גאולה קנו • מחנכת עוצמתית החובקת נושאי אימהות ואימוץ בן-דורי • זוכת פרס הגינה היפה ביותר

גאולה קנו: סיפור חיים מלא עשייה וחינוך

גאולה קנו נולדה בשנת 1944 בקיבוץ יגור, ובמהלך שנותיה הראשונות הייתה חלק מהמסגרת החינוכית והחקלאית המובילה של היישוב. עם השנים, סיפור חייה הפך להיות מסע של חינוך, למידה ותמיכה משפחתית, המלווה בשינויים ובמעברים של מקום ותקופה.

"גם אני חי פה"

כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן, כאשר ההיכרות היא דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים והגרים פה, ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".

במסגרת מדור זה נכיר את הדמויות החיפאיות ואת מקום מגוריהן, כאשר ההיכרות איננה דרך מטראז' הדירה, או הערכה נדל"נית או תיאור עיצובי בלבד – אלא מהותה של היכרות זו היא להיוודע בבית המארחים אל הסיפורים, אל המטען הרגשי ואל זווית הראייה הייחודית האישית.

בזו הפעם לקראת יום האישה הבינ"ל (גם: יום הנשים הבינלאומי; במקור: "יום הפועלות הבינלאומי") אשר מצוין ב-8 במרץ מדי שנה (משנת 1965 במדינות קומוניסטיות וסוציאליסטיות ומ־1978 בעידוד האו"ם במדינות נוספות) – נבקר בביתה של גאולה קנו, מחנכת רבת הישגים מבת גלים, אשר חיה ומלמדת מתוך חזון ואמונה.

חייה של גאולה שזורים בנושאי אימהות ואימוץ בן-דורי. היא זכתה לשבחים רבים על פועלה כמורה, כמחנכת וכיוצרת – ואף הצליחה להגיע למקום הראשון בתחרות "הגינה היפה ביותר 2024", הישג המשלב את אהבתה לטבע, עם רוח יצירתית מעוררת השראה.

אימהות ואימוץ בראי 3 דורות – סוגיית 'משפחה' מהי?

בהצגה 'מסכת גאולה' ש'בתיאטרון תמונע', נחשפה לראשונה יצירה ייחודית סוחפת ומרגשת. המופע 'מסכת גאולה' הוא לא רק שם היצירה, אלא גם סיפור חיים השזור בכאב, תקווה והתמודדות עם זהויות הנאבקות על קיומן. המופע הוצג כדוקו-מוסיקלי אוטוביוגרפי אודות קורות חייהם של ילדים שהתגלגלו ומתגלגלים בין בתים, משפחות ולאומים.

העבודה – שנוצרה על ידי רונית קנו, בתם של גאולה וז'ק קנו, ובן זוגה ג'וזף שפרינצק שיש להם קשר אישי עמוק לנושא – מביאה את סיפורם, כהורי אומנה לשעבר, לילדה חסרת מעמד בישראל. ילדים אלו נמצאים במצב קשה ומורכב, כאשר ההורים האומנים מספקים להם לא רק קורת גג אלא גם אהבה, טיפול ותמיכה רגשית. סיפור המופע מייצג הן את המאבק הביורוקרטי והן את המסע האנושי האמיתי של אנשים המבינים את משמעות המושג 'משפחה' – מעבר לדם, אחריות, חום וצמיחה.

במהלך ההצגה מובא גם סיפורו של סבא של רונית, שהוא סיפור הדן במחויבות עמוקה וגבורה, ומתרחש לאחר השואה, כשהסבא הצליח להציל ילדים יהודים מידי משפחות הנוצרים וזאת בנחישות ובאהבה אינסופית.

אריה שריד סבה של רונית ייסד בפולין את ארגון 'הקואורדינציה' לגאולת ילדים יהודים לאחר השואה,  פדיונם מידי מציליהם, השבתם ליהדות ואף לחלק מהם מציאת הורים מאמצים.

