שולי פויר-שיין: סיפור חיים מרתק של אומנות, גבורה ואהבה
שולי פויר-שיין, ילידת חיפה, נושאת עימה סיפור חיים יוצא דופן, מלא באתגרים, הישרדות ואומניות. ילדותה, שנוצרה בין חוויות של בית שלאחר מלה"ע השנייה ותחילת החיים בארץ ישראל – שוזרת בתוכה את סיפור משפחתה, את ערכי החינוך והתרבות אשר הורישו לה אמה ואביה ניצולי השואה, ואת הדרך בה צמחה והפכה לדמות מופת בתחום החינוך והכתיבה בעולם התקשורת והאמנות בישראל.
פויר-שיין הצליחה ליצור לעצמה חיים מלאים, ממלאים, עם דגש על אומניות, מוזיקה ויצירה. כל פרט בחייה מהווה סיפור אישי המהווה עדות ליכולת האנושית להחיות את הערכים הגדולים ולהמשיך להתפתח גם אחרי חוויות קשות. שכן, בנוסף להכלה לחום ולאהבה – חינכוה הוריה לעצמאות ולהתמודדות עם קשיי החיים, ברוח מחשבתם של ניצולי השואה: "מי יודע מה ילד יום, ואילו קשיים טומן בחובו העתיד".
"גם אני חי פה"
כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן, כאשר ההיכרות היא דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים והגרים פה, ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".
במסגרת מדור זה נכיר את הדמויות החיפאיות ואת מקום מגוריהן, כאשר ההיכרות איננה דרך מטראז' הדירה, או הערכה נדל"נית או תיאור עיצובי בלבד – אלא מהותה של היכרות זו היא להיוודע בבית המארחים אל הסיפורים, אל המטען הרגשי ואל זווית הראייה הייחודית האישית.
בזו הפעם נבקר בביתה של שולי פויר-שיין אשר סיפור חייה איננו רק סיפור של דור שני לניצולי השואה, אלא גם סיפור של חינוך, גבורה והתמדה. לאורך כל דרך חייה, ניכר כיצד חוויות הילדות, החינוך המעמיק שהעניקו לה הוריה וערכי התרבות והאמנות שהם דאגו להקנות לה – עיצבו את דמותה של שולי.
משפחת פויר-שיין: סיפור גבורה של ניצולים
שולי נולדה בחיפה, בת יחידה לזוג הורים ניצולי שואה: אביה זיגמונד פויר ואמה בלנקה שיין. אביה, מהנדס יערות, שימש בפולין כאחראי על ניהול יערותיו של הגרף פוטוצקי. אמה, בלנקה, הייתה בת למשפחה אמידה, עם חינוך מקיף ויוקרתי, שכלל שליטה בשפות פולנית, צרפתית וגרמנית. היא למדה בבית ספר היוקרתי לנזירות ואף אחיה התאום של האם למד בבית ספר שכזה, אך המקביל לבנים. בלנקה הייתה אמורה להיות זמרת אופרה, ואחיה היה פסנתרן קונצרטים מצליח.
כמעורים בחברה הפולנית נפגשו בלנקה וזיגמונד באחת מהמסיבות אשר נערכו באותה העת ביערות האזור, ובפברואר 1938 הם נישאו. לא עבר זמן רב, ואזי פרצה מלחמת העולם השנייה.
תלאות המלחמה מחד ומאידך עלילות הגבורה אשר עברו מתוארים היטב בספרה החדש של שולי פויר-שיין "הדברים שלא נאמרו". זהו ספר עוצר נשימה אודות אהבה, נישואין והישרדות תחת הכיבוש הנאצי ועל מעשי גבורה במחתרת הפולנית בזהויות בדויות. זהו ספר אודות הזיכרונות הקשים ועלילות גבורה במהלך המלחמה. זהו ספר הדן בזיכרון הקשיים, האומץ וההישרדות בתנאים בלתי אפשריים.
