אף אני ראיתי אותו, פעמים מספר, בעיתים בהם הקפה השכונתי שלי היה האחד היחיד והמיוחד – טִיבּי. בכל פעם מחדש, רציתי שתהיה לי ההזדמנות לשוחח עמו, להסב לקפה הפוך עם איזה בורקיטס תרד-גבינה ולשמוע מהאייקון הספרותי, שבחר בחיפה כביתו למשך שנים כה רבות, על מלאכת שזירת סיפורים.
אולם יש בי רצון עז עוד יותר להגן על אלה שפרטיותם נשללת מעצם היותם טובים וידועים בעניין כזה או אחר. אז לא ניגשתי אף פעם והסתפקתי בהיותי חולקת מרחב נעים על כתף הכרמל עם הסופר א.ב. יהושע.
מסע הערב של יתיר / א.ב. יהושע
רבים מחבריי מופתעים לדעת שבלימודיי המוקדמים, הצד החזק שלי היה, איך לומר, פחות ספרותי. כך יצא שבתיכון בחרתי ללמוד במגמת מחשבים בבסמ"ת. בהתאם, איני זוכרת רבות משיעורי הספרות המינימליים שלמדתי שם לצד פסקל, קובול ודי-בייס (שפות תכנות, למביני עניין עתיקים שכמותי).
בכל זאת, זכרתי סיפור קצר אחד ועד היום, כשחולפת רכבת, אני חושבת על תושבי אותו כפר, שדאגו להסיט אותה ממקומה רק כדי לקבל קצת יחס. כמובן, לא זכרתי את שמו של הסיפור, רק את שם מחברו, א.ב. יהושע. אל דאגה, בעולמנו הדיגיטלי במכה הראשונה של החיפוש נודע לי שמו: מסע הערב של יתיר.
גם אם בימי התיכון החצי עליזים עדיין לא עסקתי אקטיבית בכתיבת סיפורים, אהבתי לקרוא וידעתי להעריך סיפור טוב כשהוא מגיע לפתחי. משהו בסיפור ההוא לא סתם נותר בי עד היום. היו אלה השילוב של הכתיבה, הרעיון, הזעזוע מהמעשה וההבנה שהשעמום אשכרה יכול להרוג. ועל כל אלה תוכלו לקרוא בעצמכם, הסיפור נמצא באסופה הנקראת מות הזקן, שראתה אור ב1963.
הבת היחידה / א.ב. יהושע
זמן מה אחרי יציאת ספרי, בת מספר ארבע, לאור, ערכתי סיורים בעקבות הסיפור המתרחש במנזר הכרמליתים בואכה הדרך היורדת אל הים. אחת המשתתפות שאלה אותי אם אני מכירה את ספרו של א.ב. יהושע, הבת היחידה. כשאמרתי שלא, דאגה לי לעותק, שחיכה לי עד היום, מעט יותר משנה אחרי אותו סיור.
געגועיי לקפה בטיבי וזיכרון הסיפור מימי התיכון, הביאו אותי לבחור מתוך ערימת הספרים הממתינים את הספר שכתב הסופר המנוח. מי יודע אם התהווה משהו מהסיפור של הבת היחידה בעודו יושב ללגום שם את הקפה הגדול (בלי קצף) או אולי כשלקח ביס מקרואסון השקדים, נותר בו הטעם כשכתב "עוגיות שקדים פריכות מבחוץ ורכות מבפנים", שאוכלת רקֶלֶה, הילדה בת ה12, גיבורת ספרו.
אולי אני עושה רומנטיזציה אבל דבר ידוע הוא כי יהושע מיודענו היה חובב בתי קפה, לפחות כמוני. לא מן הנמנע שהטעמים חדרו לסיפוריו. ובספר הזה, שבכלל מתרחש באיטליה היפה, חושניות מטעמי ארץ המגף יוצאת מהדפים. בהתאם, החלטתי שהמקום הנכון ביותר לקרוא את הספר הוא בית קפה. מאחר וטיבי רחוק מהכנרת, ישבתי במקבילה היפה של עמק הירדן, ארתור, אשר במושבת כנרת.
