השנה 1952. דמי הכיס מספיקים בקושי לחצי מנה פלאפל. ברחוב חיים וייצמן בירידה לרחוב הרצל בחיפה הבניין הראשון בצד שמאל. קיוסק קטן המאפשר לקנות רבע מנה המכילה כדור פלאפל חתיכת עגבנייה וכפית טחינה מימית. לפני שנגענו במנה המוגשת הייתה חובה להדגיש "בלי כיבודים". המשמעות היא סירוב מראש לבקשת ביס מאחד הילדים שאינו מתמצא בשוק הפיננסי, מבזבז את תקציבו ללא תכנון ומתחיל להתחנן לביס מהשקעתך. רבע מנה זה ביס כללי אחד עם כל התוכן ואחר-כך שאריות של פיתה לחה ממי הטחינה, אז את מי נוכל לכבד?
צעד נבון של ניהול תקציב והסתפקות ברבע מנה מאפשר קניית כרטיס לקולנוע 'אורה' הסמוך.
הסרט 'שיין' קורץ ואין הנאה גדולה יותר מלראות את הגיבור אלן לד מביס את ג'אק פאלאנס הפושע. לא הפריעה לנו השמועה הזדונית שאלן לד נמוך קומה ולכן בצילומים רבים לא רואים את רגליו הניצבות על שתי קופסאות שימורים גדולות. הוא היה הגיבור שלנו וכך יישאר. את מי מעניינות פחיות שימורים. בשנת 1964 נפטר השחקן הנערץ והוא בן שלושים ושתיים בלבד.
גיבור נוסף שכל סרטיו נצפו על ידנו בשקיקה, היה אדי קונסטאנטין, הבלש לבוש השחורים שגבר בקלות על ארבעה חמישה פושעים ועשה סדר במקומות שנזקקו לכך.
קרנו של אדי קונסטנטין הגיבור ירדה קצת כשהופץ הסיפור הבא:
ארבעה בחורים שהיו בגילופין פגשו באדי יוצא עם גברת ממסעדה מפוארת כשהשפה המדוברת צרפתית. הם נגשו לזוג ובמקום לבקש חתימה מהכוכב, כמקובל, ניסו לבדוק כיצד הוא מחסל את כל הפושעים ללא שריטה והאם גדולתו תעמוד לו מולם.
התפתחה תגרה ואדי נשאר לשכב על המדרכה שותת דם בכמה מקומות. ארבעת השיכורים התאכזבו מאדי שלא הצליח לגבור עליהם, הרי הם היו רק ארבעה ולא במיטבם. ואנחנו, מעריציו, היינו שותפים לדעת השתויים ולא חשבנו שהסיפור, אולי, מומצא. פניו שהיו עם לא מעט חטטים דבר שהוסיף לו יראה, התמלאו בכמה חדשים לאחר התגרה המדוברת. אדי קונסטנטין נפטר בשנת 1993 כשהוא בן שבעים.
גיבור נוסף שרצנו לראות כל סרט חדש שיצא אתו היה 'טרזן' בכיכובו של ג'וני וייסמילר. טרזן הייתה דמות של גיבור ספרותי פרי עטו של אדגר רייס בורוז. ג'וני נבחר לתפקיד בהיותו אלוף בשחייה ובעל גוף שרירי המותאם ליכולותיו. היה אלוף אולימפי בעל חמש מדליות זהב והיה הראשון בעולם לרדת מתחת לדקה במאה מטר בסגנון חופשי. נחשב לאחד מגדולי השחיינים בכל הזמנים.
מגיל צעיר בשל אסתמה ובהמלצת הרופאים החל לשחות. ג'וני גילם את דמותו של 'טרזן' בשנים-עשר סרטים ובשנת 1977 לקה בשבץ מוחי. שבע שנים לאחר השבץ נפטר מאותה הב-אסתמה שפרצה בילדותו והוא בן שבעים ותשע. לג'וני וייסמילר יש כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד.