אחרי המלחמה: עלייה לישראל ובניית חיים חדשים
לאחר המלחמה, עקרו בני הזוג פויר-שיין למינכן, שם סיים זיגמונד לימודים בתחום הכימיה ובלנקה למדה עיצוב אופנה. בשנת 1948, עם קום המדינה, עלו לארץ ישראל באוניית מעפילים וירדו בנמל עתלית. לאור רכושם ותכשיטיהם, הצליחו להתיישב בעיר חיפה, שם מצא זיגמונד עבודה בבתי הזיקוק ובלנקה פתחה סדנא לאופנת עילית.
עם השנים, בלנקה העסיקה שתי תופרות ויחדיו הן יצרו אוסף ביגוד יוקרתי לנשות החברה הגבוהה. היא עיצבה קולקציות לנשים כולל לנשותיהם של שגרירים וקונסולים – אבל אהבתה הגדולה למוזיקה לא נעלמה, והיא המשיכה להיות פעילה בשירתה במקהלה העירונית של חיפה.
ילדות חמה ומחבקת – חינוך עשיר ותרבותי
שולי פויר-שיין גדלה בבית חם ומלא אהבה. הוריה, אשר שניהם ניצולי שואה, ידעו את ערכו של חינוך מקיף ואיכותי. אביה השקיע הרבה בחינוכה של שולי, והאמין שהילדה צריכה להתפתח בתחום התרבותי והאמנותי.
כבר מגיל חודשיים ימים, רשם אותה אביה למנוי במועדון מוסיקלי, שמשם התקבלו תקליטים איכותיים מדי חודש בחודשו, כמו גם ספרים מהוצאת "עם עובד" ואף לקט אוספי בולים. בביתם, המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים, והם דאגו להעשיר את עולמה הרוחני והתרבותי של ילדתם.
כ'ילדה טובה נווה שאנן' שולי סיימה את לימודיה היסודיים בבית הספר 'בארי' (כיום ביה"ס הפתוח) ועם כל ילדי הכתה חברה ל'תנועה המאוחדת'. בתיכון למדה ב'בית הספר הריאלי' במגמה הספרותית.
התפתחותה האומנותית – מבלט ועד לתאונת דרכים
לצד החינוך הרוחני והתרבותי, שולי פויר-שיין לא נותרה פסיבית. היא לא רק קיבלה את החינוך התרבותי, אלא גם עסקה בו באופן פעיל. מגיל 7 עד 12, רקדה בחוג לבלט, ובמקביל ניגנה על מנדולינה ובגיל 13 התחילה ללמוד לנגן בגיטרה קלאסית ב'קונסרבטוריון על שם דוניה ויצמן'.
אולם, בגיל 19 בהיותה חיילת התרחשה תאונת דרכים קשה בצ'ק פוסט, בה התרסקה ידה הימנית והיא נאלצה להפסיק לנגן. את הכאב והאכזבה מהפסקת עיסוק במוזיקה היא הפכה לכוח פנימי אשר אפשר לה להמשיך ולהתפתח בדרכים אחרות.
חוויות חינוכיות בצה"ל – מורה חיילת בבית שאן
שנתיים שירתה שולי בצה"ל כמורה חיילת בבית שאן. במהלך שירותה, היא לימדה אנגלית ב'שיטת הטלוויזיה' את תלמידי בית שאן והפכה להיות דמות מופת עבורם. לא רק שהיא לימדה את השפה האנגלית, אלא גם הצליחה להעשיר את עולמם המוזיקלי. היא השכילה לנווט בין רמות המוטיבציה השונות והידע האישי של כל אחד מתלמידיה ובכך הנחילה להם את השפה האנגלית בדרך ייחודית וחווייתית.
תלמידיה נהנו ממנה כ'מורה-חיילת' בעת שהייתה כמעט בגילם, אשר איתה ניתן להתייעץ ולה מותר לגלות סודות וכן מורה לאנגלית וגם מורה למוזיקה. יחדיו הם שרו את שירי הביטלס, 'דיליילה' ששר תום ג'ונס ועוד שירים אחרים אשר כיכבו אי אז בראש מצעד הפזמונים הלועזי. שולי הצליחה לשלב בין לימודי השפה האנגלית לבין תחום המוזיקה ובכך ליצור לתלמידיה חוויות למידה בלתי נשכחות.