בנוסף לכך מובא סיפורו של אבי המשפחה, בעלה של גאולה – ז'ק קנו. זהו סיפור אודות ילד יהודי אשר בעת מלה"ע השנייה אומץ ע"י משפחה נוצרית ובתום המלחמה נאסף על ידי הוריו הביולוגיים.

בבלגיה, בזמן השואה נמסר ז'ק לאימוץ למריה ופרנסוא קנופס על ידי הכומר יאן ברוילנדטס, שפעל מיוזמתו להציל ילדים יהודים שהתגוררו בשכונתו. (מאוחר יותר יאן ברוילנדטס, ומריה ופרנסואה קנופס אף הוכרו על ידי 'יד ושם' כ'חסידי אומות העולם'). כאמור, אחרי המלחמה שבו הוריו, אספו את בנם ובשנת 1947 היגרו עימו לעיר רסיפה שבברזיל.

סיפורים אלו משלימים את התמונה האנושית ומעוררת המחשבות על מהות הקשרים שבין הדורות, על עמידה מול פחדים ומול קשיים ועל המורשת העוברת דרך פעולות קטנות של חסד.

'חנוכיית האימהות' מקרמיקה, מעשה ידיה ומחשבתה של גאולה קנו

למרות כל זאת ובשילוב עניין מהות ההורות – הרי ש'חנוכיית האימהות' של גאולה קנו, מעשה ידיה ומחשבתה, מציגה סיפור חיים מרגש ומורכב.

כל אחד משמונת הקנים שבחנוכייה זו מייצג שלב אחר בחייה של אישה: מההיריון, דרך גיל ההתבגרות של הילדים, ועד למצב הכואב בו אישה קשישה מוצאת את עצמה מלווה בכלב קטן בלבד, אשר מייצג את החברות (ולחילופין את הבדידות) שבה נותרה לאחר שגידלה את ילדיה.

היצירה משקפת את הקשר העמוק בין האם לילדיה, את ההתמודדות עם הגיל, את הסבל ואת הצמיחה האישית והמשפחתית.

הסיפור שמאחורי החנוכייה נוגע גם בהיסטוריה המשפחתית של גאולה קנו, כולל: סיפורו של אביה – שהציל ילדים יהודים לאחר השואה – כמו גם בעלה ז'ק קנו, שנמסר לאימוץ על ידי משפחה נוצרית במהלך מלחמת העולם השנייה, ובתה רונית קנו אשר הייתה הורה אומנה לילדה חסרת מעמד בישראל.

יצירה זו מחברת בין הדורות ומביאה לידי ביטוי את הערכים של חסד, חום ומשפחה, ומעוררת מחשבות על הקשרים שבין הדורות והמורשת המועברת בין בני אדם – לא רק דרך קשרי דם, אלא גם דרך מעשים קטנים של נדיבות מצווה ואחריות.

משפחת שריד

בשנת 1951, בעקבות הפילוג בקיבוץ, עזבה משפחת קנו את קיבוץ יגור ועברה לקיבוץ נווה ים, שם גדלה גאולה.

כשבע שנים לאחר מכן בשנת 1955, עזבה משפחת קנו את נווה ים ועברה למושב שדמות דבורה, שם אביה לימד בבית הספר 'כדורי' ואמה ניהלה את המשק החקלאי.

אביה – אריה לוי שריד (לייבל גולדברג) היה דמות מופת ציונית, היסטוריון, מורה ומעורב בתנועות "דרור" ו"נוער חלוצי מאוחד". לייבל נולד בליטא בשנת 1913, איבד את כל משפחתו בשואה ואזי שינה את שמו לאריה לוי שריד.

לאחר סיום לימודיו בגימנסיה היה פעיל בתנועות נוער ציוניות ובשנת 1938 עלה לארץ ישראל והצטרף לקיבוץ יגור. בשנים 1945–1947 פעל בשליחויות ציוניות בפולין וגרמניה והיה מיוזמי 'הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים' שסייעה בהבאת ילדים ניצולי שואה לישראל.

