אורי שרון מחיפה מייחל ומאחל בשורות רק טובות, כי להן כה זקוקים כולנו דווקא בימים אלה…
א
הולך ברחוב, פוגש אנשים.
אומר ״בוקר טוב״, סופג רעשים.
רואה בפינה מקבץ נדבות,
ולו מאחל שלל בשורות רק טובות.
ב
ממשיך בדרכי, נתקל ברוכל.
האיש מלעג וגם מרכל.
פונה לעברו ופניי אוהבות,
ופי ממלמל זר בשורות רק טובות.
ג
האיש מתכווץ, מציג מרכולתו.
מוריד מחירים רק כפי יכולתו.
בוכה, מקטר: ״יש עליי רק חובות!״.
אני מאחל לו בשורות רק טובות.
ד
רואה נערה רזה עד אימה.
אישה לידה. אולי זו אימה.
עיניים להן והן כה כואבות.
אני מאחל שלל בשורות רק טובות.
ה
הנה נערות! לוטשות הן מבט.
קונות הן חלות לקראת יום שבת.
השתיים הולכות ואלי הן קרבות.
אני ממלמל: ״רק בשורות! רק טובות!״.
ו
צופר אמבולנס מחריד הוא שלווה.
ליבי מתכווץ. נא תן לו תקווה
לאיש החולה. כה זקוק לתקוות,
אז שלח לו, אלי, שלל בשורות רק טובות…
ז
שעות מתחלפות, שעון לא עוצר.
במוח שלי חלום לי יוצר.
וכך מתהלך וסובב ברחובות,
וכה מייחל לבשורות רק טובות.
ח
אני מתעייף; קולי נאנח.
חומד לי כיסא עליו אני נח.
שלווה ענוגה את רוחי עודדה.
הספיקה היא לי רק בשורה בודדה.