המסע האקדמי: ידע רחב בנושאים מתחום האמנות, הפסיכולוגיה ומדעי המוח
שולי פויר-שיין מחזיקה בידע אקדמי נרחב: למדה תולדות האומנות ומדע המדינה במסגרת תואר BA באוניברסיטת חיפה, ואף עשתה השלמות ל-MA בפסיכולוגיה. היא בעלת תואר MA בתולדות האומנות מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ואף החלה בלימודי דוקטורט בתחום מדעי המוח באוניברסיטת חיפה (2011-2012).
בנוסף לכך הינה בעלת דיפלומה מקצועית ברפואה סינית-אקופונקטורה ואף סיימה בהצלחה את המסלול ללימודי צמחי מרפא סיניים ב'מדיסין'.
הובלת תחום העיתונאות והחינוך בצפון
כיום, שולי פויר-שיין הינה דמות מהותית בתחום התקשורת והאמנות הישראלית, אשר במהלך השנים האחרונות תרמה רבות לקידום תחום העיתונאות, האמנות והחינוך. כעת חיה, שולי משמשת כיו"ר בפועל של אגודת העיתונאים בחיפה והצפון (2017-2025) והינה בעלת תפקיד מפתח בקידום העיתונאים ובשמירה על זכויותיהם, זאת במיוחד באזור הצפון.
בתפקידה כמנהיגה מקצועית, היא חלק מקביעת מדיניות ופעולה שנועדה לשפר את תנאי העבודה של העיתונאים ולתמוך בקידום אתיקה עיתונאית גבוהה.
יצירתיות אוצרת עם השפעה תרבותית
כמי שמקדישה את מרצה לתחום האמנות, פויר-שיין נודעה כאוצרת בעלת שם עם סדרת תערוכות נבחרות ששיקפו את כישרונה והבנתה העמוקה באומנות ובתרבות. בין השנים 2012-2020 אצרה שולי שורה של תערוכות בעלות חשיבות תרבותית ואמנותית רבה.
אחת מהתערוכות הבולטות הייתה "פרויקט הכרית הסוריאליסטית" אשר הוצגה בבנייני האומה בירושלים, לצד "מבט לים", שהציגה יצירות אמנות בנושא הסביבה הימית, וכן "פסיפס עירוני" – פרויקט אשר נצר בחובו תיעוד צילומי של מרחב אורבני בחיפה אשר הוצג באודיטוריום שבמרכז הכרמל.
אמנות עכשווית ותרבות קולנועית: פסטיבלים ותערוכות עם מסר חברתי
בין היתר, פויר-שיין גם אצרה את התערוכה "חיים בסרט" שהוצגה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-30 בחיפה ועסקה בפרספקטיבה היסטורית של הקולנוע הישראלי. תערוכה נוספת שהייתה חלק מעשייתה הייתה "תערוכת אמנות ישראלית לסגל הדיפלומטי" בבית שגריר קניה, גנרל אוגוסטינו ניורוגה, שמטרתה הייתה לגייס כספים להקמת מעונות לנערות בסיכון בניירובי. כמו כן, שולי אצרה סדרת תערוכות תחת השם "פרספקטיבה – עולם וחברה", שהוצגו בסניפי בנק דיסקונט ועסקו בקידום אמנים מהצפון.
הגלריה העירונית בחיפה: פיתוח תרבות חזותית ופרויקטים חינוכיים
שולי פויר-שיין אצרה ותיארה יצירות אמנות וגם שימשה כמנהלת הגלריה העירונית "הגלריה החדשה" בחיפה במשך שבע שנים, שם הייתה אחראית על הפקת תערוכות רבות, כולל תערוכות אישיות וקבוצתיות רבות.
כל אלו מצביעים על תחום ההתמחות שלה, שהוא אוצרות מחד ומאידך גם יצירה חינוכית תרבותית לקהל הרחב.