לצד פעולתו הציונית, שריד היה גם היסטוריון שביקר, תיעד וכתב את תולדות התנועות החלוציות בפולין. הוא עבד עם ניצולי שואה, סייע להם בכתיבת סיפוריהם והקדיש את חייו לחינוך ולתיעוד מורשתם. גם לאחר שפרש לגמלאות בגיל 70, המשיך ללמד בהתנדבות במקומות שונים ואף בבית אבות ובבית המלין בתל אביב. עד למותו בשנת 2002 בגיל 90, היה איש משפחה, מורה נערץ ואדם מסור.

אם המשפחה סלווה נולדה בבלארוס ועלתה ארצה בשנת 1934. היא הגיעה לקיבוץ יגור ועבדה ברפת. גאולה מתארת את אימה כאישה חרוצה, עמלה המגוננת על שלושת בנותיה.

ילדות ונעורים

במהלך תקופת הילדות והנעורים, גאולה יחד עם שתי אחיותיה למדו ב'בית הספר כדורי', שם נחשפו לערכים של חינוך חקלאי ושאיפה למנהיגות עצמית.

לאחר סיום לימודיה בכדורי, המשיכה גאולה את לימודיה בבית ברל, שם למדה הוראה – תחום בו בחרה מתוך תחושת שליחות ורצון להשפיע על הדור הבא. בשנת 1964 לאחר סיום לימודיה, יצאה גאולה לשדה ההוראה כמורה חיילת במושב 'ירדנה'.

האיש שלה: ז'ק קנו

במהלך נסיעה בטרמפ, פגשה גאולה את האיש שלימים לצידו בנתה משפחה מלוכדת ומסורה. הוא הציע לה נישואים, וגאולה הסכימה לבדוק את האפשרות… ניסוי אשר נמשך 57 שנים, בהם חוו השניים את כל שלבי החיים יחדיו, עם תמיכה הדדית, אהבה והבנה עמוקה.

ז'ק קנו, מחזאי, סופר ושחקן ישראלי, נולד ב-1938 בבריסל ושרד את השואה משום שנמסר לאימוץ למשפחת קנופס בבלגיה. ב-1947, אחרי מלחמת העולם השנייה, הוריו הביולוגים עזבו עימו לברזיל, שם גדל ז'ק. ב-1961 עלה לישראל עם חברו הטוב דוד נסלבסקי והצטרף לקיבוץ גבעת עוז. מאז, קנו היה פעיל בכתיבה ובתרבות, פרסם מאמרים וכתבות בעיתונות הקיבוצית והתמקד בנושאים חברתיים ופוליטיים.

קנו המשיך להטביע את חותמו בארץ, כשהיה מורה, מזכיר מועצה ומנהל מחלקת חינוך בערבה התיכונה. הוא גם העביר הרצאות על הסכסוך הערבי-יהודי והדריך טיולים בחיפה, בה התיישב מאוחר יותר. במהלך השנים, כתב ופרסם ספרים העוסקים בסוגיות קרקע, היסטוריה ושואה. בספרו 'המסע לעבר הצלוב', הוא מתאר את סיפור הישרדותו של ילד יהודי בבלגיה תחת שלטון הנאצים. זהו רומן על רגע היסטורי אשר הפך אף למחזה מצליח.

לאורך השנים, כתב קנו יצירות נוספות, כולל מחזות שנגעו בחברה הישראלית ובתנאים החברתיים והפוליטיים. יצירותיו טעונות במורשת אישית והן משקפות את האתגרים הפנימיים והחיצוניים של חייו. קנו, שהיה נשוי ואב לשלושה ילדים, הלך לעולמו ב-2022, אך יצירותיו ממשיכות לעורר השראה ולהוות חלק מהשיח התרבותי בישראל.

מעברים והמשך פעילות חינוכית

לאחר מספר שנים, עברה משפחת קנו לקיבוץ גבעת עוז, שם לימדה גאולה במשך 18 שנה, והייתה חלק ממסגרת חינוכית שהשפיעה על מאות ילדים ובני נוער. בשנת 1983, כאשר בחרו לעזוב את הקיבוץ, עברו בני הזוג לערבה התיכונה. שם המשיכה גאולה בעבודתה החינוכית עד שבעלה פרש לגמלאות. לאחר מכן, הם עברו לחיפה, בה היא מתגוררת כבר 30 שנה.

