זהבה זיו אמזלג • יו"ר אגודת הציירים והפסלים בחיפה

ביקור בבית "פרח הבר" בעלת הרוח החופשית

מיד בפתח ביתה של זהבה זיו אמזלג ניתן לחוות תחושה של גלריית תמונות גדולה ומקסימה. על סף מעונה מתקבלים הבאים במגוון עשיר של ציורי שמן, ציורי אקריליק, ציורים אומנותיים ובעבודת יד למכביר. כמו כן זהבה מזמינה אל הסטודיו שלה הנמצא בחצר הבית, בו היא יוצרת ובו אף ניתן לערוך סדנאות מרתקות, או להתנסות בלימודי אומנות וחוגים לציור.

בנוסף לכל זאת, כיום זהבה הינה יו"ר אגודת הציירים והפסלים חיפה והצפון, תפקיד התנדבותי אשר היא מחוייבת לו בכל עוצמתה ובכל נימי נפשה.

כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן, כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית על ידי אירוח במעונם. אלו האנשים אשר מרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו, אלה שחיים פה, כשם המדור – "גם אני חי פה".

אגודת בית האומנים

אגודת בית האומנים (עתה ע"ש שאגאל), זוהי עמותה ללא מטרת רווח, אשר הוקמה בשנת 1954 ביוזמת אגודת הציירים והפסלים בישראל, חיפה והצפון ומיקומה הינו בבית האומנים אשר בשד' הציונות 24 בחיפה וממוקם במבנה ייחודי למדי.

מבנה בית אומנים זה תוכנן על ידי האדריכל דוד ויטמן והוא בעל שתי קומות ושני אולמות תצוגה. יש בו מבואת כניסה ואולם בקומה הראשונה, גרם מדרגות מוביל לאולם בקומה השנייה וכן שירותים כפולים, מטבח ומחסן לאחסון היצירות הרבות. כמו כן, את הבניין מקיף  גן פסלים.

מאז הקמת "אגודת האומנים העברית" באוקטובר 1920, שמה לה האגודה למטרה "לפתח ולהפיץ בקרב העם את האומנויות, את מלאכת האמנות ואת הטעם והיופי ברוח עברית". בחיפה, בשנת 1957 בנוכחות האמן מארק שאגאל עצמו הוענק שמו לבית אומנים זה.

אז מי זאת זהבה זיו אמזלג?

זהבה זיו אמזלג אשר כיום הינה יו"ר אגודת הציירים והפסלים חיפה והצפון, נולדה בחיפה בשנת 1963. בהיותה כבת 3 קנו הוריה בית בשכונת "שיכון עובדים" בקריית חיים ומאז חייה השתלבו באזור זה.

הוריה עלו ממרוקו ולכל אחד מהם הווי סיפורי חיים הקשורים בציונות וביהדות. זהבה מתארת ילדות אשר בה האב, אדם ציוני דתי עבד, במהלך 40 שנה "מצאת החמה ועד צאת הנשמה", בתעשייה הצבאית. לכן, נוכחותה של האם, עקרת בית חילונית, הייתה הדמות הדומיננטית במעונם. לזהבה 3 אחיות ואח אחד והיא הינה הצעירה שבחבורה.

על תא משפחתי זה שלטה האם ביד רמה

האוכל הטרי שבושל מדי יום ביומו הוגש לילדים נאכל במקום ובזמן המתאים, כל זאת בצורה הנקייה ביותר בה אין ללכלך את הבגדים, אשר חייבים להיות ללא כל כתם וללא כל רבב. כמו גם אין לדחות מטלות למחר, יש לסיים כל עבודה מיד לאחר שניתנה.  

במבט לאחור, זהבה דווקא רואה באור חיובי את צורת החינוך הקשוחה ואף מציינת שהיא היוותה בסיס טוב להמשך חייה.

החיבור בין זהבה לאומנות

הזיקה אל האומנות החלה אצלה כבר בגיל הגן, כאשר בנתה ארמונות בארגז החול ולא נאותה להיכנס לכתת הגן אלא המשיכה וליצור צורות, תוך שימוש בעלים וענפים אשר מצאה בחצר. מרדנות נפש האמן אשר הייתה בילדה הקטנה גררה את תגובת הגננות, אשר תאמה לתקופה דאז.

זהבה זוכרת שבגין מעשים שכאלו היא בודדה בחדר צדדי ובמהלך זמן רב שיחקה שם עם צעצוע בצורת שפורפרת דמוי טלפון אדום, דיברה ודימיינה לעצמה שיחות ארוכות רבות ומשונות. דווקא לטובה היא זוכרת את ליטופי ראשה בידי עוזרת הגננת אשר תמכה בה מאד, זאת הייתה לא אחרת מאשר לימים נודעה כשדכנית הבינלאומית הלנה עמרם ז"ל.

