הישימון" ושהניח לכותב "לנבור מעט בתפר עם ניר ועט". צמחים רבים פזורים, פה ושם, אם בשורות בודדות המשקפות את חייהם האינטימיים : "הקיץ גונח דרכו לסתיו/ עיוור משנאה/ חצבים ממאנים/ לעלות בשדרת החוף" או: "שיחי פעל עוקצים מרפק בשירה שחורה/ אחיהם האדמדמין מביטים בהם בהשתאות" או בבתים שלמים.
החצב המתחדש מסמל את התקווה האנושית שאנחנו זקוקים לה כך כל בימים האלה ובימים אחרים.
"בלילות אלה של תחילת הסתיו
כאשר פקעות החצבים מבקיעות להן
את האדמה שהתקשתה מחומו של הקיץ
בכוח השמור לפקעות בלבד
נדמה כי גם אצל בן האדם
נובטת לה תקווה חרישית"
השיר הקצר ביותר של יהונדב כולל שתי מלים "החוטמית זיפנית". השיר הזה אמנם קצר אך הצמח גבה קומה, בעל פרחים גדולים ויפים ונקרא בעבר "ורד הקציר". מאחורי השיר הזה מתחבא שיא גיניס ישראלי בו מחזיקה החוטמית המתנשאת לגובה 7.4 מ' – וכך היתמר השיר המתומצת כל כך, לגובה רב לו ראויה שירתו של יהונדב.