מחויבות לערכים של אהבה, חינוך וקהילתיות

המשפחה תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מחייה של גאולה. היא אם לשלושה ילדים – שתי בנות ובן, וסבתא לשישה נכדים, התופסים מקום חשוב בחייה. לאורך כל הדרך, גאולה השקיעה בילדיה, חינכה אותם לערכים של אכפתיות, חמלה וחשיבה חינוכית, ומעולם לא חדלה מלפעול מתוך תחושת שליחות ואמונה בחינוך כערך מרכזי.

גאולה גאה מאד בשלושת ילידיה ונכדיה: אורנה, ביתה הבכורה (ילידת 1967) הינה יועצת ומטפלת באומנות, גרה בחיפה וממנה שתי נכדותיה: האחת, החיפאית נטע מנשה (בת 26) שהייתה בקבוצת האלופות של 'מעופפי חיפה' וכיום הינה מאמנת כושר במכון פילאטיס ברמת אשכול וכן יהלי (בת 24) שהייתה רש"גדית בצופים וכיום היא קופירייטרית הגרה בת"א.

רונית, (ילידת 71) בוגרת 'בית הספר למוסיקה רימון', גרה בתל אביב, מחזאית כותבת ומשלבת מוסיקה, מלמדת בביה"ס לילדים על הרצף. רונית הינה אם ליוחאי בן ה 22 אשר לומד קולנוע אצל 'סם שפיגל'.

בן הזקונים הוא עמיחי (יליד 77'), גר בקיבוץ בית העמק והינו מורה לכיתות היסוד בבית הספר היהודי-ערבי. לעמיחי 3 ילדים: עופר (בכיתה ח') רונה (בכיתה ו') וצעיר הנכדים הוא גלעד (בגן חובה).

מסעה של גאולה קנו מהווה דוגמה למורה שמסרה את כל מרצה לעשייה החינוכית והמשפחתית. לא משנה היכן היא נמצאת – היא תמיד מתמידה ושומרת על מחויבות לערכים של אהבה, חינוך וקהילתיות.

ביתה וגינתה של גאולה קנו

בית הוא הרבה יותר מקירות ורהיטים. בית הוא התחושה שעוטפת אותך כאשר נכנסים אליו. ספרייה המלאה בזיכרונות, שולחן שמזמין מפגש, רהיט עץ חם המכניס נשמה. כאשר כל פרט נבחר בקפידה ומשתלב בהרמוניה – אזי נוצרת האנרגיה המורגשת באוויר.

הבית בו גאולה מתגוררת כיום נקנה בשנת 95' ונמצא בבת גלים. הבית היה ביתה של האדריכלית ממי-מרים דאובה אשר עוסקת בפתרונות יצירתיים לתכנונים של אדריכלות חוץ ואדריכלות פנים תוך ניצול אופטימלי של המרחבים הנתונים. אי לכך גאולה מספרת שבגין תיכנון משובח זה, הרי שלאורך כל השנים לא היה צורך בשינויים אדריכליים במעונה.

בת גלים: משכונה וותיקה למרכז עירוני מתחדש

שכונת בת גלים בחיפה אשר תוכננה ע"י האדריכל ריכרד קאופמן ב-1921 והוקמה בשנות ה-30 של המאה הקודמת – חוותה שינויים מרהיבים בשנים האחרונות. מקור שם השכונה הינו בפסוק התנ"כי שבספר ישעיהו "צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים".

השכונה, הנמצאת במערב העיר חיפה, בולטת במיקומה הצמוד לחוף הים וכוללת בחובה את בית החולים רמב"ם, המרכז הרפואי של הטכניון ובסיס חיל הים. טיילת בת גלים מציעה נוף קסום אל חוף הים ובסופה נמצא הרכבל המחבר את חוף הים עם סטלה מאריס.

