אוהד קבוצה הוא כמו חיפאי החי בעכו, אך תמיד יישאר חיפאי.
המתחם של הטכניון הכיל כמה פונקציות ובכל אחת מהן הייתה לנו פעילות שונה על פי הצרכים. בחלק העליון בית-ספר מקצועי ובו מגרש הכדור-סל שלנו, במרכז הטכניון ומיד אחריו גן-הטכניון. צמחיה עבותה המקיפה שבילים ומספר פינות ישיבה מאבן ששמשו להורים לילדים קטנים, בתקווה שבאוויר הצח של הגינה יסכים הצאצא לאכול איזה פרי בריא ויותר.
אך בחלק התחתון גובל עם בית הקרנות של רחוב הרצל, היה בית-הספר הריאלי ומגרש ספורט ענק בגודלו כשבפינתו המזרחית מגרש כדורסל ששימש את קבוצות מכבי-חיפה לאימונים ומשחקי ליגה. המגרש כולו אספלט. השנה 1950.
קצה המגרש הצפוני המתחבר עם בית הקרנות הוא אכסדרת עמודים מרוצפת באריחי טֶרָצוֹ. שם היו הפושטקים של חיפה שלמדו אצל 'פרנסיס' המורה המיתולוגי מתאמנים ומאמנים בריקודי סטפס. המקום נבחר בגלל ההד שהשמיעו הנקישות ברצפה בינות לעמודים. גם אנוכי בסקרנותי כי רבה למדתי כמה תרגילים בסגנון הריקוד המדהים הזה הדורש מיומנות רבה. מעולם לא ניצלתי ידע זה שדרש שעות תרגול רבות. המגרש הגדול שימש את קבוצת הכדורגל של מכבי-חיפה לאימונים.
בגידה עם השכנה….מילא, נסלח, אך בגידה במכבי??
שעות רבות ביליתי במגרש. כצופה וכמתאמן. ארגז חול ענק שנבנה במקור לקפיצות רוחק השונות, שימש עתה לאימוני שוערים. הפסקה באימון של מכבי- חיפה הביאה אותנו לארגז החול. אני בשער מתאמן בזינוקים מחקה את הגדולים. הזינוקים הראשונים קצת מהוססים. חול נכנס לכל מקום בבגד ובגוף ואז מחסום החול נעלם ואני מתעופף באוויר כמו פנתר צעיר לכל כדור הפשוט ביותר. הילדים הצופים מעודדים ולסיום, כולי עיסה אחת של זיעה וחול ואני היחיד היכול לזהות את עצמי מבלי להתבונן במראה.
בשנת 1952 נער בן שבע-עשרה עולה חדש הגיע למכבי-חיפה. אברהם מנצ'ל. הצטופפנו ליד השער רצינו לראות אותו בגדולתו. הפרענו לשטף האמונים ונתבקשנו לזוז מהשער. תוך שניות כולם חזרו למקומם. מנצ'ל הניח את הכדור על האספלט ובעט בעוצמה רבה. הכדור חלף וזמזם ליד ראשינו, ופגע בחומת הבטון שמאחור. הרעש שנשמע היה כירייה מתותח. אף ילד לא עמד יותר בסמוך לשער ושנים רבות עוד סופר על בעיטת הפצצה של מנצ'ל הצעיר.
בשנת 1954 הגיע אלי פוקס למכבי חיפה ממכבי תל-אביב כמאמן שחקן. משום מה ממעטים לדבר עליו, אם בכלל. אלי פוקס היה ספורטאי גדול ואדם דגול. בהגיעו לקבוצה החל להשריש משחק התקפי ואטרקטיבי שהוכיח את עצמו. אלי פוקס התנשא לגובה 1.86מ' ונפטר מדום לב בגיל 68 והשאיר אלמנה יפהפייה.
הרצון הרב והמרתק שבספורט השאירוני כחובב בלבד כי אין אפשרות לעשות ולרצות הכל. ללמוד נגינה, להיפגש עם חברים ללוות ילדה לביתה יד ביד, וגם כדורגלן. נשארתי אוהד ונראה מה ילד יום. אולי אצטרף לנבחרת הקשישים של 'משען'.
מובטח שלפחות שני חברים, קוראים יאזינו לשיר האליפות של עונת 21\20, ולגבי עונה זו עדיין לא נחתם. סיכוי גבוה יש…אז נקווה.
האם הכתבה עניינה אותך?