זהבה הנערה

בשנות לימודיה בבית הספר היסודי "גורדון" אשר בקריית חיים, הייתה תלמידה טובה וספורטאית מוכשרת. אך יותר מכול הצטיינה כאחראית ב"וועדת הקישוט" הבית סיפרית.

הייתה לה רשות תמידית להיכנס אל חדר המורים, בו פרסה את הפלקטים הרבים והרחבים על שולחנות חדר המורים וזאת לשם קישוט מסדרונות בית הספר ומטלות קישוט נוספות.

נבחנה, התקבלה אבל..

זהבה החלה את שנות לימודיה בבית הספר התיכון שבקריית חיים. בהיותה בסוף כיתה י׳, מרד גיל התבגרות מצא את זהבה, פרח בר בעלת רוח אומנותית וחופשית, נוסעת מקריית חיים לחיפה אל "תיכון ויצ״ו" (שאז שכן באזור בית חולים רוטשילד/בני ציון) להיבחן ולהירשם לתיכון זה, וזאת ללא ידיעת הוריה.

נבחנה, התקבלה אבל.. לא נרשמה. שכן האם לא הסכימה שילדתה הצעירה תיסע בשני אוטובוסים אל עבר הלא נודע אשר בעיר הגדולה. או אז- מרד גיל הנעורים פרץ ללא חת. באומץ ובגבורה האופיינית לגיל זה החליטה הנערה ש"אם היא לא תלמד בבית הספר לאומנויות, הרי שלא תלמד בכלל". כך קרה שמגיל כתה יא' מצאה עצמה, במהלך כמה שנים, עובדת בבית חולים "אלישע" בחדרי הניתוח במחלקת הסטריליזציה.

בנה של זהבה אותו גידלה בכוחות עצמה

"באחד האמשים" הוזמנה על ידי חברתה הטובה לנסוע איילתה. השתיים בילו זמן מה בנעימים בעיר הדרומית אך משהגיעה העת לשוב החליטה זהבה להישאר באילת. שם הכירה עלם חמודות צעיר, בעל ספינה לטיולי תיירים, ואהבה עצומה פרחה ביניהם. דינה של "לבה ואש" זאת הייתה להיכבות, אך הפרי המתוק הינו בנה עומרי (יליד 85') אותו גידלה בכוחות עצמה בקריית חיים.

״סוסת פרא יפה ואצילית"

בד בבד עם גידול ילד פעוט ועבודה מפוצלת בכמה מקומות: הספיקה זהבה ללמוד את מלאכת הצורפות ב"עמל" קריית אתא. נוסף לכך למדה ב"מכללת גליל מערבי" והינה בעלת תואר "מדריך מוסמך בכיר לאומנות" מטעם משרד החינוך.

יתר על כן, זו שחדלה מלימודיה בהיותה צעירונת, השלימה את שעות "חרישת ספסל הלימודים" במהלך 3 שנים תמימות ב"מכללת הגליל" בלימודי צילום, פיסול ורישום. כמו גם: לימודי תעודה בתרפיה באמנות ואיבחון ציורי ילדים מטעם משרד החינוך. אכן, בדיעבד מסתבר שצברה שנות לימוד מרובות אשר מהן משתמע שניתן להגדירה בשפה ציורית כ ״סוסת פרא יפה ואצילית".

אהובה של זהבה – מרדכי (מורדי)

בשנת 89' הכירה זהבה את מורדי (מרדכי) הם נישאו ולהם בן, עמית (יליד 94'). יחדיו הם מפנקים את חמישה נכדים (שלושת ילדי עומרי ויפית, ושתי בנות עמית ולינה).

לזהבה אין שעות פנאי משום שכל שעה אפשרית אשר במהלך 25 שעות היממה (כן, אכן יש לה שעה נוספת) מוקדשת לציור, לפיסול, ליצירה ולאומנות.

אגודת הציירים והפסלים בסניף חיפה והצפון

בשנת 96' התקבלה זהבה כחברה מן המניין באגודת הציירים והפסלים בסניף חיפה והצפון. יחד עם זאת, היא מעולם לא פסקה לעבוד וללמד במקומות שונים. בנוסף להוראה בבית ספר בטבריה עבדה כעצמאית במועדוניות טיפוליות של ויצ"ו, בשיתוף עם עיריית חיפה (3 מועדוניות בחיפה ו 5 בקריית אתא).