במהלך העשור האחרון, השכונה עברה מתיחת פנים מדהימה והפכה לאזור ייחודי ומבוקש. היא מלאה במבנים היסטוריים כמו טחנת הרוח הטמפלרית, ממצאים ארכיאולוגיים וכמובן 'הקזינו' הישן אשר היה פעם מרכז קהילתי.

כיום, נחשבת שכונת בת גלים לאזור עם סצנת בילויים תוססת. השכונה מתפתחת גם בתחום התרבות והאמנות ומושכת אליה צעירים, תיירים ואנשים יצירתיים. בעזרת פעילי המקום נערכים מפגשים, תערוכות ופסטיבלים ואפילו בחירת 'הגינה היפה ביותר' – כאשר השנה זכתה בתואר מכובד זה גינתה של גאולה קנו.

גאולה קנו זכתה במקום הראשון בתחרות טיפוח הגינות הפרטיות בבת גלים

לכבוד ט"ו בשבט התקיים בשכונת בת גלים טקס מרגש וזאת במסגרת תחרות טיפוח הגינות שבשכונה. האירוע נערך בגינה הקהילתית במעמד תושבים רבים שחלקם השתתפו בתחרות והוזמנו להכיר ולהוקיר את הזוכים על מאמציהם לשידרוג המראה החזותי של הסביבה בה הם חיים.

בין הזוכים בתחרות הייתה גאולה קנו, אשר זכתה במקום הראשון בקטגוריית הגינות הפרטיות. קנו, כמו יתר המשתתפים, טיפחה את גינתה האישית לא רק כתחביב אישי, אלא גם כתרומה לשיפור חזות השכונה כולה.

ההפקה של התחרות, בהובלת כרמל שקולניק ודור אופנהיים, הביאה לידי ביטוי את הכוח של מאמץ אישי ההופך לתרומה משמעותית לקהילה. שכן, הגינה הפרטית איננה רק מקום למפגש עם הטבע, אלא גם מסייעת בהתחזקות תחושת השייכות של התושבים למקום בו הם חיים. כמו כן הגינות הפרטיות תורמות רבות לשיפור המראה הכללי של השכונה.

ביתה של גאולה – פינות של זיכרון ויצירה: מקום בו מילים ואמנות נפגשים

פינת 'הפנתאון' – ביתה של גאולה הוא מקום בו נפגשים הספרים והזיכרונות, מקום של עולם אינטימי בו כל פינה מספרת סיפור. במיוחד בולטים הספרים שנכתבו על ידי אביה, אריה-לוי שריד ובעלה, ז'ק קנו. את הפינה המיוחדת הזו, בה שמורים ספריהם של יקיריה, היא מכנה "פינת הפנתאון שלי" – בבחינת כבוד והערכה לדמויות שהיוו חלק בלתי נפרד מעולמה.

הומאז' לסופרי חיפה – פינה נוספת האהובה עליה במיוחד, היא פינת ה"הומאז' לסופרי חיפה" – אלו הם שני מדפים בספרייתה הגדולה, המלאים בכתביהם של סופרי חיפה. כל ספר הוא ניגון אישי, תעודה של עיר ושל יוצרים שעיצבו את קולה. לדידה המדפים הללו הם אל-זמניים ורק מייחלים לבוא הקהל המקומי לקרוא יחדיו את סיפורה המורכב של העיר המיוחדת ושל אנשיה.

"הקיר שלי" – בין כל אלו, פינה אחת נושאת משמעות מיוחדת – פינת "הקיר שלי". זהו קיר בחצר ביתה, המעוטר בעבודות הקרמיקה מעשה ידיה. הייחודיות בתצוגה זו שכל יצירה התלויה לראווה נולדה בעקבות סיפור שגאולה כתבה. כל פיסת קרמיקה היא עולם קטן, סיפור שעבר דרך ידיה ומילים שעברו בחייה, לוח שזכור לה בהקשרים של יצירה שתחום הזמן לא יכול למחוק. זהו לא רק קיר, אלא מקום בו האמנות והסיפור מתמזגים… ולגאולה הוא הופך לשדה של זיכרון אישי, חוויות ורגעים יצירתיים הנכנסים למכלול פסיפס חייה.

