לא כל עיניים של ילד
מראות שמחה.
לעיתים הן רעות
לעיתים מסתירות
את הקשיים, את הסטירות,
את הערפל הסמיך
את הכשלון והתסביך.
מבט קפוא עיני עיט
זה החינוך
שקבלו בבית.
עיניו של נער לעיתים מרמות
לעיתים נעות בין עולמות
כמצב ביניים.
האם יוכלו אותן עיניים
להשתקם עדין?
האם נוכל לשקם
את נוער הרחובות ?
האם נוכל להפסיק בהם
את סערת הרגשות.?
אם נושיט יד בזמן,
עוד ילבין הלבן שבעין,
והעיניים שידעו מהומה
יחזרו להיות
"העיניים של המדינה"
שבת שלום.