שבויה בקסם כתיבתו
משקיפה על הכנרת, כשבכורתי מפנקת אותי בכריך, חצוי לשניים, כפי שהייתה אשתו של א.ב. יהושע מזמינה בטיבי עבורם כדי שיוכלו לחלוק, וכמובן קפה ליד, השמש חיממה את ליבי ואת הברד והשלג שירדו על רקלה בעודה מתרוצצת בין ביתה בפדובה לבין הגונדולה בוונציה, היכן שהיא מבקרת את סבתה.
ונשביתי בקסם כתיבתו.
השפה, כה יפה, אך לא יומרנית. כמו כאן: "וברגע שהיא פורשת על עצמה את השמיכה, עולה ריחה של משחת הגילוח של אביה, ובחמדת הגעגוע מצטנף לו נמנום". וגם: "ולצלילי הכינור המחקה את התפתלויות הרוח ואת הגשם המזרזף, ומשרה רעד בעצמות, שטה הגונדולה בתעלות צרות, תחת גשרים, ישר אל סבתא לארה לוצאטו". תיאורי הגונדולה נגעו בי במיוחד.
ספר הפרוזה הראשון שכתבתי, כלת הים, המבוסס על אירועים משפחתיים והיסטוריים, מתחיל ומסתיים בשירו של עלי מוחמד טאהא, אִל־גִנְדוּל, הגונדולה, המתאר את כיסופיו לוונציה. כשסיימתי את טיוטת הספר הראשונה לרגל חגיגות היובל לנישואי הוריי, חגגנו, איך לא, אצל טיבי, שם הענקתי להם את מתנתי.
בחודשים האחרונים אני צופה בסדרת הטלוויזיה בונז, שבמרכזה אנתרופולוגית משפטית וסוכן FBI המפענחים מקרי רצח. אולי אני עמוק בתוך הסדרה, אבל לא יכולה שלא להשוות בין דמותה של בונז, חכמה באופן יוצא דופן, שיש בה תמימות וישירות ואנליטיות ביחסה לחיים, לצד שבריריות שמפציעה לעיתים נדירות, לבין רקֶלֶה, בת ה12, והישירות התמימה שמותירה את השומעים משתאים, אך לא נעלבים, כי הם יודעים כי היא באה ממקום נקי ואמיתי, שנדיר לבקר בו.
הספר הזה ייקח אתכם לא סתם לאיטליה, אתם תבקרו אצל היהודים האמידים שאחרי מלחמת העולם השנייה, תתהו על קנקני האמונות השונות, תצחקו, תרצינו, בוודאות תרצו להיכנס לספר ולטעום פרוסת פָּנֶטוֹנֶה עם אקסטרה מסקרפונה וכמו המשורר טאהא, תיוותרו עם כיסופים לכלת הים, הגונדולה.
לשאלה את נשאר או משוחרר בספרייה הפרטית שלי – הבת היחידה של א.ב. יהושע כל כך נשארת, מירקרתי בה פנינים רבות ואני יודעת שאשוב לבקר בה בעתיד. למעשה, אני שוקלת לעזוב את קריאת הספרים האחרים הממתינים לי ולהתאבק בשלל ספרי יהושע. עוד נראה. מה שבטוח, הגיע הזמן שלי לבקר בשדרות הנשיא בחיפה, בבית הקפה טיבי, יש שם עוגת גבינה משמשים שקוראת לי לבוא.
פרטי הספר:
הבת היחידה מאת אברהם ב. יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021.
קריאה נעימה ושמילים טובות יהיו לצדכם תמיד,
לילי
תודה שאתה קורא כאן בכל שבוע, רפי.
שיהיה שבוע מבורך.
כל הכבוד לך לילי מילת. שבוע טוב ומבורך לך