מרצה מעוררת השראה: העברת ידע ופתיחת אופקים בתחום האמנות
במקביל לעשייתה האמנותית, שולי היא גם מרצה מוערכת בתחום תולדות האומנות. היא לימדה במגוון מוסדות אקדמיים ותרבותיים, בהם היכל התרבות בכרמיאל, 'מוזיאון ראלי' בקיסריה, ו'מרכז וייל' בכפר שמריהו. בנוסף, היא העבירה הרצאות בנושאים מגוונים, כמו סדרת ההרצאות "כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול" בתיאטרון העירוני חיפה, שהוקדשה לאומנות עכשווית. היא הרצתה במסגרת "מדע יוצר אומנות: מיוון והרנסנס ועד לבינה מלאכותית" במדעטק, המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל.
במהלך מגפת הקורונה, העבירה שולי סדרת הרצאות בזום, שמטרתן הייתה לשמור על קשר עם קהלים רחבים ולטפח את תחום האמנות גם בתקופה מאתגרת זו.
תמיכה משפחתית וחינוכית: עבודה עם הורים וילדים עם ADHD
בעברה (2002-2005) ניהלה שולי פויר-שיין את תחום התקשורת בעמותת "ידע וה.ק.ר.ה" – זוהי עמותה להורים וילדים בעלי צרכי התחשבות בהתמודדות עם ADHD. מטרות העמותה פעילות למען הקהילה למען כל מגזרי החברה, בעניין לקויות למידה והפרעת קשר וריכוז, ובכלל זה: פעילות להעלאת מודעות הציבור, פעילות מול מוסדות ממשלתיים ועירוניים לשם שיפור איכות חייהם של אנשים בעלי לקויות למידה.
במסגרת זו, הייתה שולי אחראית להפקת כנסים, הרצאות והנחיית סדנאות בנושא הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות, תוך שהיא מספקת תמיכה והכוונה להורים ולמורים בהתמודדות עם האתגרים שדורשות לקויות אלו.
עיתונאות איכותית ומעמיקה: סיקור נושאים חברתיים ותרבותיים במדיומים השונים
ככתבת בכירה בעיתונות הישראלית, שולי פויר-שיין היא אחת מהדמויות המוכרות בתחום התקשורת.
בין השנים 1991-2002 שימשה ככתבת ומגישה ב"רשת ב'" של קול ישראל, שם הייתה אחראית על תחקירים וכתבות בתחומים כמו תרבות, אמנות, חינוך, בריאות ורווחה.
בשנים 1991-1993 שימשה ככתבת טלוויזיה בערוץ 1, ובין השאר הייתה תחקירנית בתוכניות "ברוח צפונית" ו"יומן השבוע". כמו כן, בין השנים 1986-2003 שימשה פויר-שיין ככתבת במעריב, שם סיקרה נושאים כמו חינוך, בריאות ורווחה – ושימשה קול חשוב בהעברת מידע לציבור.
שולי ומשפחתה: סיפור של יצירתיות ותחומים מגוונים
ילדיה של שולי בחרו להמשיך את הדרך היצירתית של אימם, כל אחד בתחומו. שולי, שהחלה את דרכה בבית הוריה בנווה שאנן, נישאה בגיל 26 והקימה משפחה בשכונת דניה, שם גידלה את שלושת ילדיה. במשך כמעט כ-40 שנה חיה בשכונה זו, ובמהלך השנים הובילה את ילדיה למיצוי היצירתיות והיכולות האישיות שלהם, כאשר כל אחד מהם בחר להתמקד בתחומים שונים אך השומרים על קשר עם עולם היצירה והאומניות.
הבן הבכור אוהד כיום בן 41, עוסק בעיצוב רהיטים. לאחר שהתחתן עם אישה יפנית, הוא עבר לגור ביפן, שם הוא עובד כאדם יצירתי ומקצועו בתחום עיצוב רהיטים. לאוהד ורעייתו ארבעה ילדים, קרי נכדיה המקסימים של שולי.
