שירי, כפיר,
אריאל ועודד,
הועברו מהרצועה
בטקס הצדעה
של צער איום
כשהארונות כוסו
בדגלי הלאום.
הצדענו לארבעתם
בעמידת דום.
בתפילה,
ושירת ההמנון.
שירי כפיר אריאל ועודד,
ההלם נאחז בגרון
הנשמה נצבעה
בצבע כהה,
גם הגשם
בטיפותיו בוכה.
אפורים השמיים
הברק שוב מכה.
ואנו בדמעות
של צער,
את גורלכם נבכה.
קיווינו, התפללנו,
נשארנו המומים,
שאומתה הבשורה
והתבררה התמונה
שעודד, שירי ו"הג'ינג'ים"
התינוקות של המדינה,
שבו אלינו
כבויים בדממה.
ועולות השאלות
שיעסיקו את כולם,
מי גדע לכפיר ואריאל
את עץ ילדותם?
האם שירי הספיקה
ללטף ולחבק אותם?
ועודד, האם הוא "זכה"
בשבי, לרגע מעודד?
שירי, כפיר, אריאל, ועודד,
לחמתם את מלחמת השבי בעוז
נוחו בשלום על משכבכם
באדמת ניר עוז.
נר נשמתכם,
יבער בנו
מעכשיו ולעתיד.
עבורנו זאת להבה
של פצע פתוח
שלעולם לא יגליד.
למה לא החזירו אותם מיד? מה ציפו שיקרה לתינוק בשבי?
לנצח לא נשכח ולא נסלח
מחבלים ותומכי טרור ארורים חובה לחסל!!!!!
כל הכבוד לך יוסי וולך.על הדיוויח הזה.שבת שלום ומבורך לך יוסי.