במהלך 4 שנים, היא תמכה בנערות במצוקה במועדונית אשר בקריית חיים מטעם עיריית חיפה, זאת בד בבד עם עבודתה ב"קרן קרב" אשר עוסקת במעורבות בחינוך, תוך פיתוח תוכניות לימוד ייחודיות.

כיום זהבה פעילה ב"מתנ"ס מנדל" אשר בקריית ים, בו היא מלמדת נוער בשני חוגי ציור: מתחילים ומתקדמים.

ביתם של זהבה ומורדי

לפני 9 שנים קנו מורדי וזהבה את ביתם הנוכחי. היה זה בית ישן ומוזנח ולכן הוא עבר שינוי ושיפור יסודי. חלק ניכר מעבודת השיפוץ נעשתה ע"י ידי הזהב של  זהבה- תוך כדי עזרה קלה של בעלי מקצוע. למשל, את הריצוף עשה בחור סיני מיומן, בעבודות האינסטלציה נעזרה בחבר המשפחה וכו'. היא עצמה פירקה את כל החלונות, התריסים והמשקופים וכן צבעה את קירות הבית ואת לבני האכסדרה סידרה ובנתה לבדה.

הומאג' לאדריכל אנטוני גאודי

יתר על כן, לאחר שובה מטיול בברצלונה בו הייתה עמוסה בחוויות ארכיטקטוניות, פיסוליות וציוריות רבות, בנתה בחצר הבית ספסל ישיבה כהומאג' לאדריכל אנטוני גאודי. כמו כן, קירות המבואה, החצר והסטודיו החיצוני קושטו באריחי קרמיקה בסגנון המודרניסטה הספרדית.

מודרניזם קטלאני קרוי גם מודרניסטה, והוא ווריאציה קטלאנית של סגנון האדריכלות והאמנות הפלסטית בתקופת האר נבו. הריכוז הגדול ביותר של מבנים בסגנון זה נמצא באזור האישמפלה אשר בברצלונה, ואופייני במיוחד ביצירותיהם של גאודי ומונטנר (שהיה המורה של גאודי ואחד האדריכלים הגדולים של ברצלונה).

החלום של זהבה – רחוב מסדה בחיפה

למרות זאת לזהבה חלום לעבור ולגור בעיר חיפה עצמה, באזור רחוב מסדה.

אמזלג מספרת:

חיפה בליבי, בביטחון מלא חיפה הינה העיר הציורית ביותר ברחבי תבל. בכל מקום בו מסתכלים בחיפה ניתן לראות תמונה. אין משהו בעיר זו שאיננו יפה לציור, גם חלון שבור הינו מיצג מעולה לרישום, ולכן בכל מקום ובכל שכונה רואים פריים של תמונה וכל מה שנשאר לעשות זה להביט ולצייר.

בחלומה לשפץ שם בית ישן נושן… אך מורדי מרגיש הכי בנוח ליד הים. שניהם אוהבים את היכולת לשמוע בקיץ ממש בביתם, את רעשי חוף הים, כמו גם את נקישות משחקי המטקות ואת הוראותיו של המציל אשר בחוף.

שילוב בין מעשי לריגשי

על כן, אל כל פינה ופינה שבמעונה מחוברת זהבה הן מהפן המעשי מחד והן מהפן הריגשי מאידך. במיוחד היא אוהבת את המקום בו היא מרבה לשבת וזוהי מיקומה של "הכורסה הוורודה", אשר הייתה מרוטה וכמובן רופדה מחדש.

בפינת הסטודיו אשר בתוך הבית היא מרבה ליצור במיוחד בעונת החורף. אך בעונת החום והקיץ היא מרבה לעבוד דווקא בפינת הפיסול אשר ליד החצר.

״הכל זמני״

זהבה מעידה על עצמה על שאיננה נקשרת לחפצים היות והיא סבורה שהכול הינו זמני. לדידה הכול יכול להשתנות כמו החיים עצמם, כך אף החפצים.

לכן היא אוהבת להביט בחפצים שהזמן ניכר בם. למשל מתקרת הסטודיו הפנימי משתלשלת מנורת ברזל חלודה.

זהבה מתפייטת ואומרת:

זהו חפץ אשר איבד את הזמן ובא לעולם מחדש.

בדיוק כך הינה לדידה מכונת טחינת הבשר הישנה המוצגת לראווה לזכר זמני העבר.

בנוסף לזאת, נמצאת ברשותה "תיבת אוצרות" בעלת ריקועי נחושת ייחודיים. תיבה זו, אשר איננה קשורה לכל זמן: עבר עכשווי או עתידי ניתן תמיד לשים בה דבר מה: פתק מיוחד, ציור שניתן על ידי תלמיד ופריטי מזכרות שהם "ממש ממש חשובים"…

ספריית האומנות של זהבה – הלן רוקר

מפינת הספרייה שולפת זהבה במהירות רבה שלושה ספרי אומנות הקרובים לליבה עד מאוד. הראשון שבהם הינו קטלוג של חברה וקולגה יקרה: הלן רוקר.