הבן השני מורג בן 38, בחר לעסוק בתחום המחשבים, ועתה הוא מסיים את לימודי התואר במחשבים. מורג גר כיום בחיפה וממשיך לפתח את תחום עיסוקו, במקביל להתפתחותו האישית והמקצועית.
הצעיר שבין הבנים לוטן בן 31, עוסק בתחום המוסיקה וכיום הינו DJ וסאונד מן. הוא בוגר מגמת מוסיקה בבית הספר ליאו-באק, ובין היתר משתף פעולה עם אולפנים ופרויקטים מוסיקליים שונים. לוטן גם אב לתינוקת בת שנה וחצי, המגלה תחום עניין חדש ההורות, זאת לצד עיסוקו במוסיקה.
המשפחה כולה מדגימה את הדרך בה כל אחד מילדיה של שולי מצא את דרכו האישית בשדה יצירתי ובתחומים מקצועיים מגוונים, תוך שמירה על קשרים הדוקים עם תחום האומניות שמהם צמחה המשפחה.
הבית של שולי: מקום שבו ההיסטוריה פוגשת את ההווה
לאחר שנים רבות של נישואין ופרידה מאבי ילדיה, מצאה שולי את עצמה מחפשת מקום חדש להתחיל בו פרק חדש בחייה.
היא בחרה להתגורר באחת משכונות הכרמל, אזור המציע סביבה ירוקה ושקטה, מקום אידיאלי שבו ניתן לשלב בין החיים האישיים שלה לבין העיסוק המקצועי שלה ושל בני משפחתה. שולי, שנודעה בתשוקתה לאומניות, חיפשה מקום שיהיה לא רק בית אלא גם מקור של השראה.
פגישה עם בן זוגה ד"ר נדב קשטן שינתה גורל
בהמשך הדרך, פגשה שולי את בן זוגה ד"ר נדב קשטן. בעברם היו השניים תלמידי אותה הכיתה ב'תיכון ראלי' בחיפה, אך במהלך השנים כל אחד מהם צעד בדרכו המיוחדת עד שלבסוף נפגשו שוב. נדב, איש תרבות עם תואר שני בהיסטוריה יוונית רומית ודוקטורט מצרפת, עוסק בהיסטוריה ותרבויות ימיות. הוא מרצה באוניברסיטת חיפה, ובנוסף יסד והקים את החוג לשימור במכללה האקדמית גליל מערבי. שולי ונדב, בהיותם אנשי תרבות עם זיקה עזה להיסטוריה ושימור, חיפשו מקום מגורים שיהלום את אורח חייהם.
הבית המשדר: "כשהעבר וההווה נפגשים בבית אחד"
ביחד הם יצאו למסע חיפוש אחר הבית המושלם – מקום שמשדר אופי היסטורי וממוקם בסביבה ירוקה ומרווחת. את הבית הם חיפשו ברחוב רחב ומואר, מקום שיתאים לדרישותיהם האישיות ויהיה מקום חמים ומזמין עבור משפחתם המורחבת.
לאור ההתמקדות שלהם בשימור והערכה להיסטוריה, היה ברור כי המקום שהם יבחרו אמור לשלב בין אהבתם למורשת לבין הצורך המודרני בנוחות ובסביבה איכותית. כבר על סף מפתן הבית ניתן לחוש את אשר יצרו יחדיו: סביבה שבה ההיסטוריה המורשתית נשמרת ונותנת את הטון גם בעיצוב הפיזי של הבית.
הבית, הממוקם באחת משכונות הכרמל הינו מלא בהיסטוריה ומייצג את החיבור בין עבר להווה – דבר המספק לשני הדרים בו את המרחב המושלם לממש את אהבתם לתרבות ולחיים.
