נגד שדה תעופה בלב מפרץ חיפה
מאחר ואנו מתריעים על הסכנה לא רק אחרי האסונות, אלא גם ביניהם,
זו חובתנו להזכיר כי בסביבתו של השדה ההזוי הזה, במפרץ חיפה,
נמצא האזור הרעיל, הדליק והנפיץ ביותר במדינה. בשטח של 10%
מהמדינה, מרוכזים 25% מהמפעלים, המיתקנים, והמיכלים היותר
מסוכנים, ובראשם עדיין מיכל האמוניה.
מדוע "עדיין"? לא מפני שבקרוב מסלקים אותו, אלא מפני שמקימים
במפרץ גם את הפצחן המיימני, מיתקן הרבה יותר מסוכן, בתמיכתה
של, לא יאומן, עיריית חיפה והעומד בראשה. למעשה – כן יאומן, מרגע
שמשפחת עופר תרמה לאיצטדיון החדש בחיפה 20 מיליון $…
מפעלים ומיתקנים אלה מאויימים לא רק ע"י תאונת מטוס קל, אלא
גם ע"י מטחי טילים כבדים, מדוייקים, וצפופים בהרבה ממה שחווינו במלחמת
לבנון האחרונה, ומי מבטיח שאכן אחרונה? שלא לדבר, או בעצם שכן לדבר,
על מרחב חיפה הרגיש לרעידות אדמה, על שום קרבתו לשבר יגור.
מודלים של תרחיש אסון, שפותחו ע"י קבוצת מחקר באוניברסיטת
חיפה, בראשות אל"מ (מיל.) אפרים לאור, לשעבר יו"ר הועדה הארצית
להערכות לרעידות אדמה, צופים תרחישי אימים של 17 אלף הרוגים
ומאות אלפי נפגעים אחרים, במקרה של ארוע חמור. מה שקורה עכשיו –
במו ידיהן מגבירות הרשויות, ועירית חיפה בראשן, את היתכנותו
וסבירותו של ארוע כזה.
הירוקים של חיפה לא רק מתריעים, מזה שנים גם מציעים פתרון:
א. העתקת המיכלים המסוכנים והטמנתם תחת הקרקע באזורים לא מיושבים.
ב. מניעת הקמתם של מפעלים נוספים המזהמים ומסכנים את סביבתם.
ג. שימוש בשדה התעופה הצבאי רמת דוד לטיסות שכר תיירותיות.
ד. לימודי טיס פרטי במטוסים קלים – לא במפרצנו!
בברכה, שמואל גלבהרט
אדריכל ומתכנן ערים
יו"ר הירוקים של חיפה במועצת העיריה
[bs-thumbnail-listing-2 columns="4" title="שדה התעופה של חיפה" tag="151" count="4" pagination-show-label="0" pagination-slides-count="3" slider-animation-speed="750" slider-autoplay="1" slider-speed="3000" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="slider"]
להלן תמונה של מדריך הטייס הראשון והיקר שלי דייב (דוד) בכור ז"ל, שנספה השבוע עם שלושה מחניכיו בביה"ס הטכני , קרוב למסלול שדה התעופה חיפה.
דייב בכור זיכרו לברכה, היה מדריך הטייס הראשון שלי כשטסתי בשדה התעופה
בהרצליה, שם התחלתי את לימודי הטיסה שלי. הוא היה איש נפלא שקט, צנוע, משרה
ביטחון, מדריך מעולה, פשוט אדם מקסים, חייכן, רגוע מאד וחביב. קשרנו קשר טוב
והתיידדנו מאד, הערכתי את האיש ורכשתי לו הרבה כבוד.
כעבור שנה עברתי לטוס בחיפה ואז הפסקנו לטוס ביחד ועברתי לטוס עם מדריך ואדם
נפלא גם כן : מוסלי- אברהם אשור ז"ל, שהיה תא"ל בחיל הים בעבר והוא היה זה
שהביא אותי עד לסיום שלב הטיסות. לצערי הרב, מוסלי ז"ל חלה מאד ונפטר לפני
שנה. באזכרה שלו בבית הקברות של עין כרמל, נפגשנו שוב דייב בכור ואני ושוחחנו
על מוסלי שהיה מאד אהוב על כולם.
במרץ 2007 עשיתי את טיסתי האחרונה כטייס במטוסים קלים, זאת בזמן שכבר עברתי
להטיס כלי בטוח יותר (מצנח גלגלי ממונע- מסוג בקאי).
כמה שמחתי שבטיסה הזו הצטרף אלי המדריך הראשון שלי דייב בכור. היה כיף בטיסה
הזו, שנינו חזרנו שוב לימים בהם הוא לימד אותי את צעדי הראשונים והשלמנו פערי
מידע הדדיים. לאחר כמה הקפות בשדה התעופה של חיפה טסנו לכיוון הכנרת ואח"כ
נחתנו במגידו. לאורך כל הטיסה וגם על הקרקע צילמנו זה את זה ומאד נהנינו ביחד.
לא ידעתי אז שזו טיסתי האחרונה כטייס במטוס קל, אך גם הפעם האחרונה שדייב ואני
ביחד כטייס ומדריך ובעצם חוץ מהאזכרה למוסלי, לא נפגשנו עוד פעם ביחד.
קיבלתי היום בהלם את הידיעה על מותו הטרגי של דייב עם עוד 3 חניכים שלו זיכרם
לברכה.
אני בטוח שדייב היקר לא חלם בחלום בכי גרוע של, כי יסיים כך את חייו, בלי יכולת
להגן ולשמור על חניכיו.
בעצם, סופה הטרגי של טיסה זו הזכיר לי מאד את התאונה הקודמת שהתרחשה לפני כמה
שנים באותו מקום ובנסיבות די דומות, טיסה בה קיפח את חייו עוד חבר, אל"מ (מיל.)
דורון עמיר ז"ל , ביחד עם עוד שלושה אחרים. את התאונה הזו ראיתי אז מרחוק
כשהייתי על מרפסת ביתה של משפחת אשתי בנשר, ממש מול שדה התעופה והבחנתי בעשן
שעלה מאזור ביה"ס הטכני של חה"א. היו בשנים האחרונות עוד תאונות חמורות בשדה
התעופה חיפה שנגמרו בנס, אך לתחושתי בשנים האחרונות הן התרבו ותוצאותיהן
הטרגיות בלתי נתפסות.
זהו יום עצוב לי ולמוקיריו,
יהי זיכרו ברוך!
ירון חנן- חיפה
מצורפות תמונות שלי עם דייב בכור ז"ל. צילמנו אחד את השני וקצת את הנוף באותה
טיסה מחיפה למגידו ואח"כ מעל הכרמל ובנתיב חזרה לחיפה מעל כביש החוף.