'מסע לעבר הצלוב' – הסופר: ז'ק קנו

ששה ספרים כתב ז'ק, אשר אף היה חבר ב'אגודת הסופרים בחיפה'. בספרו 'מסע לעבר הצלוב' מגולל ז'ק את סיפור הישרדותו המדהים של ילד יהודי בבלגיה בימי השואה. סיפור המעורר מעבר לכל דמיון תחושות של כאב, אהבה והישרדות.

ייחודו של הספר הוא בכך שאין הוא מצייר את זוועות השואה או את סיוטיה המוכרים, אלא מביא את עולמן הפנימי של הדמויות אשר נטלו חלק בפרשה טראומטית זו. במרכז היצירה ילד יהודי, שזכה להיות מאומץ על ידי משפחה נוצרית חמה תומכת ואוהבת – משפחה שהייתה עבורו מקור של תקווה ואור בעולם חשוך ומסוכן.

לאחר המלחמה, כאשר המילים עוד לא יכולות היו להביע את כל מה שקרה ועבר, מגלה המחבר את הוריו הביולוגיים ומתחיל להתמודד עם שאלות קשות ומורכבות, הנטועות עמוק בתודעתו מאז אותו רגע מר קשה וטראומטי בו נקרע ממאמציו-מציליו.

ניכורו כלפי הוריו האמיתיים, לבטיו לגבי המשך הקשר עם העולם הנוצרי, והחיפוש המתמשך אחר זהותו היהודית – כל אלה מציבים אותו במאבק פנימי עז שמלווה אותו לאורך כל הדרך. הספר "מסע לעבר הצלוב" הוא מסע אישי של ילד יהודי בעולם שבור וגם מסע של אומה כולה, של אנשים שמאתרים את זהותם ויוצרים מחדש את קשריהם עם עולמם הפנימי והחיצוני. בזכות יסודות ביוגרפיים מרתקים, קנו מצליח להעביר את סיפורם של הניצולים באור חדש, מרגש ומסקרן – סיפור שכולו אומץ, רגישות והתמודדות בלתי פוסקת עם הסבל ועם הדרך להחלים ממנו.

בנוסף לפינות הייחודיות אשר במעונה של גאולה, היא ששה להציג כמה פריטים היקרים לליבה:

היצירה 'חנוכיית האימהות', פרי מחשבתה וידיה של גאולה, מציגה סיפור חיים מרגש ומורכב, המהווה הצצה אינטימית לעולמה של האישה.

כל אחד משמונת הקנים בחנוכייה מייצג שלב שונה בחיים – מההיריון, דרך גיל ההתבגרות של הילדים ועד לרגע הכואב בו אישה קשישה מוצאת את עצמה מלווה רק בכלב קטן, המסמל את החברות והבדידות אשר באו לפיתחה לאחר שגידלה את ילדיה.

היצירה מציגה לא רק את הקשר העמוק בין אם לילדיה, אלא גם את ההתמודדות עם הגיל המבוגר וההשלכות הרגשיות המלוות אותו – סבל מצד אחד, וצמיחה אישית ומשפחתית מצד שני. החנוכייה, אשר מקשרת בין הדורות, משקפת את הערכים של חסד, חום ומשפחה ומעוררת שאלות על המורשת האנושית המועברת לא רק דרך קשרי דם, אלא גם דרך פעולות של נדיבות ואחריות.

'מזכרת לאהוב' – פסל אישי ודרמה מרגשת

בנוסף לכל אלו נמצאת גם ה-פינה 'מזכרת לאהוב'. זוהי פינה בה מוצג פסל דמותו של ז'ק בעלה היקר, אשר נעשה כעבודת קרמיקה של גאולה על פי תמונתם המשותפת. לצד פסל מרהיב זה נמצאת כרזת ההצגה 'המסע לעבר הצלוב': הצגה מרתקת אשר הוצגה ב'בית הסופר' בתל אביב.