חלון לבית שמספר סיפור של נוף ושל תרבות
הבית של שולי פויר-שיין אינו רק מקום מגונן ונעים, אלא גם מקום שבו ההיסטוריה האישית משתלבת עם יצירה תרבותית. הבית המציג פריטים בעלי זיקה לעידן המודרני, מהווה גם סיפור של אישה שצמחה והשתנתה במשך השנים. כל פינה בבית, כל פריט וכל תמונה מספרים סיפור על הדרך בה עיצבה שולי את עולמה, כשם שעיצבה את שדה הפעולה שלה בתרבות הישראלית.
בביתה של אוצרת אמנות ותרבות – החוויה מרשימה כבר מהכניסה.
מפתן הדלת חושף מראה קסום של נוף חיפאי, שבו החלון מהווה את מסגרת התמונה הייחודית של הסלון. התמונה הפסטורלית אשר מציגה את הנוף הנשקף מהחלון מספקת קישוט טבעי לחלל המגורים. הסלון, המעוטר בפינות ישיבה נעימות ופינת אוכל חמה, מציע אווירה חמימה ונעימה, וקמין העצים אשר שוכן בצד, מוכן לחמם את הבית בלילות החורף הקרים של חיפה.
חדר העבודה המוביל לכתיבה ולזיכרונות אישיים
למרות כל האלמנטים היפים אשר נמצאים ומקיפים את הבית, שולי פויר-שיין מוצאת את מקום השראתה האמיתי בחדר העבודה שלה. חדר זה, שאותו היא מתארת כ"סוג של חיים שכאלה", משדר תחושת נוחות ואהבה. החדר מלא בפריטים אישיים, שכל אחד מהם מייצג תקופה שונה בחייה, וכולם יחדיו מהווים מקור השראה לכתיבתה.
המחשב הניצב על גבי שולחן עבודה עתיק, משמש לה להבעה יצירתית וסביבו מוצגים פריטים הנוצרים ומחזיקים בתוכם סיפור אישי. מכונת כתיבה ישנה, תמונות מן העבר, ספרים עתיקים ולצידם ספרים עכשוויים, אוסף כתבות, רדיו ישן וקלטות שידור מן העבר הרחוק, טייפ-ריקורדר, מקרנה, ועיתוני מגזינים שבהם כתבותיה. כל פריט ופריט בחדר זה נושא עמו זיכרונות המזמינים אותה להמשיך לכתוב וליצור.
המרפסת: מקום של טבע ושלווה במרפסת הגג
בקומה השנייה בביתה של שולי פויר-שיין נמצאים החדרים המיוחדים, חדרי יצירה וזיכרונות המלווים אותה כל חייה. בקומה זו נמצא חדר אירוח נוסף המוביל ישירות אל מרפסת הגג רחבת הידיים. למרות היום הגשום, המרפסת מציגה את "אצבעותיה הירוקות" של שולי, בה בחרה לשתול צמחים ירוקים המהווים מסגרת נאה לחלל.
פינות הישיבה המרובות אשר בגג הבית יוצרות מקום אידיאלי לאירוח ולשלווה. בקרוב, עם בוא האביב, צפויה המרפסת להתמלא בפריחה מלבבת שתהפוך את המקום לקסום ומרגיע עוד יותר.
חדר העבודה של נדב וחדר היצירה של שולי: יצירה שמפיחה חיים בזיכרונות
במפלס זה של הבית נמצא חדר העבודה של נדב, וממולו חדר היצירה של שולי. זהו חדר בו היא שוזרת שרשראות מחומרים שונים – כשלרוב החומרים בהם היא משתמשת הינם פריטים מן הטבע כמו: צדפים, חלוקי נחל קטנים, חרוזים, אבנים וזכוכיות.
בחדר זה לא רק שהיצירה פורחת, אלא גם זהו המקום בו שולי מאפסנת את זיכרונותיה ופריטים מבית ילדותה. הספרים בפולנית שמהם נהגה אימה לקרוא לה לפני השינה, 'הרפתקאות הדובון מישה' ו'השבלול שחיפש כופתאות גבינה' – מהווים חלק מהזיכרון המתוק הזה. כמו כן זהו חדר בו נשמרים עוד ועוד ספרים, ספרים רבים… ובמיוחד ספרי קריאה.