כשנודע למעריצים שמישהו אחר ישחק במקום ג'וני החרמנו את הסרטים עד שהגיע לקס ברקר. לקח זמן להפנים שאת ג'וני לא נראה יותר וכשהגיע גורדון סקוט כבר רצנו במלוא הקיטור אחר בנות-השכונה וטרזן עניין פחות ופחות. חובה לציין שבין טרזן מהסינמה לבין טרזן החיפאי שניהל סטארט-אפ של כמה יפהפיות מוכרת לחם שהביאו לו את מעותיהן פרי עמלן באשמורת
שלישית, אין קשר.
סיפור מופלא…
את טרזן ראיתי בפעם הראשונה בפולין. הייתי ילד. הסרט היה באנגלית והיו לו כתוביות תרגום בפולנית. מה שהבנתי שטרזן הוא חבר של הקופים והוא הורג אריות.
בארץ… הסרט הראשון היה אבוט וקוסטלו . זה היה בקולנוע ארמון. ופתאום הגג של הקולנוע נפתח וראינו את הכוכבים…
שוב הסרט היה באנגלית ולא היו כתוביות תרגום בסרט.. אלא השתמשו בפנס קסם שהציג בצב המסך פס לבן עם תרגום בכתב יד משונה.
שוב לא הבנתי…
תודה לאילן סגל על סיפוריו המופלאים.
הדר של 1952 הייתה השכונה היפה, המפוארת והחשובה בישראל.
אם גרת בהדר היית מישהו נחשב, מקורב למפאי או מבכירי המקצועות החופשיים. אלפי עולים נקלטים בדירות הדר, השכונה בגלי בנייה של מוסדות לטומיים חדשים
הדר של 2022 מיותר לציין את מצבה, הכל ידוע וברור.
את חלקו של יהב בהרס המוחלט של הדר נמשיך לזכור – הגירת המשתפים מיו"ש כשמשרד הבטחון רוכש מאות דירות בעצימת עין, הברחת אוכלוסיה ותיקה, סגירת כל בתי הספר הממלכתיים בהדר.
אדון יהב – אתה הראש, אתה אשם.
היום אין הדר להדר!
😄
מוכן להישבע. את אלן לד בסרט שיין ראיתי במירון. את אדי קונסטנטין בפאר ואת ג'וני וויסמילר באוריון.
נחמד חחח
אילן סגל, חברי היקר מהרצל 98 בחיפה: האם אתה זוכר שפעם אדי קונסטנטין שעל המסך ב״אורה״, הסתובב לעבר הקהל ואמר בצרפתית: ״תודה רבה״? זה היה לאחר שצעקנו לו בעברית: ״תיזהר, המניאק מאחוריך!!!״. אתה ודאי זוכר שאנחנו – יחד עם חברינו בחבורת ״שורש״ – היינו מבאי ביתה של משפחת רייכשטט בארלוזורוב 71 בחיפה? שם נוסד ״צמד העופרים״: אסתר ואברם רייכשטט. לפני אסתר היה שמוליק קראוס בצמד עם אברם (את האות ה׳ ביטלנו). ומי גרה 3 בתים שמאלה, בארלוזורוב 65? הילדה ירדנה ארזי.
אני מבין שהארלוזורוב הזה ייצר הרבה סלבס
כנראה שבחיפה היו גיבורים סוג ב'. אצלנו בקולנוע נגה בגבעתיים, בשנות החמישים והששים,היה את ריו בראבו שבו דין מרטין ה Dude, אומר לשריף ג'ון ווין, משהו שהתרגום שלו לעברית בערך הוא "כשאצא מהכלא, אעשה ממך גבר. גבר מת, אבל גבר." באנגלית זה נשמע טוב יותר, אבל אני לא זוכר במדויק. גם "בצהרי יום" זכה לאהבה רבה. אנני אוקלי, שבתה את ליבי יותר מכל מיני מפונפנים שאהבו בחיפה…
איך אמרו עליך בגשש? "סולז'ניצין, אינעל רבו, איך שהוא יודע לכתוב" שהופך ל "אינעל רבי, כמה שאיני יודע לקרוא". אתה כותב שכיף לקרוא. תמשיך לשמח אותנו.
אלן לאד יליד 1913 ולכן היה בן 51 בפטירתו וגובה 1.68 הוא נמוך רק בסטנדרטים של שנות האלפיים, בעבר זה נחשב גובה סביר.
אהבתי
כתבה חשובה.חדשות חי פה.מערעת חיפה
שבת שלום ומבורך.