הלן הינה פסלת, ציירת ותחריטאית אשר החלה לעסוק באמנות בשנות השבעים, ומאז הפכה לאחת האומניות הבולטות בחיפה. עבודותיה הוצגו הן בתערוכות יחיד והן בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם.

״ימים סוערים״/ רותי סגל

סיפרה של חברתה הקרובה רותי סגל, "ימים סוערים", הוא למעשה הינו אלבום ציורים מהודר ויש בו ציורי צבע רבים. רותי היא ילידת קריית מוצקין ובעלת תואר ראשון באומנות, כמו גם אוצרת בסמינר הקיבוצים. סגל השתלמה אצל אמנים בינלאומיים והינה יזמית ואוצרת תערוכות ייחודיות.

יוסף זריצקי

…ואחרון, אך חביב ביותר, הינו ספרו של יוסף זריצקי אשר לדידה הינו ה-אומן הישראלי החשוב ביותר. זריצקי היה מגדולי הציירים בישראל, ואף ממקדמי האמנות המודרנית בארץ גם בתקופת היישוב וגם לאחר הקמת המדינה.

הצייר זריצקי היה בין מקימיה של קבוצת "אופקים חדשים", אשר חפצה לעודד את השפעת האמנות הבינלאומית על האמנות החזותית בישראל. יצירותיו של זריצקי הינן בעלות סגנון ייחודי מקומי בסוגה של האמנות המופשטת, שאותה ביקש לקדם באמצעות אותה קבוצה. בשנת 1959 זכה זריצקי בפרס ישראל לציור.

מאוויי העתיד של זהבה

מאוויי העתיד, על פי זהבה זיו אמזלג, הינם בשני מישורים האישיים לה ביותר. ראשית דבר הינו העיניין הבריאותי. זהבה מייחלת לעתיד מדיני ואישי טוב יותר, ובדגש על בריאות שלמה ומלאה שכן, לפני כחמישה חודשים היא עברה ניתוח ראש מז'ורי ואף הוצא מראשה "גידול רב תפארת".

בעזרת מזור מלא חפצה זהבה להמשיך ולקדם את התרבות והאומנות בעיר חיפה. היא מספרת שדווקא בשנה האחרונה היו הרבה סיורים בבית האומנים ע"ש מארק שאגאל, ביתה של אגודת הציירים והפסלים חיפה והצפון, מכל מני מקומות בארץ.

יתר על כן, בגין עתות המלחמה קהל התושבים אשר פונו מבתיהם לחיפה מגיע לתערוכות רבות. היא מוסיפה ומספרת שזהו קהל איכותי ביותר ובעל ידע מרשים הן באומנות בכלל והן באומנות ישראלית בפרט.

חזונה של זהבה – אומנות לגיל הרך

בחזונה צופה זיו אמזלג, חשיפה לאומנות מעת הגיל הרך. לטענתה, כבר בגיל צעיר ניתן להתחבר לדמיון היצירתי, לרצונות בוני אומנות וליצירת "אני" בריא יותר המשולב בחובו את כל מגוון סוגי האומנויות. כאשר הדבר תלוי בה הרי שהיא ממליצה למשל ללמד ציור מכיתות ב' ואילך ברמה אקדמית ומובנת: רישום נוף, טבע דומם וכו'.

טיפול באמצעות אומנות

זהבה זיו אמזלג הינה "לוכדת אומנים" ודרך אגודת האומנים היא מגישה ליוצרים את היכולת להתפתח ליצור ולצמוח. היא חסידה של נושא התרפיה באומנות כאשר הטיפול הינו באמצעות אמנות חזותית והוא נמנה עם מקצועות הבריאות ומוקדש להגשת סיוע נפשי תוך שימוש בתהליכי יצירה והבעה אמנותיים.

אשר על כן היא היקפידה להתנדב בארגונים אשר היו הזקוקים לכך כמו: אנוש, נשים מוכות, ועוד.

קידום פעילויות אומנים בחיפה

כיו"ר אגודת הציירים והפסלים חיפה והצפון- אמזלג מייחלת לתקציב מכובד יותר אשר יאפשר את שיפוץ המבנה ובכך אף ניתן יהיה לקדם פעילויות נוספות, כמו כן גם לפרסם ולתמוך בקידום האומנים והאומנות אשר בעירנו חיפה.