חפצים יקרי ערך (רגשי): יצירות אופנה ומכונת תפירה עתיקה
בקיר המרכזי של חדר היצירה תלויות מספר יצירות אופנה של פרי עבודת אמא של שולי, שהייתה מעצבת אופנה מוכרת. לצד היצירות הללו, הציורים, הבדים וחפצים נוספים, ישנו גם פריט נוסף המהווה סמל נוסף לזיכרונות הילדות – מכונת תפירה עתיקה שהייתה שייכת לאימה.
אותה אם, שגידלה וחינכה את שולי בהקנותה לה את היכולת להביע את עצמה ולהתמודד עם אתגרים, בין אם מדובר במצבים מציקים ומעיקים ובין אם מדובר ביצירת עצמאות וביטחון עצמי. היא הייתה אם שנשאה עימה סודות מהעבר, התעוררה בלילות מסיוטי זיכרונות השואה, אך במהלך היום ניהלה חיים שבהם העבירה לשולי את ערכי החיים במדינה עצמאית ודמוקרטית. כל פריט בחדר זה משדר את הקשר העמוק בין שולי לבין משפחתה, ומספק הצצה לא רק לעשייה יצירתית אלא גם למורשת המשפחתית שהייתה ונשארה איתה לאורך השנים.
ה-ספר: "הדברים שלא נאמרו" – הכאב והחסך מול התקווה העשויה לנבוט
זהו ספר העוסק במה שלא נאמר – לא רק על ידי הדמויות עצמן, אלא גם על ידי ההיסטוריה שנטמעה בזיכרונותיהם ובמערכות היחסים שהן ניהלו עם אימותיהן. ספור העלילה מתחיל בחדר 'סדנת תמיכה' בחיפה על גבי כיסאות פלסטיק לבנים, בו נפגשות שש נשים כדי לנסות להבין את סבך הסודות שסבכו את חייהן, נחשפים שברי תמונות וחפצים שבדרך מפתיעה פותחים דלת אל עבר שלא היה ידוע. בדרך זו, הספר מצליח לחבר בין ההווה לבין העבר הרחוק, תוך שהוא מפליא להעביר את תחושת ההתמודדות עם ההיסטוריה האישית והקולקטיבית, ולגלות את צלקות הזמן שעברו.
הסופרת והחוקרת פויר-שיין מספרת את סיפורן של הדמויות וגם מציעה לקוראים מסע מרתק אל תוך המעגלים הסבוכים של מערכת היחסים בין האם לבתה. הקריאה הינה סוחפת ביותר שכן כל פרק בסיפור חושף עוד שכבת סוד ובמהלך הדרך כמו במסתורין, נדמה כי כל פיסת מידע חדשה רק מוסיפה לתעלומה. אך בסופו של דבר, החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה. יש לציין שדווקא במקומות שבהם ישנן תשובות, נשארת תחושת החמצה אשר מזמינה את הקורא לשאול שאלות אודת הקווים הדקים של האהבה, הרגשות הבלתי נגישים, והמורכבויות המשפחתיות אשר מעבר להבנתנו.
במרכזו של הספר עומד סיפורם של הורי המחברת, כפי שמסופר על ידי אימהּ בלנקה בשנה האחרונה לחייה, אשר מציע הצצה מרתקת ובלתי שגרתית לתקופה המאתגרת של המלחמה. כאן הסיפור עובר מבלי להותיר מקום לנשימה, תיאור של אהבה שנכפתה תחת איום כיבוש נאצי, של נישואין שנבנו בשבריריות של חיים על חוט השערה ושל גבורה שנעשתה תחת זהות בדויה, כל זאת תוך התמודדות עם מחתרת פולנית בעיצומה של מלחמת עולם.
הכוח המיוחד של הספר טמון ביכולת שלו לשלב את הצדדים האישיים וההיסטוריים, ולצלול לתוך תהום של רגשות, פחדים וחששות שנושאים את הדמויות אל תודעתן, כל אחת בדרכה. התיאורים המרגשים, לצד ההבנה העמוקה של שורשי הקיום האנושי בתקופות אפלות, הופכים את הקריאה לחוויה בלתי נשכחת.