כידוע ההצגה מבוססת על סיפורו האישי של ז'ק קנו, אשר על פי הכרזה עוסקת במאבקו של קנו לכתוב את זיכרונותיו, במיוחד את חוויותיו בשואה בבלגיה, שם נמסר כילד יהודי למשפחה נוצרית כדי שיגנו עליו. לאחר המלחמה, כאשר הוריו היהודיים שבים לדרוש את הילד, הוא מוצא את עצמו קרוע בין שני העולמות.

ההצגה אשר הוצגה על ידי 'קבוצת תיאטרון החצר האחורית' העלתה בקפיצות זמן בין דמותו הבוגרת של קנו, הכותב את זיכרונותיו, לבין הילד שלא מבין את מצבו. המשחק המרגש והחלפת הדמויות של השחקנים הוסיפה לעומק הסיפור. הייתה זו הצגה אשר הביאה סיפור אנושי ורגשי, עם זווית נוספת בנושא השואה על גורלם של ילדים יהודיים שגדלו תחת זהויות אחרות.

הכומר שהציל ילד יהודי: סיפור גבורת האנושיות שמאחורי מדליית 'חסידי אומות העולם'

פריט נוסף אותו גאולה מציגה בגאווה הינה מדליית 'חסידי אומות העולם' אשר הוקדשה לכומר יאן ברוילנדטס. מאחורי המדליה עומד סיפור בלתי רגיל של הצלת חיים במהלך מלחמת העולם השנייה. המדליה, המייצגת את הכבוד שניתן לכומר, נמסרה לו בעקבות פעילותו ההירואית להצלת ילדים יהודים. אחד מהם היה ז'ק קנו, ילד יהודי שנמסר לאימוץ במהלך השואה. משפחת קנופס הנוצרית קיבלה אותו, וז'ק גדל בביתם בשמירה ובחום עד תום המלחמה – אז שב אל חיק משפחתו הביולוגית.

הכומר יאן ברוילנדטס, שפעל למען הצלת ילדים יהודים בשכונתו – היה חלק מהמאמץ האנושי להציל את חייהם של רבים וזכה להכרה ולתודה על ידי 'יד ושם' כ'חסיד אומות העולם' – לצד משפחת קנופס. מדליה זו לא רק שהיא סמל של גבורת רוח, אלא גם תזכורת לכך שלפעמים אפילו אקט קטן של אנושיות יכול לשנות חיים שלמים.

גאולה: יצירה, משפחה ושאיפה מתמדת – הדרך של אישה יוצרת ומעורבת

בעבר, גאולה לא החמיצה אף הזדמנות להשתתף בפעילויות הפקת סרטים ב'זמן חיפה', שם פעלה בנחישות ובתשוקה יצירתית. אך כיום, גאולה מצאה את מקומה בגן ביתה בבת גלים. גינה הנראית כמו יצירת אמנות חיה, המעוטרת בפסלי קרמיקה מעשה ידיה. שם, בין הצמחים והפסלים, היא מוצאת שקט ושלווה, וממשיכה להעניק את כשרונה המיוחד לטפוח וליצירה.

גאולה איננה רק אשת מלאכת יד – היא גם נפש פעילה המחפשת תמיד את האתגר הבא. היא לוקחת חלק בחוג לתנ"ך בו היא מתעמקת במילים ובמשמעותן, משתתפת בחוג לכתיבה שם היא מוצאת את קול הלב שלה ובחוג קריאה, בו היא מתמסרת לסיפורים ולדמויות השובות את הנפש… ובזמן האחרון – היא מצאה את תשוקתה החדשה: חוג לפיסול בנייר, שם היא יוצרת ופורצת את גבולות הדמיון.

למרות כל העשייה הזו, גאולה תמיד מוצאת זמן לארח את ילדיה ולנסוע לבקר את נכדיה – הרגעים הללו הינם עבורה מהות החיים. מי ייתן והיא תמשיך להקדיש את ימיה בעשייה, בשמחה ובבריאות טובה עוד שנים רבות.