ובכל זאת, יש משהו טראגי במילים שבחרה פויר-שיין – סיפור שנוגע במקומות שמטבע הדברים נשארים בלתי נגישים, גם כשיש בהם רצון לגלות את האמת. בשטף המילים עולה גם השאלה הגדולה: עד כמה אנחנו באמת יכולים להבין את מה שמסתתר מאחורי השתקפות העבר? ומיהו המפרש האמיתי של סודות שאין להם תשובה חד משמעית?
"הדברים שלא נאמרו" הוא לא רק ספר על סודות משפחתיים, אלא מסע חווייתי הדורש מהקוראים להרגיש את הכאב והחסך מחד אך בד בבד גם לשאוף אל התקווה אשר עשויה לנבוע ולנבוט מתוך חורבותיה של ההיסטוריה.
חיפה של שולי: בין עירוניות לשקט כפרי, חיבור מושלם לשורשים ולתרבות
חייה של שולי, כפי שהם נראים מבעד לעדשת ההווה, משדרים תחושת אופטימיות ושקט נפשי בעיר חיפה – עיר ילדותה, שבה מצאה את החיבור המושלם בין החיים העירוניים לנגיעות כפריות של שלווה. עבור שולי, חיפה היא הרבה יותר ממקום מגונן. היא עיר של טבע ושל ירוק, שמזכירה לה את השורשים, את החיים הפשוטים אך העשירים. כאן, היא חיה בתחושה שהכול מסביב עטוף בצמחייה, מקום שבו אפשר להרגיש את הדופק העירוני לצד השקט הכפרי – חוויית חיים נדירה המדברת אל כל אחד.
למרות אהבתה האדירה לחיפה, שולי לא חוסכת את תחושת החמצה שהיא מרגישה לנוכח העובדה שתל אביב מציעה עולם נרחב של תערוכות, גלריות ומופעים מרתקים. עם זאת, ברגע שהיא חוזרת אל חיפה, היא לא מוצאת שום דבר המספק אותה יותר מאשר חוויית השיבה הביתה.
כאן, בעיר זו, מרגישה שולי כאילו היא נועלת את "נעלי הבית הנוחות", עיר שמחבקת אותה בכל פינה. חיפה היא עבור שולי לא רק מקום מגונן, אלא גם אבן דרך המחזירה אותה לשורשיה – לשדות, ליערות ולחופי הים.
היא רואה בחיפה עיר עשירה באוצרות אמיתיים כמו למשל: מבנים היסטוריים, בתי אבן מתקופת המנדט הבריטי ואלמנטים אדריכליים ששימורם הנכון יכול להפוך את העיר לפנינת אדריכלות שמציגה לעולם את עושרה ההיסטורי והתרבותי.
שולי מאמינה שלחיפה יש את הפוטנציאל להפוך לאחת הערים המובילות בארץ בשימור תרבות מקומית, אם רק יימצא הידע הנכון לשמור ולתחזק את אוצרות העבר שלה.
תקרובת ? ינקות ? בעיבורו ? ברצינות ?
מליצה ומילים שפסו מהעולם !!
כתבה מעניינת ביותר. שולי המקסימה וכך גם נדב. זכיתי להכירם להתארח אצלם ולארח אותם בביתי. כתבה שעושה טוב על הנשמה. מאחלת לשולי הצלחה בכל אשר תפנה.
כתבה מעניינת לך ידידתי רחלי אורבך.
חן חן לך רפי
ושבוע מבורך לך.
כתבה מעניינת על שולי , החיבור בין העבר להיום. החיבור והאהבה לאמנות ולמוזיקה ולעיר שלנו, חיפה . תודה רחלי!
תודה לך אירית על תגובתך זו.
אכן, היטבת לסכם:
חיבורים ייחודיים ומעניינים בחייה של שולי פויר-שיין.